ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוריאל נאור נגד דיפנד טכנולוגיות לאבטחה בע"מ :

לפני:

כבוד הרשמת רעות שמר בגס

התובע
אוריאל נאור
ע"י ב"כ: עו"ד לירון מזרחי-פיליפסון
-
הנתבעת
דיפנד טכנולוגיות לאבטחה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אריאל רובין

פסק דין

בפניי תביעה להשבת סכומים ש ונים שקוזזו משכר התובע בגין גרימת נזק לרכב, אובדן ציוד וניכוי הפסקות, וכן תביעה ל תשלום שכר בתקופת ההודעה המוקדמת.

הרקע העובדתי
הנתבעת היא חברה העוסקת בהתקנה ובמתן שירות של מערכות מתח נמוך אשר העסיקה את התובע בתפקיד של טכנאי שטח.
התובע הועסק בנתבעת תקופה קצרה שבין 1.11.2016 ועד ליום 11.1.2017.
במהלך תקופת עבודתו קיזזה הנתבעת סכומים שונים ממשכורתו: בתלוש השכר לחודש דצמבר 2016 קיזזה הנתבעת 2,476 ש"ח בגין נזק לרכב, 150 ש"ח בגין אובדן אביזר למחשב ו -620.90 ש"ח בגין הפסקות . בתלוש השכר לחודש ינואר 2017 קיזזה הנתבעת סכום נוסף של 550 ש"ח בגין אובדן ציוד.
התובע פוטר ביום 11.1.2017 בנסיבות השנויות במחלוקת.
במהלך הדיון שהתקיים ביום 15.2.2018 הגיעו ביניהם הצדדים להסכמות לפיהן יימחקו הרכיבים הנוגעים לפיטורים שלא כדין, לעוגמת נפש ולפדיון חופשה שנתית. התובע ומנהל הנתבעת העידו בפניי ובהמשך הגישו הצדדים את הסיכומים בכתב.
לפיכך נדרש בית הדין להכריע כעת בשאלת קיזוז הכספים משכרו של התובע ובתביעתו לשכר עבודה בתקופת ההודעה המוקדמת.

טענות התובע בתמצית
הנתבעת קיזזה שלא כדין משכרו בחודש דצמבר 2016 את מלוא סכום ההשתתפות עצמית עקב גרימת נזק למראה ברכב שהועמד לרשותו. בהתאם להסכם העבודה שנחתם עמו אישר התובע כי יישא בהשתתפות העצמית הקבועה בפוליסה, אך לא נתן היתר מפו רש לקזז סכום זה משכרו.
הנתבעת קיזזה שלא כדין סכום של 150 ש"ח בגין אביזר למחשב משכרו בחודש דצמבר 2016 . יום לפני שנעלם האביזר נתבקש התובע למסור את התיק עם המחשב הנייד וכל האביזרים לטכנאי אחר, והוא זה אשר ככל הנראה איבד את האביזר. בנסיבות בהן זהות העובד שאיבד את האביזר שנויה במחלוקת, לא היה מקום להטיל עלות זאת על התובע.
הנתבעת קיזזה הפסקות אוכל משכרו בתלוש השכר של חודש דצמבר 2016, וזאת ללא כל התראה מוקדמת. בהסכם העבודה שנחתם עמו אין כל אזכור לניכוי בגין הפסקות אוכל והעובדה שהקיזוז נעשה בתלוש השכר של חודש דצמבר 2016 מעיד על כך שמדובר היה בעניין דווקני ובמטרה לגרום לתובע להתפטר.
הנתבעת קיזזה שלא כדין סכום של 550 ש"ח בגין אובדן צלחת מגנטים ושנאי מ תלוש משכורתו בחודש ינואר 2017 ללא כל היתר או הצדקה, וזאת חרף העובדה שהתובע השיב לנתבעת את כל הציוד וכי הציוד המדובר אינו מוזכר ברשימת הציוד בנספח להסכם ההעסקה.
הנתבעת קיזזה משכרו יום עבודה בחודש ינואר 2017 שלא כדין, שכן התובע התייצב לעבודה ביום 11.1.2017, היום בו נמסר לו מכתב הפיטורין. לפיכך את מניין שני ימי ההודעה המוקדמת היה צריך לספור רק מיום המחרת (12.1.2017) ולא לכלול במניין גם את היום שבו נמסר לו מכתב הפיטורין.

טענות הנתבעת בתמצית
בהסכם העבודה של התובע נקבע מפורשות כי עובד הגורם באשמתו נזק לרכב ישלם את סכום ההשתתפות העצמית ו התובע הודה בנזק לרכב וזאת הן לפח והן נזק למראת הצד. אילו לא הייתה הנתבעת מקזזת את סכום ההשתתפות העצמית מתלוש שכר חודש דצמבר 2016 לא הייתה מצליחה לגבות את הסכום , אשר היה נמוך מעלות התיקון בפועל שעמדה על סך של 3 ,510 ש"ח.
בתחילת עבודתו קיבל התובע כלי עבודה בשווי אלפי שקלים וחתם על טופס המאשר את קבלת הציוד. בטופס צוין כי התובע מסכים לכך שבמקרה של אובדן או נזק לציוד תקוזז משכרו עלות הרכישה של ציוד חדש על פי מחירון של ספק הציוד של החברה. התובע איבד את דונגל עכבר המחשב וכן את צלחת המגנטים והשנאי ולפיכך, בהתאם לאמור בהסכם העבודה שנחתם עמו קיזזה הנתבעת סכומים אלה ממשכורתו.
התובע קיבל חצי שעת הפסקה כל יום שאותה היה זכאי לנצל כראות עיניו ולצאת ממשרדי החברה. עקב טעות בהנהלת חשבונות לא קוזזה ההפסקה בתחילת עבודת התובע, משכך נוכו ההפסקות בגין כל תקופת עבודתו במשכורת חודש דצמבר 2016.
התובע עבד בפועל רק שישה ימים בחודש ינואר 2017 ושעה וחצי ביום השביעי וקיבל על כך תמורה כספית. ביום 11.1.2018 נמסר לתובע מכתב הפיטורים ומיד לאחר קבלת המכתב נטש התובע את מקום העבודה, על אף שהיה צריך לעבודה באותו יום . היות והתובע נטש את העבודה באותו יום, שילמה הנתבעת לתובע שכר בגין יום זה ושכר עבור יום נוסף של הודעה מוקדמת, כך שבפועל קיבל התובע תשלום מלא בגין שני ימי הודעה מוקדמת.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל המסמכים שבתיק ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכדי מסקנה כי דין תביעת התובע להתקבל ברובה , ולהלן אפרט את נימוקיי.

ניכוי השתתפות עצמית בגין גרימת נזק לרכב
בסעיפים 14.4 ו-14.5 להסכם העבודה שנחתם עם התובע נקבע כדלקמן:

14.4 העובד יישא באחריות לשלם כל דו"ח ו/או הודעת קנס אשר תתקבל בחברה בגין השימוש שנעשה ברכב בתקופה בה היה בשימושו של העובד. העובד מתחייב לשלם כל הודעה ו/או דוח כאמור במועד הקבוע לכך.
14.5 העובד אף מאשר באופן מפורש לקזז את הסכום האמור בסעיף 14.4 לעיל משכרו או מכל סכום המגיע לו עקב ו/או העסקתו בחברה.

לרשות התובע הועמד רכב מסוג רנו קנגו, ובסעיף 3 לנספח ז' של הסכם העבודה עליו הוחתם התובע עם קבלת הרכב התחייב כדלקמן:

"הריני לאשר כי במקרה של תאונה ו/או כל נזק חיצוני/מכות פח שייגרמו לרכב אשא בהשתתפות עצמית הקבועה בפוליסת הביטוח לרכב."

מהאמור לעיל כי בעוד שהתובע אישר באופן מפורש לקזז משכרו כל דוח או הודעת קנס, הרי שאין בהסכם העבודה או בנספח עליו חתום התובע התחייבות דומה לעניין תשלום ההשתתפות העצמית הקבועה בפוליסת הביטוח לרכב.

בנסיבות אלה לא ניתן לקרוא לתוך ההתחייבות את הסכמת התובע לניכוי מלוא ההשתתפות ממשכורתו השוטפת (וזאת להבדיל ממשכורתו בחודש האחרון להעסקתו). יובהר כי על פי פוליסת הביטוח אשר צורפה לכתב ההגנה, עלות ההשתתפות העצמית לתיקון במוסך הסדר הינה 2,476 ש"ח וניכוי סכום זה בפעימה אחת משכרו השוטף של התובע הינו בלתי סביר.

הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שהנתבעת ניכתה מתלוש משכורתו לחודש דצמבר 2016 סכום הגבוה מרבע המשכורת וזאת בניגוד להוראות סעיף 25 (א) (6) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן: "החוק").

טעם נוסף לכך שאיני מקבלת את טענת הנתבעת כי הייתה רשאית לקזז את סכום ההשתתפות העצמית הוא שלא שוכנעתי כי עלות התיקון של הנזק שגרם התובע אכן עלתה על סכום ההשתתפות העצמית, כפי שטענה הנתבעת, ואבהיר:

החשבונית שצורפה כנספח ב' לכתב ההגנה ממוסך "בזיאן גאלל" נושאת את התאריך 4.4.2017, דהיינו כשלושה חודשים לאחר פיטורי התובע.

נציג הנתבעת הודה בחקירתו הנגדית כי המוסך אליו הוכנס הרכב לתיקון אינו המוסך שבהסדר: "אנחנו החלטנו להכניס את זה למוסך פרטי כדי להוזיל את העלויות" (עמ' 8 לפר' שורה 17). עיון בחשבונית מלמד כי סכום התיקון כלל, בין היתר, החלפת מראה בצד שמאל , אך בחשבונית לא צויין מחיר החלפת המראה, אלא רק מצויין כי שולם סכום כולל של 3,510 ש"ח בגין "החלפת מראה צד שמאל + תיקון מכות פח + עבודה."

התובע הודה בכתב התביעה בגרימת נזקים לרכב, אך טען כי פגע במראה של צד ימין: "למען הסדר הטוב יצוין כי במועד מאוחר אכן המראה הימנית של הרכב נפגעה במהלך נהיגת התובע על הרכב אולם ברי כי לא לצורך כך מפעילים את חברת הביטוח ומשלמים השתתפות עצמית והאיל ומדובר בסכומים נמוכים מאד " (סעיף ד.1.1 לכתב התביעה).

בחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת התקשה המנהל להסביר מדוע לא הוצגה לתובע בזמן אמת חשבונית לסכום הנזק הנטען, שהיה כאמור כדי קרוב למחצית משכר עבודתו (עמ' 7 לפר' שורות 22-32):

ש. לאחר הניכוי בשכר התובע ביקש לראות איזשהו תיעוד לתיקון של חשבונית, מדוע סירבתם להראות לו?
ת. א', לא סרבנו. דבר שני, העובד ניסה להתקטנן ולהיכנס לעימותים.
ש. 3,000 ₪ זה לא משהו קטנטן?
ת. זה חלק קטן. מתוך 7,000 ₪ 3,000 זה חלק קטן.
ש. מדוע תיקנתם את הרכב רק למעלה משלושה חודשים לאחר מכן ואני מפנה לחשבונית מס שצורפה לכתב ההגנה?
ת. קודם כל הרכב לא תוקן אחרי שלושה חודשים, החשבונית הוצאה אחרי שלושה חודשים.
ש. אני רואה תאריך כניסה של הרכב ביום 5/4 נספח ב' שצורף לכתב ההגנה, 3 חודשים מהמועד של הפגיעה?
ת. זה ממש לא יכול להיות התאריך, מצוין תאריך כניסה ויציאה באותו יום."

מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת לא הציגה כל תיעוד או רישום מסודר של הפגיעה שגרם התובע לרכב ואף לא הציגה לתובע בזמן אמת את עלות התיקון ו הנתבעת אף לא הציגה כל תיעוד למועד שבו הוכנס הרכב לתיקון במוסך. למעשה, כלל לא ברור האם החשבונית ניתנה בגין תיקון הנזק שגרם התובע, שכן כפי שציין התובע בכתב התביעה, הוא גרם נזק למראה הימנית, בעוד שהנתבעת הציגה חשבונית על תיקונים שנעשו לרכב שלושה חודשים לאחר מכן, להחלפת המראה השמאלית.

יחד עם זאת, משהודה התובע בגרימת נזק לרכב , ובשים לב לנספח ז' עליו חתם ואשר בו אישר את השתתפותו בנזקים שגרם לרכב שנתנה לו החברה, רשאית הייתה הנתבעת לדרוש מהתובע לשאת בעלות התיקון עד לגובה ההשתתפות העצמית.

מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי גרם נזק למראה בעלת מנגנון חשמלי, זאת הגם שהתובע ניסה בחקירתו הנגדית להתחמק ממתן תשובה ברורה לכך ונאלץ להודות בכך רק לאחר שנשאל מספר פעמים (ראו עמ' 3 לפר' שורות 25 ואילך).

בנוסף הודה התובע כי ברכב היו שריטות ומכות בפח (עמ' 5 לפר' שורות 1-4):

ש. זה נכון שברכב היו פגיעות פח?
ת. זוכר שריטות, מכות.
ש. ושריטות מכות האלה שאתה זוכר זה גם נכון שלא היו במועד שקיבלת את הרכב?
ת. נכון"
בנסיבות האמורות הריני קובעת כי הנתבעת הייתה רשאית לנכות בגין הנזק שנגרם המראה, סכום אשר אינו עולה על רבע משכר עבודתו בלבד , שעמד באותו חודש על 5,905.69 ש"ח, דהיינו - 1,476.42 ש"ח לכל היותר .

למעלה מהדרוש אציין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי 'נאלצה' לנכות את מלוא הסכום בתלוש השכר של חודש דצמבר משום שהתובע פוטר זמן קצר לאחר מכן, ואלמלא הייתה עושה כן לא היה עולה בידה לגבות את מלוא הסכום. בהקשר זה נפסק כי: "על מעביד הסבור כי נותרו " יתרות-חוב" שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו." (דב"ע נד/101-3 יעקב עמנואל נ' שופרסל (פורסם בנבו, 30.3.95) (להלן – הלכת יעקב עמנואל).

מכאן שעל הנתבעת להשיב לתובע את יתרת הסכום אשר ניכתה בניגוד לחוק הגנת השכר ואשר עומד על 1,000 ש"ח.

ניכוי בגין אובדן ציוד
במועד תחילת עבודתו חתם התובע על טופס המאשר קבלת ציוד מהנתבעת. בעמוד השני של הטופס נכתב:

"הריני מסכים כי במקרה של אובדן או נזק לציוד יקוזז משכרי עלות הרכישה של ציוד חדש על פי מחירון של ספק ציוד החברה."

הנתבעת ניכתה משכרו של התובע בשתי הזדמנויות סכומים בגין אובדן ציוד: סכום של 175 ש"ח בתלוש שכר חודש דצמבר 2016 וסכום של 550 ש"ח בתלוש שכר חודש ינואר 2017.

הנתבעת מבססת את זכאותה לקיזוז הסכומים על טופס ההתחייבות שעליו חתם התובע, אלא שהנתבעת לא הציגה בפני התובע ואף לא בפני בית הדין את מחירון ספק ציוד החברה ממנו ניתן ללמוד על מחירם של הפריטים ודי בכך כדי לדחות את טענתה כי מדובר בסכום קצוב שאינו שנוי במחלוקת ושאותו הייתה רשאית לקזז משכרו.

בהקשר זה אציין כי בחקירתו הנגדית העיד התובע, והדבר לא נסתר, כי במועד סיום עבודתו לא נערך מולו כל תהליך של זיכוי על הציוד שהשיב לנתבעת (עמ' 2 לפר' שורות 12-15):

ש. אתה מסכים כי כאשר קיבלת את הציוד היה בתוכו הדונגל מחשב וצלחת המגנטים?
ת. כן.
ש. וזה גם נכון כי כאשר החזרת את הציוד שני המוצרים הללו לא היו בארגז הכלים?
ת. זה לא נכון. השאלה הזאת מטעה כי לא היה תהליך של זיכוי, חתמתי מולו על ציוד, זיכוי לא נעשה מולי, הוא החתים עובד חדש. לא היה זיכוי מולי על שום ציוד, לא על הרכב ולא על הכלים. יום אחד באתי ועובד חדש היה חתום.

אין מחלוקת כי התובע חתם על טופס קבלת הציוד במועד קבלתו לעבודה, וכי טופס זה כלל גם התחייבות לקיזוז משכרו של התובע. אלא שכאמור לעיל, הנתבעת לא הציגה טופס של זיכוי במועד סיום עבודתו. בנסיבות דנן אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי היה על התובע להוכיח כי קיבל טופס זיכוי, וזאת מן הטעם שהנטל להוכיח כי ניכויים משכר עבודה של עובד נעשו כדין מוטל על המעסיק.

הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי התובע אכן איבד את הציוד או כי הוא אחראי לחוסרים שנתגלו. בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו בהלכת יעקב עמנואל, כי "חוב" שניתן לקזזו הינו סכום קצוב ומוכח שאינו שנוי במחלוקת, ולא חוב אשר המעביד תובעו והעובד מכחישו.

מכאן שעל הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שקיזזה שלא כדין משכרו בסכום של 725 ש"ח שלא כדין.

ניכוי הפסקות
הנתבעת הפחיתה בתלוש שכר חודש דצמבר 2016 סכום של 620 .90 ש"ח ברכיב המשכורת. לטענת התובע סכום זה קוזז משכרו ללא כל התראה בגין הפסקות אוכל.

בסעיף 6.2 להסכם העבודה נקבע כי בשל אופי עבודתו העצמאי של התובע בשטח אין באפשרות הנתבעת לבצע מעקב ורישום של שעות העבודה בפועל.

בהסכם העבודה שנחתם עם התובע אין גם כל התייחסות לקיזוז הפסקה בת מחצית השעה שאותה יוכל לנצל לצרכיו והנתבעת לא הציגה בבית הדין כל רישום או תיעוד מסודר של שעות עבודתו של התובע, ואף לא הציגה כל נוהל המסדיר את אופן הפיקוח אחר שעות ההפסקה, ככל שקיים.

בנסיבות אלה אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי זכאית הייתה לקזז את ההפסקות משכר עבודתו של התובע. התובע הועסק כטכנאי שטח ומטבע הדברים נטל את הפסקותיו מחוץ למשרדי הנתבעת. הנתבעת עצמה ציינה במפורש בהסכם העסקתו כי אין לה כל יכולת פיקוח על שעות עבודתו ועל כן איננה יכולה לטעון בדיעבד כי היה באפשרותה לפקח על שעות ההפסקה, באופן שמאפשר לה לקזז סכום מדויק משכרו.

זאת ועוד, התובע טען בכתב התביעה כי קיזוז ההפסקות נעשה באופן פתאומי וללא כל התראה מוקדמת. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי עקב טעות במחלקת הנהלת החשבונות של הנתבעת לא קוזזה מחצית השעה של ההפסקה למן תחילת עבודתו של התובע בנתבעת ומשכך נוכה מלוא הסכום בגין כל תקופת עבודתו בתלוש השכר של חודש דצמבר 2016.
בחקירתו הנגדית טען נציג הנתבעת – לראשונה – כי מדובר היה בקיזוז ש הנתבעת הודיעה עליו לתובע מראש (עמ' 9 לפר' שורות 11-20) :

ש. במהלך תקופת עבודתו במשך חודשיים ראשונים לא הופחת לתובע בגין הפסקות כפי שניתן לראות בתלוש השכר, מדוע רק לאחר התקרית המחלוקות ביניכם, טענת שהתובע מתקטנן, מדוע הוחלט רק אז באופן פתאומי להפחית סכום נכבד של למעלה מ-600 ₪ ללא התראה מוקדמת?
ת. אני אתקן, העובד עבד חודשיים סך הכל. מתוך החודשיים נוכה לו חודש אחד. הטעות נעשתה על חודש אחד. ניתנה התראה והודעה שנעשתה טעות והולך להתבצע ניכוי.
ש. באיזה אופן נעשתה ההתראה?
ת. על ידי מנהלת המשרד.
ש. בכתב?
ת. בעל פה.

אין בידי לקבל גרסה חדשה זו של נציג הנתבעת אשר הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית. גרסה זו לא נטענה בכתב ההגנה והיא אינה עולה בקנה אחד עם טענתו העקבית של התובע, לפיה הופחתו ההפסקות משכרו ללא כל התראה או הודעה מוקדמת.

אף את טענת הנתבעת כי לכל העובדים מנוכה זמן הפסקה אין בידי לקבל, משהנתבעת לא הציגה ולו תלוש שכר אחד שממנו ניתן לראות כי היא מקזזת לעובדים את שעות ההפסקה באופן שנעשה עם התובע.

לפיכך מתקבלת תביעת התובע ברכיב זה ועל הנתבעת להשיב לתובע סכום של 620.90 ₪ שנוכה ממשכורת חודש דצמבר 2016 שלא כדין.

הודעה מוקדמת
ביום 9.1.2017 נערך לתובע שימוע, וביום 11.1.2017 נמסר לתובע מכתב פיטורים שבו צוין כדלקמן:

  1. ניתנת לך בזאת הודעה מוקדמת לסיום עבודתך של 2 ימי עבודה כמתחייב על פי החוק. עבודתך בחברה תסתיים ביום 12.1.2017.
  2. עד למועד הנ"ל הנך מתבקש שלא להגיע יותר לעבודה.

כעולה מפורשות מסעיף 2 למכתב הפיטורים, הנתבעת החליטה על דעת עצמה לכלול את יום עבודתו האחרון של התובע במניין ימי ההודעה המוקדמת. זאת ועוד, כעולה מן המכתב, הנתבעת דרשה מהתובע לעזוב את מקום העבודה באופן מיידי ולא להגיע יותר.

הנתבעת כללה מראש במניין ימי ההודעה המוקדמת גם את יום העבודה האחרון של התובע, וזאת בניגוד להוראות סעיף 6 (א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001 שכן הנתבעת לא הייתה רשאית להמיר - על דעת עצמה - את יום עבודתו האחרון ביום הודעה מוקדמת.

למעלה מהדרוש אעיר כי טענת הנתבעת לפיה נגרם לה נזק מכך שהתובע עזב את מקום העבודה ביום קבלת מכתב הפיטורים לא הוכחה. התובע לעומת זאת, טען בחקירתו הנגדית כי התבקש לעזוב את המקום באופן מיידי וכי למעשה היה מחוסר עבודה כבר בשלב זה, לאחר שהגיע עובד חדש להחליפו (ראו בעמ' 2 לפר' שורות 22-29).

סיכומם של דברים, הנתבעת נהגה שלא כדין בעת שהמירה את יום עבודתו האחרון של התובע ביום הודעה מוקדמת ולפיכך ניכתה שלא כדין משכרו סכום של 318 ש"ח אשר נתבע בכתב התביעה.

הלנת שכר
בסעיף 19 לכתב התביעה תבע התובע גם פיצוי בגין הלנת שכרו, החל מיום היווצרות הזכות לתשלום ועד למועד התשלום בפועל.

בעת שבית הדין בוחן את הזכות לפיצוי בגין הלנת שכר עליו להפעיל את שיקול דעתו בשאלת התקיימות הנסיבות בסעיף 18 לחוק הגנת השכר. במסגרת זו יש לבחון את תום ליבם של הצדדים, את הנסיבות האובייקטיביות וכן את המשקל שיש להעניק לתכלית החקיקה בכל מקרה (ראו: (ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' מימון (פורסם בנבו, 29.11.00).

לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי לכדי מסקנה כי הניכוי ממשכורת חודש דצמבר 2016 הינו ניכוי האסור על פי חוק הגנת השכר, בהיותו גבוה מהסכום שמותר בניכוי (רבע מהשכר). יחד עם זאת, אין מחלוקת כי התובע גרם לנזק לרכב הנתבעת וכי בהסכם העבודה עימו סוכם כי יישא בהוצאות בגין גרימת נזק לרכב כאמור.

לאחר ששקלתי את נסיבות המחלוקת בכללותן ובשים לב למהות ההליך ולסמכות הנתונה לבית הדין להפחית את סכום פיצויי ההלנה שיפסקו בהתאם לשיקול דעתו, הריני פוסקת כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין הלנת שכרו של התובע מחודש דצמבר 2016, סכום של 500 ש"ח.

סוף דבר
תביעת התובע מתקבלת ברובה ו הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי העבודה (11.1.2017) ועד למועד התשלום המלא בפועל :

א. 1,000 ש"ח בגין קיזוז נזק לרכב
ב. 725 ש"ח בגין קיזוז אובדן ציוד
ג. 620.90 ש"ח בגין ניכוי הפסקות
ד. 318 ש"ח בגין ניכוי יום עבודה

בנוסף תשלם הנתבעת פיצוי בגין הלנת שכר התובע בסכום של 500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ היום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
משנתקבלה התביעה תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של התובע בסכום של 1,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל .

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ח, (18 אפריל 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אוריאל נאור
נתבע: דיפנד טכנולוגיות לאבטחה בע"מ
שופט :
עורכי דין: