ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנדרי ליוס נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת אסתר טפטה–גרדי

מבקש

אנדרי ליוס
באמצעות עו"ד חנא מורי
נגד

משיבה
מדינת ישראל

באמצעות עו"ד אורית מנדלוביץ'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 25.3.18, בעקבות שימוע בדבר פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החליט קצין המשטרה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 60 יום.
ההחלטה ניתנה בקשר לתיק תאונת דרכים של המשטרה, מספר 133680-18, ממנו עולה כי ביום 22.3.18, סמוך לשעה 18:50, נהג המבקש באוטובוס, קו 271, בעכו, מכיוון דרך הארבעה, ונכנס למתחם התחנה המרכזית ופגע בהולך רגל שחצה את הכביש מימין לשמאל וגרם לפציעתו. נוכח האמור נחשד המבקש בנהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה להולך רגל להשלים את החציה, גרימת חבלה של ממש לאדם וגרימת נזק לרכוש.
בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל, (10.10.02) נקבע ע"י השופטת א' פרוקצ'יה כי שיקול הדעת הנתון לקצין המשטרה בעניין פסילה מנהלית בנוי משני רבדים: קיומן של ראיות המבססות את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו והאם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נה יגתו.
כן נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו.
הוראת סעיף 48 לפקודה קובעת כי בית המשפט רשאי לבטל פסילה מנהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור.

באשר לראיות לכאורה:
תיק המשטרה הוגש לעיוני.
מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה העולות מ התייחסות הקצין הפוסל על החלטתו לערר, לפיה, על פי שחזור שערך הבוחן התאונה הייתה נמנעת והנהג איחר בתגובה, משחזור תאונה ע"י ואחיד סעב, ממנו עולה כי התאונה הייתה נמנעת, ממזכר צפייה בסרטון התאונה, מהודעת המבקש, לפיה, היה צריך להיות זהיר יותר והודה כי לא הבחין בהולך הרגל מפאת החשיכה, מדוח פעולה של רס"מ רז עמית, וממברק דיווח על תאונה קשה.

ב"כ המבקש חולק על קיומן של ראיות לכאורה וטוען כי האשם לתאונה הוא הולך הרגל, אשר מוכר לנהגי האזור, וככל הנראה היה תחת השפעת משקאות משכרים או סמים, התפרץ לכביש בריצה, מימין לשמאל, ממקום חשוך, שאינו מיועד לחצית הולכי רגל, ונפגע מחזית קדמית ימנית של האוטובוס. צוין כי הנהג הפנה את תשומת לב הבוחן לחשיבות נטילת בדיקת דם או שתן מהולך רגל, אשר יש בכוחן לשפוך אור לעניין התנהגותו בכביש ולא ברור אם הדבר נעשה .
לשיטת ב"כ המשיבה, קיימות ראיות לכאורה מספקות, ואין כל ראיה כי הולך הרגל היה במצב של שכרות או תחת השפעת סמים.
מקומן של טענות הסנגור בהליך העיקרי, שם תבחנה באופן מעמיק ומקיף. בית המשפט אינו נדרש בשלב זה - בו נבדקת התשתית הראייתית הלכאורית - למשקלן של הראיות לכאורה ולמהימנות העדים, כל שעליו לבחון הוא את הפוטנציאל ההוכחתי הגלום בראיות לכאורה המצויות בפניו (ראו לעניין זה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל).

באשר למסוכנות:
מסוכנות המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.
במקרה דנן מדובר בתאונת דרכים, שנגרמה, על פי שחזור שערך הבוחן, עקב איחור בתגובתו של הנהג, וכתוצאה מכך, האוטובוס פגע בהולך רגל, באורח קשה, בעת שחצה את הכביש.
יוער כי עסקינן בנהג אוטובוס, וחובת הזהירות הנדרשת ממנו, נוכח גודלו של הרכב, והסעת נוסעים בו, גבוהה במיוחד.
בנוסף, המבקש נוהג משנת 1994, לחובתו 21 הרשעות קודמות, לרבות עבירות בגין נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לתמרורים, עצירת רכב במקום המיועד לנכה, נהיגה ברכב לא תקין ועוד.
לשיטת ב"כ המבקש, בהתחשב בוותק נהיגתו, ובעובדה כי מדובר בנהג אוטובוס (מזה 12 שנה), הנ וסע אלפי קילומטרים בשנה, עברו התעבורתי אינו מכביד.

לאחר ששקלתי את הטענות שהוצגו בפני, נוכח נסיבות התאונה ותוצאותיה הקשות, אני סבורה כי מהמשך נהיגתו של המבקש נשקפת מסוכנות.

ב"כ המבקש טען כי שלילת רישיונו של המבקש, מפרנס יחיד במשפחתו, למשך 60 יום, תוביל לפיטוריו.
אציין כי אין להקל ראש בשלילת רישיון נהיגה של המבקש, נהג אוטובוס , אשר יכולה להיות בה פגיעה בפרנסתו ובמשפחתו, כפי שטען בפני הסנגור המלומד, אולם המחוקק בחר להטיל מגבלה זו על מנת להילחם בעבירות התנועה ובקטל המתרחש בכבישים.

עם זאת, לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, כי על רקע טענות ב"כ המשיבה לעניין כרסום בראיות, ומשיקולי פרנסה, יש מקום לקצר את תקופת הפסילה למשך 45 יום בלבד.

לפיכך, רישיונו של המבקש יוחזר לו בתום 45 יום, מיום הפסילה המנהלית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.

5129371

54678313זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ב' אייר תשע"ח, 17 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אנדרי ליוס
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: