ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל זילבר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי

המערערת
רחל זילבר
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטתה של הוועדה לעררים ( אי כושר) מיום 25.1.2017 אשר קבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 65% מיום 30.3.2015 ("הוועדה") .

רקע עובדתי
ועדה רפואית לעררים קבעה למערערת ביום 28.11.2016 נכות רפואית בשיעור 50% בגין מחלת האכלסיה, מחלה הגורמת להיצרות אקטיבית של הוושט ומתאפיינת בקשיי בליעה והקאות.

ועדת אי כושר קבעה ביום 25.1.2017 כי המערערת איבדה 65% מכושרה לעבוד.

המערערת הגישה ערעור לבית הדין (ביום 5.4.2017 ) ואח"כ הגישה כתב ערעור מתוקן, בו טענה הן באשר להחלטת הוועדה הרפואית לעררים והן באשר להחלטת וועדת אי הכושר.

המשיב בתגובתו טען להתיישנות באשר לוועדה הרפואית ולעניין הוועדה ועדת אי הכושר טען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

בישיבת ההערכה המוקדמת שהתקיימה ביום 30.10.2017 בפני כבוד הרשמת ק. ליבר-לוין ("הרשמת") ביקש ב"כ המערערת להודיע האם המערערת עומדת על שני הערעורים. בשל נסיבותיו האישיות של בא כוחה, ניתנה למערערת שהות בת 45 ימים לצורך כך.

המערערת לא מסרה הודעתה במועד ולאחר התראה, ביום 4.1.2018 נמחק הערעור מחוסר מעש.

עוד באותו היום הוגשה בקשה לביטול פסק דין תוך התנצלות על העיכוב בתגובת המערערת בשל התייעצות בלשכה לסיוע משפטי. בהחלטתה קבעה כבוד הרשמת כי על המערערת להגיש עמדתה לגופא שאחרת אין טעם לשקול את ביטולו של פסק הדין. ניתנה למערערת שהות בת 21 ימים לצורך כך.

ביום 12.2.2018 הגישה המערערת הודעה לפיה היא עומדת על ניהול שני הערעורים בהליך אחד.

ביום 13.2.2018 קבעה כבוד הרשמת כי לא ניתן לנהל שני הליכים בהליך אחד וככל שהמערערת עומדת על ניהול ההליך כנגד הועדה הרפואית לעררים, בה נטענה טענת התיישנות, ייפתח הליך נפרד לצורך כך. פסק הדין שמחק את הערעור מחוסר מעש בוטל וניתנה למערערת שהות בת 14 ימים למסירת עמדתה.

המערערת לא מסרה עמדתה במועד שנקבע ובית הדין קבע כי התנהלותה גורמת להמשכות ההליך שלא לצורך. ניתנו לה 10 ימים נוספים לצורך מסירת עמדתה.

בסופו של יום המערערת מסרה עמדתה, כי היא עומדת על ערעורה בתחום אי הכושר בלבד וזונחת את ערעורה בתחום הרפואי. לאור האמור ביקשה לקיים דיון מוקדם נוסף בטענותיה.

ביום 18.3.2018 קבעה כבוד הרשמת כי התקיים דיון הערכה מוקדמת והוגשו כתבי טענות מפורטים בנוגע לוועדת אי הכושר ועל כן אין מקום לקיים ישיבת הערכה מוקדמת נוספת. כמו כן ניתנה למערערת אפשרות להשלים טיעון, ככל שתחפוץ בכך.

משהמערערת לא הגישה דבר במועד שנקבע, הועבר התיק למתן פסק דין.

הוועדה נשוא ערעור זה התכנסה ביום 25.1.2017 שמעה את המערערת כדלקמן:
" אני עובדת מספר שעות בשבוע עד 8 שעות כמשגיחה על נבחנים עבדתי כמורה מרצה באוניברסיטה פתוחה בתחום האומנות עד לפני 4 שנים.
בעקבות המצב הרפואי התחילו לי הקאות הפרעות עיכול חולשה כאבי ראש בלילה קשה לי לעמוד על הרגליים יש לי חולשה סובלת מירידה משמעותית במשקל ירדתי 23 קילו במשך שנה למרות שאוכלת לא מצליחה לעלות במשקל.
לא עבדתי תקופה ממושכת.
הסימפטומים נשארו למעט הקאות."

הוועדה דנה וסיכמה מסקנותיה כדלקמן:
"בת 63 הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדה רפואית עם פירוט סעיפי הליקוי בגין אכלזיה נקבעו 50% מסמכים מתוך תיקה הרפואי כולל סיכום בדיקה ד"ר חיים כהן רופא תעסוקתי מקופ"ח דו"ח פקידת שיקום דו"ח רופא המוסד והאזינה ברוב קשב לדברי החולה.
לדעת הוועדה במצבה הבריאותי תפקודי יש לראותה כמי שאיבדה באופן חלקי את כושרה לעבוד בעבודה מפרנסת בשוק החופשי של 65%
יכולה לעבוד באופן חלקי כמשגיחה על בחינות טיפול פרטני בלקויי למידה כפי שעובדת ועבודות משרדיות
פקידותיות מגוונות.
קביעת דרגת אי כושר:
65% מ 30/3/15 יציב.

על החלטה זו נסוב הערעור שלפניי.

טענות הצדדים בתמצית
המערערת טוענת כי הפגיעה הרפואית ממנה סובלת היא השפיעה על כושרה להשתכר מהיום הראשון ואף קודם לאיבחונה. על כן מועד תחולת הנכות שנקבע על ידי ועדת אי הכושר (30.3.2015) שגוי מיסודו ונוגד את המסמכים שהגישה לוועדה. ייתכן והוועדה ציינה זאת בשל זכאות המערערת לקצבה בפועל, אולם אין זה בסמכות הוועדה להתייחס לשאלה זו והחישוב האמור נעשה על ידי פקיד תביעות. על הוועדה לקבוע מועד תחולה בהתאם למסמכים המצויים בפניה. לקביעת הוועדה יכולה להיות השפעה על המערערת ככל שתגיש תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות באשר למועד ממנו אישר לשלם את גמלתה.

המשיב טוען כי אין ממש בטענות המערערת וכי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
סעיף 196( ב) לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב) התשנ"ה -1995 ( "החוק") קובע כי גמלת הזכאות לנכות כללית היא 90 ימים מהתאריך הקובע. התאריך הקובע מוגדר בסעיף 195 לחוק כמועד בו עקב הליקוי נגרם למבוטח אי כושר להשתכר לתקופה העולה על 90 יום רצופים לפחות ולא מוקדם מ-15 חודשים בתכוף לפני יום הגשת התביעה. לאור האמור מועד תחולת אי הכושר נקבע 15 חודשים טרם הגשת התביעה – 30.3.2015.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

בהתאם לסעיף 213 לחוק בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים ( אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד.

עוד נקבע כי הואיל והוועדה לעררים ( אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק ( דב"ע שם/ 01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 ; "עניין עטיה").

קביעת דרגת אי הכושר מסורה לוועדה המיומנת בכך ואין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פניה.

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי המערערת טענה בפני הוועדה באשר להשפעה התפקודית של בעיותיה הרפואיות. הוועדה מצאה כי למערערת דרגת אי כושר בשיעור 65% אשר גבוהה יותר מהנכות הרפואית שנקבעה לה (בשיעור 50% ). בהנתן כי הפער הוא לטובת דרגת אי הכושר, הרי שבהתאם לפסיקה נדרשת הנמקה בהיקף סביר כפי שנימקה הוועדה. המערערת טוענת באשר למועד תחולת הנכות. לאור סעיפי החוק אליהם הפנה המשיב, לא יכולה המערערת לקבל גמלת אי כושר קודם למועד התחולה שנקבע על ידי הוועדה. תקנות הביטוח הלאומי(ביטוח נכות)(סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים), התשמ"ד – 1984 קובעות בסעיף 5( א) להן כי ועדה לעררים מוסמכת לתת כל החלטה שפקיד תביעות מוסמך לתת למעט לעניין ההשתכרות בפועל. הנה כי כן, הוועדה היתה מוסמכת ליתן החלטתה לעניין מועד התחולה כפי שנתנה וטענותיה של המערערת באשר לכך נדחות.

כאמור, בהתאם להלכה פסוקה הקביעה שאדם כשיר לעבודה, באיזו מידה וממתי מסורה לוועדה, שזו מיומנותה. לא מצאתי חוסר סבירות כלשהו במסקנת הועדה, ובוודאי שלא חוסר סבירות קיצוני ובולט המאפשר התערבות בית הדין במסקנתה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערערת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי. המשיב לא עמד על הוצאות בהליך זה. יחד עם זאת התנהלות המערערת בהליך ראויה לפסיקת הוצאות, אף אם סמליות, לאור המשכות ההליך בשל כך. לפנים משורת הדין ומאחר והמשיב לא עמד על כך, לא תחוייב המערערת בהוצאות.
יחד עם זאת, יש מקום להעביר העתק מפסק דין זה ללשכה לסיוע משפטי לצורך בחינת התנהלותה בהליך, שכן ההתייעצויות והאיחור בהגשת עמדות לבית הדין גרמו שלא לצורך להמשכות ההליך, הליך שנדרש לסיימו בזמן קצר ככל שניתן, בהיותו מתחום הביטחון הסוציאלי.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים וכן למנהל הלשכה לסיוע משפטי בתל אביב.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ח, (17 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: רחל זילבר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: