ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה רותם אבישר נגד ליאור כהן :

בפני כבוד ה שופטת אפרת אייכנשטיין שמלה

תובע ונתבע בתביעה שכנגד

משה רותם אבישר
ע"י ב"כ עו"ד שי רשף

נגד

נתבע ותובע בתביעה שכנגד
ליאור כהן
ע"י ב"כ עו"ד חיים דרש

החלטה

בפני בקשה מיום 20.3.2018 לעיון מחדש בהחלטתי מיום 28.2.2018, לפיה נקבע כי בהעדר תשלום הוצאות שנקבע כתנאי לביטול פסק הדין, יעמוד פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 4.12.2017, בעינו.
המבקש הינו התובע והנתבע בתביעה שכנגד, והמשיב הוא הנתבע והתובע בתביעה שכנגד.

רקע רלבנטי
1. המבקש הגיש לביצוע 4 שיקים כנגד המשיב. לאחר שניתנה למשיב רשות להתגונן, ובגדר כתב ההגנה שהוגש מטעמו, הוגש כתב תביעה שכנגד ע"י המשיב.
ביום 4.12.2017, ניתן פסק דין בהיעדר המבקש, לאחר שלבקשה לדחיית מועד דיון שהגיש יום קודם לכן, לא צורפה עמדת הצד שכנגד, והמבקש עשה דין לעצמו ולא התייצב, אף שהדיון לא נדחה.
בגדר פסק הדין נקבע כי תביעת המבקש נמחקת, התביעה שכנגד מתקבלת ונפסק שכר טרחה לטובת המשיב.
בפסק הדין נרשמה הצהרת ב"כ המשיב כי ככל שתוגש בקשה לביטול פסק הדין, יסכים לביטולו כפוף לפסיקת הוצאות בגין הישיבה אליה טרח להתייצב מהצפון, וכי במקרה כזה הוא משאיר את פסיקת ההוצאות לשיקול דעת בית משפט.
ביום 7.12.2017, נחתמה פסיקתא מתאימה.
2. ביום 12.12.201, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, וביום 25.12.2017 ניתנה החלטה לפיה פסק הדין יבוטל כפוף לתשלום הוצאות בסך 1,500 ₪ שישולמו עד ליום 2.2.2017. עוד נקבע , כי ככל שלא ישולם סכום ההוצאות, יעמוד פסק הדין בעינו.
הצדדים התבקשו להגיש הודעה עד ליום 2.2.2018 אם שולם סכום ההוצאות.
המבקש לא הגיש כל הודעה, וביום 8.2.2017, הגיש ב"כ המשיב הודעה כי סכום ההוצאות לא שולם וביקש כי יובהר כי פסק הדין מיום 4.12.2017 עומד בעינו.
בו ביום הגיש ב"כ המבקש הודעה אליה צירף אישור דואר ישראל, לפיה נשלח שיק בסכום ההוצאות לב"כ המשיב עוד ביום 28.1.2017, ונתקבל במשרדו.
בתגובה, הודיע ב"כ המבקש, כי מבדיקה שערך מתברר, כי אכן התקבלה מעטפה במשרדו, שכפי הנראה הי יתה בתוך ערימת הדואר הנכנס במועד הנטען ע"י המבקש וכי אכן הגיעה ההמחאה למשרדו.
לאור האמור, ניתנה על ידי החלטה ביום 11.2.2018 המבהירה כי לנוכח תשלום ההוצאות, פסק הדין שניתן ביום 4.12.2017 במעמד צד אחד מבוטל וניתנה החלטה המורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית.
3. ביום 15.2.2018, הודיע ב"כ המשיב כי השיק שנשלח אליו ע"י המבקש חולל והוחזר בהיעדר כיסוי מספיק, ולפיכך, ביקש לבטל את ההחלטה מיום 11.2.2018, שכן סכום ההוצאות שהיווה תנאי לביטול פסק הדין לא שולם.
המשיב הוסיף ו ביקש כי המבקש יצרף את דף החשבון שלו, ממנו ניתן יהיה לראות כי סכום ההוצאות לא שולם וההמחאה חזרה.
בתשובה, ובמקום לפעול לאלתר לתשלום ההוצאות, כפי שהיה מצופה, הגיש המבקש תגובה לפיה חילול השיק אינו מעניינו של התיק, וככל שהצ'ק אכן חולל, כפי שטוען המשיב, על המשיב להתכבד ולפתוח תיק הוצאה לפועל.
במצב דברים זה, ניתן היה לקבוע כי פסק הדין בעינו עומד.
יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, ועל מנת למנוע את התוצאה הקשה של הותרת פסק דין שניתן במעמד צד אחד על כנו, ולתת בידי המבקש אפשרות נוספת לעמוד בתנאי של סכום ההוצאות המתון, שנקבע בהחלטתי מיום 25.12.2017,כסכום שתשלומו יהווה תנאי לביטול פסק הדין, קבעתי ביום 16.2.2018, כי ככל שהמבקש לא יצרף אסמכתא עד ליום 22.2.2018 כי ההוצאות שולמו, תבוטל ההחלטה מיום 11.2.2018 ופסק הדין מיום 4.12.2018 יעמוד על כנו.
4. המבקש לא הציג כל אסמכתא לתשלום, ולא הגיש כל הודעה מטעמו. מנגד, המשיב הוא זה ש הציג ביום 26.2.2018, את האסמכתא הבנקאית, לפיה השיק אכן חולל בנימוק "א.כ.מ".
לאור האמור, קבעתי ביום 28.2.2018 כי פסק הדין מיום 4.12.2018 בעינו עומד.
החלטה זו נצפתה ע"י ב"כ הקודם של המבקש עוד ביום 1.3.2018.
5. ביום 20.3.2018 הגיש המבקש בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטתי זו האחרונה, מיום 28.2.2018.
בגדר הבקשה טוען המבקש, כי ביום 27.2.2018, יום בטרם מתן ההחלטה בה הוא מבקש לעיין מחדש, ואשר על פיה, פסק הדין מיום 4.12.2017 בעינו עומד, הפקיד במזומן, בחשבונו של ב"כ המשיב , את סכום ההוצאות בסך 1,500 ₪. לטענתו מידע זה שהינו רלבנטי לטעמו, לא עמד בפני בית המשפט עובר למתן ההחלטה.
לטענתו, בא כוחו הקודם, שייצג אותו בעת מתן ההחלטה מיום 11.2.2018, לא עדכן אותו בדבר המועד האחרון לביצוע הפקדת הכספים, והוא בצע את התשלום ביום 27.2.2018 בהפקדה במזומן והודיע על כך לבא כוחו סמוך לאחר מכן.
או אז, גילה, בדיעבד לטענתו, כי לא הוגשה הודעה מטעמו כנדרש, לבית המשפט, או לב"כ המשיב.
לטענתו, לא ידע על הגשת הבקשה וההודעה שהגיש המשיב, בא כוחו לא יידע אותו, ומכל מקום, המידע לפיו בעת מתן ההחלטה כבר הופקד סכום ההוצאות על ידו, הוא מידע משמעותי, שמצדיק עיון מחדש בהחלטה, שניתנה על בסיס מידע חסר.
המבקש מציין, כי הוא אכן לא עמד במועד שנקבע בהחלטה, אלא שלטענתו, הדבר דומה לכתב הגנה שהוגש בתיק, והמצוי בו בעת הגשת בקשה למתן פסק דין, או לבקשה להארכת מועד לביטול פס' בורר, התלויה ועומדת במקביל לבקשה לאישור פסק בורר, ולכך שנקבע כי יש לדון קודם בבקשת הארכת המועד לביטול.
לטענתו, צירוף הנסיבות לפיהן סכום ההוצאות המינורי, לשיטתו, שולם טרם מתן ההחלטה, והעובדה שסכומי התביעות הנגדיות משמעותיים, תביעתו שנמחקה היא בסך של כ- 700,000 ₪ והתביעה שהתקבלה היא בסך של כ-500,000 ₪, מוביל לתוצאה לפיה יש לבטל את ההחלטה מיום 28.2.2018, להורות על ביטול פסק הדין, וליתן לו את יומו להוכחת תביעתו והגנתו.
6. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי לא קיימת פרוצדורה של עיון מחדש.
לטענתו, פסק הדין הפך לחלוט עוד ביום 22.2.2018, שהוא המועד האחרון שניתן למבקש לעמוד בתנאים שנקבע לצורך ביטול פסק הדין.
המשיב מוסיף וטוען, כי בפני בית המשפט עמד מלוא המידע הרלבנטי עובר למתן ההחלטה מיום 28.2.2018, והוא מונה בתגובתו את שרשרת המחדלים של המבקש, ובכללם את תגובתו עזת המצח להודעה לפיה השיק חולל.
המשיב טוען, כי החלפת עורך דין אינה יכולה להוות בסיס או טעם לעיון מחדש בפסק דין שהפך לחלוט זה מכבר, וכי נסיונו של המבקש להאריך את המועד להפיכתו של פסק הדין לחלוט, אינו יכול להאריך את המוע דים להגשת בקשה לביטול פסק הדין. המשיב מציין כי על בית המשפט להביע מורת רוח מהנהלות מזלזלת, מפרה ומקוממת זו של המבקש, וטוען כי אין מקום לאפשר לו ליהנות מאהדת בית המשפט.
בתשובתו לתגובה מפנה המבקש לע"א 3537/03 זאב בר נ. מנהל מע"מ, שם נקבע שמקום שמדובר בטעות טכנית של בית המשפט, שנתן החלטה מאחר שסבר כי בקשה הוגשה באיחור, הדרך היעילה לתיקון הטעות, היא על דרך עיון מחדש.
המבקש טוען כי לא פסק הדין מיום 4.12.2017, ולא ההחלטה מיום 28.2.2018 הפכו לחלוטים.
בהתאם לתקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד, המועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן במעמד צד אחד ,כאשר הוגשה בקשה לביטולו הוא מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול, ועל כן טרם חלף המועד מההחלטה הסופית שניתנה ביום 28.2.2018, או אפילו מיום 22.3.2018.
לטעמו, המידע של הפקדת סכום המזומן יום קודם למתן ההחלטה , הוא רלבנטי וחשוב, והוא מכחיש את טענת המשיב, כי סכום זה הופקד בעקבות הודעתו של המבקש מיום 26.2.2018, בהיעדר הוכחה כי זו הומצאה לו או לבא כוחו.
המבקש סבור כי אין להתנות את בקשתו לביטול בתנאים נוספים, היות סכום ההוצאות שולם על ידו.
דיון והכרעה
7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה שדין הבקשה להתקבל, כפוף לתשלום הוצאות, כפי שאפרט.
ראשית אציין, כי ההחלטה שנתנה על ידי ביום 28.2.2018, טרם הפכה להחלטה חלוטה בעת הגשת הבקשה לעיון מחדש ביום 20.3.2017, באופן שלבית המשפט סמכות לדון בבקש ה, בין אם מכוח היותה בקשה לביטול החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד, בתוך 30 יום מיום הינתנה, ובין אם במסגרת עיון מחדש , ככל שיש מקום לעיון מחדש, כפי שביקש המבקש.
8. במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לבחון, כאשר בביטול בתוקף שיקול דעת עסקינן (שהרי אין חולק כי ב"כ של המבקש ידע על ההחלטה המאפשרת לו להפקיד את סכום ההוצאות עד ליום 22.2.2018, ואי ידיעת המבקש עצמו, על דבר ההחלטה, בהיותו מיוצג, או החלפת הייצוג, אינן גורע ות מן המסקנה כי אין עסקינן בביטול מכוח חובת הצדק), שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט: הראשון- סיבת המחדל. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה של מבקש הביטול.
תביעתו של המבקש היא תביעה שטרית, ולפיכך לא ניתן לומר כי היא נעדרת סיכויים, וכך גם הגנת ה מבקש בפני תביעת המשיב, המבוססת בעיקרה על חוות דעת חשב ונאית, כוללת, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, טענות הדורשות ליבון והמצדיקות ביטול פסק הדין.
"לצד שיקולים מנחים אלה... קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו "(רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן).
וכן ראו בספרו של כבוד השופט בדימוס ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית-מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים תשנ"ב:
"כידוע, הדעה הרווחת היום היא, שהזכות לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, צריכה להיכלל במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט, שהפכה לזכות חוקתית".
ועוד לעניין ההלכה הפסוקה והמדיניות הנוהגת בביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ראו בע"א 146/85 גמליאל נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ, מפי הנשיא שמגר.
9. אף שהתנהלות המבקש רצופה שרשרת של מחדלים, לא התרשמתי שהתנהלות המבקש נגועה בזלזול בהליך המשפטי או בהתעלמות מדעת, אלא שמדובר ברשלנות מצד המבקש , אשר אינה עולה לטעמי, כדי זלזול בהליך השיפוטי.
אכן, מצופה מבעל דין, שיודע כי ביטול פסק דין שניתן כנגדו בסכומים לא מבוטלים, הותנה בתשלום הוצאות, כי ידאג לוודא כי אותו סכום הוצאות בו חויב כתנאי לביטול פסק הדין, ישולם בפועל ובמועד שנקבע . יתר על כן, כשמתברר לו כי שיק שניתן למטרה זו חולל, מצופה ממנו, על אחת כמה וכמה, כי יזדרז וישלם מידית את הסכום, בלא צורך בהחלטה שיפוטית, ובוודאי שלא יטען טענות מופרכות ואפילו מקוממות, לפיהן, תרופתו של המשיב היא בפניה להוצאה לפועל.
יחד עם זאת, אני סבורה כי שרשרת מחדלים זו, אי נה עולה כדי זלזול, אשר יחסום את זכות גישתו לערכאות, באופן שימנע ממנו לנהל את תביעתו והגנתו לגופן, ויסתום את הגולל על כל סיכוי להוכיחן.
בהיותה של זכות הגישה לערכאות שיקול על, כאמור, אני סבורה שהותרת פסק הדין על כנו, ומניעת זכות גישתו של המבקש לערכאות, תוך מחיקת תביעתו העולה כדי כ-700,000 ₪ וקבלת התביעה הנגדית בסדר גודל של כ-500,000 ₪, אינה מידתית, ואינה הסנקציה הראויה למחדליו האמורים של המבקש, המתבטאים הן באי תשלום ההוצאות במועד שנקבע, והן באי מתן הודעה עם ביצוע התשלום, כי זה בוצע.
לטעמי, האיזון הנכון בין זכויות הצדדים, הוא פסיקת הוצאות משמעותיות מאלו שנפסקו בשלב הראשון, שתשלומן בפועל אף הוא יהווה תנאי לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, באופן שגובה הפיצוי יבטא את מורת הרוח של בית המשפט ממחדלי המבקש מחד, אך יאפשר לו את יומו ובירור תביעתו והגנתו לגופן, מאידך גיסא.
10. לחילופין ובנוסף, אם בעיון מחדש בהחלטה עסקינן, ומתוך אותה אספקלריא של זכותו החוקתיעל דין ל גישה לערכאות, אני מקבלת את טענת המבקש, כי יש מקום לעיין מחדש בהחלטה שניתנה על ידי ביום 28.2.2018, על בסיס ההנחה כי סכום ההוצאות לא שולם כלל עד אותו מועד, שכן, ל ו עמדה לנגד עיני העובדה כי בעת מתן ההחלטה, ביום 28.2.2018, שולם כבר סכום ההוצאות, ששולם יום קודם לכן, לא הייתי קובעת כי פסק הדין מיום 4.12.2017 יוותר על כנו, אלא הייתי מורה על ביטולו ומסתפקת בהטלת הוצאות על המבקש בגין האיחור, ולא בפעם הראשונה, בתשלום הוצאות.
אוסיף, כי מחדל זה, לפיו לא עמדה עובדה זו לנגד עיני בעת נתן ההחלטה, רובץ לפתחו של המבקש, אשר לא טרח להגיש הודעה לבית המשפט, בד בבד עם ביצוע התשלום, כי נשא בסכום ההוצאות, וגרם ל הטרחת הצד שכנגד, וראוי לחייב את המבקש בהוצאות, ולו רק בשל מחדל זה.
11. לאור האמור, אני נעתרת לבקשה, וקובעת כי ההחלטה מיום 28.2.2018 שניתנה על ידי במעמד צד אחד תבוטל, כפוף לתשלום סכום הוצאות נוסף, בסך של 4,000 ₪, שישולם עד יום 15.5.2018.
מובהר כי סכום זה הינו בנוסף לסכום של 1,500 ₪ ששולם ע"י המבקש ביום 27.2.2018.
ככל שישולם סכום ההוצאות הנוסף במועד שקבעתי, יבוטל פסק הדין מיום 4.12.2017. ה מבקש יגיש הודעה בצירוף אסמכתא לביצוע התשלום בפועל, וזאת עד יום 1 7.5.2018.

התיק יובא לעיוני ביום 20.5.2018.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ח, 09 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה רותם אבישר
נתבע: ליאור כהן
שופט :
עורכי דין: