ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וליד עטא פרעון נגד קרמר ישראל ובנו קבלני עבודות חשמל בע"מ :

08 אפריל 2018
לפני: כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה - סג נית נשיא
התובע:
וליד עטא פרעון

-
הנתבעת:
קרמר ישראל ובנו קבלני עבודות חשמל בע"מ

החלטה

לפני בקשת הנתבעת (להלן: המבקשת) להורות לתובע (להלן: המשיב) להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בתביעה לתשלום הסך של קרוב ל180,000 ₪ שהוגשה נגדה מכח תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: התקנה).
המשיב תובע בהליך זה זכויות שונות הכרוכות בעבודתו אצל המבקשת וסיומה –פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ונסיעות .
טוענת המבקשת כי למשיב שולמו מלוא זכויותיו הסוציאליות להן הוא טוען. לראיה, מצרפת תלוש שכר בו ניתן לראות את פירוט הרכיבים –דמי חגים חופשה והבראה. אשר לפיצויי הפיטורים, מפנה המשיבה למכתב אותו צירף ה משיב עוד לכתב תביעתו וטוענת כי ה משיב הוא זה אשר פוטר מעבודתו ועל כן אינו זכאי לתשלום זה.
שנית, טוענת המבקשת כי המשיב הוא תושב שטחים , ללא נכסים בישראל ועולה החשש כי לא תוכל להיפרע ממנו במידה ותביעתו לא תתקבל.
המשיב בתגובתו כלל לא התייחס לתקנה 116א . המשיב לא טען לגופן של טענות המבקשת. כך, נטען בעלמא כי סיכויי התביעה גבוהים וזו תוכח במסגרת ההליך, זאת מבלי לפרט או להציג ראיות לכאורה. עוד טען כי נטל ההוכחה לצדקת טענות המבקשת, מוטל לפתחה וכי זו לא הוכיחה דבר כנגד סיכויי התביעה. הוסיף המשיב וטען כי קביעת ערובה יכול ויהיה בה פגיעה בזכות הגישה לערכאות. המשיב הפנה לפסיקה בעניין הפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנ ות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן תקנה 519).

המסגרת הנורמטיבית
ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. לצד זאת, נפסק כי זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו ( ראה: רע"א 2146/04 ‏ מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים (30.5.2004)).
עד לאחרונה הכריעו בתי-הדין בבקשות להפקדת ערובה בהתאם לקבוע בתקנה 519, שהוחלה בבתי הדין מתוקף תקנה 33 לתקנות בית-הדין לעבודה, זאת, בשים לב לפסיקה הרלוונטית ( ראה: רע"א 6353/12, יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013); רע"א 2310/10 ‏לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (27.6.2010); ע"ע ( ארצי) 1424/02 אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (6.4.2003)) ( להלן: הלכת אבו נסאר).
ביום 2.9.16 נכנסה לתוקפה הוראת תקנה 116א הקובעת כדלקמן:
"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
(ב)היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג)הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."
היינו, ששעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או של אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, ובכלל זה תושבי הרשות הפלסטינית, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה לבקשת נתבע. אולם לכלל זה יש שלושה חריגים חלופיים (שעל התובע חל נטל הוכחתם): הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו/ הראה התובע כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה/ ראה השופט או הרשם טעמים מיוחדים לפטור.
המונח ראשית ראיה לא הוגדר בחקיקה, אולם מקובל לראותו כראיה שיש בה ממש, גם אם אינה תומכת בכל פרטי ודקדוקי התביעה ואינה מערכת שלמה של ראיות כאלה ( ראה: ע"א 688/89 הילולים ( אריזה ושיווק) בע"מ - בנק המזרחי המאוחד בע"מ (20.5.1991)). אין הכוונה לחייב את התובע להציג את מלוא ראיותיו כבר בשלב זה. יחד עם זאת, ברי כי אין די באמירה בעלמא של התובע כי זכויותיו קופחו. משכך, ככלל , על התובע להציג מסמך כתוב אשר ניתן יהיה להסיק ממנו על קיפוח זכויותיו.

מן הכלל אל הפרט
עסקינן במשיב שהוא תושב השטחים ומשכך חל הכלל של חיוב בערובה.
היות והכלל הוא כאמור, הרי שדי לנתבע שיפנה להוראות התקנה.

האם הוכיח המשיב טעם לפטור אותו מכך בגדר החריגים הקבועים בתקנה 116 א?
ראשית ראיה לעילת התביעה: במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומם של יחסי עובד מעסיק. על כן, כל שמוטל על המשיב להוכיח הוא ראשית ראיה לקיום עילת תביעה, קרי- כי אכן המבקשת לא שילמה את כל אותם הרכיבים להם טוען המשיב וכי זכאי להם. לענין זה מצאנו להפריד בין הרכיבים השונים.
אשר לרכיב פיצויי פיטורין שהוא עיקר בניינה של התביעה : מכתב הנתבעת שצרף התובע לתביעה מעלה כי הוא התפטר. לטענתו, בניגוד לאמור במכתב , לא אושר לו לצאת לחופשה ללא תשלום בשל מחלה ובכך בפועל פוטר. לא זו בלבד שהמכתב שצרף הוא , עומד כראיה נגד גרסתו שלו, אלא שגם תאור הנסיבות לפיהן סורבה בקשתו לחל"ת- כשלעצמו , על פניו,אינו מהווה פיטורין. בזהירות יאמר עוד כי גם המסמכים הרפואיים שצרף כביכול כאסמכתא למצבו הרפואי- אין בו כדי לתמוך בטענותיו העובדתיות כמופיע בכתב התביעה לענין זה- גם לו היה מקום להניח שהנתונים העובדתיים הנטענים מהווים בסיס לטענה לזכאות לפיצויי פיטורין. בנסיבות אלה לא מצאתי שהתובע הביא ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענותיו לזכאות לפיצויי פיטורין.
אשר לרכיבים הבראה , חופשה וחגים: המשיב צרף לתגובתו תלושי שכר של לשכת התעסוקה כראיה לטענתו כי לא שולמו לו הזכויות הסוציאליות. על אף העובדה שהמבקשת צרפה לבקשתה תלושי שכר שלטענתה היא עצמה הנפיקה, לא מצא המשיב מקום להגיב לטענה זו אלא ,כאמור צרף תלושי שכר אחרים של שירות התעסוקה. בתנאים אלה לא ניתן לדעת האם אכן זכאי להפרשים להם טוען נוכח המצוי בתלושים שלא גולו. מכל מקום, אף במקצת התלושים שצורפו ניתן לראות תשלום בגין הבראה. מכאן שככל שהדבר נוגע לרכיב ההבראה, התלושים שצרף, ודאי התעל מותו מהתלוש שצרפה המשיבה, אינם יכולים לבסס טענה לזכאות לדמי הבראה (ובכל אופן לא בסכום שנתבע).
בדומה לכך, תחשיב דמי החגים מתעלם מהתלוש שצרפה המבקשת והעומד כשלעצמו לכאורה, כראיה נגד טענותיו.
אשר לתביעה לתשלום דמי חופשה- אכן התובע הפחית הסכומים שלטענתו נצברו עבורו בשירות התעסוקה, ואולם, לא צרף האסמכתא לגובה הסכום שקיבל ומשכך אין לדעת האם אכן שולם לו כדבעי אם לאו. עם זאת אניח כי ברכיב זה , די באשר צרף.
אשר לדמי הנסיעות, - אף שבתלוש שצרפה הנתבעת אין ביטוי לתשלום דמי נסיעות, עדיין ספק אם די בטענות התובע לענין זה שכן תשלום בגין הוצאות נסיעה דורש הוכחת שעור ההוצאה בפועל. לא הובאה ראשית ראיה לשעור ההוצאות האמורות. עם זאת אניח גם לענין רכיב זה כי אכן די בהעדר אסמכתאות בתלושים בין אלה שהגישה המבקשת ובין אלו שצרף המשיב כראשית ראיה לאי תשלום הרכיב.
בנסיבות הענין מתברר כי עיקר התביעה לא נסמך בראשית ראיה שבכתב והפך הדבר נכון, ישנן ראיות לכאורה להעדר זכאות בכל הנוגע לפיצויי הפיטורין, ויתכן אף ביחס לתשלום רכיבים שונים של זכויות סוציאליות.
לענין יכולת להפרע מן המשיב: כפי שפורט לעיל, הנטל להוכיח יכולת גבייה הוא על המשיב. בנדון דנן- המשיב לא טען ליכולת גביה. די בכך כדי להצביע על כי יש ממש בטענות המבקשת כי במידת הצורך, לא תוכל להיפרע מהמשיב.
לא הובא נימוק בגדר החלופה השלישית הקבועה בתקנה.
נוכח אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להפקדת ערובה להוצאות להתקבל. עם זאת, באיזון השיקולים ( זכות המשיב לגישה לערכאות ומנגד האינטרס של הנתבעת שלא להיות חשופה להוצאות שלא יכוסו גם לו תדחה התביעה), אני מוצאת לקבוע כי על המשיב להפקיד בקופת בית הדין ערובה בסך של 2, 700 ₪ (כ1.5% מסכום התביעה).
הערובה תופקד עד ליום 30.4.18 והמשיב יודיע על כך לבית הדין .
ככל שלא תופקד תמחק התביעה.
התיק לעיוני ב 5.5.18.
כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום מיום הגשת הודעת המשיב כאמור.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, (08 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: וליד עטא פרעון
נתבע: קרמר ישראל ובנו קבלני עבודות חשמל בע"מ
שופט :
עורכי דין: