ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב גולדז'ק נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט נוהאד חסן
נציג ציבור (עובדים) מר מאיר בוחבוט
נציג ציבור (מעסיקים) מר עמירם אלון

התובע
יעקב גולדז'ק, ת.ז. XXXXX156
ע"י ב"כ: עו"ד יונה סירוטה ואח'
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רויטל חן

פסק דין

1. עניינה של תביעה זו, עוסקת בשאלת "תושבות" של התובע, החל משנת 2002.

2. ביום 3.6.13, הודיע הנתבע לתובע על שלילת תושבותו רטרואקטיבית, החל מ יום 2.1.10, ובעקבות ביטול החיובים מהמועד הנ"ל נוצרה לתובע יתרת זכות אצל הנתבע על סך 91,139 ₪.

3. ביום 24.10.13 וביום 2.11.13 הודיע הנתבע לתובע, כי המכתב שנשלח אליו המודיע לו על שלילת תושבותו, מקורו בטעות, לכן הוא לא זכאי להחזר כספי כאמור (ת/1).

4. בעקבות החלטה זו, הוגשה התביעה דנן.

להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו:

5. התובע יליד שנת 1945.

6. בשנת 1964, עלה התובע מפולין לישראל ומאז הוא תושב ישראל.

7. בשנת 1970 נישא התובע לקלרה, אשר ילדה לו שלוש בנות.
8. התובע מהנדס מכונות בהכשרתו, עבד כ-20 שנה, עד לשנת 1999, ב"מפעלי מתכת קדמני" .

9. בתקופה שבין 8/2000 עד 2/2001 - שילם הנתבע לתובע דמי אבטלה.

10. ביום 3.10.2002, מסר התובע לנתבע טופס "דין וחשבון רב שנתי" (נ/1). טופס זה משמש לפתיחת תיק אצל הנתבע ולהודעה על שינויים. בין היתר, הצהיר התובע בטופס זה, כי כתובת בית מגוריו היא: "רח ' השקד 19 ק רית חיים", שהיא גם כתובתו לקבלת מכתבים. עוד הצהיר התובע , כי החל מחודש 10/2002 הוא "לא עובד בארץ, עובד בחו"ל" ולכן ביקש לקבל פנקס תשלומים, היות שלא עובד בשלארץ.
יצוין, כי מיום שעבר התובע לעבוד מחוץ למדינת ישראל, המשיך לשלם דמי ביטוח לנתבע.

11. ביום 18.3.2007, פנה התובע אל הנתבע, באמצעות רואה החשבון שלו (נ/15), מר יונה לוי, בזו הלשון:
"מר גולדז'ק מדווח אצלכם כעובד שכיר אצל מעביד בחו"ל ומשלם דמי ביטוח אצלכם כלא שכיר ולא עצמאי (חלק עובד וחלק מעביד).
אבקש לקבל מכם תשובה לגבי זכויותיו במוסדכם לרבות בנושא דמי פגיעה, זקנה שאירים וכו'.
אבקשכם להתייחס לזכאותו בין אם הוא נמצא בארץ או בין אם הוא שוהה בחו"ל לצרכי עבודתו. וכן אם ממשיך הוא לעבוד בחו"ל גם אחרי הגיעו לגיל פרישה".

בתשובת הנתבע במכתבו מיום 26.3.07, נרשם (נ/15):
"... לעניין נושא פגיעה בעבודה - לא מבוטח
עפ"י סעיף 76/א לחוק המוסד לביטוח לאומי מעמד עובד בחו"ל הוא בתנאי שהמבוטח ומעבידו תושבי ישראל וחוזה עבודה נקשרו בארץ.
מאחר והמעביד תושב חו"ל, המבוטח ישלם דמי ביטוח בארץ כהכנסה "לא מעבודה" ולא מבוטח לענף דמי פגיעה.
כל עוד שהמבוטח מוגדר במוסד לביטוח לאומי כתושב מדינת ישראל עפ"י הקריטריונים שנקבעו בחוק התושבות הוא מבוטח בשאר ענפי הביטוח כולל זקנה ושארים.
אם בעת קבלת קצבת זקנה יהיה תושב עפ"י חוק, יקבל קצבה עפ"י חוק."

12. ב-10.4.2008, פנה התובע באמצעות רואה החשבון שלו מר יונה לוי, לפקיד השומה בחיפה, בבקשה לקבל אישור עבור שלטונות המס בפולין, כי "כל הכנסותיו מדווחות בישראל מהיותו "תושב" לפי פקודת מס הכנסה" (נ/4).

13. ביום 13.1.2011, אשתו של התובע, הגב' קלרה גולדז'ק (להלן - קלרה), הגישה תביעה לקצבת זקנה מהנתבע. בטופס התביעה הצהירה על ה תובע כבן זוגה העובד בחו"ל המגיש דו "חות למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי (נ/15).
במכתב מיום 19.1.2011, הודיע הנתבע לקלרה, כי תביעתה לקצבת זקנה אושרה, ואילו תביעתה לתוספת בעבור בעלה (התובע בתיק דנן) נדחתה, היות ולא נמסרו כל הנתונים הנדרשים על מנת להחליט בתביעה (נ/15).

14. ביום 3.6.2013 נשלח אל התובע מכתב מהנתבע , לפיו הופסקה תושבותו של התובע בישראל מיום 2.1.2010 ואילך, היות ועזב את הארץ והוא שוהה בחו"ל.
לאור הנתונים הקיימים אצל הנתבע, בוטלו החיובים בדמי ביטוח לאומי רטרואקטיבית החל מחודש 1/2010 עד 12/2013, ויתרת הזכות של התובע לאחר השינוי עמדה על סך 91,139 ₪. עוד נרשם במכתב, כי התובע רשאי להשיג בכתב על האמור במכת ב תוך 45 יום מקבלת הודעה זו. ככל שלא תתקבל השגה על תוכן המכתב, האמור במכתב יקבל תוקף של החלטה סופית.

15. יומיים לאחר מכן, ביום 5.6.13, נשלחה הודעה פנימית לכל סניפי הנתבע, בכותרת ההודעה נרשם (נ/2): "ביטול תושבות בעקבות באג".
"בשבוע האחרון הופסקה תושבות של עובדים לפי סעיף 76 וזאת כתוצאה מבאג שנוצר במערכת. אנו מנסים לאתר המקרים ולתקנם באופן ממוכן.
עם זאת, אם נתקלתם במקרה בו לא הייתה אמורה התושבות להתבטל יש:
לתקן המקרה באופן ידני.
לידע אותי באמצעות האווטלוק אודות התיקון כולל ת.ז. של המבוטח.
בברכה,
נוריאל".

16. ביום 13.6.2013 שלח הנתבע מכתב אל התובע, שכותרתו: "שינויים בחשבונך בביטוח לאומי" לשנים 1/2010 עד 12/2013 (נ/3).
מהמכתב הנ"ל עולה, כי לאחר חישוב חוזר של חיובים לתקופה הנ"ל, לתובע יתרת זכות קודמת בסך 91,163 ₪, ויתרת חובה בעקבות חישוב חוזר בסך 111,503 ₪.

17. מרישומי הנתבע אשר צורפו לתיק עולה , כי ביום 25.6.13, פנה התובע לפקידת קבלת קהל באחד מסניפי הנתבע, שם הוסבר לו כי עליו למלא שאלון לשוהה בחו"ל וכן לש לוח שומות הכנסה לשנים 2011-2012.

בתיעוד ביקורו של התובע בסניף הנתבע ביום 21.7.13, נרשם כך:
"הנ"ל הגיע, לא מעוניין למלא שאלונים, למרות שהוסבר שוב, השאלונים שקיבל בק. קהל לפני כחודש אצלו, הראה לי אותם ריקים, והתעקש לא למלא אותם".

18. נוכח הודעת הנתבע מיום 3.6.13, כי התובע איננו בגדר "תושב" החל מ-1/2010 ועד 12/2013 ולו יתרת זכות בגין דמי ביטוח ששולמו על ידו בשנים הללו ע"ס 91,139 ₪, שלחה ב"כ התובע מכתב תגובה לנתבע הנושא תאריך 19.8.13, במסגרתו ב יקשה להפקיד את הסכום הנ"ל בחשבון הבנק על שמו של התובע. משלא נענתה, שלחה מכתב נוסף ב-15.10.13.

19. ביום 24.10.13, שלח הנתבע מכתב תגובה מפורט לב"כ התובע, ובו נרשם, בין היתר, כי במשך השנים התנהל התובע אל מול המוסד , כאשר שילם דמי ביטוח, בוטלו קנסות בהתאם לפנייתו, הוגשו על ידו תיקוני מקדמות, ושלילת תושבותו נעשתה " עפ"י קביעה אוטומטית של המערכת ... אשר גרמה להתהוות של יתרת הזכות שמקורה בטעות". עוד נרשם, כי הטעות תוקנה ועודכנה תושבותו של התובע ובהתאם גם חשבונו. ובעניין החיוב בדמי ביטוח לשנים 2010-2 012, נדרשו מסמכים מרואה החשבון של התובע ועם קבלתם יעודכן חשבון התובע בהתאם.
לאחר שבוע, הודיע הנתבע לב"כ התובע, במכתב מיום 30.10.13, כי עם קבלת המסמכים מרואה החשבון, "עודכן חשבונו של המבוטח ונוצרה יתרת זכות בסך 71,013 ₪ הנובעת מזיכוי הפרשי שומה לשנים 2010 ,2011 ,2012."

20. לטענת התובע, הנתבע נהג בחוסר תום לב כלפיו, שהרי לא יתכן כי תתקבל הודעה בדבר ביטול תושבות, כאשר במסגרת ההתכתבויות הנתבע חיזק את החלטתו כי יש לראות בתובע כמי שאינו תושב ישראל, ולאחר מכן, לפתע תישלח הודעה כי מדובר "בטעות וב-באג".

21. התובע מבקש לקבוע כי הוא אינו תושב ישראל החל משנת 2002, שנת ההגירה שלו לפולין, ולהורות לנתבע להחזיר לו את דמי הביטוח אשר שילם החל משנת 2007 (7 שנים שקדמו למועד הגשת התביעה) .

22. מנגד טוען הנתבע, כי שלילת התושבות נעשתה אוטומטית ע"י המערכת ולא מתוך שיקול דעת ודיון בשאלת קביעת תושבותו ולכן תוקנה הטעות, חודשה תושבותו ובהתאם תוקן החשבון.

23. הנתבע טוען כי התובע כמוצא שלל רב, מנסה בתביעתו להיבנות מטעות טכנית של הנתבע, וזאת במטרה לקבל החזרי דמי ביטוח אותם שילם מיוזמתו ובאופן מודע ומושכל לאורך השנים, תוך שמירה על זכויותיו הסוציאליות. לטענתו, ממכלול חומר הראיות עולה, כי לא נעשו ע"י התובע פעולות המעידות על ניתוק מרכז חייו מישראל והעתקתו לפולין, ההיפך הוא הנכון.

דיון והכרעה

24. בתיק דנן, עלינו להכריע בשאלה, האם מאז שנת 2002 היה התובע "תושב ישראל" והיה חייב בתשלום דמי ביטוח לנתבע, וכפועל יוצא מכך, הוא אינו זכאי להחזר דמי ביטוח אשר שילם עבור השנים הללו.

25. על פי פרק י"א ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה -1995 (להלן - החוק), "תושב ישראל" חייב בתשלום דמי ביטוח ומס בריאות גם בתקופות שהותו בחו"ל.
סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר את מי "שאינו תושב לעניין החוק", אולם המונח "תושב" לא הוגדר בחוק.

26. על פי הפסיקה, התשובה לשאלה אם פלוני הוא "תושב ישראל", תיעשה על בסיס המבחן העיקרי והוא - הדרישה לקיום מרכז חיים ומירב הזיקות לישראל, במסגרתם מומחשת התפיסה הטריטוריאלית של חוק הביטוח הלאומי (ראה: עב"ל 344/09 חלאק נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ב-31.1.2013).
"לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה תבוא ממכלול הנסיבות, כעולה מכל האמור לעיל. נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום ש'בו הוא חי', ש'זה ביתו'".
(דב"ע מה/73-04 עייאדה סנוקה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79,84; ראה גם: דב"ע 97/ 391-0 חלמיש - מוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 88 (1998); עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 890/99 חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(4) 423. עב"ל 1313/02 המוסד נ' אברהם קרביץ, ניתן ב- 25.4.04).

27. עוד נקבע , כי אדם נשוי שנסע לחו"ל על מנת לעבוד ולחסוך כסף, בעוד משפחתו נשארה בארץ כשהוא מקיים איתה קשר הדוק ורצוף, יראו בשהותו בחו"ל כישיבה ארעית והוא ייחשב כתושב מאחר ומכלול הנסיבות מעיד על כוונתו לחזור ארצה (ראה: עב"ל 39/62 המוסד נ' גולדף פב"ל ז' 200 - לא פורסם).

28. בעב"ל 83/06 ג'אן טייץ נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ב- 2.6.09), נקבע, כי:
"... כך דרך כלל, כך במיוחד בעידן הגלובליזציה בו מתקיימת ניידות תכופה ולעיתים אף קבועה ברחבי העולם, אין לשלול מציאות לפיה יהיו לאדם זיקות מהותיות לישראל, גם אם הוא מחלק עתותיו בשהייה בארץ ומחוצה לה, כשם שאין לשלול בהכרח תושבות כפולה, בדומה לאזרחות כפולה. במסגרת זו ובהיותם חלק אינטגראלי מתופעה כלל עולמית זו, רבים וטובים מאזרחי ישראל ותושביה, צעירים ומבוגרים כאחד, עושים תכופות בביקורי בני משפחה הפזורים ברחבי תבל, וטועמים טעמו של "העולם הגדול" בהתפתחותם המקצועית והעסקית לצרכי לימודים, או עבודה מחוץ לישראל, כמו גם בידע שהם מביאים עמם לקהילה הבינלאומית.
על רקע זה, מוצאת ביטויה המגמה שבדין להגמשת פרשנות המונח "תושב ישראל" אף בהוראות חוק הביטוח הלאומי, במסגרתן מוכרת שהות ממושכת של תושב ישראל בחוץ לארץ, מבלי שתישללנה זיקתו לישראל וזכותו לגמלה, כגון בסעיפים 324 ו- 324א לחוק. זאת מתוך נקודת מוצא לפיה, עצם שהייתו של אזרח ישראל בחו"ל לצרכי עבודה, לימודים או ריפוי וכל כיוצ"ב, אין די בה כדי להסיט "מרכז חייו" של אדם מחוץ לישראל ובכך למנוע ממנו מיצוי זכויותיו הסוציאליות כ"תושב ישראל". "

29. על פי הפסיקה, נדרשת פרשנות תכליתית למושג "תושב ישראל" בשים לב להיותו מושג מסגרת, רב פנים ותלוי הקשר (ראה: עב"ל 83/06).
כך למשל, המבחן שנקבע לעניין התושבות הפיסקלית (לענייני מיסים), הוא מבחן "מרכז חייו של היחיד", אשר היבטו האובייקטיבי הוא בתשובה לשאלה – "היכן פיזית מצויות מירב הזיקות של האדם, ובהיבט הסובייקטיבי תיבחן מה הייתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו" (ראה: ע"א 477/02 גונן נ' פקיד השומה חיפה, ניתן ביום 29.12.2005).

30. נקדים ונאמר, כי יישום העקרונות אשר נקבעו בפסיקה בענייננו, מלמד, כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה יש לראות בתובע, 'תושב ישראל'.

31. בשנת 2002, פנה התובע ביוזמתו לנתבע (נ/1), וב יקש לקבל פנקס תשלומים, נוכח העובדה שהחל לעבוד בחו"ל, לכן יש לתמוה על עדותו, לפיה לא ידע שעליו לדווח לנתבע על המעבר מישראל לפולין.
התובע ציין בטופס הנ"ל: "אני לא עובד בשלב זה בארץ ", כלומר, בנקודת זמן זו, התובע הצהיר כי עבר לעבוד בחו"ל באופן זמני, ואין בהצהרה זו כדי להעיד על כוונתו לעזוב את הארץ שלא באופן זמני. יתרה מזאת, בסעיף 3 לטופס הנ"ל, התובע נדרש למלא בנפרד, את כתובת מגוריו וכתובת למשלוח מכתבים. התובע רשם את הכתובת בה התגורר עם אשתו ככתובת מגורים, וגם כתובת למשלוח מכתבים, למעשה אין כל סממן לכך שהיה בכוונתו לעזוב את הארץ שלא לצרכי עבודה.
לכך יש להוסיף את העובדה, כי לאחר כחמש שנים, ב- 18.3.07, פנה התובע שוב ביוזמתו באמצעות רואה החשבון שלו (נ/15), לבירור זכויותיו אצל הנתבע, "בין אם הוא שוהה בחו"ל לצרכי עבודתו, וכן אם הוא ממשיך לעבוד בחו"ל גם אחרי הגיעו לגיל פרישה". מניסוחה של הפניה, ניתן ללמוד בבירור, שהתובע לא העביר את מרכז חייו מישראל לפולין, אלא "שוהה" בפולין לצרכי עבודה.
כמו גם, בפניית התובע באמצעות רו"ח לפקיד השומה ביום 10.4.2008, בבקשה לקבל אישור לשלטונות המס בפולין, כי "כל הכנסותיו מדווחות בישראל מהיותו "תושב" לפי פקודת מס הכנסה", קרי, התובע ראה עצמו כתושב ישראל, ואף דיווח על כך לשלטונות המס בפולין.
מדובר בתובע שהיה תושב ישראל החל משנת 1964 - לאחר שעלה לישראל מפולין. מההיבט הסובייקטיבי, המעבר לפולין בשנת 2002 היה לצרכי עבודה, וזאת אנו למדים מטופס "דין וחשבון רב שנתי" אשר מילא ומסר לנתבע, במסגרתו ביקש לקבל פנקס תשלומים, וזאת עשה כשהוא מלווה ברואה חשבון, המייעץ לו. אילו חשב סובייקטיבית שהוא עוזב את הארץ, והיה בכוונתו להעביר את כל מרכז חייו לפולין, לא היה פונה ביוזמתו לנתבע לקבל פנקס תשלומים, כמו גם לפקיד שומה לשם דיווח על הכנסותיו.

32. כמו כן, בטופס התביעה לקצבת זקנה, אשר הגישה קלרה אשתו של התובע , ביום 13.1.2011, הצהירה על התובע כמי שעובד בחו"ל, ומדווח על הכנסותיו למס הכנסה ו המוסד לביטוח לאומי, ואף ביקשה תוספת קצבה בעבור בעלה.
גם מהמסמכים הללו, ניתן ללמוד כי גם אשתו של התובע ראתה בו כמי ששוהה בחו"ל לצרכי עבודה בלבד, ללא כל שינוי במשק הבית המשותף להם.
מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד כי בהיבט הסובייקטיבי, לתובע לא הייתה כל כוונה להעביר את מרכז חייו מישראל לפולין ויתרה מזאת, הוא המשיך לראות במדינת ישראל כמרכז חייו.

33. לגרסת התובע, וכפי שאף עולה מדו"ח ביקורת הגבולות בישראל, ברוב ימות השנה, שהה התובע בפולין והיה מגיע לישראל אחת לשבועיים. בעדותו סיפר התובע כי הוא מגיע לביקורים בישראל אחת לשבועיים בסופי שבוע לשלושה ימים, בד"כ מגיע ביום שישי וטס חזרה לפולין ביום ראשון (עמ' 16 משורה 24 לפ'). בנוסף, התובע נוהג להגיע לארץ לחגוג עם משפחתו את החגים ראש השנה ופסח, כאשר בחגים שהותו בארץ ארוכה יותר (עמ' 17 שורה 2 לפ'). כאשר נשאל התובע על שהייתה של אשתו בפולין, כדוגמא בשנים 2012 ו-2014, התובע העיד, כי אשתו מגיעה אליו מדי פעם לפולין, לביקור או לטיפול רפואי (עמ' 18 משורה 26 לפ'). ללמדנו, כי מספר הימים של שהותו בחו"ל אינו מהותי ואין בו כדי להעיד על ניתוק הזיקה לישראל, שכן שהייתו של התובע בפולין בימים ראשון עד חמישי הנה לצרכי עבודה בפולין, ובסופי שבוע, אחת לשבועיים , הוא שב לחיק משפחתו בארץ, כמו גם בחגים.

34. זאת ועוד, התובע הצהיר, כי בסוף שנת 2009, פתח עסק עצמאי במסגרתו הוא מייעץ לחברות יזמיות בתחום הנדל"ן, בכל הנוגע לכדאיות והשקעה בנדל"ן בוורשה. על כן, העובדה שבבעלות התובע 3 דירות בוורשה - מתוכן 2 דירות להשקעה ובשלישית הוא מתגורר , אין בכך כדי להצביע על זיקה שיש בה להוכיח כי ביתו ומרכז חייו נמצאים בפולין, היות שתחום מומחיותו כפי שהעיד בפנינו, הינו ייעוץ בשיווק נדל"ן, ולכן אם יש בידו הידע והכלים להגדיל את היקף הכנסתיו מעבודה, אין כל סיבה שלא יפעל לשם כך. בנסיבות העניין אין בעובדה זו כדי להוכיח כי מרכז חייו בפולין, במיוחד שהדירות הללו רשומות גם על שם רעייתו קלרה המתגוררת בארץ, עובדה זו מחזקת את המסקנה, כי הדירות הללו נרכשו לשם השקעה, ולא בשל העברת מרכז חייו של התובע לפולין.

35. יתרה מזאת, התובע נשוי לגב' קלרה משנת 1970, לבני הזוג נולדו שלוש בנות. בבעלותם המשותפת של התובע ואשתו 2 בתים בישראל, באחד ממשיכה להתגורר קלרה ביחד עם התובע בזמנים בהם הוא שוהה בארץ (בנסיבות העניין, אין חשיבות לטענה, כי הם ישנים בחדרים נפרדים). בבעלותם המשותפת בית נוסף אותו הם משכירים. בבעלותם של התובע ואשתו חשבון בנק משותף בארץ (עמ' 24 שורה 23 לפ'), התובע מודה כי יש בבעלותו ביחד עם אשתו גם רכב בארץ, אשר נרכש בעלות של כ-130,000 ₪ (עמ' 28 שורה 28 לפ'), כאשר הוא נמצא בארץ, הוא נוסע ביחד עם אשתו ברכבם המשותף לאירועים שונים ((שורה 15 לפ'). לתובע ולאשתו נכסים בוורשה הרשומים על שמם במשותף (עמ' 29 משורה 27 לפ'), ברשות התובע יפוי כוח מאשתו לשם פתיחת חשבונות בנק בפולין (עמ' 30 שורה 26). העובדות הנ"ל מחזקות את הטענה, כי שהותו בפולין היא לצרכי עבודה ופרנסה, ולמעשה לא היה ניתוק קשר כלכלי כלשהו של התובע מישראל.

36. לאור כל האמור לעיל, הגענו למסקנה, כי התובע עבר לפולין על מנת לעבוד ולפרנס את משפחתו, בעוד שמשפחתו (אשתו, בנותיו ונכדיו) נשארה בארץ, תוך שהוא מקיים איתה קשר הדוק ורצוף. עינינו הרואות, כי במהלך השנים, לאחר שהתובע החל לעבוד בפולין, נותרו בבעלותו נכסים רבים המשותפים לו ולרעייתו קלרה בארץ, ואין המדובר בנכסים להשקעה, אלא דירת מגורים בה התגורר עם רעייתו עוד בטרם החל לעבוד בפולין, כאשר היא המשיכה להתגורר בה והתובע מצטרף אליה בביקוריו התכופים בארץ (פעם בשבועיים למשך 3 ימים).
התובע נהג לשהות בחיק משפחתו גם בחגים כדוגמת פסח וראש השנה, וכן חשבונות בנק משותפים לו ולרעייתו בארץ. לאורך השנים מאז שהחל לעבוד בפולין, דיווח התובע על הכנסותיו לרשויות המס בישראל ושילם מיסים כי חשב שכך צ ריך לנהוג (עמ' 24 שורה 20 לפ').
בהקשר זה, יפים הדברים אשר נכתבו ב- עא 477/02‏ אריה גונן נ' פקיד שומה חיפה (ניתן ב-29.12.05):
"... שינוי התושבות איננו "אקט חד" אלא "תהליך הנבנה על רצף מסוים".

יפים לעניין זה דברי המלומדים א' רפאל וי' מהולל המציינים:
"לעתים נמצא כי חלק מאותם יסודות, המשמשים בקביעת המעמד, "מבשילים" על-פני תקופה מסוימת, וכי סופה של תקופת ההבשלה היא מעמד מסוים.
במיוחד נכונים דברים אלה אצל נישומים, הבוחרים ביודעין לעבור ממעמד אחד למשנהו. או אז עלינו לשאול עצמנו מתי - אם בכלל - השיר מעל עצמו הנישום מעמד אחד וזכה באחר, כלומר - מתי יצאה כוונתו הסובייקטיבית אל הפועל.
...
את כוונתו של הנישום יש לדלות בצורה אובייקטיבית מתוך מעשיו ומחדליו, המגלים את טעמיו ומניעיו הסובייקטיביים (מס הכנסה (כרך רביעי, תשנ"ו) 32, 34).
בחינתו של התהליך לשינוי התושבות ואיתור נקודת הזמן שבה ניתן לומר כי התהליך הושלם, היא אכן עניין לכל מקרה על-פי נסיבותיו. יחד עם זאת, המכנה המשותף והחוט המקשר בין כל הפרטים והנתונים המשמשים כאינדיקציה לצורך זה על-פי ההוראות הנורמטיביות שפורטו לעיל, הינו כי עניין לנו בהתנהלות המעידה - הן ברמה האובייקטיבית והן ברמה הסובייקטיבית - על שינוי ועל העתקה של מקום המגורים אל מחוץ לישראל, להבדיל מהעדרות הנושאת אופי ארעי."

בענייננו, כאמור לעיל, על פי מבחן אובייקטיבי, התובע כנישום הביע את כוונותיו ומניעיו הסובייקטיביים אל הפועל, במסגרת טפסים והודעות אשר שלח במהלך השנים לנתבע ולפקיד השומה, שם הצהיר לא אחת, כי הוא שוהה בחו"ל לצרכי עבודה ופרנסה. גם נתונים אלה מחזקים את הרושם שאכן לתובע ה ייתה ונותרה תחושת שייכות לישראל. יצוין, כי אזרחות או תושבות כפולה (ישראל ופולין), אינה סממן לתושבות במדינה זרה דווקא (עב"ל 83/06 ג'אן טייץ נ' המוסד).

37. על פי התשתית העובדתית אשר נפרשה בפנינו, בשים לב למכלול הנסיבות, רכישת דירה למגורים ודירות להשקעה בחוץ לארץ על ידי התובע, בשעה שתחום עיסוקו שם, הוא ייעוץ בהשקעות בנדל"ן, ללא ניתוק של קשר משפחתי וכלכלי כלשהוא עם ישראל, מוביל אותנו בנסיבות המתוארות למסקנה, כי בחשבון הסופי, הסממנים מצביעים על מרכז חייו של התובע וזיקה ישירה ומשמ עותית לישראל, כמקום ש"זהו ביתו".

38. נראה, כי החלטת הנתבע על ביטול תושבות התובע רטרואקטיבית, התקבלה, מבלי לבחון את עניינו של התובע לגופו, על כן צוין כי התובע לכאורה איננו תושב, וכי ניתן להשיג על ההחלטה.

39. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, היות והוכח בפנינו כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מרכז חייו של התובע נותר בישראל, וכי שהייתו בחו"ל היתה לצרכי עבודה, אין לנו אלא לקבוע כי התובע נותר תושב ישראל, ומשכך הוא חייב בתשלום דמי ביטוח על פי חוק.

40. בטרם סיום, למען הסר ספק, נציין כי תביעת התובע לתשלום הפרשי הצמדה וריבית על הסכום של 71,013 ₪ שהוחזר לו, נזנחה בשלב הגשת התצהיר וגם בשלב הגשת הסיכומים.

41. התביעה נדחית.

42. בנסיבות העניין, ועל אף התוצאה אליה הגענו, החלטנו שלא לחייב את התובע בהוצאות.

43. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש לבית-הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ח, (08 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר מאיר בוחבוט
נציג ציבור עובדים

נוהאד חסן, שופט
אב"ד

מר עמירם אלון
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: יעקב גולדז'ק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: