ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שפצירר מאיר נגד לשכת עורכי הדין :

בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי

המבקש: שפצירר מאיר

נגד

המשיב: לשכת עורכי הדין

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

תאריך הישיבה: כ"ג בסיון תשנ"ח (18.6.98)

בשם המבקש: בעצמו

בשם המשיב: עו"ד עמוס ויצמן

בבית המשפט העליון

החלטה

המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין הוא 30 ימים מיום קבלת פסק הדין (סעיף 71 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961- ותקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), התשמ"ט1988-). להארכת המועד יש צורך בהוכחת "טעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 2(ב) הנ"ל).

במקרה שבפני הוגשה הבקשה להארכת מועד בתאריך 13.5.98, כאשר פסק הדין נמסר במשרד בו עובד המבקש בתאריך 12.3.98. המדובר, איפא, באיחור של כחודש ימים.

לטענת המבקש נגרם האיחור כתוצאה מהצטברותם של הטעמים הבאים: האחד, טעותו של המבקש אשר סבר כי מניין ימי הערעור הוא 45 ימים ולא 30 ימים. השני, טעותו של המבקש אשר סבר כי ימי פגרת הפסח אינם באים במניין הימים. השלישי, המבקש טוען כי רק ביום 16.3.98 ראה לראשונה את פסק הדין לאחר ששב ארצה בתאריך 12.3.98 בשעות הערב. הרביעי, בין התאריכים 19.4.98 עד 23.4.98 שהה המבקש בחו"ל והשתתף ב"מצעד החיים". החמישי, המבקש פנה לעו"ד רסלר וביקש ממנו לייצוג בערעור, אך תשובת עו"ד רסלר נמסרה למבקש רק ימים אחדים לפני שפנה בבקשה להארכת המועד.

יש לציין, כי בבקשה המקורית שהגיש המבקש ישנה התייחסות אך לנושא פגרת הפסח ומועד התקבלות פסק הדין בידי המבקש. שאר העניינים עלו הן בתגובה לתגובת המשיב שראה המבקש להגיש, והן בדיון בעל פה שנערך בפני.

כאמור, על המבקש הארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין להצביע על קיומם של "טעמים מיוחדים" לאיחור. אני סבורה, כי אף לא אחד מן הנימוקים שהביא המבקש יכול לעמוד כטעם מיוחד, ואף לא הצטברותם יחד. כל הסיבות שניתנו לאחור נעוצות במבקש, ומקורן איננו בכוח חיצוני אשר מנע הגשת ההליך במועד. המבקש טעה בדין פעמיים בנוגע למניין הימים, וטעות זו אינה יכולה להיזקף לזכותו כי אם לחובתו. המבקש התקשה בהשגת ייצוג משפטי, אך יכול היה לפחות להעמיד את בית המשפט ואת הצד שכנגד על כוונתו לערער לפני חלוף המועדים. המבקש קיבל אמנם לידיו את פסק הדין מיום 10.3.98 רק ביום 16.3.98, אך אין בכך כדי להסביר איחור של 30 ימים כפי שארע. לגבי הנסיעה השנייה במסגרת "מצעד החיים" - זו נעשתה לאחר שכבר חלף המועד, ולכן אין עניינה לכאן.

בנסיבות שתוארו, אני קובעת כי המבקש לא הוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" לאיחור, ואני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ח (18.6.98).

אורית אפעל-גבאי, שופטת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98029910.O02


מעורבים
תובע: שפצירר מאיר
נתבע: לשכת עורכי הדין
שופט :
עורכי דין: