ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד רמי יובל נגד ועד מחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

העותר: עו"ד רמי יובל

נגד

המשיב: ועד מחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב

עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט
העליון בעל"ע 4001/95 מיום 24.11.97 שניתן
על ידי כבוד השופטים: ת' אור, מ' חשין,
ט' שטרסברג-כהן

בשם העותר: בעצמו

בשם המשיב: עו"ד עמוס ויצמן

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו הוגשה על ידי הועד המחוזי קובלנה כנגד העותר, שהוא עורך דין במקצועו. בפסק דינו מיום 13.9.94, זוכה העותר מן ההאשמות שיוחסו לו. על פסק הדין הגיש העותר ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. בערעור טען, כי לאור קביעת בית הדין המחוזי כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש כנגדו קובלנה ולהעמידו לדין משמעתי, הרי שמן הדין היה לפסוק הוצאות כנגד המשיב.

2. בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 21.5.95 נדחה הערעור. בית הדין קבע ראשית, כי לא מצא לגופו של עניין עילה להתערב בפסק דינה של הערכאה הראשונה לעניין ההוצאות, שכן אין המקרה דנן חריג דיו בכדי להתערב בעניין זה. שנית, כי אין ממילא סמכות על פי הדין הקיים (סעיף 59א(5) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961-) לחייב את לשכת עורכי הדין - ומוסדותיה - בהוצאות משפט לטובת נאשם בהליך משמעתי, שזוכה. שלישית, כי עיון בחומר שבפני בית הדין הוביל למסקנה כי לא היתה בנסיבות העניין עילה לפיצוי. רביעית, כי משעה שנמנע העותר לבקש הוצאותיו בערכאה הראשונה, מחל הוא על טענתו זו ועל כן אין מקום לפסוק הוצאות אלו בשלב הערעור.

3. על פסק הדין הגיש העותר ערעור לבית משפט זה. בערעורו חזר הוא וטען, כי בית הדין מוסמך היה להטיל הוצאות לחובת המשיב, וכי לגופו של עניין, קיימת במקרה דנן עילה של ממש לחייב המשיב בהוצאות. בפסק דינו של בית משפט זה, מיום 24.11.97 (בהרכב כבוד השופטים: ת' אור, מ' חשין, ט' שטרסברג-כהן), נדחה הערעור. בית המשפט קבע, כי משעה שנקבע לגופו של עניין כי אין נסיבות העניין מצדיקות פיצוי, ומשעה שנקבע כי העותר מחל על טענתו עת לא טען להוצאות בפני הערכאה הראשונה, הרי שאין מקום ויסוד לפסיקת הפיצויים דווקא בערעור דנן. נוכח מסקנתו זו, ציין בית המשפט, כי אין הוא נדרש לשאלת הסמכות לחייב את המשיב בהוצאות במקרה של זיכוי, כפי שסוגיה זו נדונה בשעתו בעל"ע 663/90 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מז(3) 397.

4. מונחת בפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה. טוען העותר, כי הגיעה העת לשנות מהלכת פלוני הנ"ל, ולקבוע, כי נתונה בידי בית הדין המשמעתי סמכות לחיוב המשיב בהוצאות גם בהיעדר הוראה מפורשת בחוק. כך, הן לאור הלכות שקדמו להלכת פלוני הנ"ל, והן לאור עיקרון השיוויון וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. העותר הדגיש בפני את חשיבות הסוגיה לציבור הרחב בכלל ולציבור עורכי הדין בפרט. עוד טען העותר, כי קיים הכרח לקבוע מסמרות בעניין זה גם בנסיבות המקרה דנן, לאור היעדרה של הזדמנות מתאימה לפסיקת הוצאות ככל שתלויה ועומדת ההלכה הקובעת, כי אין סמכות לעשות כן. עוד טוען העותר, כי שגה בית הדין הארצי בנמקו את דחיית ערעורו - בין היתר - על יסוד ויתור העותר על טענתו. אליבא דעותר, אין מקום לחזקה פרשנית לפיה היעדר טיעון בערכאה הראשונה לעניין הוצאות, כמוהו כויתור על טענה זו כלל ועיקר.

5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין עתירה זו להידחות. לא מצאתי בנימוקיו של העותר כל טענה - ולו ברמז - שיש בה עילה לקיומו של דיון נוסף כמשמעו של זה בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. עיקר טענותיו של העותר סובבות סביב הלכת על"ע 663/90 פלוני הנ"ל, ועל הצורך בשינוי ההלכה. מבלי להביע עמדה לעניין זה - ברי, כי בנסיבות המקרה בהן נקבע בבית הדין הארצי, ובערעור נשוא עתירה זו, כי אין כל עילה אף לגופו של עניין לפסיקת הוצאות, הרי ששאלת הסמכות אינה מתעוררת הכא אלא כבדרך אגב, ללא כל דיון בה לגופו של עניין. מטעם זה, אין כל יסוד לעתירה דנן ודינה להידחות.

העתירה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד בסיון התשנ"ח (18.6.98).

א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97075060.A02/דז/


מעורבים
תובע: עו"ד רמי יובל
נתבע: ועד מחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב
שופט :
עורכי דין: