ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזבון המנוח יהודה בראשי ז"ל נגד אורי עמדי :

בפני כבוד ה שופטת מירית פורר

תובעים

1.עזבון המנוח יהודה בראשי ז"ל
2.יורם בראשי

נגד

נתבע

אורי עמדי

פסק דין

בפני תביעה לפינוי הנתבע מדירת מגורים שהתובעים רשומים כבעליה. הנתבע הינו בנה של הדיירת המוגנת המקורית בדירה, הידועה כתת חלקה 1 בחלקה 316 בגוש שומה 30044, דירת קרקע בבניין בן 4 דירות ברח' אליהו סלמן 28 ירושלים ( להלן: "הדירה"). בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה האם זכאי הנתבע להתגורר בדירה לאחר פטירת אמו, או שמא אין לו זכויות בדירה, והוא תפס חזקה בה שלא כדין.

דיירות מוגנת נגזרת
המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם לנתבע זכות דיירות מוגנת בדירה מכוח סעיף 20( ב) לחוק הגנת הדייר [ נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") הקובע, כי לאחר פטירתו של דייר מוגן שאין לו בן זוג, יהיו רשאים ילדיו להמשיך להחזיק בדירה בהתקיים שני תנאים: האחד, כי התגוררו עמו לפחות שישה חודשים סמוך לפטירתו, והשני, כי בזמן פטירתו לא הייתה להם דירה אחרת למגורים.

הפסיקה קובעת שעל התובעים העותרים לפינוי וסילוק יד להוכיח זכותם בנכס, היותם הבעלים החוקי. בעל דין, הטוען כי לו זכות של דיירות מוגנת בדירה במקום דייר מוגן שנפטר, נושא בנטל להוכיח את התקיימות התנאים המקנים לו זכות זו ( ע"א 4422/97 רון נ' גייגר ואח' לא פורסם, מיום 20.5.98; ד' בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר ( מהדורה שניה מרץ 2010) עמ' 250-251).

זכויות התובעים בדירה
כעולה מתצהיר התובע 2, יורם בראשי, ביום 7.12.2007 מונתה עוה"ד זרצקי על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים כמנהלת עיזבון יהודה בראשי ז"ל ( להלן: "המנוח") שנפטר ביום 20.4.1965. לימים, העבירה רעיית המנוח, בחייה, את חלקה לתובע 2.
עזבון המנוח ( להלן: "העזבון") כלל בין היתר את זכות הבעלות במחצית ( במושע) של בנין בן 4 דירות ברח' אליהו סלמן 28 ירושלים ( להלן: "הבנין"). במסגרת תביעה לפירוק שיתוף בתא ( שלום-י-ם) 1495/03 נקבע, כי הבניין יירשם בית משותף, הדירה העליונה ( תת חלקה 4 בחלקה 316 בגוש שומה 30044) שייכת לעיזבון ( להלן: "הדירה העליונה"), ישולמו תשלומי איזון לעיזבון ממי שיקבל דירה בקומה האמצעית והעיזבון יהא בעלי 69% של אחת משתי הדירות שבקומת קרקע ( הידועה כתת חלקה 1 - הדירה) יחד עם אברהם בראשי שיהא בעל 31% מזכויות הבעלות בדירה. כונס נכסים שמונה לאברהם בראשי, מכר את זכויותיו בדירה לתובע 2, שהינו אחד מיורשי המנוח. בהתאם, רשומות הזכויות בנסח רישום מקרקעין בת"ח 1 בחלקה 316 בגוש שומה 30044 הינן 69% לעזבון ו-31% לתובע 2 ומכיון שלתובע 2 זכות לרשת 4/12 מעזבון התובע 1, שהם 22.77%, ובסך 53.57%.
בדירה התגוררה במשך שנים דיירת מוגנת בשם גב' רבקה עמדי, אם הנתבע ( להלן: "הדיירת"). לטענת התובעים, הנתבע נכנס לגור בדירה באוקטובר 2014 ללא הסכמתם ולכן הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לפינויו מהדירה וקביעת דמי שימוש ראויים ובהסכמה הועברה התביעה לבית משפט השלום. התובע 2 העיד, כי הדיירת היתה בעבר חברה של אמו המנוחה, קרובת משפחה רחוקה של הוריו, התגוררה בדירה ללא אף אחד מילדיה. הדיירת נכנסה לדירה לפני שנים רבות עם בעלה המנוח, מר נחום עמדי ז"ל, שחתמו על חוזה שכירות דיירות מוגנת ביום 10.3.70 ושילמה דמי מפתח ודמי שכירות חודשיים. מכיון שנטל הוכחת הזכות החוקית לתובע לפינוי הנתבע מהנכס, מוטל על התובעים הוגשו הסכמי השכירות החתומים על-ידי אם הנתבע וקבלות בנוגע לתשלומי שכר הדירה.
התנאי הראשון- מגורים בדירה בששת החודשים הסמוכים לפטירת המנוחה העדויות מטעם הנתבע
הנתבע טען, כי העיד מטעמו עדים אובייקטיביים שאיששו את טענתו, שהתגורר בדירה עם אמו מעבר לששת חודשי חייהם האחרונים בניגוד לעדות התובע 2 ובנו, ששניהם בעלי אינטרס אישי בתובענה.
כעולה מתצהיר הנתבע, מאז אסון " ורסאי" בליל 24.5.01 מערכת יחסיו עם אשתו נפגעה קשות, הם נפרדו ולאור ההליכים המשפטיים עבר לגור בדירת אמו. לטענתו, גר עם אמו לאורך שנות חייה האחרונות ויצא מהדירה המשותפת לו ולרעייתו, ברח' נהר פרת 15 שלא יכל להתגורר בה.
ממכלול הראיות עולה כי יש לקבל את גרסתו, לשבר הבלתי הפיך שעברה מערכת יחסיו עם אשתו בנפרד, את מעברו לדירת אמו והשהות הארוכה בה חי עמה לאחר האסון הנורא שפקד את משפחתו, כפי שיפורט.
האשה בנפרד, הגב' יפה עמדי, הצהירה והעידה, שאיבדה באסון שלושה מקרובי משפחתה מדרגה ראשונה, אביה, אחיה ואחותה. נוצר שבר במערכת יחסיה עם הנתבע והוא עזב את הדירה ברח' נהר פרת לצמיתות.
הרב אברהם גבאי, העיד על היכרות רבת השנים עם הנתבע, אמו ומשפחתו. אף שמתגורר בשכונת הר נוף, העיד כי נמצא כל הימים ברחוב בו מצויה הדירה ומעורה בחיי השכנים שכן הוא ראש ישיבה בבניין הסמוך לדירה, ואף הבעלים של כמה בניינים סמוכים לבניין. עוד העיד, כי חי 25 שנים ליד משפחת הנתבע, הנתבע עבד אצלו בעבר, וכי היה מעורב בחיי הזוגיות של הנתבע ופרודתו, בחייו האישיים והיה אורח קבוע של הדיירת. הוא הוסיף, כי נמצא ביחסי שכנות טובה עם משפחת הנתבע ולאחר אסון ורסאי הנתבע יצא מהדירה ברח' נהר פרת ועבר לגור עם אמו, והוא ניסה כמה פעמים להשכין שלום בית בין בני הזוג ולעזור נפשית להתמודד עם האסונות שעברו. עדותו מאששת את גרסת הנתבע כעולה גם מתצהיר אשתו בנפרד.
יש לקבל את טענת הנתבע, כי לאחר שהתובעים ויתרו על חקירה נגדית של מר אליהו טל, הגב' נחמה מטלוב ומר בעז בראשי ( עמ' 29 ש' 32-21) יש לקבל את תצהירם.
מר אליהו טל הצהיר שהוא שכן, שמתגורר בבניין הסמוך, ברח' אליהו סלמן 26, ומכיר את הנתבע 8 שנים, מתפלל עמו בבית הכנסת ולעתים שוכר את שירותיו לעבודות הובלה. הוא הצהיר שהנתבע התגורר עם אמו בדירה ותיאר שראה אותו יוצא ונכנס לדירה " אין ספור פעמים", כשלעתים הגיע עם שקיות של מצרכים. גב' נחמה מטלוב הצהירה, שהיא שכנה שמתגוררת לא רחוק מהדירה, ברח' חכם שלום 13, ומכירה את הנתבע מילדות. היא הצהירה, כי עבדה אצל הדיירת שנתיים לפני שנפטרה, למשך שנה, והייתה מגיעה לביתה 3 פעמים בשבוע בבקרים, ובכל העת שבה עבדה שם, התגורר הנתבע עם אמו בדירה. בנוסף, העידה, כי נהגה לבוא לבקר את הדיירת מדי פעם בשעות אחר הצהריים, וגם אז הייתה פוגשת את הנתבע. התובעים טענו ביחס לעדותה, כי עבדה אצל הדיירת שלא במניין ששת החודשים האחרונים לחייה ואולם לא התייחסו לעדותה שבביקוריה בבית הדיירת, שלא במסגרת עבודתה, גם פגשה בבית את הנתבע. משכך עדותה משתלבת לעדות יתר העדים האובייקטיביים שהעידו על מגוריו הממושכים של הנתבע עם אמו.
מר בעז בראשי, הצהיר, שמאז שעבר לגור ברח' אליהו סלמן 11, בשנת 2007, ועד לפטירת הדיירת, התגורר הנתבע עם אמו בדירה ברח' אליהו סלמן 28. עוד הוסיף, שראה את הנתבע נכנס ויוצא מהדירה כל הזמן, ידע שהתגורר וישן בדירה, שכן נהג לבקר תכופות בבית אם הנתבע, היה בן בית ונהג לבצע תיקונים בדירה ולבלות בשיחות עם האם והנתבע. העד תיאר את התנהגות הנתבע ומערכת יחסיו עם אמו, כשגר עמה וטיפל בה, וכיצד נהג לעתים תכופות להעיר את הנתבע לתפילת שחרית.
העדויות מטעם התובעים
התובע 2 הצהיר, כי ביום 25.2.2007 ערך השמאי דב בנדל שומה לבניין כולו, ובהתייחס לדירה, ת"ח 1, ציין:
"ד. התייחסות לתת חלקה 1 כדירה שבה נמצאת דיירת מוגנת:
... בסיורי בשטח, קיבלתי מהדיירת הגברת עמדי, מסמכים מקוריים אותם צילמתי, ומהם עולה כי המדובר בדירה שבה נמצאת הגברת עמדי כדיירת מוגנת.
רצ"ב כנספחים 7 א-7ג, צילומים של המסמכים המקוריים שצילמתי ממסמכי גברת עמדי, כדלקמן:
נספח 7 א', חוזה שכירות מתאריך 10.3.1970, המשכיר היה בנימין בראשי רחמים. השוכרים הינם הגברת רבקה עמדי ובעלה נחום ז"ל.
נספח 7 ב', קבלה ( ללא תאריך) של בנימין בראשי, המציין שקיבל 15,000 לירות עבור דמי מפתח.
נספח 7 ג', שתי קבלות של אברהם בראשי מתאריכים 6.11.05 ו-30.10.06 על תשלומי דמי שכירות שנתיים בסך של 1,580 ₪ ו-1,592 ₪ בהתאמה.
מדובר בתשלום דמי שכירות מוגנים בסדר גודל של כ-30$ לחודש. מניסיוני, אכן זה סדר גודל של תשלומי דמי שכירות מוגנים לדירות כגון אלו.... ט. 1. תת חלקה 1 – קומת קרקע ( בנספח 6 א'):
...1.3. בדירה מתגוררת הגברת רבקה עמדי, שהינה דיירת מוגנת.”
בעמ' 13 לשומה, שצורפה לתצהירו כנספח 5, בסעיף 1.4, מופיעה תמונת הדיירת בדירה. בנוסף, בשומת הדירה, מיום 18.11.12 שנערכה על-ידי השמאי אורן ליפשיץ בסעיף 3 נכתב: "ביקור בנכסים ע"י הח"מ בתאריך 1.11.2012 בנוכחות עורך דין זרצקי וכן בנוכחות הדיירת המוגנת רבקה עמדי". בסעיף 6.3 לשומה בתיאור הדירות נכתב: " תת חלקה מוצעת 1 - הדירה ממוקמת בצידה המזרחי של קומת הקרקע, פונה ל-3 כווני אוויר למעט מערב. הדירה בת 2 חדרים וכוללת מטבח, חדר רחצה ושירותים. בדירה מתגוררת הגברת עמדי שהינה דיירת מוגנת בנכס".
משלא זימנו התובעים לעדות את השמאים, אינם יכולים להסתמך על חוות דעתם המהוות עדות שמיעה. התובעים בחרו שלא להעיד את מנהלת העיזבון, שבידיעתה האישית עובדות רבות שאינן בידיעת התובע 2, כפי שהעיד, שלא הכיר את מרבית המסמכים שהגיש בתמיכה לתצהירו ( עמ' 10 ש' 11-35). מעדותו עלה שלתובע 2 אין ידע על העובדות הנטענות מעבר לעדותו לגבי תקופת השיפוצים ( עמ' 13 ש' 15-1).
עוד הצהיר התובע 2, כי בבדיקות שערך סמוך להתמחרות ביום 18.2.14, חצי שנה טרם פטירת המנוחה ביום 28.8.14, התעניין ברכישת 31% מהזכויות בדירה מכונס הנכסים ולכן פנה אל הדיירת, שאמרה לו שאינה רוצה לרכוש את הזכויות בדירה וכי מתגוררת בגפה ולא מתגורר עמה מי מילדיה. כן הצהיר שבדק עם השכנים מי מתגורר בדירה ומתווך נדל"ן המתגורר בסביבה, מר שפיר, אמר לו כי בדירה מתגוררת רק הגב' עמדי רבקה משלא זומנו להעיד, הרי מדובר בעדות שמיעה פסולה.
התובע 2 העיד, כי ביום 2.2.14 קיבל את החזקה בדירה העליונה ממנהלת העיזבון וההודעה על שינוי מחזיק נמסרה לעיריית ירושלים ביום 11.2.14. מיד החל לשפצה בשיפוץ משמעותי, כיוון שהיתה ישנה מאוד בכדי להשכירה, יחד עם פועלים ובנו רובי שהינו הנדסאי בניין. עוד העיד, כי תכניות הבנייה נערכו עם קבלת החזקה ובמהלך ביצוע ההריסה, כפי שהעיד בנו ( עמ' 20 ש' 18-22). שני עדי התביעה, העידו כי בעת ביצוע השיפוץ בדירה עליונה נזקקו לחשמל מדירת המנוחה כי בדירה העליונה ביצעה מנהלת העיזבון ניתוק יזום. עם תחילת השיפוץ, פנה לדיירת בבקשה להשתמש בחשמל מדירתה בתמורה והיא הסכימה. כל בוקר החל מיום 2.2.14 העביר חוט חשמל מהדירה העליונה ונכנס לדירת הדיירת לחברו, לעיתים, בליווי בנו. התובע 2 העיד, כי היה בדירת המנוחה כל בוקר והבחין כי התגוררה לבד ללא הנתבע, טענה שהכחיש הנתבע.
גם בנו, מר רובי בראשי, העיד כי התחיל לשפץ את הדירה עם קבלת החזקה בה ביום 2.2.14, לעיתים ליווה את אביו ונכנס עמו לדירת הדיירת ולעיתים נכנס לדירתה וביצע תיקוני תריס או חשמל לבקשתה. הוא ראה כי בדירת המנוחה היה חדר שינה בו ישנה המנוחה ולא היתה כל מיטה נוספת בדירה. יש לקבל את טענות הנתבע ביחס לעדות בן התובע 2 , שמהווה עדות מעוניין שלו אינטרס רב בתובענה. עדותו היתה מבולבלת, כשעיקרה נועד להוכיח לכאורה כי הנתבע לא גר עם אמו בתקופת שיפוץ הדירה בקומה העליונה. אלא שכל שהעד העיד היה שלפחות פעם אחת הוא נכנס לדירתה ( עמ' 21 ש' 27). כן העיד, כי כלל לא הדרש היה להיכנס לדירת הדיירת לחבר את השקע לתקע ( עמ' 21 ש' 10-18). בנוגע למספר המיטות בדירה, לא העיד גרסה סדורה שכן תחילה העיד שיש רק מיטה אחת בדירה ולבסוף העיד על 3 מיטות לפחות ( עמ' 21 ש' 32-36, עמ' 22 ש' 1-11). הוא העיד שיתכן שלא ראה את הנתבע שנהג לקום מוקדם לבית הכנסת ( עמ' 23 ש' 11-18). משכך, לעדותו משקל נמוך, שכן לא נכנס תכופות לדירה אך ראה מספר מיטות כך שיתכן שהנתבע גר בדירה.
הדיירת נפטרה ולווייתה נערכה ביום 28.8.14. התובע 2 העיד כי ידע שילדיה שוטרים ולכן סבר, כי לא יעזו שלא להחזיר את החזקה בדירה אל מנהלת העיזבון ואליו ( עמ' 19 ש' 6-7). לאחר תום השבעה, התברר כי הנתבע, אחד מבני הדיירת, נכנס לגור בדירה. הנתבע עומת עם " הודעת האבל" שפורסמה עם פטירת אמו, ת/2, בה נכתב כי יושבים שבעה בבית המנוחה ואולם אין בה ללמד על כך שלא התגורר עמה.
עוד טענו התובעים כי אף שהמנוחה נפטרה באוגוסט 2014, רק לאחר שהוגשה תביעת הפינוי בנובמבר 2014, פנה הנתבע אל עיריית ירושלים בבקשה לשנות שם מחזיק, כעולה מאישור שינוי מחזיק מעיריית ירושלים ( ת/1) לצורך ההליך. על כך השיב הנתבע כי ביקש ליהנות מההנחה המשמעותית בארנונה שאמו הייתה זכאית לה כאם שכולה למשך כל שנת 2014. מכיון שחצי שנה הינו פרק זמן סביר לאדם שאיבד את אמו להסדרת רישום הארנונה הרי טענת התובעים אינה מסתברת יותר.
מהאמור עולה, כי ששת העדים מטעם הנתבע מלבדו, נעדרי אינטרס בהליך ומשכך הינם עדים אובייקטיביים. מנגד, התובעים בחרו להעיד רק שני עדים בעלי עניין ונמנעו מלהעיד עדים אובייקטיביים שיתמכו בטענותיהם אף שיכלו לאתר שכנים ו/או מקורבים בכדי לאשש את טענותיהם העובדתיות, אך הם לא עשו כן, לטענת הנתבע, כי אין בנמצא מי שיכול לתמוך בגרסתם. הימנעות התובעים מהבאת עדים שעדותם עשויה לתמוך בגרסתם פועלת לחובתם ( ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651) ומקימה חזקה כי לו היו עדים רלוונטיים אחרים, כדוגמת שכנים, היו עדויות אלו פועלות לחובתם. כך, היו התובעים צריכים להעיד את השכנה הגב' רבקה שמידי ( עמ' 17 ש' 36-34, עמ' 18 ש' 1-2) וכן מתווך נדלן המתגורר בסביבה, מר שפיר, כעולה מעדות השמיעה בס' 29 לתצהיר התובע 2. עדי התביעה, אב ובנו, העידו על אותה התרחשות ( תקופת שיפוצי הדירה העליונה) בעלי אינטרס זהה ומהווים עד מעוניין, מכיוון שלהם עניין אישי בתוצאת ההליך ויהיו הנהנים הישירים, ומשכך לעדותם משקל נמוך.
עדויות ששת עדי הנתבע, בנוסף לעדותו, היו מהימנות עליי ומשכך, ממכלול הראיות עולה כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, והוכיח במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היא מאזן ההסתברויות, כי התגורר בדירה עם המנוחה במשך למעלה משישה חודשים טרם פטירתה.

התנאי השני- היעדר דירה אחרת למגורים
ההלכה הפסוקה בנוגע לתיבות " דירה אחרת למגוריהם" שבסיפת סעיף 20( ב) לחוק הגנת הדייר, קובעת:
"בע"א 712/76 צ'רני נ' מורד, פ"ד לא(2) 99 נאמר – מפי השופט ( כתארו אז) שמגר – כי " המדובר איננו בחלופה ארעית, אליה יכול פלוני הדייר לפנות כאורח נטה ללון, אלא בדירה בה יש לדייר זכות קבע" (עמ' 105), וכי " גם הדירה של הקרוב שהלך לעולמו שימשה למגוריו של מי שטוען לזכות בה ואין צורך להוכיח כי לדירה האחרת יש מעמד בכיר יותר או מועדף בעיני בן המשפחה או בעיני צד שלישי. יכול ששתי הדירות תהיינה מבחינה זאת במעמד שווה או כי הדירה של הדייר המנוח אף תהיה מועדפת בעיני הקרוב המבקש עתה להפוך לדייר לפי חוק. הקושיה היא אם יש דירה אחרת ותו לאו, היינו אם יש לבן-המשפחה חלופה למגורים בין מועדפת או לאו. אם יש לו קורת גג חלופית קבועה - להבדיל ממעון ארעי - אינו יכול להיכנס בנעלי הדייר המנוח, לדרוש לעצמו זכויות מכוח הדייר שנפטר ולכפות עצמו על בעלי הבית כדייר מוגן מכוח החוק. חוקי הגנת הדייר באו לסייע בידי חסרי מקום מגורים ולא בידי אלה הרשאים לבחור בין חלופות למגורים ומבכרים הדירה האחת שלרשותם על רעותה" (עמ' 106-105). לא אחת הזדמן לי לעמוד על כך שמוסד הדיירות המוגנת הוא בן זמנים עברו, ושהתכלית שביסודו חלפה מן העולם; זאת, בד בבד עם עליית קרנה של הזכות לקניין ( ראו, למשל, רע"א 5727/04 בן עמי נ' ברסלב לא פורסם, מיום 2004; רע"א 9064/11 קיסלביץ נ' הנסי פרופרטיס לימיטד לא פורסם, מיום 2013). נוכח זאת סבורני, כי מדיניות משפטית ראויה מחייבת את בתי המשפט לבחון בשימת לב מיוחדת טענות הנוגעות להימצאותה ( או אי-הימצאותה) של דירת מגורים אחרת ( השוו רע"א 4015/08 כהן נ' מזרחי לא פורסם, מיום 2008)." ( רעא 8121/13 יעל ליאור נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ, לא פורסם, מיום 31.3.2014).
כמות הראיות הנדרשת ל"תנאי השלילי" תשתנה ממקרה למקרה על פי נסיבותיו ולפי חזית המריבה שבן הצדדים הנגזרת מניסוח כתבי הטענות, ההכחשות או ההודאות הכלולות בהן (דוד בר-אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר, מהדורה שנייה, מרץ 2016 בעמ' 251 ו- 274).
התובעים טענו, כי הנתבע הצהיר על נסיבות עזיבת הדירה האחרת " פשוט קמתי והלכתי" (סעיף 4). מנספחי תצהיר הנתבע, מתיק ביהמ"ש לענייני משפחה עולה, כי אין לנתבע מניעה אובייקטיבית לשוב ל"דירה האחרת" ולא קיים צו מניעה האוסר עליו להיכנס לבית. בכתב התביעה שהגישה הגב' יפה עמדי בתמ"ש ( י-ם) 11002/02 טענה, כי הם רכשו דירה ברח' נהר פרת 15 בירושלים הטעונה שיפוץ. בהחלטה מיום 9.8.02, נפסק כי בכתב הגנתו, טען הנתבע, כי עם פרישתו ממשמר הכנסת קיבל פיצויי פיטורין בסך 260,000 ש"ח והלוואת היוון בסך 140,000 ש"ח. 180,000 ש"ח מסכומים אלה נמסרו לאישה, והיתרה הופנתה להחזר הלוואת משותפות, לשיפוץ הבית ולמחייה שוטפת" וב"הודעה ובקשה מטעם התובעים" נרשם " מסרב כיום לחזור לביתם." עוד טענו, כי הגב' יפה עמדי, הצהירה בנוגע לנסיבות עזיבת הנתבע מרצון את ה"דירה האחרת": "בסופו של יום, זמן קצר לאחר התרחשות האסון, עזב הנתבע את הבית שבו התגוררתי עם ילדיי" (סעיף 4) וכן " עוד אציין כי במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו ביני ובין הנתבע, התחייב הנתבע לפני כארבע שנים, בשנת 2012, להעביר את זכויותיו בדירה על שמי ואולם בסופו של יום הדבר לא יצא לפועל, באשר הנתבע לא חתם על ההסכם שהוכן בזמנו על ידי עוה"ד שלי" (סעיף 7).
לטענת התובעים, בהיות הנתבע בעלי מחצית ה"דירה האחרת", לא הוכחה כל " מניעות כדין" מלהתגורר בה. הנתבע השקיע מכספיו מאות אלפי שקלים לצורך שיפוץ ה"דירה האחרת" וניהל משא-ומתן לצורך העברת זכויותיו בה לפרודתו. משמע, הנתבע מטעמיו העדיף את דירת המנוחה שנפטרה על פני הדירה שבבעלותו ואין חוקי הגנת הדייר נועדו לאפשר עשיית עושר ולא במשפט.
לעומתם טען הנתבע, כי אין לו קורת גג חלופית קבועה, שכן עזב לפני שנים רבות את הדירה ברח' נהר פרת, ואף התחייב לאשתו בנפרד, כחלק מהסכם שלא ישוב לדירה ויפעל להעבירה על-שמה בטאבו, בהתאם לתצהירה, אין היא מוכנה לאפשר לו לחזור הביתה ומשכך יש לקבל את גרסתה.
אין די בעדות התובע 2, כי זכור לו שיום אחד החנה את רכבו בבניין מול הדירה וחסם רכב אחר ולכן עלה לחפש את בעל הרכב בכדי להודיע שחוסם אותו. באחת הדירות בבניין ממול לדירה, פתח לו את הדלת הנתבע שאמר לו שהוא בנה של הדיירת המתגוררת ממול. לא הוכח כי הנתבע התגורר בדירה ברח' אליהו סלמן 9, אלא ההיפך, כעולה מתצהיר מר בעז בראשי, כי כשאשתו בנפרד של הנתבע גרה בשכנות, ברח' אליהו סלמן 9, הנתבע לא גר אתה בשל הסכסוך, וכשהיה מגיע לבקר את ילדיו, היו פורצים ריבים.
עוד אבחן הנתבע את פסק הדין בע"א ( מחוזי-י-ם) 11498/07 מזרחי נ' כהן לא פורסם, ניתן ביום 6.4.08, בו המשיב לא פירט את מהות הסכסוך עם אשתו, לא טען שמתנהלים הליכים משפטיים ביניהם והטעם שאינם יכולים לחלוק את הדירה. לעומת זאת, בענייננו, הנתבע ואשתו בנפרד, הניחו תשתית ראייתית מבוססת לנסיבות בהן נתגלע ביניהם הסכסוך, תיארו שניסו כמה פעמים לפעול למען שלום בית שהעלו חרס, הביאו ראיות להליכים משפטיים שהתנהלו בניהם וכן העידה אשתו בנפרד של הנתבע על הסכם הפסקת אש ביניהם שכלל דרישה שלא יחזור לדירה ברח' נהר פרת. בנוסף, בעוד שדירת המשיב בעניין כהן הוקצתה לו ולכן לא ברור מדוע יצא מהדירה, בענייננו אין מדובר בדירה של הנתבע לבדו. בעוד שהמשיב בעניין כהן לא העביר את חפציו מבית אשתו בנפרד, והיה מגיע לביתה כשרצה, בענייננו הנתבע עבר לפני מספר שנים, על כל מטלטליו להתגורר בבית אמו המנוחה, והגיע לראות את ילדיו רק לעיתים בתיאום עם אשתו בנפרד.
אשת הנתבע בנפרד, הצהירה, כי במסגרת ההליכים המשפטיים בין הצדדים התחייב הנתבע להעביר על שמה את חלקו בדירה בנהר פרת. הוכח קרע בלתי הפיך בין הנתבע לאשתו, כעולה מההליך שהגישה נגדו בשנת 2002, בה נטען לאלימות והתנכרות, הרחקה מהבית על ידי המשטרה, חשש פרודתו לכך שיעזוב את הארץ ולעגינות. העובדה שאשתו בנפרד של הנתבע לא הייתה בדירת המנוחה, שבה התגורר, מתיישבת עם כך שבני הזוג היו פרודים מזה שנים והיה ביניהם סכסוך קשה, ומתיישבת עם כך שלהם ילדים משותפים וכן ידעה היכן גר. בחקירה הנגדית לא נשאלה בנוגע לכך שאינה מוכנה שהנתבע יתגורר בבית בו גרה עם ילדיה ( ס' 6 לתצהירה), וכי הנתבע לא יכול לחזור לגור בדירה עקב המצב המשפחתי וההסכמה ביניהם בהליך בבית המשפט לענייני משפחה ומשכך יש לקבל את עדותה, בהיעדר אינטרס להיטיב עם הנתבע.
המבחן אינו מבחן הבעלות בדירת מגורים אחרת, אלא זמינות אותה דירה, בעת פטירת הדייר המוגן, לצורך מגורי הקרוב שטוען לזכות דיירות מוגנת (רע"א 2225/91 אחי נאמנות בע"מ נ' בן חמו, פ"ד מה (4) 14). לאור האמור, עמד הנתבע בנטל השכנוע שלא היה לו תחליף מגורים בדירה ברח' נהר פרת ואם יסולק מהדירה, יישאר חסר מקום מגורים. טענת הנתבע כי קיימת מניעה שיתגורר בדירה ברח' פרת הוכחה בעדויות וראיות אובייקטיביות ובכללם מסמכים. משכך, מתקיים התנאי השני ולכן זכאי הנתבע להיות דייר מוגן בדירה.
סוף דבר
על יסוד המפורט לעיל אני קובעת כי דין התביעה להידחות.
התובעים יישא ו בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד הנתבע בסך של 25,000 ש"ח.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ח, 01 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עזבון המנוח יהודה בראשי ז"ל
נתבע: אורי עמדי
שופט :
עורכי דין: