ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין mulgita dabas נגד זרוע הזהב כח אדם בע"מ :

לפני:

כבוד השופט תומר סילורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר דני הרפז

התובע
mulgita dabas
ע"י ב"כ: עו"ד צבי הלפגוט
-
הנתבעת
זרוע הזהב כח אדם בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד תומר חיל

פסק דין

1. בפנינו תביעתו של מר DABAS MULGITA (להלן: "התובע") כנגד זרוע הזהב כח אדם בע"מ (להלן: "החברה") בגין פיצויי פיטורים, היעדר שימוע, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, פנסיה, שעות נוספות, תלושי שכר פיקטיביים והעסקה ללא הודעה על תנאי העסקה - הכל כפי שיתואר להלן.
טענות התובע
2. התובע, פליט זר נתין אריתריאה, הועסק בחברה מיום 28.1.11 ועד ליום 14.1.15 כמתורגמן, אז פוטר לאלתר ללא עריכת שימוע וללא מתן הודעה מוקדמת. במשך כל תקופת העסקתו לא שילמה לו החברה עבור זכויותיו הסוציאליות.
3. על יחסי העבודה בין הצדדים חל הסכם העבודה הקיבוצי בענף אספקת שירותי כוח אדם - 2004 לפי סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן: "צו ההרחבה").
4. מתכונת העסקתו הייתה קבועה, 5 ימים בשבוע בין השעות 6:00-17:00.
5. החברה בחרה לנצל את מצבו האישי והכלכלי כפליט בארץ זרה, הנזקק לכל עבודה לצורך מחייתו ולא שילמה לו את התמורה המלאה בעבור זכויותיו הסוציאליות על פי הדין, לרבות תשלום בגין שעות נוספות, ימי חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

טענות החברה
6. מדובר בתביעה סחטנית וקנטרנית. התובע עשה שימוש בטענות כלליות, שטחיות וללא ראיות של ממש שאין מאחוריהן דבר ולכן יש לדחות את התביעה תוך חיובו בהוצאות החברה.
התובע בחר להגיש תביעה בסכום מנופח - 130,191 ₪ - אך בסיכומיו, ומבלי שתיקן את תביעתו הפחית את סכום התביעה הכולל לסך 92,018 ₪. נוסף על כך, בסכום זה נכלל רכיב חדש בסך 5,465 ₪ בגין קיזוז חלק התובע לקרן פנסיה משכרו מבלי שנפתחה לטובתו קרן פנסיה - רכיב שכלל לא נזכר בכתב התביעה.
יתרה מכך, התובע בסיכומיו חזר בו מטענתו לתחולת צו ההרחבה, זנח תביעתו לקבלת תגמולי הפיצויים בקופות בנוסף לדרישתו לקבלת פיצויי פיטורים, זנח תביעתו בגין תלושי שכר פיקטיביים והפחית תביעתו ברכיב דמי החופשה.
7. ביום 28.1.11 (או בסמוך לכך) נקלט התובע לעבודה כעובד שעתי זמני. במסגרת הליך הקליטה שעבר חתם על הסכם העסקה אישי והוצב כעובד זמני לתקופה בת 15 ימים בלבד כמטפל סיעודי בבית האבות נאות לה גרדיה.
8. לאחר כשנה, ביום 1.2.12, ביקש התובע להיקלט פעם נוספת כעובד זמני בחברה. כך, מיום 1.2.12 ועד 19.4.12 (לערך) הוצב פעם נוספת כמטפל סיעודי בבית האבות לה גרדיה.
9. לאור שליטתו בעברית, שהתגלתה במסגרת עבודתו כעובד זמני, הוצע לתובע לעבוד בחברה כעובד מטה על בסיס משכורת חודשית קבועה. במסגרת תפקידו החדש, מיום 20.4.12, התבקש לעבוד כמתורגמן במשרדי החברה בהיקף של כ- 4 שעות עבודה ביום.
10. תחילה סירב התובע להצעה זו וביקש לעבוד בהיקף של 100 שעות לכל הפחות, אך לבסוף סוכם כי התובע יהיה זכאי לתמורה חודשית קבועה המגלמת 100 שעות עבודה חודשיות בשכר מינימום בסך 2,204 ₪ בתוספת נסיעות.
החל מחודש אוקטובר 2012 התבקש לעבוד בהיקף של 5 שעות ביום ושכרו עודכן לתמורה חודשית קבועה המגלמת 120 שעות עבודה חודשיות בשכר מינימום בסך 2,774 ₪ בתוספת נסיעות.
החל מחודש מאי 2013 התבקש לעבוד בהיקף של 6 שעות ביום ושכרו עודכן לתמורה חודשית קבועה המגלמת 150 שעות עבודה חודשיות בשכר מינימום בסך 3,468 ₪ בתוספת נסיעות.
בחודש ספטמבר 2013 עודכנה התמורה החודשית הקבועה לסך של 3,750 ₪.
11. במסגרת ההסכמות בין הצדדים נקבע כי בחודשים בהם עמד לרשות החברה מעבר לשעות הקבועות יהיה התובע זכאי לתוספת שכר ו/או לתשלומי בונוסים, אך בחודשים בהם ביקש לצמצם את היקף שעות עבודתו קיזזה החברה משכרו סכומים בהתאם.
12. הואיל והתובע היה מועסק במקומות עבודה נוספים, היה מוסכם ומקובל על החברה כי ייעדר לעיתים מעבודתו (בתשלום חופשה או בקיזוז שכר), ובלבד שהודיע לאחד ממנהלי התחומים בחברה מבעוד מועד וקיבל את אישורו להיעדרות הצפויה.
13. מיום 14.1.15 נעדר התובע מעבודתו וכל ניסיונות החברה לאתרו, העלו חרס. רק ביום 24.1.15 יצר התובע קשר עם החברה ונדרש להתייצב במשרדי החברה ביום 27.1.15 ליתן הסבר להיעלמותו. למעשה, התובע זנח את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזקים תדמיתיים וממוניים לחברה.
במועד זה, ולאחר שיחה נוקבת בין התובע ומנהלת התפעול בחברה, נמסר בידו של התובע מכתב במסגרתו הודיעה לו החברה כי היא רואה בהתנהלותו כמי שזנח את עבודתו על כל המשתמע מכך. התובע סירב לקבל את המכתב ועותק ממנו נשלח לכתובתו הרשומה.
14. ביום 8.2.15 (או בסמוך לכך) ביצעה החברה לתובע גמר חשבון מסודר בגין יתרת זכויותיו הצבורות, בקיזוז הודעה מוקדמת. יחד עם זאת, בחישוב הקיזוז נפלה שגגה והתובע זכאי להשבה בסך 928 ₪.
15. צו ההרחבה בענף כוח האדם ו/או כל צו הרחבה ענפי אחר אינם חלים בעניינה של החברה ולאור תפקידו של התובע כעובד מטה החל מיום 20.4.12 ממילא לא יכולה להיות תחולה לצווים הנטענים בעניינו.
דיון והכרעה
16. דיון הוכחות התקיים ביום 9.7.17, בו העידו התובע בעצמו, מר TWELDA YEFET, מר אריה רון, שהיה הממונה הישיר על התובע (להלן: "אריה"), גב' דנה פלז רוסו, מנהלת התפעול בחברה (להלן: "דנה") וגב' קטיה ספיבק, מזכירת התפעול בחברה (להלן: "קטיה").
17. הסוגיות שבמחלוקת:
א) תקופה העסקתו של התובע.
ב) האם חל צו ההרחבה בענף אספקת כוח אדם?
ג) העסקה ללא מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו.
ד) העסקה ללא תלושי שכר.
ה) זכאות התובע לשעות נוספות.
ו) זכאות התובע לפיצויי פיטורים, פיצוי בגין היעדר שימוע ודמי הודעה מוקדמת.
ז) זכאות התובע לזכויות הסוציאליות הנתבעות.
א) תקופת העסקתו של התובע
18. התובע טוען לתקופה עבודה רציפה בין התאריכים 28.1.11-14.1.15. מנגד טוענת החברה כי חלה הפסקה בהעסקתו בתקופה שבין התאריכים 15.2.11-1.2.12.
19. לטענת התובע בסיכומיו, הוכיח מעבר למאזן ההסתברויות את תקופת העסקתו. עדותו הייתה קוהרנטית ומפורטת, תלושי השכר שצורפו על ידו לתיק בית הדין מציינים תאריך תחילת עבודה 8.1.11 ואילו תלושי השכר שצירפה החברה עברו עריכה ומצוין בהם תאריך אחר. העד מטעמו, מר יפת חיזק את עדותו והעיד כי בשנים 2011-2012 היה מגיע אל משרדי החברה שם עבד התובע ויוצא עמו לאכול ארוחת צהרים והוסיף כי כאשר היה חוזר בבוקר מהעבודה היה פוגש בתובע שהיה בדיוק יוצא לעבודתו בחברה, והעד מר אריה אישר כי הסכם ההעסקה שצורף לתצהירו נחתם בתחילת העסקתו בשנת 2011 וכי לא נחתם עימו הסכם אחר מאוחר יותר.
20. בניגוד לנטען על ידו, טוענת החברה כי התובע הועסק בשתי תקופות נפרדות וכי לא עמד בנטל הראיה להוכיח את העסקתו בתקופה שבין 16.2.11 ועד 31.1.12 - לא טרח לשמור תלושי שכר בגין תקופה זו, לא הציג אסמכתאות להמחאות בגין תקופה זו או כל ראיה מוחשית אחרת.
לעומתו, הציגה החברה טפסי 106 באמצעותם דיווחה לרשויות המס המהווים ראיה מוחשית לנכונות טענתה ביחס לתקופה הנטענת. אריה לא עומת עם תוכנם של טפסים אלה וחזקה היא כי ראיה זו גוברת על עדותו שאינה מגובה בראיה חפצית (ובוודאי גוברת על עדות מפי השמועה כעדותו של מר יפת).
21. יתר על כן, עדותו של התובע השתנתה לפרקים - בעדותו הודה כי עבד שבוע כמטפל בבית האבות, בכתב התביעה טען שהיה עובד ניקיון ובמקום אחר כי היה מתורגמן, ובתצהירו טען שהיה מתורגמן בלבד.
עדותו של מר יפת היא ברובה עדות מפי השמועה. בנוסף, בחלק מהתקופה הנטענת כלל לא התגורר עם התובע ולכן עדותו לא יכולה להתקבל.
22. העובדה כי הסכם ההעסקה נחתם בשנת 2011 אינה ראיה לרציפות תעסוקתו של התובע וממילא כל טענה של התובע בעניין זה (שטען תחילה כי כלל לא חתם על הסכם העסקה) הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה.
הכרעה
23. לטעמנו ובהתאם למתואר לעיל, התובע לא עמד בנטל להוכיח תקופת עבודה רציפה, שכן לא הציג כל ראיה לתקופת העסקה זו. עדותו של מר יפת היא אכן ברובה עדות מפי השמועה לאחר שלדבריו התובע סיפר לו את הדברים ועל כן אין לייחשקל רב. אם לא די בכך, התובע לא הציג תלושי שכר מאותה תקופה והוא אינו מוזכר בטפסי 106 של החברה מאותה תקופה.
וכך בעדותו:
"ש. תראה תלושים שלך מחודש מרץ 2011 ועד חודש פברואר 2012?
ת. התלוש שהייתי מקבל אבל בהתחלה האריתראים שהגיעו לישראל אנחנו לא חושבים שהתלושים עוזרים, התלוש היה בבית ונעלם לי אח"כ.
ש. אתה ניסית למצוא אסמכתאות שמעידה על השיקים שפדית באותם חודשים?
ת. קיבלתי שיקים.
ש. יש לך ראיה לזה, ניסית למצוא ראיה?
ת. בדקתי אבל לא מצאתי.
ש. הלכת לבנק לבודק?
ת. רק הלכתי לבדוק בבית.
ש. אז אין לך ראיה שתומכת בזה שעבדת בתקופה הזו בנתבעת?
ת. בבנק יש בטוח"
(עמ' 7, ש' 13-23 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.17).

24. נוכח הדברים, טענות התובע לתקופה עבודה רציפה נדחות ומתקבלת גרסת החברה לעניין זה.

ב) תחולת צו ההרחבה בענף אספקת כח אדם
25. כאמור, התובע טוען כי צו ההרחבה חל על העסקתו בחברה, לעומת החברה שטוענת כי צו ההרחבה אינו חל, ודאי לאור תפקידו כעובד מטה.
הכרעה
26. ככלל, היקף תחולתו של צו הרחבה נקבע על יסוד מבחן עיקר העיסוק (דב"ע נג/3-125 שרר נ' רהיטי דימור, פד"ע כז 158, 30.11.93; עע 18/99 אפרימי נ' עבד, 9.7.00), על אף שאין מדובר במפעל ניקיון ואחזקה.
27. במקרה דנן, סעיף 4.1 לצו ההרחבה קובע מפורשות:
"הצו יחול על כל העובדים, למעט עובדי המנגנון, עובדים המועסקים במתן שירותי סיעוד, עובדים המועסקים בתפקידי מחשוב כהגדרתם בחוק ועובדים המועסקים בטיפול בנכי מערכת הביטחון בעבור אגף השיקום במשרד הביטחון"

סעיף ההגדרות קובע כי עובדי המנגנון הם:
"עובדים המבצעים את עבודתם בחברה במישרין, להבדיל מעובדים המוצבים לעבודה אצל מזמין"

28. אם כך, אשר לתקופת העסקתו הראשונה בין התאריכים 28.1.11 ועד 1.2.12 ולתקופת העסקתו מיום 1.2.12 ועד 19.4.12, בהן הוצב כמטפל סיעודי בבית האבות נאות לה גרדה, ונוכח המצוטט לעיל בסעיף 4.1 לצו ההרחבה - צו ההרחבה אינו חל על העסקתו בתקופה זו.
יתר על כן, בתקופה שמיום 20.4.12 ועד 14.1.15, עת הועסק כמתורגמן במשרדי החברה, היה למעשה עובד המנגנון ובהתאם צו ההרחבה לא חל על העסקתו גם בתקופה זו.
ג) העסקה ללא מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו 29. לטענת התובע, החברה לא התקשרה עימו בחוזה עבודה בכתב בשפה המובנת לו ולא ניתן לו כל עותק מחוזה, בניגוד להוראות סעיפים 1(א) ו- 1ג(ב)(1) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991.

בהתאם לתיקון מספר 4 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשע"א-2011, שעה שהמעביד לא מסר הודעה על תנאי עבודה הכוללת את כל העניינים המנויים בחוק - עובר אליו נטל ההוכחה אשר לעניין לגביו לא נמסרה ההודעה. בהתאם, טוען התובע כי נטל ההוכחה בנוגע לתנאי עבודתו עובר בנסיבות העניין לכתפי החברה. כמו כן, הוא זכאי לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין רכיב זה.
עוד טוען התובע שהחברה לא הציגה כל מסמך בדבר הודעה לעובד על תנאי העסקתו אלא טיוטת מסמך של הודעה על תנאי העסקה וטוענת כי זו נמסרה לתובע. מסמך זה מנוסח באנגלית ולא בשפתו של התובע. בנוסף, לא מצוין על המסמך תאריך, מקום העבודה או התפקיד שעתיד היה לבצע, כל אלה נתונים שחייבים להיות כלולים בהתאם לחוק הודעה לעובד.
30. לטענת החברה התובע חתם על הסכם עבודה אישי ואף אישר בחקירתו הנגדית כי חתם על הסכם באנגלית וכי הוא מבין אנגלית.
הכרעה
31. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") קובע כי על מעסיק למסור לעובד הודעה בדבר תנאי עבודתו בתוך 30 ימים מיום תחילת עבודתו. על חשיבות ההקפדה על קיום הוראות חוק הודעה לעובד עמד בית הדין הארצי לעבודה במילים הבאות:
"הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה - ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו, לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים."
(ע"ע 154/10 שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ, 3.5.11).

32. מחד, לא עלה בידי החברה להציג מסמך כלשהו הנחזה להיות הודעה לעובד בהתאם לקבוע בחוק ובפסיקה. מנגד, התובע הודה כי חתם על הסכם עבודה וכי הוא מבין אנגלית (ואף כי תרגם הסכמי העסקה אלה לעובדים אחרים מתוקף תפקידו בחברה).

בחינת הסכם העבודה שצורף כנספח 1 לתצהירו של מר אריה רון מעלה כי אומנם פרט לחתימות התובע (אותן אישר בחקירתו - עמ' 11, ש' 14-27 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.17)) אין בהסכם זה משום פרטים ספציפיים על העסקתו ומדובר בהסכם עבודה כללי, אך לטעמנו משהציגה החברה הסכם חתום על ידו עמדה בחובתה על פי החוק.
התביעה ברכיב זה נדחית.
ד) העסקה ללא תלושי שכר
33. לטענת התובע, לאחר עיון בתלושי השכר שהומצאו לתובע על ידי החברה, נראה על פניו כי מדובר בתלושי שכר פיקטיביים שעברו עיבוד חשבונאי לפיו התובע קיבל את זכויותיו הסוציאליות ושעות עבודתו קוצצו באופן דרמטי. לפיכך, לטענתו אין ליתן כל משקל לתלושי השכר שהוצגו. בהתאם, ונוכח תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), דורש התובע פיצוי בסך 30,000 ₪ ברכיב זה.
34. לטענת החברה טענות התובע ברכיב זה משוללות יסוד לחלוטין.
35. התובע זנח טענותיו לעניין זה בסיכומיו ולכן התביעה ברכיב זה נדחית.
ה) זכאות התובע לשעות נוספות
36. לטענת התובע הועסק במתכונת עבודה קבועה של 5 ימים בשבוע בין השעות 6:00-17:00, 11 שעות עבודה בכל יום שהן 15 שעות נוספות בשבוע, 60 שעות נוספות מדי חודש. במשך כל תקופת העסקתו לא שולם לו תגמול שעות נוספות בהתאם לחוק, זאת על אף פניות חוזרות ונשנות לפיהן תלושי השכר אינם משקפים את כמות השעות המדויקות שעבד. בתגובה לבקשתו, השיבה לו דנה, מנהלתו הישירה בחברה, כי לא יקבל תשלום מעבר למה שקיבל במשכורתו היות ש"אין לה כוח לשלם לו יותר".
לפיכך, זכאי התובע לגמול בגין עבודתו בשעות נוספות בסך 24,129 ₪.
36. לגישתו, סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה מחייב את המעסיק לנהל פנקס שעות עבודה. ביום 1.2.09 נכנס לתוקפו תיקון 24 אשר שינה, בין היתר, את נטלי ההוכחה בהקשר זה וקבע כי זה יחול על המעסיק עד להיקף של 60 שעות נוספות חודשיות. התובע טוען למתכונת העסקה קבועה כאשר מנגד החברה לא הציגה דו"חות נוכחות מאחר ולא היה שעון נוכחות במשרדיה עד לשנת 2016 (בהתאם לעדותם של אריה וקטיה).

עוד טוען התובע שמתכונת ההעסקה לה טוען התובע לא נסתרה על ידי החברה. עדותו של אריה לעניין משימות שביצע התובע במסגרת עבודתו תואמת לטענות התובע להיקף העסקה רחב משנטען על ידי החברה. אם לא די בכך, תלושי השכר עצמם מגלים כי התובע עבד 186 שעות במשך 25 ימים בכל חודש וסותרים את טענת החברה למשרה חלקית.
37. התובע היה מתורגמן יחיד בחברה המעסיקה אלפי עובדים בתחום בתי אבות, מלונאות, הסעדה ועוד. מר אריה רון העיד כי התובע היה מתרגם לעובדים חדשים בקליטתם, בסיום עבודתם, בעת תשלום המשכורת החודשית, בשיחות וכאשר התעוררו בעיות וכי תרגם בכל תחומי עבודתה של החברה. לא יתכן כי ביצע עבודה רחבה כזו בשעות החלקיות להן טוענת החברה.
38. לטענת החברה טענות התובע מוכחשות ומוכחשים הסכומים.
במסגרת תצהיר העדות הראשית של דנה, הציגה החברה תחשיב זכויות וחלקיות משרה מפורט על בסיס תלושי השכר המלמד על 70% משרה. לעומת זאת, התובע לא הציג כל תחשיב חלקיות משרה ורק טען למתכונת העסקה קבועה של 11 שעות עבודה ביום ללא כל ראיה לכך.
זאת ועוד, התובע לא הציג תחשיב מפורט ויומי של שעות נוספות ונמנע מלהציג ראשית ראיה באמצעותה ניתן היה להטיל את היפוך הנטל על החברה - לא זימן עדים שיעידו מידיעה אישית על היקף עבודתו, לא ביקש צו איכון לטלפון הנייד שלו וכו'.
39. טענתו של התובע בדבר ביצוע שעות נוספות באופן קבוע וללא סייג אינה הגיונית. כך למשל, בחודשים מאי-יוני 2012 קיבל התובע שכר בסך 2,300 ₪ בלבד ולא סביר כי בחודשים אלה עבד 11 שעות עבודה ביום תמורת שכר זה.
הכרעה
40. תיקון 24 לחוק הגנת השכר, אשר נכנס לתוקפו ביום 01.02.09, שינה בין היתר את נטלי ההוכחה בכל הנוגע לתביעה לתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות. סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, כפי שתוקן במסגרת תיקון 24 לחוק קובע כדלקמן:
"(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;
...
(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

41. אם כן, החל מיום 01.02.09 נטל ההוכחה בדבר שעות העבודה של העובד, מוטל על המעסיק, עד לתקרה בגובה 60 שעות נוספות חודשיות.
42. התובע טוען כי גם בשנת 2012, עת שכרו החודשי עמד על 2,300 ₪, עבד 11 שעות ביום. בחקירתו טען כי בשל פציעה במעבר הגבול לא יכול היה לעבוד בעבודה פיזית קשה והסתפק במה ששילמו לו בלית ברירה על אף השעות הממושכות ועל אך שהיה מודע לשכר שקיבלו עובדים אריתראים אחרים באותה עת:
"ש. בוא נעבור לפי שנים. בשנת 2012 אתה גם עבדת מעל 11 שעות ביום?
ת. מ- 2011 עד סוף 2014 - 4 שנים עבדתי 11 שעות.
ש. כשקיבלתי בחודש מאי 2012 למשל, שכר של 2,300 ₪ זה השכר הראוי עבור 11 שעות עבודתה לפחות ביום?
ת. כן.
ש. בחודש יוני גם קיבלת 2,300 ₪?
ת. אני יודע.
ש. לשיטתך עבדת כמעט 250 שעות בחודש וקיבלת 2300 ₪ בחודש?
ת. נכון.
....
ש. אני אומר לך שזה יוצא 10 ₪ לשעה. אתה אמרת בתצהירך, שאתה עזרת לגייס עובדים לנתבעת ותרגמת להם את התנאים והסברת להם. את יודע כמה עובדים אחרים קיבלו לשעה?
ת. אני יודע.
ש. כמה הם קיבלו?
ת. בהתחלה 21 ₪.
ת. הייתי עובד לפני הנתבעת בדרך ענת - קבלן כמו הנתבעת ואחרי זה בבית אבות עבדתי כמעט שלוש וחצי חודשים ועזבתי כי מתי שהגעתי לישראל בגבול מצרים, החיילים המצריים ירו לי בברך ובגלל זה הייתי במצרים בביה"ח, אחרי חודשיים עוד פעם חזרתי לישראל והיה לי בלגן בברך ולכן לא עבדתי בעבודה כזאת והיה לי קשה בבית האבות. נכנסתי לנתבעת ב- 2011 והמשכורת היתה לי קטן אבל לא היתה לי ברירה. אבל משכורת זה - זה לא מספיק. אבל מכירים אריתראים ויש לי בלגן ברגל ובגלל זה אני לא יכול לעבוד, ובגלל זה מכירים ומתי אני מתרגם היו נותנים לי 50, 100 ובחודש יצא לי 2000,2,500 ועם המשכורת שלי היה מספיק לי ולכן המשכתי עם הנתבעת."
(עמ' 10, ש' 7 - עמ' 11, ש 6 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.17)

42. מחד - בהיעדר דוחות נוכחות לא ניתן לוודא כמה שעות התובע עבד. כמו כן, לא הוצג הסכם עבודה אשר ממנו ניתן היה ללמוד על היקף העבודה הנדרש ממנו. מאידך - הוצגו תלושי שכר מהם ניתן ללמוד על היקף עבודתו ואלה לא נסתרו.
43. על פי ההלכה תלושי השכר מהווים, ככלל, ראיה לכאורה לאמיתות תוכנם, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת (עד"מ 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי, 25.11.08; דב"ע נה/3-193 חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ, 1.5.96; דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19 (1988)).
44. אומנם החברה לא הציגה את דו"חות הנוכחות, אך התובע לא הציג כל ראיה לסתור את היקף עבודתו כפי שהוא מופיע בתלושי השכר שקיבל מדי חודש. מעבר לכך, על אף שבמהלך כל ההליך טען התובע לשעות עבודה מסוימות, לא טען כי תלושי השכר פיקטיביים, ואף לא דרש הפרשי שכר שלא שולמו לו - לא במהלך העסקתו ולא בתביעה דנן שהגיש לבית הדין.
לא יתכן לטעמנו, כי מחד יטען התובע כי קיבל בתחילה 10 ₪ לשעה ועת הוא מגיש את תביעתו באשר להעסקתו לא ידרוש הפרשי שכר בגין תקופה זו.
45. אם כך, לטעמנו, לא עלה בידי התובע להוכיח כי תלושי השכר אינם משקפים את תנאי ו/או מסגרת העסקתו, ובכלל זה את היקף השעות אותן עבד. לפיכך, אנו דוח ים את תביעתו באשר לגמול שעות נוספות.
ו) נסיבות סיום העבודה, זכאות התובע לפיצויי פיטורים, היעדר שימוע ודמי הודעה מוקדמת 46. לטענת התובע, בחודש דצמבר 2014 נאלץ להיעדר מעבודתו בשל מחלה ויידע את אריה רון אודות היעדרותו. לאחר 6 ימים התקשרה אליו דנה וביקשה ממנו לשוב לעבודתו. התובע התקשר לאריה וביקש כי ישוחח עם דנה בנושא. לאחר מספר דקות עדכן אריה את התובע כי שוחח עם דנה וכי עליו להתייצב לעבודתו כעבור מספר ימים:
"הייתי חולה ב- 13 לדצמבר והתקשרתי לאריה ב- 13.12 ואמרתי לו שאני לא בא לעבודה ושבוע הייתי בבית בגלל המיגרנה, אחרי שבוע התקשרתי לאריה והוא אמר שהוא צריך קודם לדבר עם דנה ואחר כך יחזור אלי, אמר לי לבוא אחרי 4 ימים וחזרתי ב- 27.12."
(עמ' 14, ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.17)

47. בתאריך המיועד התייצב במקום העבודה וניגש לדנה, שמסרה לו כי לאור היעדרותו וחוסר שביעות הרצון מעבודתו בחודשים האחרונים - הוא מפוטר לאלתר. במהלך אותה פגישה ראה התובע כי קטיה הקלידה מסמך ובסוף הפגישה דנה דרשה ממנו לחתום על מסמך זה בהבטחה כי חתימה תאפשר לו לקבל את כל הכספים המגיעים לו מהחברה. התובע סירב לחתום על המסמך משלא הבין את תוכנו, הסביר עמדתו לדנה, אך זו שלחה אותו מפניה.
התובע מצא עצמו מחוסר עבודה וללא זכויות.
48. במסגרת חקירת עדי החברה, התגלה באופן מפתיע כי שיחת הפיטורים הוקלטה על ידה, הקלטה שהוסתרה. ההסבר שניתן לאי הבאת הראיה - בהתאם לייעוץ משפטי (עמ' 38, ש' 24-25 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.17). בהתאם להלכה, הימנעות בעל דין מהבאת ראיה פועלת לחובתו ודין ההימנעות דינה הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה היא הייתה פועלת לרעתו ותומכת בגרסת היריב.
49. לטענת החברה מוכחשת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת והיעדר שימוע ומוכחשים הסכומים הנטענים. התובע זנח את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת תוך גרימת נזקים ממוניים ותדמיתיים לחברה. בנוסף, תחשיבי התובע מוכחשים מפאת חלקיות משרתו (70% בהתאם לתלושים), גמר החשבון שבוצע לו והתיישנות הרכיבים.
50. תחילה טען התובע כי בחודש דצמבר חלה ונאלץ להיעדר מעבודתו מספר ימים וכי לאחר 6 ימי מחלה פנה לדנה. לצורך הוכחת מחלתו צירף לתצהירו אישור ליום מחלה בודד ביום 16.12.14, על אף שנעדר מעבודתו ללא אישור החל מיום 17.12.14. בהמשך טען התובע כי בבוקר בו חלה יידע את אריה בדבר מחלתו.
בכתב התביעה ובתצהירו טוען התובע כי פוטר לאלתר ביום 14.1.15. לעומת זאת, בעדותו, טען כי הפגישה בסיומה פוטר התקיימה ביום 27.12.14. מועד זה אינו מסתדר עם העובדה כי במועד בו התקיימה הפגישה או בסמוך לה נמסר לתובע תלוש שכר לחודש ינואר 2015. התאריך שציין מאשש את טענת עדי החברה כי הפגישה התקיימה רק ביום 27.1.15 לאחר שמספר שבועות לא ניתן היה לאתר את התובע.
51. מעולם לא נאמר על ידי מי מעדי החברה כי השיחה שהתקיימה עם התובע ביום 27.1.15 הוקלטה. בנוסף, כבר במסגרת סעיף 9 לתצהיר גילוי המסמכים שהועבר לב"כ התובע בפברואר 2016 ציינה החברה מפורשות כי קיימות הקלטות חסויות. התובע לא הגיש בקשה להסרת חיסיון נטען זה ואין לו להלין אלא על עצמו.
הכרעה
52. ההכרעה בשאלה מי מהצדדים הביא את יחסי העבודה לידי סיומם מתקבלת על יסוד מכלול העובדות הרלוונטיות. במקרה שלפנינו, לא הוגשה כל ראיה בכתב בקשר עם נסיבות סיום העבודה מטעם מי מהצדדים.
היות שנטל הראיה להוכיח כי פוטר נח על כתפי התובע כמוציא מחברו עליו הראיה ונוכח העובדה כי לא הציג, כאמור, כל ראיה לעניין זה - אין בידינו לקבל את גרסתו לנסיבות סיום יחסי הצדדים.
53. התובע ממשיך וטוען כי השיחה עם דנה נערכה ביום 27.12.14 וכי במהלך חודש ינואר הגיע לאסוף את שכרו ממשרדי החברה. יחד עם זאת, ממשיך וטוען כי מועד סיום העסקתו הוא 14.1.15. הדברים אינם עולים בקנה אחד.
54. לטעמינו, התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו על מנת להוכיח כי פוטר מעבודתו בחברה, לא קיבל מכתב פיטורים ולא הציג עדים מטעמו שיתמכו בגרסתו.
מקום בו הראיות שקולות כמילה נגד מילה, יפעל הספק לחובת הצד שעליו נטל השכנוע. התוצאה היא, אפוא, שהתובע לא הרים את נטל השכנוע הנדרש ממנו להוכחת הטענה כי פוטר ועל כן אין הוא זכאי לתשלום בגין פיצויי פיטורים ו/או הודעה מוקדמת לפיטורים.
55. על אף האמור, יש מקום לחייב את החברה בתשלום החלק היחסי בפיצויי הפיטורים שהיה אמור להיות מופרש לטובת התובע לקופת פיצויים בהתאם לטבלה המסתכם בסך של 5,828.5 ₪.
חודש עבודה
שכר (₪)
אחוז הפרשה מעסיק
הפרשת מעסיק (₪)
8/12
2644.8
4.18%
585.2
9/12
2292.16

10/12
2774.4

11/12
3514.24

12/12
2774.4

1/13
2774.4
5%
2,259.4
2/13
3236.8

3/13
3051.84

4/13
3252.84

5/13
3468

6/13
3468

7/13
3468

8/13
5968

9/13
3750

10/13
3750

11/13
3750

12/13
5250

1/14
2725
6%
2,983.9
2/14
3750

3/14
3750

4/14
4782

5/14
4266

6/14
3750

7/14
3600

8/14
3600

9/14
3833

10/14
4174

11/14
3750

12/14
3783

01/15
3968

56. אשר לטענת החברה לקיזוז הודעה מוקדמת והיות שהיא מצידה לא הציגה כל ראיה לכך שהתובע נטש את מקום עבודתו - אין לטעמינו מקום לקיזוז זה.

ז) זכאות התובע לזכויות הסוציאליות הנתבעות חלף הפרשות לקרן הפנסיה
57. לטענת התובע, אין מחלוקת כי על הצדדים חל צו ההרחבה הפנסיוני הכללי במשק וכי הנתבעת לא הפרישה לקרן פנסיה עבור התובע. על כן הוא זכאי לפיצוי בגובה ההפרשות שנמנעו ממנו (בר"ע 36959-06-15 MUSABAL ABDALLA - טלרן אחזקות ונקיון בע"מ , 15.7.15).
58. בנוסף, בהתאם לתלושי השכר מחודש יולי 2012 ועד ינואר 2015 קיזזה החברה משכרו את חלק העובד לצורך הפרשות לקרן הפנסיה מנורה מבטחים, אולם בפועל כלל לא פתחה עבורו קרן פנסיה וכל שהציגה היה דף A4 הנחזה להיות אישור נאמן על הכספים שהופקדו עבור התובע בקופת נאמנות, כאשר גם כספים אלה לא הועברו לידיו.
החברה נמנעה מלהביא את הנאמן לעדות על מנת שיסביר את פשר אותו מסמך ודנה לא ידעה למסור פרטים בדבר אותו חשבון.
59. עוד לטענת התובע, אריה אישר בעדותו כי התובע עבד בשכר שעתי, ולכן רכיב הבונוס ו/או העמלה הינו פיקטיבי ומדובר בשכר עבודה שיש לכלול לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות.
בהתאם לאמור, זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לתגמולים בסך 10,848 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה ועד התשלום בפועל ולסך 5,465 ₪ בגין השבת שכר שקוזז לתשלום חלק העובד לתגמולים בתוספת פיצויי הלנה מלאים.
60. לטענת החברה, די בטענת התובע כי הוא זכאי לכאורה לביצוע הפרשות מיום עבודתו הראשון, זאת מבלי שהציג ראיה על קופה קודמת, כדי להביא לבטלות תחשיביו. החברה פעלה לערוך עבור התובע הפרשות פנסיוניות לחשבון נאמנות ייעודי, בו נצברו 5,684 ₪.
במסגרת הבהרה שפורסמה ביום 16.3.08 על ידי הממונה על זכויות עובדים זרים במשרד הכלכלה, הוצע כי מעסיקים ישמרו את סכומי ההפרשות לפנסיה בחשבון נפרד. ביום 8.12.14, במסגרת התיקון לחוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה, התשע"ה-2014, נקבע כי על המעסיק להפריש עבור מבקשי מקלט לפיקדון שישוחרר ביום עזיבת העובד את ישראל.
אומנם תיקון זה טרם נכנס לתוקפו, אך עולה כי לא התגבשה זכאותו של התובע לכספי הפנסיה שהופקדו.
61. טענת התובע בדבר הניכויים שבוצעו משכרו הינה הרחבת חזית אסורה שלא הועלתה בכתב התביעה ולכן דינה להידחות. בנוסף, משעה שלא דרש התובע סעד חלופי בעניין רכיב פיצויי הפיטורים בקופות, ככל שתידחה תביעתו לפיצויי פיטורים על פי דין, גם אם יורה בית הדין על שחרור כספי הפיקדון יש להורות לשחרר על יסוד הרכיבים שנתבעו קרי ללא רכיב הפיצויים שבקופות.
הכרעה
62. הלכה פסוקה היא כי מקום בו לא ניתן לבצע בעין הפרשות פנסיוניות לעובדים זרים ומבקשי מקלט ולא הוכחה הפרשה לקרן ייעודית - מוקנית לעובד הזכות לפיצוי כספי בגין אי ביצוע ההפרשות, בגובה ההפרשות שלא בוצעו (ע"ע 137/08 אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין, 22.8.10; בר"ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים -Hitam Abaker, 26.2.15).
63. לטעמינו, הראיה שהציגה החברה באשר לקופת הנאמנות אין בה כדי לשכנע כי הופרשו כספי הפנסיה לטובת העובד. יתרה מכך, לטענת החברה נצברו בקופה זו 5,684 ₪ כאשר בתלושי השכר נראה כי חלקו של העובד לכאורה שקוזז משכרו עומד על סך 5,465 ₪ שזהו מרבית הסכום.
אציין כי "הבונוסים" בתלושי השכר, בהתאם לעדותו של אריה, הם חלק משכרו של התובע ועל כן יילקחו בחשבון לצורך חישוב זכויותיו.
64. אם כן, התובע זכאי להפרשות פנסיוניות לאחר 6 חודשי עבודה בחברה, קרי החל ממשכורת אוגוסט 2012:
חודש עבודה
שכר (₪)
אחוז הפרשה מעסיק
הפרשת מעסיק (₪)
8/12
2644.8
4.16%
582.4
9/12
2292.16

10/12
2774.4

11/12
3514.24

12/12
2774.4

1/13
2774.4
5%
2,259.4
2/13
3236.8

3/13
3051.84

4/13
3252.84

5/13
3468

6/13
3468

7/13
3468

8/13
5968

9/13
3750

10/13
3750

11/13
3750

12/13
5250

1/14
2725
6%
2,983.9
2/14
3750

3/14
3750

4/14
4782

5/14
4266

6/14
3750

7/14
3600

8/14
3600

9/14
3833

10/14
4174

11/14
3750

12/14
3783

01/15
3968

65. בהתאם לטבלה שלעיל, ניתן לראות כי סך הפרשות המעסיק לתגמולים להן היה זכאי התובע מסתכמות בסך של 5,825.7 ₪. נוסף על כך, יש להשיב לתובע את סך ההפרשות שקיזזה החברה משכרו מבלי להעבירן לקופה על שמו (וזו על אף שטענה זו הועלתה באיחור - מן הדין ומן הצדק יש לקבלה) בסך של 5,465 ₪.
לפיכך, התובע זכאי להפרשות פנסיוניות בסך כולל של 11,291 ₪.
פדיון חופשה
66. לטענת התובע בכתב התביעה הוא זכאי - 14 ימי חופשה במכפלת 3 שנות העסקתו ובתעריף יום עבודה בסך 215 ₪, בסך כולל של 9,030 ₪.

בסיכומיו מוסיף התובע וטוען כי חוק חופשה שנתית מעביר את הנטל להוכיח כי עובד קיבל חופשה בפועל ובתשלום לכתפי המעסיק. במקרה דנן ט וענת החברה כי התובע קיבל חופשה שנתית נטענה בעלמא ובניגוד לתלושי השכר שהנפיקה. בנוסף, טענת הנתבעת היא טענה כבושה שנטענה לצורך יצירת הגנה לתביעה זו, וסותרת את הודאתה במכתב ששלחה בתאריך כ"ה תמוז תשע"ד עליו חתום מר פוזנר לפיו התובע זכאי להפרשי שכר בעבור פדיון חופשה והבראה וסירב לקבל המחאה מאחר ומסכום זה מנוכה לו מס כאשר שכרו סוכם ושולם בערכי נטו והיות שנדרש לחתום על כתב ויתור.
67. לטענת החברה ביום 8.2.15 קיבל התובע גמר חשבון מסודר בקיזוז סכומים בגין אי מתן הודעה מוקדמת מצידו. החברה אינה מכירה את מר פוזנר אותו מזכיר התובע ומעולם לא הודתה או זנחה טענותיה.
הכרעה
68. נראה כי טענות התובע כפי שהועלו בסיכומיו לעניין מר פוזנר נטענו בשל טעות ואין מקומן בהליך דנן.
69. אשר לזכאותו לימי חופשה ובהתאם לתלושי השכר, קיבל התובע במהלך תקופת עבודתו פדיון חופשה בגין 12 ימים ובתלוש גמר החשבון בגין 13 ימים נוספים.
מבחינת זכאותו, במהלך תקופת עבודתו היה התובע זכאי סך הכל ל- 36 ימי חופשה. נוכח הדברים, זכאי התובע ל- 11 ימי חופשה נוספים.
70. כפי שנקבע לעיל, בעת סיום עבודתו ממוצע שעות עבודתו היומיות עמד על 6.8 שעות תמורת 25 ₪ לשעה. קרי, שכרו היומי בממוצע עת סיים עבודתו היה 170 ₪:
11 (ימי חופשה לפדי ון) × 170 ₪ (שכר עבודה יומי) = 1,870 ₪.
דמי הבראה
71. לטענת התובע - עיון בתלושי השכר מגלה כי החברה לא שילמה לו בעבור מלוא דמי הבראה להם הוא זכאי.
72. לטענת החברה התובע קיבל את מלוא זכויותיו בביצוע גמר החשבון.

הכרעה

73. בגין השנים 2013-2014 זכאי היה התובע לדמי הבראה בגין 12 ימי הבראה אילו היה עובד במשרה מלאה. היות שעבד 77% משרה, זכאי היה התובע ל- 9.24 ימי הבראה בגין שנים אלה.
עיון בתלושי השכר מעלה כי במהלך תקופת עבודתו קיבל התובע דמי הבראה בגין 6 ימים (תלוש אפריל 2-14) ובמועד גמר החשבון בגין 12 ימים נוספים, קרי אף מעבר לזכאותו.
74. תביעת התובע ברכיב זה נדחית.
דמי חגים
75. לטענת התובע, ובהסתמך על עדותו של אריה רון לפיו שולם שכרו על בסיס שעתי, היה זכאי במהלך תקופת עבודתו בחברה ל- 36 ימי חג בגינם לא קיבל תשלום. מקום בו החברה הודתה כי אין ולא נערכו דוחות נוכחות, בניגוד לחוק הכנת השכר, ולא הציגה חישוב נגדי מטעמה, יש לפסוק לטובת התובע את מלוא הסכום הנתבע בסך 7,740 ₪.
76. לטענת החברה החל מיום 20.4.12, עת החל לעבוד במטה החברה, הוא אינו זכאי לכל תשלום בגין דמי חג וממילא קיבל תשלום גם עבור חגים ומועדים בהם לא נדרשה התייצבותו במשרדי החברה. בנוסף, מעלה החברה טענת קיזוז לעניין זה במידה ושולמו לתובע דמי חג בשוגג במהלך תקופת העסקתו.
הכרעה
77. בע"ע 44382-04-13 יוסף מנצור - גז חיש בע"מ (2015), 4.5.15 נקבע לעניין דמי חגים כך:
"כאשר מבררים תביעה לדמי חגים לפי צו ההרחבה האמור, לגבי עובד שהשלים שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, בשלב הראשון יש לבחון, לגבי כל חג וחג, האם העובד נעדר מעבודתו "סמוך ליום החג", קרי "יום לפני החג ויום אחרי החג". הנטל להוכיח כי העובד נעדר מעבודתו בסמוך לחג מוטל על המעסיק, שכן קיימת חזקה עובדתית כי העובד מתייצב לעבודתו בימים שעליו לעשות כן.
כך נפסק עוד לפני למעלה משלושים שנה בעניין מולה נוהד שהתייחס אמנם להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת, אך נוסחו דומה לנוסח צו ההרחבה האמור:
"חזקה על עובד, ועובד יומי בכלל זה, כי הוא מתייצב לעבודתו באופן סדיר, בכל אותם ימים שבהם עליו לעשות כן, אלא אם היתה לו סיבה להעדרות. על הטוען ליוצא מן הכלל - במקרה שלפנינו המעבידה - הנטל להוכיח, כי נעדר העובד מעבודתו סמוך ליום החג."
אם העובד לא נעדר בסמוך לחג, הרי שקמה לו הזכאות לתשלום דמי החג. אם העובד נעדר בסמוך לחג, בין לפני החג, בין לאחר החג ובין בשני הימים הסמוכים לחג – עוברים לבירור השלב השני והוא האם ההיעדרות היתה בהסכמת המעביד. גם בשלב זה, ועל יסוד אותה חזקה עובדתית, הנטל להוכיח כי ההיעדרות של העובד היתה שלא בהסכמת מעסיקו מוטל על המעסיק. בעניין אסלטי נפסק, בהתייחס לענף השמירה - אך הדברים יפים ככלל, כך: "בענף השמירה ההנחה היא, כי ימי העבודה נקבעים בשיבוץ על ידי המעסיק ובהסכמתו, וזאת כל עוד לא הוכח אחרת".

78. בהתאם לתלושי השכר שולמו לתובע בגין 4 ימי חג בהם עבד בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2014. פרט לכך אין כל עדות לתשלום בגין ימי חג נוספים.
79. טענת החברה כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין ימי חג אינה יכולה לעמוד בהתבסס על עדותו של אריה, שהיה הממונה הישיר של התובע במרבית התקופה. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה שצוטטה לעיל, על החברה מוטל היה הנטל להוכיח כי התובע נעדר שלא בהסכמתה יום לפני ויום אחרי החג וזכותו לקבלת דמי חג מתאיינת, וזאת לא עשתה ולו משום שלא הגישה את דו"חות הנוכחות שבידה לתיק בית הדין.
80. בנסיבות אלה, לאחר קיזוז דמי החג ששולמו לתובע ומשטענתו לא נסתרה- על החברה לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
בשנת 2012 זכאי היה התובע לתשלום 6 ימי חג (בקיזוז ימי חג שחלו בשישי או שבת).
בשנת 2013 זכאי היה התובע לתשלום 7 ימי חג (בקיזוז ימי חג שחלו בשישי או שבת).
בשנת 2014 זכאי היה התובע לתשלום 8 ימי חג (בקיזוז ימי חג שחלו בשישי או שבת).
81. סך הכל זכאי היה התובע לתשלום בגין 21 ימי חג וקיבל תשלום בגין 4 ימי חג בלבד. אם כך, על החברה לשלם לתובע בגין 17 ימי חג נוספים:
17 (ימי חג) × 170 ₪ (שכר עבודה יומי) = 2,890 ₪.

סוף דבר
82. התביעה כנגד הנתבעת - מתקבלת בחלקה.
83. החברה תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים:
א) בגין פיצויי פיטורים, סך של 5,829 ₪.
ב) בגין הפרשות פנסיוניות, סך של 11,291 ₪.
ג) בגין פדיון חופשה שנתית, סך של 1,870 ₪.
ד) בגין דמי חגים, סך של 2,890 ₪.
ה) החזר קיזוז ההודעה המוקדמת - 4,642 ₪.
84. לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
85. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. סכום ההוצאות נפסק במתינות רבה לאור תוצאות פסק הדין והעובדה שהתביעה התקבלה רק בחלקה.

פסק הדין ניתן לערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ח, (18 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

תומר סילורה , שופט

נציג ציבור (מעסיקים)
מר דני הרפז


מעורבים
תובע: mulgita dabas
נתבע: זרוע הזהב כח אדם בע"מ
שופט :
עורכי דין: