ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברכה גואטה נגד מזל חג'ג :

בפני כבוד ה שופט עוז ניר נאוי

תובעת
ברכה גואטה
ע"י ב"כ עו"ד יצחק ברנר ואליהו גבריאל

נגד

נתבעים
1.מזל חג'ג
2.שלמה חג'ג
ע"י ב"כ עו"ד לינדה אללי

פסק דין

מבוא

עניינה של התובענה שלפניי הוא הסכם לרכישת דירה אשר טרם הושלם , בשל טענות להפרות הדדיות.

התובעת אשר רכשה מן הנתבעים דירה, טוענת כי שילמה את מלוא התמורה ואף מעבר לכך, אך למרות זאת הנתבעים מסרבים לקיים את ההסכם, למסור את החזקה בדירה ולאפשר את העברת הזכויות בה.

הנתבעים טוענים מנגד, כי התובעת הפרה את ההסכם, הן משום ששילמה תשלומים באיחור ניכר והן משום שטרם שילמה את מלוא התמורה.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים למסור את החזקה בדירה ולאפשר את רישומה על שמה. כמו כן, מבקשת היא לחייב את הנתבעים בפיצוי המוסכם על פי הסכם המכר, דמי שכירות להם היא זכאית ממועד תשלום מלוא התמורה ו כמו כן, השבת תשלומים ששולמו ביתר.

תמצית העובדות

התובעת, הגברת ברכה גואטה, נשואה למר ניסים גואטה (להלן גם: "ניסים") והשניים מתגוררים במושב פורת. הנתבעים, מזל ושלמה חג'ג' (לעיל ולהלן: "הנתבעים") הם שכנים ומכרים ותיקים של התובעת ובעלה.

בשנת 2014 נודע לתובעת ולבעלה, באמצעות חבר משותף, מר אלון חג'אג' (להלן: "מר חג'אג'"), כי בנם של הנתבעים (להלן: "גלי") העמיד למכירה דירה ברחוב הדקל 86/11 בתל מונד, הרשומה על שם הוריו – הנתבעים, ואשר על פי הנטען שייכת לו (להלן: "הדירה").

בתאריך 6.11.2014 סיכמו ניסים וגלי בנוכחות מר חג'אג', על רכישת הדירה. זמן מה לאחר מכן, בתאריך 21.1.2015, נחתם הסכם לרכישת הדירה בין התובעת לנתבעים, כאשר הצדדים יוצגו במשותף על ידי עו"ד תדמור מקורי מתל מונד. כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים הן באשר לתמורת המכר והן באשר לביצועם של חלק מתשלומי התמורה.

בתמצית יצוין, כי במסגרת ההסכם הוסכם כי תמורת הדירה ישולם סך 780,000 ₪ (חלף תמורה מוסכמת בסך 830,000 ₪, כטענת התובעת), בהתאם ללוח תשלומים שפורט בהסכם וכי מסירת החזקה תהא בתאריך 1.5.2015. פורט אף כי הדירה מושכרת עד לתאריך 9.4.2015 וככל שתשלום יתרת התמורה יבוצע קודם למועד זה, תכנס התובעת בנעלי הנתבעים, המוכרים, בכל הקשור להסכם השכירות; לעניין זה הוסכם כי חידושו של הסכם השכירות יהא בהסכמתה של התובעת בלבד. עוד הוסכם, כי ככל שתשלום יתרת התמורה יבוצע לאחר מועד זה, והסכם השכירות לא חודש, י היו הנתבעים א חראים לפנויים של השוכרים.

אין חולק כי העסקה יצאה לדרך ואף דווחה למשרדי מיסוי מקרקעין ומס רכישה שולם כנדרש. הצדדים אינם חלוקים אף כי התובעת שילמה סך 585,000 ₪, כאשר כפי שיפורט להלן, תשלום היתרה שנוי במחלוקת. דא עקא, הגם שכאמור מועד מסירת החזקה נקבע לתאריך 1.5.2015, החזקה בדירה לא נמסרה עד היום.

הצדדים חלוקים באשר לסיבת אי המסירה, וזו נעוצה במחלוקת בין הצדדים באשר לתשלום/אי תשלום מלוא התמורה, שאלה אשר משליכה אף על סוגיית הפרת החוזה על ידי מי מהצדדים והזכות לסעדים הנתבעים בקשר לכך.

טענות הצדדים

עיקר טענות התובעת

התובעת טוענת כי במסגרת הסיכום על רכישת הדירה בין בעלה - ניסים, גלי ומר חג'אג', הוסכם כי תמורת הדירה תהא 830,000 ₪ וכי באותו מעמד, שולמה לגלי מקדמה בסך 50,000 ₪. עוד הוסכם כי בשל בעיות משפטיות של גלי, כנטען, תשלום התמורה יתבצע במזומן וכי גלי יהיה שלוחם של הנתבעים לשם ביצועו של ההסכם וקבלת כספי התמורה.
דא עקא, בעת חתימת ההסכם, במשרדו של עו"ד תדמור מקורי, מייצגם של שני הצדדים בעסקה, עמדו הנתבעים על כך שתמורת הרכישה שתרשם בהסכם תהא 780,000 ₪ וכי הסך של 50,000 ₪ אשר שולם כמקדמה, לא ייכלל בהסכם. התובעת טוענת כי הועמדה בפני עובדה מוגמרת ונאלצה להסכים לתנאי זה.

התובעת טוענת כי עד לתאריך 1.5.2015 שילמה סך 585,000 ₪ בנוסף למקדמה בסך 50,000 ₪, כדלהלן: סך 50,000 ₪ כמקדמה שולם בתאריך 6.11.2014; סך 250,000 ₪ שולם בתאריך 22.1.2015; סך 200,000 ₪ שולם בתאריך 28.1.2015; סך 135,000 ₪ שולם בתאריך 4.2.2015 וסך 5,000 ₪ שולם במזומן לעו"ד מקורי. לפיכך, כך נטען, במועד מסירת החזקה החוזי, נותרה לתשלום יתרה בסך 195,000 ₪. לעניין זה הציגה התובעת אישורי תשלום ודפי חשבון, אשר בחלקם נחתמו על ידי גלי והנתבעים .

התובעת טוענת כי סמוך למועד המסירה (1.5.2015), סוכם עם גלי כי המועד לתשלום היתרה ידחה בכמה חודשים וכי בינתיים ימשיך גלי לגבות את דמי השכירות.

לימים, בתאריך 25.8.2015, שילמה התובעת, לבקשת גלי, סך 30,000 ₪ בהעברה בנקאית, שכן גלי נקלע לבעיה, לטענתו, עם הוצאה לפועל.

בתאריך 19.9.2015, יום שבת, נכנס לפתע גלי לביתה של התובעת וביקש בכעס את יתרת התשלום וזאת חרף הסיכום עם התובעת על דחייתו. בהמשך, במוצאי שבת שילמה התובעת לגלי סך נוסף של 60,000 ₪ במזומן.

זמן קצר לאחר מכן, בתאריך 22.9.2015, ערב יום כיפור, שולם לגלי סך נוסף של 100,000 ₪, אותם לווה ניסים מחברו מר חליפה (יוסי) חג'ג,' ולפיכך נותר לתשלום סך אחרון של 5,000 ₪. לטענת התובעת, לאור התשלומים האמורים, ניסים ביקש מגלי כי יפנו לעורך הדין לשם מסירת החזקה.

דא עקא, ובניגוד לתשלומים שבוצעו, דרש גלי סך נוסף של 15,000 ₪ בשל מה שהגדיר לטענתה, איחורים בתשלום - וזאת חלף היתרה בסך 5,000 ₪. ניסים שילם לגלי 10,000 ₪ נוספים אך להפתעתו נודע לו כי גלי העביר את הטיפול במכירת הדירה לעו"ד אחר, עו"ד רפאל ג'רבי מטעמו וכי הובטח לאותו עו"ד שכ"ט בשיעור 20% מערך הדירה. למרות ניסיונות התובעת להבהיר לגלי כי שולמה מלוא התמורה וכי יש למסור לה את החזקה, גלי נותר במריו והדירה לא נמסרה.

בנסיבות אלה, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בפיצוי המוסכם בגין הפרת חוזה המכר בסך 78,000 ₪; השבת סך 5,000 ₪ ששולמו ביתר; תשלום שכר דירה שגבו הנתבעים באמצעות גלי בסך 25,000 ₪ ממועד תשלום מלוא התמורה; כמו כן, בקשה התובעת לחייב את הנתבעים למסור את החזקה בדירה ולאפשר את רישומה על שמה.
עיקר טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים כי תמורת העסקה מלכתחילה היתה 780,000 ₪ וכי הסכם המכר נחתם לאחר שעורך הדין מקורי הסביר לצדדים את הוראות ההסכם וכי אלה חתמו עליו תוך הבנה, ללא לחץ, כפיה או אילוץ.

אמנם בתחילה התובעת עמדה בהוראות ההסכם אך בהמשך ניצלה את האמון והחברות בין הצדדים, השתהתה בתשלומים ותרצה את תשלום הכספים באופן חלקי ובאיחור.

הנתבעים טענו כי התביעה נעדרת עילה שכן התובעת לא שילמה את מלוא התמורה וכי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית.

עוד נטען, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר שכן התובעת שקטה על שמריה תקופה ממושכת בת 8 חודשים. כך, למרות ביצוע התשלום האחרון הנטען בחודש ספטמבר 2015, פנ תה לראשונה לנתבעים רק בחודש יוני 2016. הנתבעים טענו כי אין זה סביר כי למרות תשלום מלוא התמורה, ולמצער כשנותרה יתרת תמורה בסך 5,000 ₪, שתקה התובעת ופנתה לנתבעים רק בחלוף 8 חודשים. כנטען, הדבר נעוץ בעובדה כי התובעת היתה מודעת לכך כי הפרה את ההסכם, לא שילמה את מלוא התמורה ואיחרה בתשלומים.

הנתבעים טוענים כי סך 50,000 ₪ שולמו לגלי בתאריך 6.11.2014 כהלוואה מניסים. כבר עתה ייאמר כי באותה נשימה מוסיפים וטוענים כי אלה שולמו "...כדמי רצינות/מקדמה לקניית הנכס טרם חתימה על הסכם המכר" (סעיף 9 לכתב ההגנה). לכן לשיטתם, כל טענה כי תמורת המכר היתה 830,000 ₪ היא מגוחכת וטוב היה לו לא היתה מועלית.

במסגרת סיכומיהם טענו הנתבעים (בניגוד לנטען בכתב ההגנה) כי לאור עדותו של נסים, הוכח כי גלי לא חתם על אישור קבלת סך 50,000 ₪ וכי זה מוכחש. עוד טענו לראשונה, כי תשלום נוסף בסך 200,000 ₪ שולם באיחור ולא במעמד חתימת הסכם המכר, כמתחייב מהוראותיו.

הנתבעים מכחישים אף קבלת סך 135,000 ₪ ומוסיפים וטוענים, כי באשר לתשלום סך 5,000 ₪ לעו"ד מקורי, לא צורפה כל ראיה.

כמו כן, מכחישים הנתבעים את קבלת סך 60,000 ₪ כשלטענתם, החתימה המופיעה על אישור קבלת סך זה, אינה חתימתו של גלי וכי זו זויפה. עוד הכחישו קבלת סך 100,000 ₪ וכן סך 10,000 ₪.

הנתבעים טענו אף כי לא דרשו תשלומים ביתר. עוד טענו כי אכן נערכה פגישה אצל עו"ד רפאל ג'רבי, מכרם של הצדדים, אך זו נערכה מתוך כוונה כי עו"ד ג'רבי ישמש בורר בעניינם, בשל סירובו של עו"ד מקורי לגשר בין הצדדים. לטענתם, ניסים הודה בפני ג'רבי כי לא שילם סך 195,000 ₪ וכי הוא מוכן לשלם סך נוסף של 3,000 ₪ על מנת שהעסקה לא תתפוצץ.

נטען אף כי לו טענות התובעת לתשלום מלוא התמורה היו נכונות, כי אז היתה אמורה לקבל מעו"ד מקורי את כל האישורים הנדרשים להעברת הדירה על שמה, דבר שלא קרה.

לאור האמור, טענו כי יש לדחות את התביעה; לתובעת לא מגיעים דמי שכירות ולחלופין עומדת לנתבעים טענת קיזוז בגין הוצאות עבור הדירה. הנתבעים טענו כי הם שומרים על זכותם להגיש תביעה שכנגד.

ראיות הצדדים

מטעם התובעת הוגשו תצהירה ותצהיר בעלה ובנה, אופיר גואטה. כמו כן, הוגש תצהירו של מר חליפה (יוסי) חגג, חברם של התובעת ובעלה, אשר הלווה לתובעת סך 100,000 ₪ בתאריך 21.9.2015, לצורך תשלומו לגלי, הלוואה אשר הושבה לו, לטענתו, זמן קצר לאחר מכן.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם ותצהירו של גלי בנם. במסגרת תצהיריהם חזרו הנתבעים ובנם על הטענות דלעיל, כאשר תצהירי הנתבעים לקוניים וקצרים ועיקר הטענות מפורטות בתצהירו של גלי. הנתבעים טענו בעיקר כי לתובעת אין זכות לתבוע שכן לא עמדה בהסכם עמם, מבלי לפרט.

דיון והכרעה

החלטתי לקבל את התביעה במלואה; להלן טעמי.

התובעת הוכיחה את כל ומלוא טענותיה

התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי שילמה את כל ומלוא התמורה; כמו כן, הוכח, אף כהודאת בעל דין, כי מועדי התשלומים המאוחרים של יתרת התמורה, היו על דעתו של גלי ובהסכמתו.

התרשמתי מכנותה של התובעת אשר דיברה מדם ליבה ועדותה, כמו גם עדות העדים מטעמה, היתה מהימנה עלי. עדויות עדי התובעת כולן, היו קוהרנטיות ולא נמצא ולו בדל של סתירה בין עדויות העדים בינם לבין עצמם ואף לא סתירה לנטען בכתבי הטענות מטעם התובעת ובתצהירי העדות הראשית מטעמה .

התובעת הוכיחה באמצעות עדיה ובראיות, כי שולמה מלוא תמורת הדירה ואף מעבר לכך, דהיינו סך 835,000 ₪. כך, הוצגו אישורים על כל ומלוא הסכומים כדלהלן:

סך 50,000 ₪ בתאריך 6.11.2014 [אושר בחתימת גלי אליו צורף אישור משיכת הסכום מהבנק (נספח א' לכתב התביעה) – באישור זה מצוין כי גלי מאשר קבלת סך זה כהלוואה מניסים];
סך 250,000 ₪ בתאריך 22.1.2015 (נספח ד' לכתב התביעה);
סך 200,000 ₪ בתאריך 28.1.2015 (נספח ד' לכתב התביעה);
סך 135,000 ₪ בתאריך 4.2.2015 (נספח ה' לכתב התביעה שהינו אישור על משיכת 140,000 ₪ כאשר נכתב עליו כי סך 5,000 ₪ מתוכו שולם לעו"ד מקורי);
קבלת סך הסכומים הנקובים בסעיפים ב' – ד' לעיל - בסך כולל של 585,000 ₪ - אושר בחתימת ידיהם של הנתבעים במסמך נספח ו' לכתב התביעה. שם צוין כי היתרה לתשלום, בהתאם לתמורה בהסכם המכר, (780,000 ₪) היא סך 195,000 ₪.
סך 30,000 ₪ בתאריך 25.8.2015 (נספח ח' לכתב התביעה במסגרתו כותב ניסים כי גלי קבל סכום זה אצלו בחצר);
סך 60,000 ₪ בתאריך 19.9.2015 (נספח ט' לכתב התביעה בחתימת גלי);
סך 100,000 ₪ בתאריך 21.9.2015 (נספח י' לכתב התביעה שהינו אישור העברת הסך ממר חליפה לתובעת ובעלה ונספח יא לכתב התביעה שהינו אישור משיכת הסך האמור במזומן מחשבונם של התובעת וניסים).

סה"כ שולם סך 835,000 ₪.

בנוסף לאמור הציגה התובעת דפי חשבון בנק וכן חשבונית על תשלום שכ"ט בגין עסקת המכר, בניגוד לנטען בעניין זה על ידי הנתבעים.

כאמור, גרסת התובעת ועדיה לתשלום הסכומים הנ"ל, היתה מהימנה ולא נסתרה בחקירה נגדית.

התובעת אף נתנה הסברים הגיוניים ומהימנים בדבר מקורות הכסף לרכישה, אותו צברה מעבודתה רבת השנים במשרד החינוך משך 29 שנה - הן מקרנות השתלמות (עמוד 9, שורות 17 – 19, שורה 30) והן מניירות ערך שנפדו (עמוד 10, שורה 3; ראו גם עדותו של ניסים בעמוד 20).

התובעת פרטה באופן ברור ומדויק את מלוא התשלומים שבוצעו ואופן ביצועם, לבקשתו של גלי (עמוד 12, שורות 13 ואילך; עמוד 14, שורות 7-12). תמכה בכך אף עדותו של ניסים אשר הסביר אף הוא באופן מהימן ומדויק את התשלומים שבוצעו כאמור (עמוד 23 לפרוטוקול).

בין היתר, ניתן אף הסבר לתשלום סך 60,000 ₪ אשר שולם בתאריך 19.9.2015 במזומן ואשר לגבי תשלומו התכחש גלי. התובעת טענה כי סכום זה שולם מכספי שכירות יחידת דיור של התובעת ובעלה, אשר הצטברו אצלה (עמוד 11, שורות 13-14; שורות 27-28; גרסה זו נתמכה אף בעדותו המהימנה של בנה של התובעת, אופיר גואטה – בעמוד 17).

התובעת אף הסבירה באופן אמין והגיוני את סיבת הפניה לנתבעים רק בחלוף 8 חודשים בשל מצבו הבריאותי של ניסים, בעלה, אשר הינו הלום קרב ואשר סבל באותה עת מהידרדרות במצבו (עמוד 13, שורות 12-15; עמוד 14; וראו עדות ניסים בעמוד 20, שורה 25; ובעמוד 25, שורה 17).

לכך יש להוסיף את עדותו של ניסים, אשר הלכה למעשה ניהל את העסקה, ואף היא היתה מהימנה. התרשמתי כי אף ניסים העיד מדם ליבו ונתן הסבר לשיהוי בפניה לנתבעים בשל מצבו אותה עת וכדבריו: "במצב שלי מוותרים על הכל" (עמוד 25, שורה 17). ניתן אף הסבר לתשלום התשלומים במזומן , בשל היותו של גלי בהליכי גירושין (עמוד 21, שורה 24) [ראו גם הפירוט בסיכומי התובעת - סעיפים 22-41 בעניין תשלום התמורה , המקובל עלי].

טענות הנתבעים לביצוע תשלומים כאלה ואחרים באיחור נטענו בעלמא ואף עמדו בסתירה לאישורים שהוצגו ואשר על חלקם אין חולק כי הנתבעים או מי מטעמם חת מו.

עדויות הנתבעים והעד מטעמם היו לא מהימנות, בלשון המעטה, ובחלקן תמכו בגרסת התובעים

כאמור, הנתבעים הגישו תצהירים לקוניים בהם טענו בכלליות כי לתובעת אין עילת תביעה בשל הפרת ההסכם. התרשמתי מחקירתם כי הם אינם מעורים בכל הקשור בעסקה, חתמו על הסכם המכר מבלי לקרוא אותו (עמוד 26, שורה 9) וכי מבחינתם גלי היה זה שעמד מאחורי העסקה וניהל אותה (עמוד 27, שורה 25).

במהלך עדותם התייחסו הנתבעים להליך באדישות ולא הביעו כל התעניינות בתוכן ההליך או בתוצאותיו (עמוד 28, שורות 10, 12).

הנתבעת טענה כי היא לא מעורבת בכלום, לא יודעת כלום, לא קראה את ההסכם לפני שחתמה עליו , לא ראתה את מכתב ההתראה ששלחה התובעת וכדבריה שום דבר לא מעניין אותה (עמוד 26).

הנתבעים אף אישרו כי גלי היה זה שקיבל את תמורת הדירה ואף את דמי השכירות ולא היה בידיהם לסתור את טענות התובעים או לתמוך בגרסת גלי, בנם.

ברי כי לא ניתן ליתן כל משקל לעדויות אלה וממילא לא ניתן לבסס עליהן את הגנת הנתבעים.

לא ניתן לבסס אף לא אחת מטענות ההגנה על עדותו הלא מהימנה של גלי, אשר תמך בגרסת התובעת

גלי השאיר רושם לא מהימן וזאת אך בלשון המעטה. ניכר כי עדותו היתה מפותלת, מגמתית ומשתנה על פי הצורך. הואיל והגנת הנתבעים נשענת כולה על עדותו, הרי שלאור מסקנה זאת, כמפורט להלן, סבורני כי הנתבעים לא הציגו הגנה של ממש כנגד התביעה ובכלל זה כנגד העדויות והראיות המהימנות מטעם התובעת, כמפורט לעיל. ודוק.

כבר בפתח חקירתו החל גלי בעדות בלתי עקבית באשר לקבלת מכתב ההתראה ששלח ב"כ התובעת בתאריך 16.5.2016 (נספח יב לתביעה). כך, כשהוצג לגלי ת/1 – אישור מסירה של מכתב ההתראה - מסר גלי את גרסתו הראשונה בעניין זה, והשיב כי אינו מכיר את המכתב וכי לא חתם על אישור המסירה.

כשעומת עם עדות אמו, הנתבעת 1, לפיה הוא מטפל עבורם בכל העניינים ואף לוקח את הדואר, שינה את תשובתו, מסר גרסה שניה וטען כי הוא אכן לוקח את דברי הדואר וכי הוא יודע כי התקבל מכתב התראה אך לא חתם על אישור המסירה (עמוד 29, שורה 3 ואילך). כשנשאל פעם נוספת איך יכול להיות שקבל מכתב רשום אם לא חתם על אישור המסירה, מסר גרסה שלישית וטען כי אינו זוכר את עניין החתימה (עמוד 28, שורה 32 – עמוד 29 שורה 7). בהמשך, הציג גרסה רביעית, חזר בו באופן מוחלט מהכחשתו והודה כי יכול להיות שחתם אך זו לא החתימה "האורגינלית" שלו...ויכול להיות שמישהו הביא לו את המכתב והוא קשקש עליו , כדבריו (עמוד 29, שורות 11-12).

דוגמא נוספת להיעדר מהימנותו היא שלל הגרסאות שהציג באשר לסך 50,000 ₪ אשר שולם בתאריך 6.11.2014 טרם חתימת ההסכם, כדלהלן:
גרסה ראשונה - גלי מאשר בכתב ידו קבלת "...הלוואה מניסים גואטה...קרי 50,000 ₪ שולמו לגלי כדמי רצינות/מקדמה לקניית הנכס טרם חתימה על הסכם המכר" (סעיף 9 לכתב ההגנה; סעיף 20 לתצהירו של גלי).
גרסה שניה - טענתו כי תשלום הסך 50,000 ₪ היה על חשבון תמורת הדירה וכי אין מדובר בהלוואה (עמוד 30, שורות 10, 12).
גרסה שלישית – חוזר בו ומציין כי מדובר בהלוואה (עמוד 30, שורה 34).
גרסה רביעית – אינו יודע לשם מה ניתן סכום זה: " לשאלת ביהמ"ש - אמרת שזו לא הלוואה אלא מקדמה. תשובה: לא יודע, לא משנה איך קוראים לזה " (עמוד 30, שורות 35-36).
גרסה חמישית – הכחשה מוחלטת בדבר קבלת סך 50,000 ₪ במסגרת סיכומי הנתבעים (עמוד 2, סעיף 1 לסיכומי הנתבעים).

יתר על כן. לעניין ביצוע התשלומים ובניגוד לטענות ההגנה בכתבי הטענות ובתצהיר מטעמו, תמך גלי דווקא בגרסת התובעת והודה כי: "...אין דבר כזה שקל שהוא (ניסים – נ.ע.) נתן בלי לרשום. כל שקל שקיבלתי נרשם בכתב יד" (עמוד 29, שורות 22 - 23).

יוער כי אף לעניין הסכום הכולל שהתקבל, הוצגו מספר גרסאות אשר אינן הגיוניות, בלשון המעטה. כך, מחד טענו הנתבעים, באמצעות גלי , כי קבלו רק 585,000 ₪ אך לא ידעו להסביר כיצד קבלו סכום זה וממה הורכב.

גלי אישר כי קבל 500,000 וכשנשאל ממה מורכבים ה – 85,000 הנוספים, לא ידע להשיב (עמוד 31 שורה 9). יתר על כן, מחד גיסא הודה גלי כי קבל 585,000 ₪, כלומר לשיטתו נותר לתשלום סך 195,000 ₪. מאידך גיסא, במסגרת הכחשותיו הרבות, הכחיש קבלת 3 תשלומים: 135,000 ₪, 60,000 ₪ ו – 30,000 ₪, אשר יחדיו מהווים סך 225,000 ₪. כלומר לשיטתו ולאור תמורת המכר היה אמור להודות בתשלום רק בקבלת סך 555,000 ₪, חלף 585,000 ₪.

יתר על כן, לעניין הכחשת חתימותיו על חלק מאישורי התשלום במסגרת כתבי הטענות, חזר בו בחקירתו והודה כי יתכן כי חתם על כל מסמך בצורה אחרת (עמוד 33, שורות 16-17).

ברי כי אף לאור עדות זו נשמט הבסיס תחת טענתו כי לא חתם על אישור קבלת סך 60,000 ₪ ובעניין זה מקובלות עלי טענות התובעת בסיכומיה (סעיפים 26-27). יוער בעניין זה כי לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים והתיק נקבע לשמיעת הראיות, בקשו הנתבעים להגיש חוות דעת גרפולוג מטעמם. חרף החלטתי מיום 15.10.2017, במסגרתה אפשרתי הגשת חוות דעת מטעם הנתבעים, הרי שהנתבעים לא עשו כן ובסופו של יום לא הגישו חוות דעת מטעמם, ואף התנהלות זו תומכת במסקנות האמורות בכל הקשור להגנתם.

סתירות נוספות עלו מהשוואת עדויות הנתבעים ובנם.

כך, מחד גיסא טענו הנתבעים כי כל כספי שכירות הדירה משולמים לגלי; הנתבעת אף טענה כי מדובר במתנה וכי אם היא צריכה לשלם הוצאות, גלי נותן לה (עמוד 26, שורות 35-36). מאידך גיסא, טען גלי כי דבר אינו שלו - לא תמורת הדירה ולא כספי השכירות. כשעומת עם עדותם של הוריו שינה את גרסתו וטען כי הוא לוקח את הכסף ו"מתי שהם צריכים אני נותן להם" (עמוד 30, שורות 1-6). ניכר כי עדות מגמתית זו נבעה ככל הנראה ממניעים זרים הקשורים עם חוסר רצונו של גלי לחשוף כל קשר לכספים או נכסים וסיבותיו וטעמיו עמו.

ברי כי לאור כל האמור, לא ניתן ליתן כל אמון בהגנת הנתבעים ויש לדחותה.

התובעת הוכיחה כי סוכם על דחיית תשלומים מחד גיסא והמשך תשלום שכר הדירה לגלי מאידך גיסא

גרסת התובעת ועדיה בכתבי הטענות, עדותם לעניין דחיית מסירת החזקה, ובהתאם דחיית תשלום יתרת התמורה על פי הסכם המכר , מחד גיסא, והמשך גביית דמי השכירות על ידי גלי , מאידך גיסא, לא נסתרה והיתה מהימנה עלי (עמוד 11, שורות 8-9).

גלי עצמו אף אישר, ככל הנראה מבלי משים, כי סיכם עם נסים שכל זמן שהם לא משלמים, הוא לוקח את השכירות ו מצב זה התאים לו:

"ש: ז"א אתה אומר לניסים שכל זמן שהוא לא משלם לך 195,000 ₪ אתה לוקח את שכר הדירה?
ת: לא. הוא אישר לי לקחת את שכה"ד. הוא אמר לי: מה רע, אמרתי לו: אין בעיה, ממשיכים.
ש: אז היה סיכום כזה?
ת: היה הסדר כזה. "
(עמוד 34, שורות 1 - 4).

אף עדות זו כשלעצמה שומטת את הבסיס תחת טענות הנתבעים כי ההסכם הופר או כי התובעת שילמה תשלומים באיחור.

לכך יש להוסיף כי גלי כלל לא ידע להסביר מהו המועד האחרון לתשלום ומסירת החזקה, ו בין היתר טען כי זה היה ב – 21.7 "...חצי שנה אחרי שנחתם החוזה" (עמוד 32, שורות 2-3). אף עדות זו עומדת בסתירה לטענת הנתבעים כי התובעת איחרה בתשלומים לאחר מועד מסירת החזקה החוזי – 1.5.2015.

התנהלותם של הנתבעים תומכת בגרסת התובעת

לכל האמור, יש להוסיף כי אף אם היה בדל של אמת בגרסת הנתבעים, הרי שזה התפוגג בשל התנהלותם הלא סבירה.

כך, אם אכן לא קוים ההסכם ולא שולמה יתרת התמורה בתאריך 1.5.2015, לא ניתן כל הסבר מדוע הנתבעים או גלי לא נקטו בצעד כלשהו, לא פנו לבא כח הצדדים, לא שלחו מכתב התראה כלשהו וממילא לא ביטלו את ההסכם.

בנוסף, וכנדרש, לא השיבו את מה שקיבלו על פי ההסכם ולא דרשו את הפיצוי המוסכם.

אי הבאת עדים רלבנטיים עו"ד מקורי ועו"ד גרבי

גלי טען בחקירתו כי פנה מספר פעמים לעו"ד מקורי וביקש ממנו שיטפל בהפרת ההסכם, לאור איחורי התובעת בתשלומים , כהגדרתו (עמוד 33, שורה 25).

כמו כן, טען גלי כי בפגישה אצל עו"ד ג'רבי, הודה בפניו נסים כי לא שילם סך 195,000 ₪ (עמוד 33, שורה 1-7).

דא עקא, הנתבעים נמנעו מזימונם של עדים מהותיים אלה וכידוע, בהתאם להלכה הפסוקה פועל הדבר לרעתם.

סיכום עד כאן

סיכום הדברים עד כאן מלמד כי התובעת קיימה את ההסכם וכי אכן הוסכם על דחיית תשלומים כפי שטענה. עוד הוכח כי שילמה את כל ומלוא התמורה ואף שילמה סך 5,000 ₪ ביתר. לאור האמור, הנני קובע כי הנתבעים הם שהפרו את הסכם המכר באי מסירת החזקה, העברת כספי השכירות, מניעת רישום הדירה על שם התובעת ואי השבת התמורה ששולמה ביתר. יוער בשולי הדברים כי אמנם הצדדים התייחסו לגלי כמוציא והמביא ואף כי בוצעו תשלומים לידיו, אך בשום שלב לא טענו הנתבעים טענת חוסר יריבות או כי יש להפנות את הטענות לגלי, וכל שטענו כי גלי היה שליחם ומיופה כוחם.

קבלת סעדי התביעה במלואם

רישום הדירה על שם התובעת

מששולמה מלוא התמורה, בהתאם למוסכם, הרי שהתובעת מילאה את חלקה על פי ההסכם ויש לרשום את הדירה על שמה. פועל יוצא, על הנתבעים להעביר לידיה של התובעת את האישורים הנדרשים לשם רישום הדירה על שמה ובמידת הצורך עליהם להורות כך ל עו"ד מקורי, בא כח הצדדים.

פיצוי מוסכם

בהתאם לסעיף 7 (ב) להסכם המכר הוסכם, כי צד אשר הפר את הסכם המכר הפרה יסודית וזו לא תוקנה תוך 10 ימים, ישלם פיצוי מוסכם בסך 78,000 ₪. כפי שהוכח, הנתבעים לא מסרו את החזקה חרף תשלום מלוא התמורה, עוד בחודש ספטמבר 2015, ומשכך הפרו את ההסכם. הנתבעים אף לא תיקנו את ההפרה לאחר קבלת מכתב ההתראה האמור , מתאריך 16.5.2016. משכך ובהתאם להוראות ההסכם , זכאית התובעת לפיצוי המוסכם בסך 78,000 ₪.

השבת סך 5,000 ₪ ששולמו ביתר

כפי שהוכח לעיל, התובעת שילמה סך 835,000 ₪, חלף 830,000 ₪, שווי העסקה לשיטתה. לפיכך על הנתבעים יחד ולחוד, להשיב לתובעת סך 5,000 ₪. לעניין זה יש להעיר כי התובעת יכולה היתה לטעון כי שילמה ביתר כל סכום מעבר לתמורת המכר אשר הוגדרה בהסכם המכר, בסך 780,000 ₪ , ולדרוש השבת 55,000 ₪. דרישתה כאמור, מלמדת אף היא על הגינותה, תום ליבה ויושרה.

שכר דירה

אין חולק, בהתאם להודאת הנתבעים וגלי, כי אלה גבו 2,500 ₪ לחודש, דמי שכירות בגין הדירה. כפי שהוסכם, על הנתבעים היה להעביר לתובעת את דמי השכירות למן תשלום התמורה האחרון. התובעים תבעו סך 25,000 ₪, בגין 10 חודשים, סכום אשר היה נכון למועד הגשת התביעה ואף ניתן להם היתר לפיצול סעדים (החלטה מיום 3.7.2017). הואיל ואין חולק כי הנתבעים גבו סכומים אלה, למרות שקיבלו את מלוא התמורה, הרי ש בהתאם להוראות ההסכם יש להורות על תשלומם לתובעת.

טענת קיזוז

כמו יתר טענות ההגנה, אף טענה זו לקיזוז הוצאות בגין הדירה נטענה בעלמא ולא הוצג ולו בדל של ראיה לתמוך בטענה זו. משכך, דינה להידחות.

סיכום

לאור כל האמור, הנני מורה לנתבעים להעביר לידי התובעת את האישורים המפורטים בסעיף 3א להסכם המכר ולחתום ולהמציא כל אישור נדרש אחר לשם רישום הדירה על שם התובעת. העתק פסק הדין יומצא על ידי הנתבעים לנאמן , עו"ד מקורי. האישורים יומצאו תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין. פגרות במנין.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 108,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעים יישאו כאמור, אף בהוצאות התובעים בסך 10,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, תוך 45 יום.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ברכה גואטה
נתבע: מזל חג'ג
שופט :
עורכי דין: