ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעיש בן חמו נגד מועצה מקומית זכרון יעקב :

התובע

יעיש בן חמו ת.ז. XXXXX708

נגד

הנתבעת
מועצה מקומית זכרון יעקב

פסק דין

רקע

1. בתקופה הרלבנטית לתביעה, במסגרת פרויקט "מתיחת פנים" לשיפוץ מבנים במימון משותף של משרד הבינוי והשיכון ורשות המקומית (להלן: "הפרויקט"), שיפצה הנתבעת מספר בנייני מגורים ב שכונת רמת צבי בזכרון יעקב ובכללם בניין מס' 219 (להלן: "הבניין").

2. אין חולק על כך שבאותה עת היה התובע בעליהן של 2 דירות בבניין, דירות שהושכרו על ידו לאחרים.

3. ביום 4.3.08, בתום דיון של מליאת מועצת הנתבעת בשאלת השתתפות בעלי הנכסים בעלות מימון הפרויקט, הוחלט כי בעלי הנכסים המתגוררים במקום בעצמם , או כאלה המאפשרים לבני משפחתם מדרגה ראשונה להתגורר בו מבלי לשלם דמי שכירות - לא יידרשו לשלם בעבור השיפוץ , ואילו בעלי הנכסים שאינם נכללים בקבוצה הנ"ל - ישלמו למועצה את העלות בפועל, קרי סכום של כ- 11,000 ₪ בעבור כל יחידת דיור.

4. בהתאם להחלטה זו, חויב התובע בתשלום סך של 22,000 ₪ לנתבעת.

5. התובע מיאן להשלים עם ההחלטה וביום 6.5.09 פנה בכתב אל מי שכיהן אז כראש מועצת זכרון יעקב, מר אלי אבוטבול, בבקשה להעמיד את סכום השתתפותו במימון הפרויקט על סך של 11,000 ₪ בלבד.

6. אין חולק על כך שבמהלך הזמן שחלף מאז, לא שילם התובע לנתבעת מאומה.

7. בתאריך 31.1.16, לאחר שנשלחה אליו התראה בטרם הגשת תביעה לתשלום חובו לנתבעת אשר תפח ועלה עד אז לכדי 29,400 ₪, חתם התובע על הסכם פשרה עם הנתבעת , שבמסגרתו סוכם כי ישלם לה סך של 22,500 ₪, ב- 10 תשלומים חודשיים באמצעות כרטיס אשראי, עד ולא יאוחר מיום 26.3.16, והוא עשה כן (להלן: "הסכם הפשרה").

8. בתביעה המונחת לפני עותר התובע להשבת הסכום ששולם על ידו כאמור וטוען כי חתימתו על הסכם הפשרה בוצעה בעקבות איומי עורך הדין שייצג אז את הנתבעת, כי הנתבעת רימתה אותו בכך שהסתירה ממנו את העובדה שראש המועצה דאז, מר אלי אבוטבול, אישר את בקשתו להנחה ו כן כי "אף אחד מהדיירים האחרים בבניין לא שילם".

9. הנתבעת דוחה את טענות התובע מכל וכל וטוענת להגנתה כי הלה חתם על הסכם הפשרה מרצונו הטוב והחופשי וגם כי טענותיו דלעיל, אשר הועלו כבר קודם לכן בפני נציב תלונות הציבור במשרד מבקש המדינה, נדחו.

טענות התובע וראיותיו

10. בכתב תביעתו, כמו גם בעדותו בפני, טען התובע כי:
תפקידה של הנתבעת בפרויקט אמור היה להסתכם בפיקוח על ביצוע השיפוץ וממשכך לא היתה היא רשאית או מוסמכת לחייב את בעלי הדירות שאינם מתגוררים בבניין לשאת בעלות השיפוץ.
חתימתו על הסכם הפשרה בשנת 2016 נעשתה שלא מרצונו החופשי ורק בעקבות איומיו של עורך הדין שייצג את הנתבעת ואף במרמה, שכן רק לאחר חתימתו על ההסכם הסתבר לו כי ראש המועצה, מר אלי אבוטבול אליו הוא פנה בזמנו כאמור, אישר את בקשתו לתשלום סך של 11,000 ₪ בלבד, אלא שהנתבעת הסתירה זאת ממנו.
אף אחד מהדיירים בבניין לא שילם לנתבעת עבור השיפוץ, מלבדו.

11. לשאלותי בדבר נסיבות חתימתו על הסכם הפשרה ותוכן האיומים שהופנו אליו על ידי עורך הדין, השיב התובע:
"...הסכם הפשרה היה תחת אילוץ. אמרתי לו (לעורך הדין – ר. ס.מ)
שיש התיישנות על זה. הוא אמר לי שהוא יחדש אותו. אני בחיים שלי לא הייתי חייב לאף אחד. לכן פחדתי. זה היה פחד שלי. אף אחד לא איים עלי. הוא פשוט קרא לי שאני חייב. באתי..."

12. לתמיכת גרסתו צרף התובע את פניית משרד הבינוי והשיכון אל הנתבעת בעניין הפרויקט מיום 12.12.17, פרוטוקול ישיבת מליאת המועצה מיום 4.3.08, מכתב ההתראה שנשלח אליו מיום 31.1.16, הסכם הפשרה, קבלות בדבר תשלום הסך של 22,500 ₪, מסמכים רפואיים שיש בהם כדי ללמד על מצבו הבריאותי ואת מכתב הבקשה שלו אל ראש המועצה מר אלי אבוטבול מיום 6.5.09 הנושא הערות בכתב יד, כדלקמן:
"אורן, לטיפולך מאשר בקשתו" + חתימה
"1.6.09 – לאורן ידידי שלום וברכות,
בעל בית של 3 בתים המתקשה לשלם – מוזר והזוי.
אין מניעה לעצור תשלום מיידי ולפרוס החוב ל- 22 תשלומים, אבל לא ביטול חיוב
העתק: ראש מועצה...".
דבר קיומן של הערות אלה ובראשן אישורו של ראש המועצה את בקשתו להנחה, כך לטענת התובע, הובא לידיעתו רק לאחר שחתם על ההסכם, וכדבריו: "...רק אחרי שחתמתי קבלתי את זה... העורך דין נתן לי חלק מהחומר בתיק ואז ראיתי את זה בפעם הראשונה. אף פעם קודם לכן לא קבלתי תשובה על הפניה הזו...".

טענות הנתבעת

13. אקדים ואציין כי בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מפני נימוקיה דלעיל, נדחתה על ידי בשעתה בשל אופי טענות התובע בכל הנוגע לנסיבות חתימתו על הסכם הפשרה, שאותן סברתי כי יש מקום לברר.

14. הנתבעת, המכחישה את טענות התובע בדבר חתימתו הכפויה על הסכם הפשרה ו/או המרמה, טוענת להגנתה כי הלה חתם על ההסכם מרצונו הטוב והחופשי לאחר שבמשך שנים ארוכות נמנע מלשלם את חובו, ובתוך כך אישר כי "לאחר חתימת ההסכם על ידי הצדדים, לא יהיו למי מהם כל טענות, תביעות ו/או השגות בקשר עם החיובים המוסדרים בהסכם זה".

15. עוד טוענת הנתבעת כי שאר בעלי הדירות בבניין - שבעה במספר, שאינם מתגוררים בו, שילמו את חלקם כנדרש (פרט לאחד שהוא תושב חוץ ולא אותר) וכי גם נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה שאליו פנה התובע בטרם הגיש את תביעתו הנוכחית, הודיע לה – לאחר בדיקה – כי לא נמצא מקום להתערבותו.

16. אשר לטענת התובע לפיה החלטת מר אבוטבול לאשר את בקשתו להנחה בתשלום הובאה לידיעתו רק לאחר שהוא אולץ לחתום על הסכם הפשרה, טען נציג הנתבעת שהופיע בפני כי הנתבעת כלל לא ידעה על אותו אישור, כי התובע לא העלה טענה זו במהלך המשא ומתן שהתקיים עמו לקראת חתימת הסכם הפשרה וכי ראש המועצה ממילא לא היה מוסמך לאשר את מתן ההנחה הנטענת שכן עניין זה נתון לסמכות הגזבר שלא אישר אותה (ר' הרישום בכתב יד מיום 1.6.09).

17. עורך הדין שייח מוחמד, מי שפעל באותה עת מטעם הנתבעת כנגד בעלי הדירות שלא שילמו את חלקם בפרויקט, טען בעדותו בפני כי דבר קיומו של המסמך הנושא את אישור ראש המועצה למתן ההנחה לא היה ידוע לו וכי משמליאת המועצה קבלה את ההחלטה בדבר חיוב בעלי הדירות בתשלום כאמור, לא היה בידי ראש המועצה לשנותה. בהקשר זה הפנה עוה"ד אל פרוטוקול ישיבת המליאה מיום 5.2.08 והחלטתה להקים צוות שיבחן את הקריטריונים לקביעת גובה השתתפות בעלי הנכס – נ/2 .
אשר לנסיבות חתימת הסכם הפשרה, אמר עוה"ד שייח מוחמד את הדברים הבאים: "...הוא (התובע - ר.ס.מ) הגיע אלי למשרדים בפרדס חנה מלווה באשתו, ישבנו בניחותא, הסברתי לו את המצב, אמרתי לו אם אתה רוצה לשלם, הוא היה התיק הראשון שהגיע בפידבק מהתושבים, הוא אמר אין בעיה, אם אתה עושה לי את ההנחה הזאת של ביטול הריביות אני אחתום. מכיוון שמדובר היה בריבית שהיא מעבר לסכום החיוב המקורי, יכולתי לעשות את זה ולזה לא נדרשה החלטה של המליאה. שלחתי גם מייל וקיבלתי אישור כי פרסנו את התשלום. כל תשעת האנשים האחרונים שלא שילמו, כולם שילמו בהסכם הפשרה...".

18. גזבר המועצה דהיום , מר אב י אוסמן , העיד גם הוא בפני ואישר כי החתימה המופיעה על המסמך שהתובע מסתמך עליו, לצד הכיתוב "אורן, לטיפול, מאשר הבקשה", היא אכן חתימתו של מי שהיה אז ראש המועצה מר אלי אבוטבול וציין כי כתב היד הנוסף (המתנגד לביטול החיוב) הוא של מי שהיה באותה עת גזבר המועצה, מר דני שניר.

19. לשמע דברים אלה ולשאלתי מדוע במשך השנים מאז שפנה אל ראש המועצה בבקשה להנחה ועד לאחר שחתם על הסכם הפשרה , לא פנ ה אל יו כדי לקבל את תשובתו לאותה פניה, השיב התובע: "... עם כל המחלות שלי לא ביררתי מה קורה. הבריאות שלי הידרדרה ולא היה לי ראש לזה. ברגע שקיבלתי את המכתב הזה התחלתי לפעול. נכון ששילמתי, אני מודה ששילמתי, אבל רציתי לערער... אם היו שולחים לי את המכתב אז, הייתי משלם את 22 התשלומים אבל אם ראש המועצה אישר לי חמישים אחוז אז הייתי צריך לשלם רק חמישים אחוז. אם יסתבר לי שאין לו סמכות, אז אני מקבל את זה. אין לי נסיון בזה...".

דיון והכרעה

20. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועדויות עוה"ד שייח מוחמד והגזבר מר אוסמן, ונדרשתי לראיות שהונחו בפני ולפסיקה הרלבנטית, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

ואלה הם נימוקי:

א. התובע, הטוען כאמור כי חתימתו על הסכם הפשרה נעשתה תחת איומיו עוה"ד שייח מוחמד, לא הצליח לשכנעני כי הוא אכן אוים. זאת לנוכח התרשמותי מעורך הדין שהעיד בפני ואף מדברי התובע עצמו שאישר למעשה כי כל שנאמר לו היה שאין או שלא תהיה התיישנות על חובתו לשלם. זאת ועוד, התובע לא הוכיח את טענתו בדבר קיומם של בעלי דירות נוספים שלא שילמו את הסכומים שנדרשו מהם בהתאם להחלטת מליאת המועצה ו/או את טענת הנתבעת לפיה כולם פרט לאחד שהוא תושב חוץ ולא אותר, שילמו.

ב. גם אם אניח, כפי שנראה לי נכון להניח, כי הנתבעת היתה מודעת או לפחות צריכה להיות מודעת לכך שראש המועצה דאז, מר אלי אבוטובול, אישר את בקשת התובע להנחה, אזי בהקשר זה אין לי אלא לקבל את טענת הנתבעת בדבר חוסר סמכותו לעשות כן – זאת ל אור ההלכה הפסוקה הקובעת כי אין לו לראש הרשות סמכות לוותר על כספים המגיעים לה מכח הוראות חוקי העזר שלה ובהתאם להחלטות מועצתה (ר ע"א 6620/93 עיריית רמת גן נ' גולומב ואח').

ג. גם התובע כשל בכך שהוא מעולם לא טרח לברר מה עלה בגורל פנייתו אל ראש המועצה ואני מניחה כי לו היה עושה כן, אזי היה מוסבר לו שחרף רצונו הטוב של ראש המועצה לבוא לקראתו, אין זה מסמכותו לעשות כן ובקשתו למעשה נדחתה.

21. מפני כל אלה ולנוכח חתימת התובע על הסכם הפשרה שבו הוא הסכים בין השאר לתנאי לפיו "לאחר חתימת ההסכם על ידי הצדדים, לא יהיו למי מהם כל טענות, תביעות ו/או השגות בקשר עם החיובים המוסדרים בהסכם זה", החלטתי לדחות את התביעה.

סוף דבר, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין ל ידיו, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעיש בן חמו
נתבע: מועצה מקומית זכרון יעקב
שופט :
עורכי דין: