ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דודי ברובן נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

לפני כבוד השופט ירון בשן, סגן נשיא

תובעת

דודי ברובן
ע"י עו"ד ג. שחק

נגד

נתבעת
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד ו. קובריגה

פסק דין

1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 בגין נזק גוף שנגרם לתובעת (ילידת 26.03.1963 ) ביום 23.10.13, כשנסעה ברכב שהיה מעורב בתאונה ונחבלה בראש , בגב ובצוואר. הנתבעת לא חולקת על חבותה, אך הצדדים חלוקים בהערכת הנזק. שלושה מו מחים רפואיים מונו והם העריכו את נכותה של התובעת בסך משוקלל של 32%.
האורתופד ד"ר ברצ'ילון קבע לתובעת נכות בשיעור 10% בגין הגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה הצווארי. הוא לא מצא בסיס אובייקטיבי לתלונותיה על כאב בכתף וקבע לה נכות בשיעור 0% בגין הגבלת התנועה בה. לצד זה ציין שהתובעת לא יכולה לעבוד כמורה עקב הכאב בכתף ימין דומיננטית. עוד צפה המומחה, שייתכן שטיפולי פיזיותרפיה ישיגו שיפור במצבה . הוא קבע שהתובעת איבדה את כושר עבודתה באופן זמני לשבועיים אחרי התאונה.
מומחה לרפואת אף-אוזן-גרון ד"ר בן טובים, קבע לתובעת 10% נכות בשל טנטון עקב התאונה . הוא מצא שלתובעת ירידה בשמיעה, אך זו תועדה זמן רב אחרי התאונה ואינה קשורה לה. הוא לא מצא אצל התובעת פגיעה בשיווי המשקל.
הפסיכיאטר ד"ר נח גונן, מצא שלתובעת היתה נכות זמנית בשיעור 22% למשך שנה, ונכות צמיתה בשיעור 16% בגין פוסט טראומה. להערכתו "המגבלות בתפקודה התעסוקתי הקשורות לעבו דתה ולמקצועה ולאי-כושר, אם בכלל, נובעות מסיבות אורתופדיות ולא נפשיות " (ההדגשות שלי – י.ב.) . המומחה העריך שהתובעת זקוקה לטיפול תרופתי בפרוזק (עלות חודשית 40 ₪ - 80 ₪ ), למעקב פסיכיאטרי מדי 2-3 חודשים (עלות בשוק הפרטי 800 ₪ - 1,000 ₪) ו המליץ על -10-15 טיפולי CBT (עלות למפגש בשוק הפרטי 400 ₪ - 700 ₪). במשפט התברר שהתובעת הסתירה מד"ר גונן ש היא ניסתה להתאבד 4-5 שנים לפני התאונה .

2. התובעת העידה על כאביה בכתף ולטענתה, ד"ר ברצ'ילון לא שקלל אותם להערכת נכותה ובכך קיפח אותה. לשיטתה, על בית-המשפט להעריך את נכותה בהביאו בחשבון כאבים אלה, אף מעבר ללשון התקנות ולהוסיף לה בשל כך עוד 10% נכות . התובעת טענה גם שד"ר בן טובים קיפח אותה, משלא קבע לה נכות גם בגין הירידה בשמיעה. היא העידה שאחרי התאונה סבלה מירידה בשמיעה ועל בית-המשפט להסתמך על עדותה ולא על כך שהירידה בשמיעה אובחנה אצלה לראשונה בבדיקה שנערכה רק שנתיים אחריה . מכיוון שהיא העידה על כך שבפועל התדרדרה שמיעתה מיד אחרי התאונה יש לקבוע לה בשל כך עוד 10% נכות. בין הבדיקה שנערכה שנתיים אחרי התאונה לבדיקה שנערכה שלוש שנים אחריה, ניכרת עוד ירידה בשמיעה. התובעת מלינה על ש ד"ר בן טובים לא הסביר "מדוע לא תתכן החמרה עם חלוף הזמן, כתוצאה מהטראומה הנובעת מהתאונה".
התובעת לא טענה בסיכומיה נגד קביעת ד"ר גונן שהנכות הפסיכיאטרית לא משפיעה על תפקודה התעסוקתי. בסיכומי התשובה, כינתה טענה זהה של הנתבעת - "אבסורדית".
הנתבעת מתנגדת לטענות התובעת גם לגופן . היא מדגישה את משקלן הרב של חוות-דעת מומחה מטעם בית-המשפט, את מחדליה של התובעת שבגללם כלל לא עומתו המומחים עם טענותיה ועם המשמעות שיש לייחס לכך שהם לא נחקרו.

3. נכות התובעת הוערכה על-ידי המומחים לפי שיקולים המוכרים בדין. היא מבקשת שבית-המשפט יחרוג מהם ויעניק לה דרגות נכות גבוהות יותר על בסיס טענות סובייקטיביות "שלא נסתרו". לשיטתה, אם היא מספרת על כאבים בכתף יש להעניק לה בשל כך דרגת נכות, גם אם הדבר לא מקנה "נכות פורמאלית לפי התקנות". אם היא מספרת שמיד אחרי התאונה היא סבלה ירידה בשמיעה, יש להעניק לה על כך נכות ואין כלל צורך שירידה כזאת תתועד בבדיקה סמוכה לתאונה . ואם בין שתי בדיקות שנערכו שנים לאחר התאונה ניכרת ירידה בשמיעה, יש לקבוע לה בשל כך נכות, רק מפני שהמומחה לא הסביר מיוזמתו מדוע לא תתכן החמרה בתוצאות של טראומה שנים לאחר מעשה.
בטיעונים אלה אין ממש. אם היה ניתן להוכיח נכויות כך, ניתן היה לוותר לחלוטין על חוות-דעת רפואיות – די היה בעדויות התובעת ובספקולציות של בא-כוחה. בניגוד ל טענות התובעת , במשפט יש לבסס מסקנות רפואיות על חוות דעתם של רופאים. ככל שהיו לתובעת השגות על חוות-הדעת היה עליה להציגן למומחים בחקירה נגדית או בשאלות הבהרה – ואת המסקנות היה עליה להוכיח מתוך תשובות המומחים. היא לא עשתה כן ואין כל בסיס לח רוג מההערכות שבחוות-הדעת.

4. הצדדים חלוקים בהערכת משמעותן התפקודית של הנכויות. התובעת ילידת 1963. בשנת 2004 עלתה ארצה מצרפת. 9 שנים עבדה במשרות חלקיות ובשכר צנוע ואז נפצעה. עקב הת אונה היא סובלת לפי עדותה ממגוון מכאובים, מצוקות והגבלות בביצ וע פעולות שונות. היא סיפרה על מגוון תסמינים נפשיים או נוירולוגיים, כחוסר ריכוז, עצבנות דכדוך, ועל כאבים שונים, סחרחורת, טנטון, ירידה בשמיעה. התובעת העריכה שהפגיעה התפקודית שלה היא בשיעור 50%.
הנתבעת סבורה שנכותה התפקודית של התובעת עקב התאונה נמוכה מאד. היא מונה שלל מחלות רקע שמהן סבלה התובעת עוד לפני התאונה ומזכירה שד"ר גונן קבע שהמגבלות התפקודיות של התובעת נובעות ממצבה האורתופדי ולא מהנכות הנפשית שקבע. מחקירתה הנגדית של התובעת התברר שמגבלותיה התפקודיות – בעבודה ובמשק הבית – נובעות ממגבלות הכתף שבגינן כלל לא נקבעה לה נכות. הת ברר גם שחלק מהתלונות של התובעת כלל לא נזכרו בחוו"ד ד"ר ברצ'ילון.
5. לתובעת 32% נכות רפואית. סביר שהיא משפיעה על כושר עבוד תה. בהעדר אינדיקציות אחרות נהוג להניח זהות בין הנכות הרפואית והנכות התפקודית, אך דומה שבמקרה זה יש אינדיקציות אחרות. ד"ר בן טובים קבע 10% נכות בשל טנטון. ד"ר ברצ'ילון קבע לתובעת 10% נכות אורתופדית בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. הוא ציין שבשל כאביה בכתף שמאל (שנגרמו מהתאונה) היא לא יכולה עוד לעבוד כמורה. לא ברור אם הוא ציטט את התובעת, או ציין מסקנה שלו. לצד זה, המומחה כלל לא קבע נכות בכתף. ד"ר גונן מצא אצל התובעת תסמונת פוסט טראומטית והעריך את נכותה ב- 16% . בהמשך, הוא העריך שלנכות אין השפעה תפקודית על עבודתה – והוא סבר שהפגיעה בתפקוד התעסוקתי נובעת , אם בכלל , מבעיה אורתופדית. קביעות אלה מעוררות קושי: אם נגרמה פגיעה תפקודית בעבודה אצל התובעת, לפי הפסיכיאטר היא בשל בעיה אורתופדית ולפי האורתופד היא בעיקרה בשל כאב שאינו מצדיק קביעת נכות! את ההשפעה הממשית של הנכויות על נזקי התובעת נבחן, על-כן , אגב הערכת הנזקים עצמם.

הפסדי הכנסה - טענות

6. התובעת טוענת שלפני התאונה השתכרה 5,000 ₪ מעבודתה כמורה בבי"ס ובמתנ"ס. הנתבעת השיבה בבחינה פרטנית של המידע: בתצהיר התובעת צוינו שלוש עבודות ששכרן המצטבר 4,750 ₪. בתחשיב הנזק דרשה פיצוי לפי שכר של 6,000 ₪. בתצהיר התשובות לשאלון ששלחה לה הנתבעת צויינה ההכנסה החודשית כ – 7,600 ₪. הנתבעת בוחנ ת את תלושי השכר של התובעת בחודשים שלפני התאונה ומוצאת שרק בחודש אחד השתכרה יותר מ -4,000 ₪ ובממוצע השתכרה רק 3,478 ₪.

7. התובעת טוענת שאחרי הפציעה היא נזקקה לימי מחלה ולחופשות עד שפוטרה בקיץ 2014. במשך 10 חודשים לא עבדה ואז חזרה לעבודה זמנית שאותה עזבה לאחרונה. את הפסדיה היא מחשבת כך: מהתאונה ועד הפיטורין לפי הפסד מחצית משכר חודשי של 5,0 00 ₪. מהפיטורין ועד השיבה לעבודה לפי הפסד מלא של שכר חודשי בסך 5,000 ₪ במשך 10 חודשים. מאז ועד היום לפי הפסד 5,000 ₪ בחודש ( היינו מחצית מ"שכר" של 10,000 ₪ ). בסה"כ טוענת התובעת להפסדי עבר בסך 230,000 ₪.

8. הנתבעת טוענת שלחישובי התובעת אין בסיס בראיות ולמעשה כלל לא הוכ יחה שנגרם לה הפסד כספי . היא לא הוכיחה שבפועל נעדרה מהעבודה , שנגרם לה הפסד כלשהו או שלפיטוריה קשר לתאונה. היא המשיכה לקבל תלושי שכר המצביעים על שונות דומ ה לשכר שקיבלה לפני התאונה. היא לא הוכיחה כמה ימי חופשה או מחלה נטלה וגם לא את ש ווים. הנתבעת מצביעה על סתירות בגרסה העובדתית שמסרה התובעת עצ מה: לד"ר גונן היא מסרה שלא עבדה ארבעה חודשים אחרי התאונה ואז שבה לעבודות עונתיות כמשגיחה על נבחנים – ואי לו בתצהירה היא מאחרת עיסוק זה בשנה שלמה למאי 2015. הנתבעת מתקוממת על כך שהתובעת לא גילתה מיוזמתה שבאוגוסט 2016 היא עברה תאונת עבודה שבגללה סבלה במשך שנה ו "שום טיפול לא עזר" עד שש בוע לפני עדותה עברה ניתוח. התובעת ביקשה פיצוי גם בשל תקופה שבה נפגע כושר עבודתה דווקא מתאונת העבודה.

9. התובעת התכוונה לדבריה למצוא עבודה טובה יותר כשנפצעה ו"ללא ספק" היתה עתידה להגיע לשכר העולה על הממוצע. את הפסדיה לעתיד היא מחשבת על בסיס שכר נטו של 12,000 ₪. בהניחה אובדן של מחציתו היא טוענת להפסד הכנסה עתידי בסך 652,572 ₪.
הנתבעת סבורה שמדובר באמירות בעלמא שאין להם בסיס כלל. במשך 9 שנים השתכרה התובעת מעיסוקים משתנים הכנסות שהגיעו לפחות מ – 4,000 ₪. אין כל בסיס ל ייחס לה שכר עתידי של 12,000 ₪. ל דעת הנתבעת לא נגרמה לתובעת נכות תפקודית ואין לפצותה בשל הפסדי הכנסה בעתיד.
הת ובעת טוענת להפסד זכויות פנסיוניות בשיעור 20% מהפסדי הכנסתה - סך 176,514 ₪. לשיטת הנתבעת בהעדר הפסדים גם אין לפסוק פיצוי בשל פגיעה בהפרשות הפנסיוניות.

הפסדי הכנסה – הכרעה

10. על מהימנות טענות התובעת מעיבה הסתרת מידע משמעותי. נכותה הנפשית הוערכה ע"י ד"ר גונן בלי שהיא סיפרה לו שניסתה להתאבד שנים אחדות לפני התאונה . ד"ר גונן התייחס בחוות-דעתו לעברה הפסיכיאטרי של התובעת, אך נמנע ממנו מידע נחוץ להערכה אמיתית של עבר זה. התובעת "לא זכרה" בבית-המשפט אם קיבלה טיפול תרופתי בשל בעיותיה הנפשיות, אך בחוות-דעתו של ד"ר גונן מתועד טיפול תרופתי שקיבלה התובעת נגד חרדה ונגד דיכאון.

11. התובעת מייחסת את מצבה התעסוק תי לפגיעותיה בתאונה. בסיכומיה התעלמה מתאונת עבודה שקרתה לה באוגוסט 2016 . בסיכומי התשובה שלה התייחסה לאירוע זה בקיצור רב: "המדובר בתאונה בה נגרמו לתובעת בעיות זמניות." טענה זו פשוט מנוגדת לעדות התובעת שכן ביום שבו העידה היא עדיין סבלה מנזקי תאונת העבודה. התובעת לא סיפרה מיוזמתה על התאונה או על משמעותה והמידע חולץ מפיה בהדרגה בחקירה הנגדית. אז סיפרה: "הרגל שלי התעקמה. ואני סובלת ( בלשון הווה – י.ב.) כבר שנה... ואני לפני שבוע עשיתי ניתוח כי כל טיפול לא עזר." הדברים נאמרו בינואר 2018, משמע שנה וחצי לאחר תאונת העבודה, ה"בעיות" שנבעו ממנה עדיין היו פעילות ומפריעות. הרושם שנותר הוא שבמהלך שנה וחצי זו מגבלות התובעת עקב תאונת העבודה משמעותיות מאד. ייחוס כל המגבלות דווקא לתאונת הדרכים לא נכון ולא מעורר אמון.

12. התובעת "חישבה" הפסדים אבל לא הוכיחה אותם. היא טוענת להפסדי הכנסה במשך כ – 7 חודשים אחרי התאונה עד שפוטרה. זהו נזק מיוחד שניתן ל כאורה להוכחה מדוייקת על סמך נתוני אמת – השוואת הכנסות לפני התאונה ואחריה, מניין ימי חופשה והוכחה של ערכם . התובעת בחרה לא לעסוק ב"פרטים" אלה בסיכומיה . היא לא הוכיחה מתי נעדרה מעבודתה וגם לא קשרה העדרות ספציפית כלשהי לנזק ספציפי שנגרם בתאונה. היא לא הוכיחה כמה ימי חופשה נטלה ו איזה ערך היה להם לצורכי פדיון (או אם היה פדיונם אפשרי בכלל). התובעת טוענת שבהמשך היא לא עבדה במשך 10 חודשים ומבקשת על תקופה זו פיצוי מלא . חוות-הדעת הרפואיות לא קושרות עיתוי זה לנזקי התאונה ואין בהן בסיס לקבוע שבאותה תקופה התובעת לא היתה כשירה לעבודה.

13. לחישובי התובעת אין קשר להכנסותיה בפועל: החישובים מניחים בסיס שכר חודשי היסטורי של 5,000 ₪ אף שהתובעת השתכרה לפני התאונה בממוצע כ- 3,500 ₪ בלבד. לגבי חלק מתקופת העבר היא הניחה בסיס שכר של 10,000 ₪ ולעתיד היא הניחה בסיס שכר של 12,000 ₪. התוצאה היא שהיא מבקשת פיצוי בגין אובדן הכנסה, גם בשל חודשי ם שבהם השתכרה 2,000 ₪ יותר משהשתכרה לפני התאונה. קביעת בסיסי שכר מופרכים אלה אינה יותר ממשאלת לב. התובעת עלתה לארץ בגיל 41. בשנים שלפני התאונה היא החליפה עיסוקים רבים. הכנסותיה היו נמוכות ולא יציבות. סביר שהדבר היה קשור גם ל"מחלות רקע" שמהן סבלה – אסטמה, יתר לחץ דם, כולסטרול, תסמונת תעלה קרפלית וכפי שהתברר בחקירה הנגדית גם לניסיון האובדני ולדכאון. כשנפצעה בתאונת הדרכים היא היתה בת 50. היא לא טענה (ובוודאי שלא הוכיחה) שהיה צפוי שינוי כלשהו בכישורי התעסוקה שלה. איני סבור שהיא היתה צפויה לשנות דפוסי תעסוקה שנמשכו שנים ולהכפיל או לשלש לפתע את שכרה. בפועל נראה דמיון רב בתבנית התעסוקה וברמת השכר של התובעת לפני התאונה ואחריה.

14. בעוד 13 שנים תגיע התובעת לגיל פרישה. סביר שעיסוקיה כיום מושפעים גם מפציעתה בתאונת העבודה בשנת 2016 ומבחירות אישיות שלה. אף שסביר שלתאונת הדרכים היתה השפעה כלשהי על כושר השתכרותה, לא ניתן לחשב השפעה זו. בשים לב לדפוסי התעסוקה והשכר של התובעת נפסק לה פיצוי גלובאלי כדלהלן: בגין הפגיעה בכושר השתכרותה בעבר – 30,000 ₪. בגין הפגיעה בכושר השתכרותה בעתיד 120,000 ₪. הסכומים כוללים פיצוי בגין אובדן הרכיב הפנסיוני.

עזרת זולת

15. התובעת מבקשת 500,000 ₪ בגין עזרת זולת, שאותה קיבלה ותקבל מקרובי משפחה וידידים. עיקר הסכום מיוחס לפרישתו המוקדמת של בעלה לגמלאות. בעלה של התובעת לא הצליח למצוא עבודה בישראל. בשנת 2006 הוא שב לצרפת ועבד שם במשך עשר שנים עד שפרש לגמלאות. לטענת התובעת משמעות הפרישה היא ירידה של 1,200 יורו בהכנסתו החודשית. היא גם טוענת שאלמלא מגבלותיה היה הבעל ממשיך בעבודתו עוד חמש שנים. בשל כך מבוקש פיצוי בסך 296,395 ₪. הנתבעת טוענת שמסד הנתונים לא הוכח – לא השכר, לא הפנסיה ולא האפשרות של הבעל להמשיך לעבוד בצרפת. היא גם מכחישה את הקשר בין הפרישה לבין מתן עזרה לאשה.

16. בעלה של התובעת שב לצרפת כדי לעבוד. מכיוון שהמשפחה מכרה את ביתה שם כשעלתה ארצה, הוא גר אצל חבר. מדי חודש הוא שב לישראל לסוף השבוע. אלה הם חיים קשים לאדם עם 7 ילדים ואשה. בעלה של התובעת נהג כך במשך עשר שנים. אך טבעי הוא שלא רצה להתמיד בכך מעבר להכרחי. התובעת לא הוכיחה כראוי אם יכול היה בעלה להמשיך לעבוד בצרפת ומה ההפרש בין שכרו לבין הפנסיה שהוא מקבל. בחישוביה התעלמה לגמרי מרכיב ההוצאות באורח החיים שקיים הבעל. גם למגורים בצרפת ולטיסה הלוך ושוב מדי חודש יש עלויות. אפילו אם (וזה אכן לא הוכח כראוי) ההפרש בין השכר והפנסיה הוא 1,200 יורו, ברור שרובו היה יוצא על מימון עלויות אורח החיים הלא נח של הבעל . היתרה הקטנה (שהיא ה"נזק" הכספי בשל הפרישה) פשוט לא הצדיקה אורח חיים כה קשה. המסקנה: לא הוכח שהבעל הקדים לפרוש כדי לעזור לתובעת. לא הוכחה המשמעות הכספית של הפרישה.

17. עוד כ- 200,000 ₪ ביקשה התובעת בשל עזרת זולת שמושיטים לה בני משפחה. זהו סכום נכבד וכדי להוכיחו העידו התובעת, בעלה ובתה, שרה. התברר, שהבנות הצעירות הגרות בבית ההורים כמעט ולא עוזרות לאם. העזרה שניתנת לתובעת יוחסה לשני אנשים – לבעל ולבת הגדולה, שרה. הבעל הצהיר שהתובעת לא מכבסת לא מגהצת לא יכולה לשים סיר על הגז וצריך לעשות במקומה את כל עבודות המטבח. הצהרה גורפת זו חמורה בהרבה מטענות התובעת עצמה בהזדמנויות שנות שלפיהן היא מתקשה בפעולות אלה ואחרות. מכל מקום, עד מרץ 2016 – כשנתיים וחצי אחרי התאונה – הגיע הבעל לארץ רק בכל סופשבוע רביעי. ממילא ברור שהעזרה שנתן בעצמו לאשתו עד אז מוגבלת ליומיים בחודש לכל היותר. ככל שהדברים אמורים בעזרה שנתן הבעל אחר י אוגוסט 2016, ברור שהיא נדרשה לפחות בחלקה בשל תאונת העבודה (שכל עדי התביעה לא אמרו עליה דבר מיוזמתם).

18. התובעת לא גילתה מיוזמתה את פציעתה בתאונת עבודה. כשנשאלה עליה בינואר 2018 סיפרה שהיא סובלת מפגיעתה מאז אוגוסט 2016. הבת, שרה, הצהירה על עזרות שונות שהיא מעניקה להוריה כאשר היא מבקרת אותם – בהכנת מזון, בסידור הבית ובגיהוץ. היא הציגה עצמה כמי שמצויה בענייני האם אך את תאונת העבודה היא "לא זוכרת". כשנשאלה אם אמה מקבלת עזרה בשכר במשק הבית (שתועדה בחוו"ד ד"ר גונן ובמסמכי הביטוח הלאומי) היא לא ידעה גם על-כך.
דומה שהטענות לא מתיישבות זו עם זו ועם האמת. אם שרה מצויה בענייני האם קשה להאמין שלא ידעה על תאונת העבודה, ועל העזרה בשכר. האם ניסתה להסתיר עובדות שנראו לה מזיקות לאמה? ואולי, היא פחות מעורבת בענייני האם משטענה? שרה עצמה היא אם לששה ילדים וגרה בריחוק מהוריה. אף שאני מאמין שהיא עוזרת להם כשהדבר אפשרי, אין זה סביר שמדובר בעזרה אינטנסיבית מאד הניתנת על בסיס קבוע.

19. בית-המשפט אינו נמצא עם התובעת ועם בני משפחתה בצנעת בתיהם והוא אך יכול להתרשם ממהימנות מה שהם סיפרו לו. מדובר בעדויות של בעלי ענין אשר הסתירו מידע רלבנטי ועדויותיהם לא עומדות בבחינה ביקורתית. כמו בראשי הנזק האחרים טענה כאן התובעת לנזקים בהיקפים שאין להם שום בסיס בראיות. אני מאמין שלתובעת צרות רבות שרק חלקן נובעות מתאונת הדרכים. סביר שהסובבים אותה מסייעים לה, אך קשה לבודד מתוך עזרה זו רכיב הנובע ספציפית מנזקי התאונה. מכל מקום, היקפה של עזרה זו צנוע במידה גדולה מאד מהנטען. בשים לב לכל אלה נפסק לתובעת פיצוי בגין עזרת הזולת בסך 20,000 ₪ לעבר ולעתיד.

הוצאות רפואיות

20. התובעת מבקשת 200,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד. בסיכומיה היא מקדישה לענין 7 שורות שבהן היא טוענת ללא פרטים כלשהם להוצאות שנגרמו לה. הנתבעת מציינת שהתובעת צירפה לתצהירה שלוש קבלות בסך מצטבר של 2,053 ₪ וטוענת שרק בגינן יש לפסוק לה פיצוי. היא טוענת שמדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה ממש וממילא, לפי הדין זכאית התובעת לקבל את הטיפול הרפואי באמצעות ועל חשבון קופת החולים שבה ה יא מבוטחת.

21. התובעת לא ניסתה לחשב את הצטברות הסכומים שפורטו בחוו"ד ד"ר גונן. לא ברור איזה חלק הם תופסים בתוך הסכום הבודד שנקבה בסיכומיה. בית-המשפט לא י נחש אילו טענות היתה עשויה התובעת לטעון בניסיון להעריך ראש נזק זה: לעתים יש קושי מעשי לקבל טיפול נפשי ברפואה הציבורית, אלא שהתובעת לא טענה ואף לא ניסתה להוכיח קושי כזה. ד"ר גונן סבר שהתובעת זקוקה לטיפול תרופתי המחייב גם מעקב פסיכיאטרי ולטיפולי CBT. דומני שדווקא את זה ניתן לקבל ברפואה הציבורית. בצדק מציינת הנתבעת כי בפועל התובעת לא נוטלת את הטיפול שעליו המליץ ד"ר גונן. היא לא פנתה לקבל טיפול כזה ואינה נוטלת את התרופות.

22 . סיכומי התובעת נוקבים בסכום ס תמי לחלוטין. לא נעשה אפילו ניסיון ל פרט הוצאות ספציפיות שנגרמו לתובעת בעבר. הדבר מלמד על רצינות הטענות. אין זה סביר שהתובעת (שהכנסותיה זעומות) הוציאה עשרות אלפי שקלים ואף אינה יודעת על מה. כענין נורמטיבי, אכן על קופת החולים שביטחה את התובעת לשאת בהוצאות הריפוי שלה עקב התאונה. על התובעת להוכיח שקיימות הוצאות משמעותיות אשר מסיבה כלשהי אינן מכוסות על-ידי קופת החולים. היא אף לא ניסתה להרים נטל זה. על דרך האומדן, ולא בלי היסוס, נפסק לתובעת פיצוי בסך 10,000 ₪ בראש נזק זה.

הוצאות נסיעה
23. התובעת טוענת שעקב התאונה עליה להרבות בנסיעות לקבלת טיפולים רפואיים ובדיקות והיא מבקשת על-כך פיצוי בסך 50,000 ₪. הנתבעת מזכירה שמדובר בנזק מיוחד, ככל שהוא נוגע לעבר , הטעון הוכחה ממש. היא מציעה לפסוק לתובעת פיצוי בסך 1,000 ₪ בלבד.
אכן, גם כאן נטענו טענות התובעת על דרך ההכללה וללא כל פירוט (שלא לדבר על "הוכחה") – לגמרי לא ברור מהם הטיפולים הרבים ומדוע הנסיעות אליהם מסתכמות בסכום הגדול שביקשה התובעת. לפיכך נפסק לתובעת פיצוי בסך 2,000 ₪.

נזק לא ממוני
24. התובעת ביקשה 70,738 ₪ בגין נזק לא ממוני שחישבה לפי נכות בשיעור 50.4% שמייחס לה בא-כוחה (ללא בסיס) . הנתבעת חישבה בהתאם לדרגת הנכות שקבעו המומחים ולכללי החישוב שבתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו- 1976 את הסכום הנכון. לפיכך נפסק לתובעת פיצוי בשל כאב וסבל בסך 45,681 ₪.

סיכום
25. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת 227,681 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% (בצירוף מע"מ) וכן תישא באגרת המשפט ובשכר עדים ככל שנפסק .

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דודי ברובן
נתבע: כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: