ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סיון מרטין נגד משטרת ישראל תחנה אזורית יפתח :

לפני כבוד השופטת שלומית בן יצחק

המבקשת באמצעות בא כוחה, עוה"ד אורי קינן:
סיון מרטין

נגד

המשיבה באמצעות באי כוחה, עוה"ד קנפו וגלילי סחר מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי):
משטרת ישראל תחנה אזורית יפתח

החלטה

לפניי ערעור על צו מניעה להגבלת שימוש במקום, לפי חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת עבירות, התשס"ה – 2005 (להלן: "החוק") הנוגע לנכס הממוקם ברחוב המסגר 66 בתל אביב הידוע בשם: "קופידון" (להלן: "בית העסק").

העובדות הנדרשות לעניין
ביום 21.3.2018, חתם מפקד מחוז תל אביב, ניצב דוד ביתן, על צו מנהלי לפי סעיף 3(א) לחוק. בצו צוינו הדברים הבאים: "שוכנעתי כי קיים חשד סביר כי המקום...הידוע בשם "קופידון", משמש לשם ביצוע עבירה של החזקת מקום לשם זנות, לפי סעיף 204 לחוק העונשין... מאחר וישנו יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לביצוע העבירה, ואם לא יוגבל השימוש במקום לפיכך הנני מורה בזאת על סגירתו לתקופה של 30 יום". נקבע, כי תוקף הצו עד ליום 20.4.2018.

ביום 27.3.2018 נערך שימוע למבקשת, בעלת העסק, במסגרתו שטחה טענותיה באמצעות בא כוחה, עו"ד קינן. במסגרת השימוע, נטען כי הצו אינו עומד בתבחיני הנחיית פרקליט המדינה שמספרה 2.2 הנוגעת למדיניות האכיפה לעבירת הנלוות לעבירת הזנות (להלן: "ההנחיה"; "הנחיית פרקליט המדינה"). עוד נטען כי המבקשת הורתה לשוכרות החדרים במקום שלא לקיים יחסי מין במסגרת הטיפולים שניתנים ללקוחות המקום וכי ככל שהיו מגעים מיניים בתשלום, בוצעו בניגוד למוסכם בינה לבין אותן הנשים וללא ידיעתה .

למחרת היום, ביום 28.3.18, החליט מפקד המחוז כי טענות המבקשת אינן עולות בקנה אחד עם ממצאי החקירה, לפיהם העובדות בעסק סיפקו שירותי מין בתשלום, כל זאת בידיעת המבקשת, שקיבלה לידיה "נתח" מהאתנן. משכך – נקבע כי אין מקום לבטל את תוקף הצו או לקצר משכו.

באותו היום, הוגשה מטעם המבקשת בקשה שכותרתה: "בקשה דחופה לביטול צו להגבלת שימוש במקום", במסגרתה נתבקש ביטול צו הסגירה. בקבעתי כי תגובה לבקשה תוגש עד היום בשעה 9:00, וכי ככל שהצדדים לא יגיעו לכלל הבנות, יתקיים דיון היום בשעות הבוקר.

במהלך הדיון שהתקיים בתיק חזרו הצדדים על טענותיהם וחומר החקירה הוגש לעיוני.

דיון והכרעה
דין הערעור להדחות.

המתווה הנורמטיבי
על פי הוראות סעיף 3(א) לחוק, שכותרתו "צו הגבלת שימוש במקום":
"היה לקצין משטרה מוסמך יסוד סביר להניח כי המקום המשמש לביצוע עבירה המנויה בתוספת כחלק מהתנהלותו השגרתית, וכי יש יסוד סביר לחשש כי המקום ימשיך לשמש לביצוע עבירה כאמור, אם לא יוגבל השימוש במקום באופן מידי, רשאי לתת צו להגבלת השימוש במקום, לתקופה שיקבע בצו, והוא רשאי להאריכה לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 30 ימים".

סעיף 3 (ב) לחוק מציין :
"בבואו של קצין המשטרה המוסמך לתת צו הגבלת שימוש במקום, ישקול בין היתר את אלה:
(1) מידת הסכנה או הנזק הציבור או לאדם שעשויים להיגרם כתוצאה מביצוע העבירה.
(2) ביצוע עבירות קודמות במקום.
(3) ידיעת הבעלים של המקום או המחזיק בו על ביצוע העבירה במקום או על הכוונה לבצע עבירה במקום.
(4) מידת הפגיעה שתיגרם לבעלים של המקום או על המחזיק בו מהוצאת הצו."
דברי ההסבר לתיקון סעיף 3 שלעיל לחוק, מלמדים, כי עלה צורך לעגן את הסמכות המשטרתית על מנת ליתן מענה מספק ויעיל, במקרים המתאימים, אף לפני נקיטת הליכים פליליים.
הסמכות ניתנה לקצין בדרג בכיר – קצין משטרה שהינו מפקד מחוז או מפקד יחידה ארצית במשטרה. כמפורט לעיל, סעיף 3(א) דורש יסוד סביר להניח כי המקום משמש לביצוע עבירה המנויה בתוספת לחוק כחלק מהתנהלותו השגרתית.

בהחלטתי בעניין אבנבך דנתי בערעור שהוגש על צו מנהלי שניתן בעניין דומה בהקשר למועדון בשם "TLV" אשר פעל באותו המקום בו פועל בית העסק כעת ( ע"ק ת"א 20198-12-17 אבנבך נ' מדינת ישראל (16.12.2017)). שם ציינתי את הדברים הבאים:

"החוק משמש בידי רשויות אכיפת החוק כאחד האמצעים במאבק למיגור התופעה העבריינית של העסקת נשים בזנות. בהחלטתו ברע"א 9045/15 בן עמי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל‏ (7.1.2016)...קבע כבוד השופט נ' סולברג את הדברים הבאים:
"האינטרס הציבורי החשוב שבבסיסו של החוק, אשר נועד "ליתן בידי רשויות אכיפת החוק אמצעי יעיל לצמצום התופעה העבריינית של העסקת אנשים בזנות, זאת משום שסגירת המקום לציבור צפויה להקשות על הקשר שבין קהל הלקוחות לבין המקום שבו ניתנים שירותי הזנות וכך להצר את צעדיהם של מבצעי העבירות"... (ההדגשות לעיל הוספו, ש.ב)."

נפנה כעת לבחון את התקיימות הוראות סעיף 3 לחוק במקרה דנן .

קיומו של יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה המנויה בתוספת לחוק עיינתי בחומר החקירה שנאסף עד כה, ומצאתי כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לקביעה כי בית העסק משמש כמקום לביצוע עבירת עבירות סרסרות למעשי זנות והחזקת מקום לשם זנות, עבירות המנויות בתוספת לחוק . חומר הראיות מצביע, במידה הנדרשת ואף מעבר לכך, כי במקום ניתנים שירותי מין, שאינם כוללים עיסוי בלבד, כל זאת תמורת אתנן כספי, שמחציתו מתקבלת בידי המבקשת.

ראשית, יש לציין, כי אין מחלוקת כי המבקשת מקבלת לידיה תמורת מחצית מתמורת הטיפולים הניתנים במקום וכי בית העסק מנוהל על ידה (ראו דברי בא כוחה בעמ' 1, ש' 25 לפרוטוקול הדיון). עיקרה של המחלוקת הוא האם טיפולים אלה חורגים מגדרי עיסוי לגיטימי, כטענתה של המבקשת, או שמא עולים כדי שירותי מין בתשלום, כטענת המשיבה.

ראשית, ממסמכים שסומנו 6, ש' 177 ואילך; 7, ש' 23 ואילך עולה כי אין המדובר בעיסוי סטנדרטי , אלא כזה הכולל אף "הרפיה", עד לפורקן. כך עולה גם מהודעות חלק מהלקוחות (מסמכים 8-9); ממסמך שסומן 10; דוח פעולה שסומן 11; מסמך שסומן 12. אין המדובר במקרה בודד, ואף לא שניים, שהתרחשו בין קירות חדרי העיסוי, וקיים בסיס משמעותי, המעוגן בחומר הראיות, לקביעה לפיה ככלל, ה וענקו שירותי מין תמורת תשלום בבית העסק. לא למיותר לציין, כי על פי הפסיקה, עיסוי בתשלום המסתיים בפורקן נכלל בגדר מעשה זנות (ע"פ 531/75 אביטל נ' מדינת ישראל פד"י ל(2) 579)).

האם היתה המבקשת מודעת לטיב העיסויים שהוענקו – בתמורה – ללקוחות בית העסק?

הסברי המבקשת לאופי ההתקשרות בינה לבין הנשים העובדות במקום – מוקשים. בא כוחה של המבקשת הציג במהלך הדיון שלושה הסכמים שכותרתם "הסכם שכירות בלתי מוגנת". אלא שתוכנם של אלה, על פניו, אינו משקף הסכם שכירות שגרתי ורגיל. על פי המוסכם, המבקשת מעמידה לרשות הנשים "חדר בנכס", על בסיס לוח זמנים , "בתיאום מראש" ועל פי "סידור עבודה" (ראו הודעתה, ש' 243) . אין המדובר בשכירות לאורך תקופה, אלא שימוש בחדרים בנכס לפרקי זמן שאינם קבועים ואינם ידועים מראש, והתמורה המתקבלת בידי המבקשת אינה נגזרת ממשך השהות במקום אלא ממספר הטפולים אותם מבצעת האישה. אף תמורת העיסוי נקבעה על ידי המבקשת עצמה (ראו הודעתה, ש' 359 ) ועומדת, ככלל, על סך של 240 ₪ לעיסוי שמשכו כחצי שעה ו-280 ₪ לעיסוי הנמשך 40 דקות. המבקשת היא האחראית לשלם את הוצאות הנכס, תחזוקתו ואספקת שמנים ומגבות לחדרים בהם מתבצע העיסוי.

המבקשת טענה כי פעילות מינית, ככל שבוצעה במקום, לא היתה בידיעתה וממילא לא בהסכמתה. לדבריה אף אסרה על הנשים לקיים מגע מיני עם הלקוחות באותם חוזי השכירות, כמו גם במסמך נוסף שהוגש לעיוני וסומן 5.

אף טענה זו מוקשה. נראה, כי עצם האיסור לקיום יחסי מין , אותו הקפידה המבקשת לתעד, מצביע יותר על מודעותה למגעים המיניים בתשלום שהתבצעו במקום מאשר על רצון למנוע מגעים כאמור.

ראשית, בחומר הראיות קיימת עדות ישירה לידיעת המבקשת על כך שבמקום מתבצע "שירות הרפיה; בודי מסאג'" (המסמך סומן במהלך הדיון 4, ולאחריו - 15).

שנית, מחומר הראיות עולים מספר נתונים המחזקים את המסקנה לפיה במקום ניתנים שירותי מין. כך, למשל, הלקוח המגיע למקום יכול לבקש לבחור את המעסה (ראו למשל מסמך 6, ש' 187-188) דבר המצביע על כך שמעייניו נתונים למאפייניה הפיזיים של המעסה להבדיל מ אלה המקצועיים. בהודעתה ציינה המבקשת כי העיסוי יכול ויערך כאשר המעסה לבושה בבגד ים (ראו הודעתה מיום 25.3.2018, ש' 233 ואילך). עוד יצויין, כי בחדרי העיסוי נמצאו ממחטות נייר וחלקם מצויידים במקלחת. בנוסף, שעות הפעילות של המקום, בין היתר בשעות הלילה המאוחרות (לטענת המבקשת עצמה – היה המקום פתוח לפחות עד השעה 03:00 בבוקר), אינן מתיישבות לכאורה עם פעילות עיסוי שאינה מינית. המבקשת מעסיקה כל "בחורה שיודעת לעשות עיסוי", ואין צורך בתעודה מקצועית (שם, ש' 40 ואילך). הנשים משתמשות בכינויים (שם, ש'427 ואילך). אף לשיטת המבקשת רוב הלקוחות הם גברים ורוב המעסים - נשים.

המקום אף מפורסם באתר " FINDER X", ומוגדר שם כ "עיסוי אירוטי", לרבות "בודי מסאג'". לפרסום צורפו תצלומי נשים בלבוש תחתון חושפני (אסופת מסמכים שסומנה על ידי 13 ) וקיימת אף ראיה המצביעה על חלוקת כרטיסי ביקור (סומנה 14).

נוכח מאפייני המקום וטיב הפעילות שנסקרו לעיל, בצירוף העובדה כי הוא מנוהל על ידי המבקשת עצמה, ניתן לקבוע, במידה המספקת לשם קביעה כאמור בהליך זה, כי כי המבקשת מודעת לטיבה המדויק של הפעילות המתרחשת בין כתלי בית העסק ומקבלת לידיה מחצית מתמורתה .

קיומו של יסוד סביר לחשש כי המקום ימשיך לשמש לביצוע עבירות המנויות בתוספת ללא הגבלת השימוש כפי שצויין בעניין אבנבך, המדובר ביסוד הצופה פני עתיד, אשר ניתן לקבעו על בסיס מכלול נסיבות העניין. בענייננו אנו יש לשקול היקף הפעילות, שאינו, בלשון המעטה, מבוטל. המדובר כ-20 נשים ( ראו מסמך שסומן 13, ש' 185 ואילך), ה עובדות על פני רוב היממה ובמשך כמעט כל ימי השנה, כאשר המבקשת מקבלת לידיה מחצית משכרן (כ- 120 ₪).

המדובר במקום במסגרתו פעל מועדון אחר, שבעניינו ניתן צו סגירה על ידי מפקד המחוז. ערעור על צו זה – נדחה על ידי; ערעור על החלטתי – נדחה על ידי כבוד השופט צ' קפאח (עצ"מ (ת"א) 36048-12-17 אבנבך נ' מדינת ישראל (24.12.2017)). בהחלטתו בעניין שלעיל, ציין בית המשפט המחוזי כי:
"נוכח היקף הפעילות המוסתרת ולנוכח מספרן הרב של הנשים המועסקות במקום כחשפניות והרווח העתידי הצפוי למערערת, קיים יסוד סביר לחשש כי המערערת תמשיך בפעילות זו לפי שהיא הבריח התיכון לרווחיה".

הדברים יפים אף לענייננו אנו, ולא למיותר לציין כי על פי הנטען בהליך השימוע, מקור פרנסתה של המבקשת הוא בית העסק (ראו שם, פסקה 3, עמ' 3).

עמידה בתבחיני הנחיית פרקליט המדינה
נטען, כי חקירת האירוע אינה עומדת בתבחיני הנחיית פרקליט המדינה, באשר אין המדובר באחד המקרים החמורים המנויים בה, כגון סחר בנשים.

עמדתה של המשיבה, לפיה ההנחיה מבטאת תעדוף חלוקת משאבים הנדרשים לשם מיגור התופעות העברייניות הקשורות לזנות, ואינה באה לאסור על חקירת מקרים שאינם מנויים בה, מקובלת עלי , ככלל. אלא שהדברים נאמרים למעלה מן הצורך, שכן החקירה העלתה כי מדובר בפעילות נרחבת, בה עוסק סעיף 8(ז) להנחיה. סעיף זה מציין, כי כאשר היקף הפעילות הוא משמעותי, מתחזקת ההנחה כי מעורב בה סרסור, המקבל לידיו רווחי הנשים העוסקות בזנות.

מצבור הנתונים שנסקר לעיל מצביע על קבלתו של האתנן לידי המבקשת עצמה. זאת ועוד – על פי סעיף 7 (ו) להנחייה, כאשר מעלה החקירה כי לעיסוק בזנות נלוות עבירות נוספות, כפי שעלה גם בעניון זה, יש לשקול לעשות שימוש בהוראות החוק, וכל זאת במטרה למגר תופעת העבריינות הנילוות לזנות.

משכך, לא מצאתי כי חקירת האירוע חרגה מהוראות ההנחיה ודין טענה זו להדחות, אף מבלי להדרש במסגרת החלטה זו להשלכות חריגה כאמור.

סוף דבר
קיים יסוד סביר לחשד כי בית העסק אינו "ספא" אליו מגיעים לקוחות לשם קבלת טיפולי עיסוי גרידא, אלא משמש כבית בושת, במסגרתו מתבצעים מעשי זנות, אשר מחצית מהאתנן המתקבל מהלקוחות, מגיע לידי המבקשת. ידיעתה על המבקשת על טיב העיסוי – הוכחה במידה הנדרשת.

מטרתו של הצו היא לסכל פעילות עבריינית עתידית. אף בהקשר זה מצאתי כי קיים יסוד סביר לחשש כי ללא הגבלת השימוש תמשך הפעילות האסורה במקום.

משכך, לא נמצא כי נפל פגם בשיקול דעתו של מפקד המחוז. ההחלטה לפיה יוותר הצו על כנו מנומקת די צרכה, מפרטת את מגוון השיקולים הרלבנטיים לנושא ומתייחסת אף לפגיעה במבקשת. אשר על כן, דין הבקשה לביטול הצו - להדחות.

טרם חתימה, אעיר, כי במהלך השימוע והדיון שנערך היום עלו טענות בנוגע להתנהלות המשטרה במהלך הפעילות בבית העסק. ההליך שלפני, מעצם טיבו, אינו מתאים לבירורן . טענות אלו יוכלו להישמע באפיק המתאים.

זכות ערעור כדין.

המשיבה תתאם השבת חומר החקירה לידיה באמצעות מזכירות בית המשפט.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סיון מרטין
נתבע: משטרת ישראל תחנה אזורית יפתח
שופט :
עורכי דין: