ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב טרופר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובע
יעקב טרופר
ע"י ב"כ: עו"ד ב. אליעזר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד כ. אמון

פסק דין

האם יש להכיר באירוע מוחי שאירע לתובע כפגיעה בעבודה. בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובע יליד 1947, במועדים הרלוונט יים לתביעה עבד כמכונאי מטוסים בתעשייה האווירית.
ביום 16/7/02 התובע הובהל לבית חולים ואובחן אצלו שבץ מוחי.
ביום 26/12/13 התובע הגיש תביעה למל"ל להכרה בשבץ כפגיעה בעבודה. משתביעתו נדחתה הוגשה התובענה דנן.

טענות התובע
לטענת התובע, ביומיים שקדמו לאירוע השבץ, הוא ביצע 2 נסיעות עבודה לאירופה כדלקמן:
ביום 14/7/02 בשעות הערב (18:00) התובע יצא בטיסת עבודה הלוך ושוב לדוברובניק, (משך הטיסה לכל כיוון כ- 3 שעות, כאשר בין הטיסות שהיה למשך מספר שעות בדוברובניק.
ביום 15/7/02 בשעות הערב (18:00) התובע יצא בטיסת עבודה הלוך ושוב לרומא משך הטיסה לכל כיוון כ- 4 שעות כאשר בין הטיסות שהיה למשך מספר שעות ברומא .
לטענתו, יש לראות בביצוען של 4 טיסות קשות בתוך 48 שעות אירוע חריג בעבודתו, אשר גרם לשבץ המוחי. התובע מפנה לפסיקת בית הדין הארצי לפיה מקום שקיים ספק באשר לחריגות האירוע יש מקום למנות מומחה, על מנת שיכריע בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי.
לחילופין טוען התובע, כי יש להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה עקב סיכוני הדרך.
התובע צירף לסיכומיו חוות דעת רפואית שניתנה לאדם אחר, ואשר בה צוין , בין היתר, כי טיסה מקימה סיכון לקרישיות יתר במחזור הדם .

טענות הנתבע
לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף בשל השיהוי בהגשתה , וזאת מן הטעם שהתביעה הוגשה למעלה מעשר שנים לאחר האירוע התאונתי הנטען , באופן אשר פגע ביכולת לברר את תנאי עבודתו של התובע לאשורם.
לגופו של עניין טוען הנתבע כי לא הובאו ראיות משכנעות כי מדובר היה בטיסות עבודה, לא הובררו שעות הטיסה ושעות המנוחה.
עוד טוען הנתבע כי עבודתו השגרתית של התובע הייתה כרוכה בטיסות רבות שבוצעו בפרקי זמן קצרים, כפי שעולה מדו"ח הכניסות והיציאות ולכן אין מדובר באירוע חריג.
לטענת הנתבע, העובדה שמלכתחילה הגיש התובע תביעת נכות רגילה, במסגרתה לא טען כי אירעה לו פגיעה בעבודה מהווה הודעת בעל דין כי אין מדובר בפגיעה בעבודה, כאשר הטענות החדשות בדבר קרות אירוע חריג הן טענות כבושות.

הכרעה

סעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי מגדיר מהי תאונת עבודה שאירעה למבוטח כדלקמן:
"תאונת עבודה היא תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."
התנאי הראשוני להכרה באירוע מוחי כבתאונת עבודה הינו קרות "אירוע תאונתי", דהיינו פגיעה הניתנת לאיתור בזמן ובמקום באחד מאברי הגוף עקב אירוע חיצוני.
ההלכה הפסוקה לגבי התנאים בהם יוכר אירוע מוחי כתאונת עבודה סוכמה בעב"ל ( ארצי) 35047-08-13 בריקלין - המוסד לביטוח לאומי, 23.7.14, כך:
"נפסק לא אחת כי בדומה לאוטם שריר הלב, על מנת שאוטם מוחי יוכר כתאונה בעבודה על המבוטח להוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. השאלה האם אירוע מסוים מהווה אירוע חריג תיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, דהיינו, כיצד השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו אירוע ישפיע עליו. עם זאת, בחינה סובייקטיבית זו מצריכה עיגון בראיות אובייקטיביות. על המבוטח להוכיח כי היה אירוע שיכול להיחשב לגביו כאירוע חריג, ואין די באמירה שלו עצמו כדי להוכיח את קיומו של אירוע חריג ( עב"ל 34697-06-12 אלי פסח לאופולד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.2.14 בפסקה 13 וההפניות שם; עב"ל 18386-12-10 קונסטנטין ז'ירנובסקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.1.12 בפסקה 8 וההפניות שם).

מן הכלל אל הפרט
אין חולק כי בהתאם לדו"ח הכניסות והיציאות של התובע ולדרכונו, הוא טס לדוברובניק בטיסת הלוך ושוב ביום 14/7/02 ולמחרת היום (ביום 15/7/102) הוא טס בטיסת הלוך ושוב לרומא, הזמן הקצר יחסית של ההיעדרות מן הארץ כמו גם המתכונת הדומה לנסיעות אחרות המפורטות ביומנו של התובע, מתיישבים עם טענתו של התובע לפיה מדובר היה בנסיעות למטרות עבודה .
נציין כי יומנו האישי של התובע אשר השתמר בנסיבות שלא הובררו והוצג לראשונה בחלוף למעלה מעשור, איננו מהווה ראיה "אובייקטיבית", ויש קושי לקבוע בהסתמך עליו ראיה נחרצת לעניין משך הטיסות ומועדן, עם זאת, לצורך הדיון אנו נכונים לצאת מנקודת הנחה שלפיה אכן מדובר היה בטיסות עבודה בשעות כמפורט ביומן.
דא עקא שעיון ביומנו של התובע מעלה כי עבודתו השגרתית הייתה כרוכה בטיסות עבודה רבות מאוד ליעדים שונים באירופה , כך לדוגמא, עיון ביומן מעלה כי בין 2-5 ביולי התובע טס הלוך ושוב לקופנהגן, אחר כך לאילת ואחר כך למלגה, שבוע לאחר מכן טס לדבלין ובהפרש של יום אחד – לפריז דו"ח הכניסות היצ יאות מהארץ מעלה כי היו בעבר הזדמנויות אחרות, בהן התובע נדרש לבצע עבודה הכרוכה בטיסה לחו"ל יום אחרי יום.
ודוק בענייננו אין מדובר בשתי טיסות שבוצעו ברצף באותו יום עבודה. מדובר בשתי טיסות שכל אחת מהן בוצעה ביום עבודה אחר, כאשר מהפירוט ביומנו של התובע עולה כי בין שתי הנסיעות (זו לדוברובניק וזו לרומא) הפרידו 16 שעות שבהן התובע נח בביתו והחליף כוחות ואין מדובר במאמץ חריג שנעשה ברצף ללא מנוחה. עוד יש להבהיר כי בכל אחת מהנסיעות, לאחר טיסה שנמשכה 3-4 שעות התובע ביצע עבודה ואפשר שאף נח מספר שעות במדינת היעד ואין מדובר בטיסה רצופה.
בבחינת למעלה מהצריך נציין כי השיהוי בו הוגשה התביעה מלמד כי בזמן אמת התובע ומקורביו לא סברו כי השבץ אירע עקב עומס עבודה חריג ולפיכך מלכתחילה הוגשה תביעת נכות רגילה, והטענה לפגיעה בעבודה לא התעוררה אלא בחלוף עשור.
לנוכח האמור אנו סבורים כי הטיסות שביצע התובע בימים שקדמו לאירוע המוחי אינן שונות באופן מהותי ממתכונת העבודה הרגילה של התובע ואין ענייננו באירוע חריג.
בשולי הדברים יוער, כי לדיד נו בנסיבות דנן אין כל רלוונטיות להוראות סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי. עניינו של הסעיף הנ"ל באירוע תאונתי שאירע לעובד בדרכו לעבודה (תוך הרחבת הכיסוי הביטוחי שניתן לתאונות שמ תרחשות תוך ועקב העבודה). אין בהוראות סעיף זה כדי ליצור אירוע תאונתי "יש מאין".
אשר לטענה כי הטיסה כשלעצמה עשויה להיחשב כאירוע שיוצר פגיעה/חבלה המובילה לשבץ מוחי ראשית יש להבהיר כי טענה זו איננה מתיישבת עם מילות החוק, לפיהן יש להצביע על אירוע נקודתי תאונתי, אשר חולל את מנגנון הפגיעה. מעבר לכך, עיינו בחוות הדעת שצירף התובע לסיכומיו אלא שלא מצאנו בה את שמבקש התובע להסיק, שכן חוות הדעת שם עסקה במי שעלה לטיסה במצב של דחק נפשי. נציין כי לא הובאה בפנינו אף לא ראשית ראיה למחקר רפואי או לחוות דעת לפיה טיסות קצרות שביניהן הפסקות ארוכות בנות שעות, עשויות ליצור מנגנון שמוביל לשבץ מוחי.
לנוכח כל האמור לעיל מצאנו כי דין התביעה להידחות.
כמקובל בהליכים מסוג זה אין צו להוצאות.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ח, (19 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר יהודה פינקלשטיין
נציג מע סיקים


מעורבים
תובע: יעקב טרופר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: