ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מור בוחניק נגד אופנת גונג בע"מ :

לפני כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם
נציג ציבור (עובדים) - מר אפרים ויגדר
נציגת ציבור (מעסיקים) - ציפי בר נוי

התובעת:

מור בוחניק, ת.ז. XXXXXX954
ע"י ב"כ עו"ד יצחק לוי

-
הנתבעת:
אופנת גונג בע"מ, ח.פ. 514703180
ע"י ב"כ עו"ד ישי מדלסי

פסק דין

תביעה זו עניינה פיצוי התובעת בגין פיטורים שלא כדין מחמת הריונה תוך הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה או חוק השוויון ) וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל ואובדן הזדמנויות וזכויות.

רקע עובדתי

1. הנתבעת היא רשת העוסקת בתחום האופנה ומחזיקה בחנויות ברחבי הארץ.

2. התובעת עבדה כמוכרת בשירות הנתבעת בסניף נתיבות מיום 15.10.15. הצדדים חולקים באשר למועד סיום העבודה בעוד התובעת טוענת כי עבדה עד ליום 11.2.16. הנתבעת טוענת כי התובעת הפסיקה לעבוד ביום 22.1.16.

3. התובעת החלה עבודתה כמוכרת בגדים ולאחר מכן קודמה לעבוד כקופאית. היקף עבודתה של התובעת עמד על כ-75% משרה על בסיס שכר של 25 ₪ לשעה.

4. ביום 11.2.16 , הודיעה התובעת למנהלת החנות הגב' אלינה פטרוס (להלן : הגב' פטרוס) כי התבשרה שהיא מצויה בחודש השלישי להריונה. לטענת התובעת, פוטרה לאלתר. הנתבעת מנגד טוענת , כי התובעת הודיעה על הפסקת עבודתה כשלושה שבועות קודם ולכן ואת ההודעת על הריונה מסרה כאשר הגיעה ליטול את שכרה לחודש ינואר 2016.

על יסוד המחלוקת בין הצדדים - האם פוטרה התובעת או התפטרה, מבוססות כל עילות תביעת התובעת.

5. מטעם התובעת העידה היא עצמה ואילו מטעם הנתבעת העידו מר יוגב ביטון (להלן: מר ביטון) בעלים ושותף בנתבעת, הגב' פטרוס מנהלת החנות בסניף נתיבות והגב' אסתר ססנוקר (להלן: גב' ססנוקר).

טענות הצדדים
6. לטענת התובעת, פוטרה מעבודתה אך בשל הריונה ובכך פגעה הנתבעת בזכויותיה וגרמה לה נזקים ממוניים ולא ממוניים שבגינם זכאית היא לפיצוי כולל בסך של 134,155 ₪. עוד טענה התובעת, כי פיטוריה נעשו מבלי שניתנה לה זכות הטיעון תוך הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
התובעת העמידה את תביעותיה על פיצוי בגין הפרת זכות השימוע בסך של 25,000 ₪, פיצוי בגין אובדן השתכרות בסך כולל של 25,402 ₪ (בעבור 5.5 חודשים עד למועד הלידה בסך של 18,150 ₪ וכן אובדן דמי לידה בסך של 7,252 ₪), פיצוי מכוח שוויון ההזדמנויות בעבודה בסך של 50,000 ₪, פיצויים בגין עוגמת נפש, כאב וסבל, אובדן הזדמנויות, ציפיה והסתמכות בסך של 26,000 ₪, אובדן דמי הבראה (5 ימים) בסך של 1,890 ₪, אובדן פיצויי פיטורים בסך של 3,300 ₪, אי ביצוע הפרשות לקופת גמל (עבור 3.5 חודשי עבודה) בסך של 1,963 ₪ וכן בגין אי תשלום 4 ימי חופשה בעבור תקופת עבודתה בסך של 600 ₪.

7. לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה חסרת בסיס כאשר התובעת עצמה התפטרה מעבודתה ולאחר מכן משגילתה שהיא הרה, בעת שהגיעה לקחת את משכורתה לחודש ינואר 2016, הודיעה כי היא בהיריון וביקשה לשוב לעבודה ומשהתברר לה כי התפטרותה נכנסה לתוקף, הגישה תביעתה זו.

עוד טענה הנתבעת, כי התביעה אינה פרופרציונאלית לסעד שהתבקש ואינה מתבססת על תשתית עובדתית ראויה.

8. הנתבעת טוענת, כי ביום 22.1.16 הודיעה התובעת לגב' פטרוס על סיום עבודתה בטענה שהיא אינה יכולה להמשיך לעבוד במשמרות ובהיקפי המשרה שנדרשו ממנה בשל היותה סטודנטית וכי בעלה אוסר עליה להמשיך ולעבוד במשמרות. לטענת הנתבעת, באותו המועד נערך פרוטוקול שימוע והדברים נרשמו בנוכחות התובעת. הנתבעת מכחישה את טענת התובעת כי היא פוטרה ובפרט כי פוטרה בשל הריונה. לטענת הנתבעת, לא הייתה כלל כוונה לפטר את התובעת וממילא לא היה צורך בשימוע. הנתבעת טוענת, כי פרוטוקול העזיבה שאותו ערכה הגב' פטרוס ביום עזיבת התובעת משקף עמדתה זו. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובעת הודיעה לראשונה על הריונה כשלושה שבועות לאחר התפטרותה כאשר הגיעה לקבל את שכרה והיא אף לא תמכה טענתה על הריונה במסמך רפואי כלשהו.

הנתבעת טוענת, כי חוק עבודת נשים אינו חל על התובעת ומשכך כל הסעדים הכספיים הנובעים מכך, דינם דחייה. לטענתה, שילמה לתובעת את כל זכויותיה במועד והתובעת עצמה לא נתנה הודעה מוקדמת כנדרש בחוק.

ה

פיטורים או התפטרות?

9. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה, האם פוטרה התובעת או שמא התפטרה מרצונה?

גרסת התובעת היא כי בעת שבאה ליטול את שכר חודש ינואר 2016 הודיעה על הריונה ופוטרה על אתר. הנתבעת מנגד טוענת כי התובעת התפטרה כשלושה שבועות קודם לכן וכי בגין התפטרות זו ערכה פרוטוקול שימוע.

10. כעולה מעדותו של מר ביטון, הסמכות לקלוט עובדים ולפטרם נתונה למנהלת הסניף ו אילו לו עצמו אין כל מעורבות בעניין זה (עמ' 10 לפרוטוקול; עמ' 12 שורות 32-35 לפרוטוקול) . עוד אישר מר ביטון כי מעולם לא שוחח עם התובעת ואף לא פגש בה. מעדותו של מר ביטון עולה כי הוא לא טען כלפי התובעת דבר בעניין היעדרותה (עמ' 10 שורות 23-25 לפרוטוקול).

מר ביטון לא היה יכול לאשר באיזה מועד דיווחה הגב' פטרוס על סיום עבודתה של התובעת והוא הודה כי לא היה מעורב כלל בשימוע שנערך לתובעת. מעדותו עולה גם כי מנהלות הסניפים הונחו לערוך שימוע לעובד ולהחתים את העובד על פרוטוקול השימוע (עמ' 11 שורות 9-11 לפרוטוקול). בחקירתו החוזרת טען מר ביטון כי גם במקרה של התפטרות נערך פרוטוקול שימוע שבו מצוינת הסיבה להתפטרות (עמ' 14 שורות 11-13 לפרוטוקול).

11. בפרוטוקול השימוע שאינו נושא תאריך, נרשם כהאי לישנא:-

"טענת המעסיק

  1. תפקודך בעבודה אינו כמצופה, אינך עומדת בדרישות התפקיד.
  2. אי התאמה ואי קבלת מרות.

טענות העובדת
יש לי לימודים ובעלי לא מסכים שאני אעבוד ועל כן לא יכולה להמשיך לעבוד 4 ימים בשבוע במשמרות.

סיכום - הוחלט על הפסקת עבודה מיום העובדת החליטה לעזוב מרצונה". (הרישום בכתב, הוסף בכתב יד על גבי טופס פרוטוקול סטנדרטי מודפס - י.א.ש).

בעדותה ציינה הגב' פטרוס כי ערכה את הפרוטוקול לאחר שהצדדים שוחחו על כך שהתובעת אינה ממשיכה לעבוד. לדבריה, רשמה את הפרוטוקול כתרשומת כדי לזכור את הסיבות שבגינן התובעת עוזבת.

12. משנטען כלפי הגב' פטרוס כי היא מחקה את הסעיף השני לטענות המעסיק בפרוטוקול הסטנדרטי - "אי התאמה וקבלת מרות" והיא נשאלה האם היו לה טענות בעניין תפקוד התובעת בעבודה, השיבה:

"לא היו לי טענות כלפיה. היא הייתה עובדת בקופה לא הייתה עושה טעויות אבל היא לא יכלה לתת לי משמרות. היא אמרה שהיא לא יכולה להמשיך לעבוד כי היא לא יכולה לבוא לעבוד אחרי הלימודים כי בעלה לא רואה אותה. זה מה שהיא אמרה לי שזה הסיבה שהיא רצתה לעזוב. ואז היא הבטיחה לי שאם אני אצטרך משמרות בקופה אז היא תחליף לי קופאית עד שאמצא קופאית קבועה. (עמ' 17 שורות 10-14 לפרוטוקול).

בהמשך עדותה טענה העדה כי הפרוטקול נרשם כאשר התובעת נכחה בחנות, אך היא לא ידעה לציין האם התובעת הייתה לידה כאשר נרשם הפרוטוקול. עם זאת, אישרה העדה כי לא החתימה את התובעת על הפרוטוקול, כי לא מסרה את הפרוטוקול בידי התובעת וכי לא ציינה תאריך על גבי הפרוטוקול. העדה הוסיפה וציינה כי אינה זוכרת האם הודיעה למר ביטון על השימוע שהתקיים.

משעומתה הגב' פטרוס עם טענת התובעת שלפיה התובעת ביקשה ממנה לשוחח עם מר ביטון וזאת על רקע דברי התובעת שהנתבעת טענה בפניה כי לא ניתן לחזור לעבודה בגלל ההיריון השיבה , כי התובעת אכן ביקשה ואף פנתה אליה טלפונית לשאול אם היא דיברה והיא אכן השיבה לה כי היא שוחחה עם מר ביטון ואולם בפועל היא לא עשתה כן.

13. בפני הגב' פטרוס הוצג תמליל השיחה שבמסגרתה אמרה:

"אלינה: הלו
מור: אלינה מה העניינים?
אלינה: בסדר מורוש
מור: תגידי רציתי לדבר איתך
אלינה: כן
מור: אין סיכוי שאת בכל זאת מנסה לדבר איתם, עם יוגב או מישהו אלינה: אני כבר דיברתי איתם
מור: זה לא עוזר?
אלינה: לא. אמרתי לו כבר.
מור: כי זה כאילו לא פוגע לי בעבודה או משהו כזה את מבינה, עבדתי רגיל אלינה: אני מבינה חמודה אבל הוא לא רוצה להחזיק אישה בהריון מור: ממש עד כדי כך?
אלינה: כן. מספיק אוריין עושה לי בעיות ואמרתי לו שאת אמרת שאת בהריון כשבאת לקחת את המשכורת והוא אמר לי לא.
מור: הוא לא מוכן?
אלינה: לא הוא לא מוכן" (הדגשות שלי - י.א.ש.)

משנשאלה הגב' פטרוס האם ביום 14.2.16 ביקשה התובעת לשוחח עם מר ביטון או מישהו מההנהלה, השיבה בחיוב, לא הכחישה את תוכן השיחה אך טענה בעדותה כי הדברים נאמרו על דעת עצמה וכי כלל לא שוחחה עם מר ביטון. עוד הוסיפה כי: "היא שאלה אותי אם דיברתי. אמרתי שכן דברתי אבל אני לא דיברתי עם יוגב ואני לא חשבתי שזה כל כך חשוב כי היא כבר עזבה את העבודה ולא הודיעה לי שום דבר לפני" (עמ' 20 שורות 33-35 לפרוטוקול).

14. לטענת התובעת, נעדרה מעט בשל תקופת מבחנים ו מעולם לא אמרה כי בעלה מתנגד לעבו דתה במשמרות (עמ' 6 שורות 8-13 וכן שורות 27-30 לפרוטוקול) . הגב' פטרוס טענה כי לא הסכימה לתת לתובעת "משמרת פה משמרת שם" היות שהתובעת לא ביקשה זאת מלכתחילה וכי רק לאחר מכן הודיעה לה על כך. לדבריה, סירובה נבע מכך שבשלב זה כבר קלטה עובדת קבועה. משנשאלה מתי היא קלטה את העובדת השנייה, השיבה: "לפני" (עמ' 20 שורה 11 לפרוטוקול) משעומתה עם העובדה כי יומיים קודם לכן הציעה לתובעת לבוא לעבוד בימי חמישי ושישי, השיבה: " הצעתי רק שתהיה לי בעיה שאם פתאום אתקע בלי עובדת" (עמ' 20 שורה 13 לפרוטוקול).

בימים 9-10.2.2010 התקיימה בין התובעת לגב' פטרוס חליפת מסרונים:

ביום 9.2.16:
"הגב' פטרוס: מורוש בוקר טוב!! תגידי יום חמישי שישי את יכולה לעבוד?
התובעת: בוקר טוב. למה את מדברת איתי רק עכשיו? הייתי בטוחה שאת לא צריכה אותי יותר. לגבי חמישי לא. לגבי שישי אחזיר לך תשובה בערב.
הגב' פטרוס: לא דיברתי כי חשבתי שאת במבחנים.
התובעת: נכון אבל בכל זאת אם אני יכולה לעבוד אני עוזרת.. המבחנים נגמרים ביום חמישי.
הגב' פטרוס: טוב מורוש, אם את תוכלי לעבוד ביום שישי לפחות זה יעזור לי מאוד, תודה מראש.
התובעת: בסדר אני אדבר איתך בערב אעדכן ...."

וביום 10.2.16:

"התובעת: אלינה יום שישי אני יכולה לעבוד ..
גב' פטרוס: טוב חמודה, תודה
התובע: בכיף!!"

15. הגב' פטרוס נשאלה לעניין פנייתה לתובעת הגם שלכאורה על פי טענת הנתבעת, מדובר במועד שלאחר סיום עבודת התובעת, וכך השיבה:

"ש. האם את מאשרת לי כי ביום 09.02.2016 כשבועיים לאחר כתיבת הפרוטוקול שימוע, שלושה שבועות בסדר, פנית לתובעת בבקשה לעבוד עוד כשתי משמרות?
ת. לא. למה שתי משמרות? גם במקרה שאני לא אסתדר. אבל בסופו של דבר היא לא עבדה כי הסתדרתי כי לא הייתה לי תשובה. וזהו זה. בגלל זה היא לא המשיכה לעבוד. זה היה בסך הכל יום אחד.
ש. פנית לתובעת ואמרת לה "מורוש בוקר טוב, יום חמישי שישי את יכולה לעבוד?"
ת. כן. אני רשמתי אם היא יכולה באחד הימים לעבוד למה כי הייתי משבצת את הבנות אז שאלתי חמישי שישי והיא אמרה שישי כן. בסוף הסתדרתי אבל לא הייתי צריכה אותה לא חמישי ולא שישי.
ש. כתוב פה שהיא יכולה לעבוד בשישי ואמרת לה טוב תודה.
ת. נכון. אבל אחר כך התקשרתי אליה בטלפון שלא צריך. לא תמיד נעים להודיע לעובדת שלא לעבוד" (עמ' 19 שורה 3-12 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש. ).

עדותה של הגב' פטרוס לא הייתה מהימנה עלינו. כעולה מהעדויות על אף טענתה של הגב' פטרוס כי התובעת התפטרה, אין מחלוקת כי התובעת עבדה גם לאחר המועד שבו לכאורה התפטרה מעבודתה וזאת על בסיס פנייה של הגב' פטרוס אליה למלא מקום (כך לגרסת הגב' פטרוס) בעת היעדרות עובדת אחרת. עובדה זו עולה בקנה אחד עם טענת התובעת כי בתקופה זו הפחיתה ממשמרותיה רק בשל מבחנים (עמ' 7 שורות 31-32 לפרוטוקול) ואף עולה בקנה אחד עם תשובת התובעת לפניית הגב' פטרוס כאשר ציינה בפניה שהמבחנים מסתיימים . עוד נציין כי טענת הנתבעת שלפיה התובעת "לא יכלה לתת משמרות" אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שמתחילת עבודתה, לא עבדה התובעת בהיקף של משרה מלאה (עמ' 5 שורות 28-32 לפרוטוקול) .

זאת ועוד, מפרוטוקול השימוע עולה לכאורה כי הנתבעת טענה לכאורה כלפי התובעת כי היא אינה מתפקדת כראוי וכי אינה עומדת בדרישות התפקיד (שכן עילה זו בניגוד לעילה של אי קבלת מרות, לא נמחקה ממהפרוטוקול) אלא שהגב' פטרוס אישרה כי לא היתה לה כל תלונה כלפי התובעת ו טענה כי התובעת היא שביקשה להתפטר. לא שוכנענו כי רישום זה משקף דברים שנאמרו ואשר התובעת מכחישה אותם (עמ' 6 שורות 8-13 וכן 27-30 לפרוטוקול) ולא שוכנענו כי הפרוטוקול נערך בזמן אמת.

16. לכך נוסיף שהתובעת הגישה תמליל שיחה בינה לבין הגב' פטרוס ממנה עולה לכאורה כי הגב' פטרוס פנתה למר ביטון לנסות לשכנעו להמשיך להעסיק את התובעת על אף הריונה. מר ביטון נשאל בעניין זה וטען כי הוא אינו זוכר (עמ' 13 שורות 1-3 לפרוטוקול) והגב' פטרוס הודתה בפנינו כי שיחה שכזו לא התקיימה מעולם.

לא ברור לנו היכן לא דייקה הגב' פטרוס בדבריה, האם בשיחתה עם התובעת שם מסרה כי מר ביטון לא מוכן להעסיקה בשל הריונה או בעדותה בפנינו שבו טענה כי כלל לא שוחחה עם מר ביטון. כך או כך, בין אם מדובר בהנחיית מר ביטון או בהחלטת הגב' פטרוס (אשר אין מחלוקת כי היתה מוסמכת לקבל החלטות), התרשמנו באופן ברור כי התובעת פוטרה על רקע הודעתה על הריונה ובניגוד להוראות סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה .

הסעדים

17. כאמור, התובעת העמידה את תביעותיה לפיצוי ממוני בגין הפסדיה (בסך כולל של 57,957 ₪) ולפיצוי לא ממוני בגין פיטורים בניגוד להוראות חוק שיוויון ההזדמנויות והפרת זכות הטיעון (בסך כולל של 101,000 ₪) עוד תבעה את פדיון ימי החופשה בסך של 600 ₪.

18. על יסוד מסקנתנו שהתובעת פוטרה מחמת הריונה , זכאית התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה בעבור נזקיה הממוניים והלא ממוניים. בקביעת הפיצוי לקחנו בחשבון את תקופת העבודה והיקפה . עוד לקחנו בחשבון כי התובעת לא הוכיחה שעשתה להקטנת נזקיה, לא ציינה כי חיפשה עבודה אחרת ואף לא ציינה כי פנתה לקבלת דמי אבטלה (ראו ע"ע 549/08 סלאנגו קריסטליין בע"מ - אינה חי , 7.7.2010). על יסוד כל האמור אנו פוסקים כי הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן:

א. פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 20,000 ₪. במסגרת זו לקחנו בחשבון את עוגמת נפש, אובדן ההזדמנויות, הציפיה והסתמכות של התובעת אשר מהווים חלק ממרכיב שיעור הפיצוי מכח החוק ואין מקום לפסיקת סכום נפרד בגינם (ראו ע"ע 25805-12-11 מדינת ישראל - מירון חומש, 29.11.2016, סעיפים 21 -23 לפסק הדין ; ע"ע (ארצי) 635/06 רננה לוי - עיריית ירושלים, 11.2.2007).

ב. בגין נזקיה הממוניים של התובעת - משלקחנו בחשבון כי התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי עשתה דבר להקטנת נזקיה ובהתחשב בכך כי שכרה הממוצע לתקופת עבודתה עמד על הסך של 2,000 ₪ לחודש, אנו פוסקים פיצוי כולל בגין כל נזקיה הממוניים בסך של 10,000 ₪.

ג. עוד זכאית התובעת לתשלום פדיון 4 ימי חופשה בעבור תקופת עבודתה בהיקף של 42% משרה בממוצע ובסך של 336 ₪ (שכר יומי ממוצע עומד על סך של 84 ₪) .

ד. לאור המסקנה שאליה הגענו ושעל פיה לא נערך לתובעת שימוע כדין, זכאית היא לתשלום פיצוי בגין הפרת זכות הטיעון בסך של 7,000 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.16 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות משפט של התובעת בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ח, (29 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אפרים ויגדר
נציג ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

גב' ציפי בר-נוי
נציגת ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: מור בוחניק
נתבע: אופנת גונג בע"מ
שופט :
עורכי דין: