ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יריב בנטוב נגד אופיקס הסעות בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר אריאלה גילצר – כץ
גב' גל טלית, נציגת ציבור (עובדים)
גב' ברכה ליטבק, נציגת ציבור (מעסיקים)

התובע
יריב בנטוב ת.ז. XXXXXX201
ע"י ב"כ: עו"ד איתן גת – מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
הנתבעים

  1. אופיקס הסעות בע"מ ח.פ. 514013416
  2. אלכס בן אריה ת.ז. XXXXXX453

ע"י ב"כ: עו"ד דוד ברוש

פסק דין

התובע עבד כנהג מונית אצל הנתבעים והונפקו לו תלושי שכר. התובע טוען כי שכרו לא שולם לו. הנתבעת טוענכרו של התובע שולם לו במזומן. האם בדין הוגשה תביעה זו – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות וטענות הצדדים :

1. התובע עבד כנהג מונית והוא מחזיק ברישיון נהיגה על מוניות.

2. לתובע הונפקו תלושי שכר ע"י הנתבעת 1 ולאחר מכן ע"י הנתבע 2.

3. הנתבעת 1 היא חברה העוסקת במתן שירותי הסעה באמצעות מוניות.

4. הנתבע 2 מנהל תפעול בנתבעת ועל פי הסכם בינו לבין הנתבעת 1 הוא רשאי להפעיל מוניות באופן עצמאי (סעיף 2 לתצהיר הנתבע).

5. משנת 2013 ועד 2014 נתן התובע שירותי הסעה (כעצמאי) לנתבע.

6. בשנת 2014 התנתקו היחסים בין הצדדים ולטענת הנתבעים, התובע נותר להם חייב סך של 3,833 ₪ (נספח א' לכתב ההגנה).

8. מחודש 11/2014 התחדשו היחסים בין הצדדים והנתבעת הנפיקה לתובע תלושים. התובע השתכר שכר יסוד בגובה של 5,800 ₪ נטו. הוסכם בין הצדדים כי תערך התחשבנות בין הצדדים על כמות ההסעות שייבצע התובע.

9. מידי חודש בחודשו שלחה הנתבעת לתובע הודעות בדבר היקף העבודה שטרם בוצעה (נספח ב' 1 -ב' 9 לכתב ההגנה).

10. בסוף חודש 5/2015 הנתבעת פיטרה את התובע. התובע ביקש להמשיך ולעבוד והנתבע החל להעסיק אותו מחודש 6/15 עד לחודש 8/2015 .

11. התובע טען שחלה.

12. הצדדים חלוקים באשר לתנאי העסקתו של התובע.

13. לטענת התובע, הנתבעים התחייב ו לספק לו עבודה בגובה 15,000 ₪ בחודש והתובע עבד אצל הנתבעים במשך 9 חודשים.

14. לטענת התובע, הנתבעת נותרה לו חייבת שכר עבודה (141,000 ₪), דמי חופשה (6,818 ₪), פיצוי פיטורים (6,600 ₪), פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה (6,660 ₪), פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה (5,000 ₪) פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר (2,000 ₪) ופיצוי בגין עוגמת נפגש (20,000 ₪).

15. לטענת הנתבעים, שכרו של התובע הוא כפי שצוין בתלוש השכר.
מאחר שהתובע לא עבד 240 יום אצל הנתבעת הוא אינו זכאי לחופשה. בשל הזמן הקצר שעבד הוא אינו זכאי לפיצוי פטורים שכן עבוד תו הופסקה לאחר 7 חודשים ונוכח התקופות הקצרות התובע איננו זכאי לפיצוי פיטורים.

עדויות:

מטעם התובע העיד התובע וכן מר שרל אביכזר, אשר עבד כנהג מונית אצל הנתבעת.

מטעם הנתבעים העידו מר ישראל אורבך, מנהל הנתבעת , והנתבע 2.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה .

התקופה הראשונה:

אין מחלוקת כי בתקופה הראשונה (משנת 2013) התובע עבד כעצמאי, כפי שהתובע טען בעצמו בכתב תביעתו (ס' 2 ו-3 לכתב התביעה).

התובע עזב את העבודה בתחילת שנת 2014 כיוון שנסע לחו"ל. לפיכך , התנתקו היחסים (ס' 3 לתצהיר התובע וס' 5 ו – 6 לכתב ההגנה). נכון ליום 1/1/14 התובע נותר חב סך של 3,833 ₪ בגין כספים ששולמו לו ביתר (כמקדמה על חשבון מתן שירותי הסעה אותם לא נתן בפועל עקב עזיבתו) (עותק כרטסת ממוינת של התובע אצל הנתבעת לתקופה הנ"ל צורף כנספח א' לכתב הגנה ).

התקופה השנייה:

בחודש 11/2014 שב התובע לעבוד אצל הנתבעת ולאחר מכן אצל הנתבע.

הנתבעים העלו לראשונה טענתם בסיכומיהם כי התובע עבד כעצמאי אצלם גם בתקופה השנייה. מאחר שזו הרחבת חזית דינה להידחות.

התובע ביקש ממנהל הנתבעת לאפשר לו לשוב לעבוד אצל הנתבעת והפעם כשכיר והבטיח גם להשיב את חובו מהתקופה הראשונה לנתבעת תוך כדי עבודתו בתקופה השנייה (ס' 5, 6 לכתב ההגנה).

לטענת התובע, מחודש 11/14 ועד 8/15 עבד אצל הנתבעת ולא קיבל שכר כלל אולם לטענתו, פחד לעזוב את עבודתו אצל הנתבעים כיוון שחשש מהאיומים שהופנו כלפיו. ברם, לא הובאה ולוּ ראשית ראיה באשר לטענה זו. לא זו אף זו, התובע חזר לעבוד אצל הנתבעים כששב לארץ ולא נראה כי חשש מהם. נציין כי התרשמנו מעדותו כי התובע אינו העובד אשר יעבוד במקום כלשהו ללא קבלת משכורת.

לאחר שהתובע פוטר ע"י הנתבעת (5/15), הוא החל לעבוד אצל הנתבע מחודש 5/15.

בחודש 8/15 התובע עזב את הנתבעת לטענתו בשל בעיה רפואית ו עקב התייחסות הנתבע אליו:
"ב- 13.8.2015 הודעתי לנתבע, כי אני סובל מבעיה רפואית המקשה עלי לשבת פרקי זמן ממושכים, ולכן קשה לי לנהוג, הנתבע סירב לאשר את ימי המחלה ואמר: "מצדי תיקח גלגל ותשב עליו". התנהגות זו הגדישה את הסאה, ולאחר כל ההשפלות, ואי תשלום השכר הנחתי את המפתחות ועזבתי את העבודה" (ס' 18 לתצהיר התובע).

ברם, התחוור כי הסיבה האמתית לעזיבתו של התובע נעוצה בעבודה אחרת שבה החל התובע לעבוד, כנהג מונית:

"ש: אחרי שסיימת את העבודה אצל הנתבעים נקרא לזה ככה, נגיד אוגוסט 15' מה עשית?
ת: עבדתי אצל אבא שלי.
ש: קריית ביאליק.
ת: קריית ביאליק."
(עמ' 11 לפ' שורות 8-4 לעדות התובע)

מה היו תנאי העסקתו של התובע?

התובע שכר מהנתבעת מונית ורישיון להפעלת מונית, כיוון שלתובע לא הייתה מונית ולא היה לו רישיון להפעלת מונית וההכנסות מהמונית היו שייכות לתובע. התובע קיבל מונית לשימושו ולעסקו. בתמורה, ביצע התובע שירותי הסעה עבור לקוחות הנתבעת בקיזוז דמי ניהול בשיעור של 10%. התובע שילם את הוצאות הדלק .

ההסכם עם שרל אביכזר, נהג מונית שעבד אצל הנתבעת בשנים 2013- 2014, היה שו נה. העד השתכר באופן אחר והוא זה אשר הנפיק חשבוניות. מעדותו של העד התחוור כי כלל לא התקיימו יחסי עבודה בינו לבין הנתבעת. העד לא היה מחוייב לקחת נסיעות, המונה היה שייך לו ושילם דמי שכירות על המונית (עמ' 6 לפ' לעדות אביכזר).

לטענת התובע גם בתקופה הראשונה הובטחה לו הכנסה של 15,000 ₪:

"ת: הובטח לי שאני אעשה לפחות לפחות 15 אלף שקל בחודש אם אני אהיה מצוות לאלכס ואני לא מתווכח אתו על כלום, תעבוד, אני כל נסיעה תיקח, איך הוא אמר לי כל נסיעה תיקח אתה תגיע ל-15 אלף שקל.
ש: אתה מדבר על התקופה הראשונה.
ת: גם הראשונה וגם השנייה.
.....
ש: אבל הבטיחו לך את זה בפעם הראשונה.
ת: כן.
ש: או קיי.
ת: זו הסיבה שהלכתי לעבוד אתם."

(עמ' 17 שורה 2 –6 , 18 – 21 לעדות התובע)

כשנשאל מה היה ההבדל בין 2 התקופות, התחוור כי בכלל הובטח לו שכר בגובה של 5,800 ₪ ולא 15,000 ש"ח :

העד, מר בנטוב : או קיי, ההבדל הוא שכל הכסף מגיע ישירות לאופיקס, על העבודה נכנסת ישירות לאופיקס גם אם אני עובד בגט טקסי זה היה על החשבון שלהם, הרי בגט טקסי 99 אחוז מהנסיעות זה אשראי, הכל נכנס ישירות לחשבון הבנק שלהם, כל הנסיעות שהוא נותן לי, אשראי, בתי ספר, מפעלים, חברת חשמל זה וזה הכל נכנס אליו, אני מקבל מינימום שכר 5800 ₪ בחודש עם אופציה שהוא הבטיח לי שאתה תעשה את כל מה שאני אומר לך אתה תגיע ל-15 אלף שקל.

כבוד הש' גילצר : ובתקופה הראשונה?
העד, מר בנטוב : בתקופה הראשונה הייתי מקבל את הכל פחות, משלם לו עמלה.
כבוד הש' גילצר : כמה עמלה שילמת לו?
העד, מר בנטוב : עשרה אחוז.
עו"ד ברוש : גם עכשיו אמרת לי.
העד, מר בנטוב : לא קיבלתי את זה.
כבוד הש' גילצר : זה אותו דבר.
העד, מר בנטוב : אבל לא קיבלתי את זה.
כבוד הש' גילצר : אבל התנאים הם אותם תנאים.
העד, מר בנטוב : אבל זה היום מה שאני עובד חשבוניות שלו, אוטו שלו, הכל שלו, אני עובד אצלו שכיר, הכל אצלו.
(עמ' 29 לפ' שורה 9 – 26 לעדות התובע )

בשתי התקופות, הראשונה והשנייה, לא היה כל שינוי בתנאי עבודתו של התובע: המונית והרישיון היו בבעלות הנתבעים, התובע שילם בעבור הדלק והנסיעות הפרטיות של התובע הגיעו לכיסו הפרטי:

"ש: עכשיו אני שואל שאלה בבקשה תענה לי נתתי לך דוגמה ספציפית.
ת: כן.
ש: קיבלת עבודה ב-10 אלפים שקל מאופיקס.
ת: כן.
ש: ועוד נסיעות מגט טקסי באלפיים ועוד מזומן שגבית מנוסעים פרטיים באלפיים, כמה אתה אמור לקבל מתוך זה?
ת: לא הספקתי לעקוב אחרי כל המספרים.
ש: נורא פשוט, מה אתה אמור לקבל מתוך זה?
ת: מה שיש פחות 10 אחוז.
ש: זה הכל.
ת: כן." (עמ' 27 לפ' שורות 16-3 לעדות התובע)

ההבדל היחיד בין התקופה הראשונה לתקופה השנייה היא הנפקת תלושי שכר. שוכנענו כי על פי בקשת התובע הונפקו לו תלושי לשכר. לא נעלם מעינינו כי על גבי נת/1 נרשם שהתובע "קיבל בשיקים ע"ח" ואלה לא הוצגו שכן התשלום נעשה במזומן אולם גם הסך של 4,100 ₪, ששולם בסוף יחסי העבודה שאינו שנוי במחלוקת, שולם גם הוא ב מזומן:
"ש: זה היה שזרקת לו את זה על הקקטוסים.
ת: לא זוכר אין לי קקטוסים בגינה אני רוצה להזכיר לך שאני בן אדם נכה ולא יכולתי לרדת למטה, ואולי הוא לא היה מוכן לעלות למעלה אז אולי זה דרך החלון נזרק אליו במעטפה לא בשטרות שמתעופפים על קקטוסים.
ש: תודה רבה.
ת: מי זורק כסף על קקטוסים?
מר בנטוב : אתה כסף עם אטב כביסה.
העד, מר אלכסנדר : לפחות קיבלת אותו."
(עמ' 62 שורה 15 - 18 לעדות אלכסנדר בן ישראל)

השכר שקיבל התובע נרשם ומופיע בדוחות (נת/1 ריכוז גביית כספים במזומן מלקוחות פרטיים , כרטיס הנהלת חשבונות). מכרטסת הנהלת החשבונות עלה כי אכן שולמו לתובע 5,800 ₪ מיד חודש בחודשו (נת/1). הדעת נותנת כי עובד אשר איננו מקבל תמורה בעבור עבודתו לא ימשיך לעבוד. טענותיו של התובע באשר לאלימות לא הוכחו כלל וכלל.

זאת ועוד, ריכוזי המונה מעלים כי בתקופת עבודתו גבה התובע 96,000 ₪ במשך 9 חודשים או למצער לא הוכח אחרת. סכום העולה על מכפלת 9 חודשים ב - 5,800 ₪.

אין בידנו לקבל את חישובי התובע לפיהם על פי תלושי המונה, בכל התקופה הרוויחה המונית 75,766 ₪ כולל סכומים שנגבו ע"י התובע (11,972 ₪) קרי סה"כ 63,794 ₪ בניכוי העלויות החודשיות של הפעלת המונית והדלק לחודש. לכן, לטענת התובע הוא לא השתכר כלל. הדבר אינו מתיישב עם השכל הישר. עובד אינו עובד ללא תמורה במשך 9 חודשים. טענו תיו של התובע כי בקבלות מופיעים נתונים שאינם הגיוניים ( נסיעות בסכומים לא הגיוניים ובימים שהתובע לא ביצע) ושימוש במונית ע"י נהג אחר (ששי) או מישהו אחר , לא הוכחה כלל ועיקר (ס' 20 ד' לתצהיר התובע).

מסקנתנו היא שהתובע קיבל תמורה של ל פחות 5,800 ₪ לחודש.

אכן, לא נחתם עם התובע הסכם למתן שירותים ולא הודעה על תנאי העסקה. ברם, הוכח כי אכן הנתבעת שילמה לתובע למצער שכר מינימום.

עם זאת, הנתבעים לא שילמו לתובע דמי חופשה והפרשות פנסיות. משלא הוגש תחשיב נגדי, הננו מחייבים את הנתבעים בדמי חופשה בסך 2,840 ₪ (על בסיס המשכורת החודשית, כפי שהופיעה בתלושי השכר) . מאחר שהנתבע עבד 9 חודשים, הנתבעים היו מחויבים להפריש לתובע לקרן פנסיה רק בעבור 3 חודשים, אולם לא הוגש תחשיב נגדי. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,114 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

הנתבעת מודה כי לא ניתנה לתובע הודעה על תנאי העסקה. לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד שכן הנתבעת היא זו שניזוקה בגלל מחדל זה ונגררה להליכי ם כאן.

לא הוכחה התעמרות בתובע ובוודאי שלא הוכחה אלימות כלפיו. ברם, זריקת משכורתו של התובע לתוך חצר אינה מעשה יאה ואיננו מעשה מכובד ובשל כך הננו מחייבים את הנתבעים בסך של 1,000 ₪.

סוף דבר:

על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
דמי חופשה בסך 2,840 ש"ח
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 7,114 ₪
פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 1,000 ₪.
משמרבית התביעה נדחית – אין מקום לפס יקת הוצאות לטובת התובע.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ט' ניסן תשע"ח ( ‏25 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' גל טלית
נציגת ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

גב' ברכה ליטבק
נציגת ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: יריב בנטוב
נתבע: אופיקס הסעות בע"מ
שופט :
עורכי דין: