ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוניברסיטת אריאל בשומרון נגד ארגון הסגל הבכיר באוניברסיטת אריאל... :

28 מרץ 2018
לפני: כבוד השופט כאמל אבו קאעוד - סגן נשיא
נציג ציבור עובדים מר נתן מזרחי
נציגת ציבור מעסיקים גב' מירה חזות

המבקשת:
אוניברסיטת אריאל בשומרון
ע"י ב"כ: עו"ד יעל דולב והילה הרביץ-קוסיאק

-
המשיבים:
1. ארגון הסגל הבכיר באוניברסיטת אריאל בשומרון
ע"י ב"כ: עו"ד אורית ז'ילוני קליינמן

2. הועדה לתכנון ותקצוב - המל"ג
ע"י ב"כ: עו"ד חיה שפיגל

3. משרד האוצר/המשרד הראשי
ע"י ב"כ: עו"ד מאור סבג

החלטה

המבקשת, אוניברסיטת אריאל בשומרון, היא מוסד אוניברסיטאי.
האם יש ליתן צו מניעה נגד השביתה הצפויה של הסגל הבכיר באוניברסיטת אריאל שמטרתה להסדיר את תנאי עבודתם, זכויותיהם וביטחונם התעסוקתי - זוהי השאלה בה אנו נדרשים להכריע במסגרת הליך זה.

יצוין כי משמדובר בבקשה למתן סעד זמני כל הקביעות שיפורטו במסגרת ההחלטה הן לכאוריות בלבד.

הצדדים להליך

המבקשת – אוניברסיטת אריאל, היא מוסד אוניברסיטאי (להלן גם: " האוניברסיטה" או "אוניברסיטת אריאל").

המשיב 1 – ארגון הסגל הבכיר באוניברסיטת אריאל בשומרון, משמש, כארגון היציג של הסגל הבכיר המועסקים במבקשת (להלן: "ארגון הסגל הבכיר").

המשיבה 2 היא הוועדה לתכנון ותקצוב (להלן: " הות"ת") הפועלת במסגרת המועצה להשכלה גבוה (להלן: "המל"ג") הינה הגוף האחראי על תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל.

המשיב 3 הינו הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן: " הממונה על השכר").

התשתית העובדתית הלכאורית הצריכה לענייננו

ביום 10.7.14 נחתם בין המבקשת והמשיב 1 הסכם קיבוצי המסדיר את יחסי העבודה בין הצדדים מיום 1.10.2013 ועד ליום 1.10.17 (להלן: "הסכם 2013"). לאחר תום תוקפו של הסכם 2013 הצדדים ניהלו מו"מ לקראת חתימה על הסכם קיבוצי חדש.

ערב פתיחת סמסטר א' של שנת הלימודים הנוכחית, תשע"ח, הגישה המבקשת בקשה בהולה למתן סעדים זמניים שמספרה ס"ק 28334-10-17, עקב הכרזת סכסוך עבודה ושביתה על ידי המשיב 1 אשר התבררה בפני נשיא בית הדין השופט אייל אברהמי (להלן: "ההליך הראשון").

אלה העניינים שבסכסוך כפי שפורטו בהכרזה על סכסוך עבודה מיום 4.9.17:

"א. מבוי סתום במו"מ על חתימה על הסכם קיבוצי חדש, ואי היענות לדרישות ארגון הסגל בהסכם הקיבוצי החדש.
ב. דרישה להשוואת תנאי השכר והעסקה של חברי הסגל לתנאי השכר והעסקה של חברי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב.
ג. דרישה ליישום השוואת התנאים לקבלת תוספת הקריטריונים ושעות ההוראה הפרונטלית כפי שמבוצע בשאר אוניברסיטאות המחקר בישראל.
ד. עדכון תקנון המשמעת והכללתו כחלק אינטגרלי מההסכם הקיבוצי החדש.
ה. הקמת קרן מחקר לחברי הסגל הגמלאים.
ו. הפרשות סוציאליות בגין תוספת גמול תפקיד.
ז. הסדרת רישום ימי מחלה שלא נקלטו במערכת.
ח. סירוב המנהלה לניצול ימי המחלה בסדר בו הם נצברו (ימי מחלה שאינם לפדיון לפני ימי מחלה שהם לפדיון).
ט. סירוב לתשלום תוספת מחקר ב' בנסיבות שלא נתאפשר לגבות תוספת מחקר א' בנסיבות הקשורות למחקר עצמו עו לגורם המממן.
י. אי תשלום תוספת מחקר ב' בשנים תשע"ב ותשע"נ בשיעור שנקבע בהסכם השכר.
יא. אי ביצוע תשלום של 1,000 ₪ ברוטו על חשבון אי עדכון טבלאות השכר, כפי שבוצע בשאר האוניברסיטאות המחקר.
יב. אי כינוס ועדת המעקב ליישום ההסכם הקיבוצי הנוכחי חרף דרישות הארגון לכינוסה.
יג. הפרת ההסכם הקיבוצי בקשר עם עדכון חלוקה לקבוצות בשנת תשע"ז.
יד. קביעת ויישום נוהל קק"מ פוגעני באופן חד צדדי, שלא בהסכמת ארגון הסגל.
טו. דרישה לביטול נוהל סיום עבודה השולל את מוסד הקביעות.
טז. הכנסת שינויים בתקנון העמותה בעניין קוד אתי לחברי הסגל האקדמי והפקעתו מסמכות הסנאט, תוך פגיעה בחופש האקדמי ובזכויות חברי הסגל האקדמי הבכיר.
יז. חוסר תום לב המעסיק והתנהגות בדרך שאינה מקובלת ביחסי עבודה בכלל, וביחסי עבודה קיבוציים בפרט".

ההכרזה על סכסוך העבודה מושא ההליך הראשון עומדת גם בבסיס ההליך הנוכחי. הגם שסכסוך העבודה לא בא על פתרונו, לימים משכה המבקשת את בקשתה לאחר שהתקיים דיון ומו"מ בחסות בית הדין.

ההליך הראשון הסתיים באיבו כאמור, מבלי שהצדדים הגיעו לעמק השווה, ומבלי שהמשיב 1 נקט בצעדים ארגוניים. ערב פתיחת הסמסטר השני של שנת הלימודים הנוכחית, הגישה המבקשת בקשה שנייה למתן סעדים זמניים – זו הבקשה הנוכחית העומדת להכרעתנו.

עם הגשת הבקשה הנוכחית ביום 5.3.18, בית הדין זימן את הצדדים לדיון דחוף כבר ביום 6.3.18. לאחר דיון ענייני, במסגרתו נשמעו טענות הצדדים לגופן, הוסכם על השהיית השביתה והמשך המו"מ בחסות בית הדין. סוכם כי הצדדים יעדכנו את בית הדין בהתקדמות המו"מ ביניהם ונקבע דיון ליום 27.3.18.

טרם הדיון שהתקיים ביום 27.3.18 הצדדים עדכנו את בית הדין בהתקדמות המו"מ, ממנו למד בית הדין כי מחד גיסא אומנם חלה התקדמות במו"מ, אולם מאידך גיסא, המו"מ הגיע למבוי סתום.

בדיון הצדדים חידדו את המחלוקות ביניהם ונראה כי עדיין קיימים פערים בין הצדדים בנושאים הקשורים לתקופת ההסכם הקיבוצי ובתקנון המשמעת, כפי שיפורט להלן.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה במעמד הדיון.

דיון והכרעה

טענות הצדדים בתמצית

לטענת המבקשת, מזה שנה הצדדים מנהלים מו"מ לקראת כריתתו של הסכם קיבוצי חדש, שיחליף את ההסכם הקיבוצי שתוקפו יהיה רטרואקטיבי, החל ממועד סיומו של הסכם 2013. המבקשת פעלה בתום לב לקידום המו"מ ועשתה צעדים משמעותיים ומרחיקי לכת על מנת לצמצם את גדרי המחלוקות ולקבל את דרישות המשיב 1 בנקודות המהותיות ביותר. עם זאת המו"מ טרם מוצה, ויציאה לשביתה עכשיו תגרום לנזק ולא תקדם את המו"מ.

השביתה המתוכננת היא פעולה בלתי לגיטימית ובלתי מידתית של השבתת שירות ציבורי, אשר תביא לנזק כבד למבקשת, למוניטין שלה, ולסטודנטים ללא צורך אמתי ובלי כל פרופורציה.

השביתה היא שביתה פוליטית כשלמעשה המחאה היא נגד החלטות של רשות מנהלית, שכן הנושאים בגינם המשיב הכריז על סכסוך עבודה אינם ניתנים לשליטתה של המבקשת אלא בשליטת המשיבים - הות"ת והממונה על השכר. על כן השבתת המבקשת היא למעשה מחאה של המשיב נגד החלטות הריבון. למצער מדובר בשביתה משפטית שכן היא מכוונת כנגד תקנון המשמעת שאינו ניתן לתקיפה אלא באמצעות הליך משפטי בבתי המשפט האזרחיים ולא באמצעות הכרזה על סכסוך עבודה.

השביתה בלתי מידתית ומהווה פגיעה קשה בשירות ציבורי ומאזן הנוחות מטה את הכף בבירור לטובת היענות לבקשה.

לטענת ארגון הסגל הבכיר, כבר בחודש פברואר 2017, 8 חודשים לפני תום תוקפו של הסכם 2013, העביר למבקשת טיוטת הסכם קיבוצי. 8 חודשים לא התקבלה כל התייחסות מצד המבקשת. מאז הצדדים מנהלים מו"מ מייגע, במהלכו ארגון הסגל הבכיר הלך כברת דרך ארוכה והסכים לוויתורים כואבים. המבקשת, בחסות הרגולטורים – המשיבים 2 ו-3 – מבקשת להנציח את ההפליה והפערים הבלתי נסבלים בין תנאי העסקתם של חברי ארגון הסגל במבקשת לבין כלל עמיתיהם באוניברסיטאות המחקר האחרות.

במסגרת ההליך הראשון ולאחר דין ודברים בלשכתו של נשיא בית הדין השופט אייל אברהמי בחרה המבקשת למשוך את הבקשה לצו מניעה תוך שב"כ ארגון הסגל הבכיר הבהירה במעמד הדיון כי מחיקת הבקשה משמעה שארגון הסגל הבכיר מודיע שככל שלא ייחתם הסכם קיבוצי במועד הקרוב מאד וככל שלא יוסדר עניין תקנון המשמעת לא יהיה מנוס מפתיחה בשביתה. המבקשת בחרה ביודעין ובמושכל למשוך את בקשתה משום שהבינה וידעה כי אכן המו"מ הגיע למבוי סתום והיא נוקטת בצעדים חד צדדיים שבית הדין ביקש ממנה להימנע מכך. מכיוון שהבינה כי צו מניעה לא יינתן מחד, ומאידך המשך ניהול המו"מ בחסות בית הדין מרע את מצבה בחרה להסיר את בקשתה לצווים נגד השביתה. לפיכך פנייתה כעת הינה בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ובניסיון חסר תום לב להמשיך ולנהל מו"מ בחוסר תום לב.

הבקשה נגועה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים. המבקשת מנועה ומושתקת מלהגיש בקשה לצו מניעה נוסף לאחר שוויתרה על צו המניעה הקודם.

השביתה הינה זכות יסוד חוקתית וכלי מרכזי ולגיטימי ולעיתים גם הכרחי במימוש זכויות עובדים.

מדובר בשביתה כלכלית ולא בשביתה פוליטית.

מאזן הנזק נוטה בבירור לטובת אי הוצאת צווים.

המשיבים 2 ו-3 הצטרפו ככלל לטענות המבקשת ולשיטתן המו"מ טרם מוצה וניתן ליישב את הסכסוך בהמשך הידברות.

התשתית המשפטית
אין צורך להכביר במילים על חשיבותה של זכות השביתה. כידוע, זכות השביתה נגזרת מחופש ההתארגנות של העובדים והיא הכלי המרכזי למימושו. זכות זו הוכרה בפסיקה כזכות יסוד של העובדים. יפים לענייננו דברי בית הדין הארצי בעניין עובדי מנהל ומשק:

"חירות השביתה הוכרה במשפט הישראלי כזכות יסוד הלכתית והינה חלק, בין היתר, מזכות ההתאגדות. השביתה הינה כלי שנועד לשימוש בשלבים המתקדמים של המשא ומתן הקיבוצי, במטרה לשכנע את המעסיק לקבל את עמדת ארגון העובדים בנושא תנאי עבודתם. חירות השביתה הינה אפוא, חלק בלתי נפרד מניהול המשא ומתן הקיבוצי. נוסיף, כי שביתה מותרת היא שביתה הנוגעת לנושאים שניתן לנהל לגביהם משא ומתן קיבוצי וזאת, בכפוף לסייגים חוזיים. כלומר, ניהול משא ומתן בתחום יחסי העבודה כרוך בעיקרו במאמצי שכנוע הדדיים, באמצעות התדיינות. ואולם, במידה והצדדים אינם מצליחים להגיע לידי הסכם רשאי כל צד לנקוט באמצעים העומדים לרשותו כדי לשכנע את הצד השני".

מכאן, שהשביתה היא "כלי המאזן כוחות בפערי כוחות בין צדדים ליחסי עבודה קיבוציים", ומטרתה לאפשר לעובדים לשכנע את המעסיק לשנות את עמדותיו במסגרת המשא ומתן הקיבוצי ולהשיג שיפורים והטבות בתנאי העבודה שלהם.

הלכה פסוקה היא כי קיימים שלושה סוגים של שביתות שלכל אחד מהם משמעות שונה ואופן התייחסות שונה. הסוג הראשון הוא שביתה "כלכלית" שהיא מותרת; הסוג השני הוא שביתה "פוליטית" שהיא אסורה; הסוג השלישי הוא שביתה "מעין פוליטית" המוכרת כשביתה לגיטימית אולם היא מוגבלת בהיקפה. ובלשונו של המשפט העליון בעניין בזק:

"הנה כי כן, במציאות הקיימת בישראל כפי שעמדתי עליה לעיל יש מקום להבחנה בין שלוש שביתות שונות במהותן, במשמעותן ובתוצאה המשפטית המחייבת לגבי כל אחת מהן. השביתה האחת היא זו המוגדרת כשביתה כלכלית, שעניינה שביתה המכוונת דרך כלל כנגד המעסיק המבקש לפגוע בזכויות העובדים או המסרב לשפר תנאי עבודתם, שביתה שאפשר שתהיה מכוונת גם כנגד הריבון כשזה פועל במעמדו כמעביד או כאשר הוא מבקש להתערב, תוך ניצול כוחו השלטוני, לשינוי הסדרים קיימים ביחסי העבודה בין העובדים והמעבידים או למנוע הסדרים שכאלה. שביתה כזו מקובלת כשביתה לגיטימית.
השנייה, שביתה פוליטית טהורה המכוונת כנגד הריבון לא במעמדו כמעביד, אלא כמי שמופקד על קביעת מדיניות כלכלית שאינה מקובלת על ציבור העובדים בהיותם סבורים כי מדיניות כזו תצר את צעדיהם ותפגע ביכולתם להתמודד על קביעת זכויותיהם כעובדים. זו שביתה שנחשבת כלא לגיטימית, באשר מבקשת היא לערער את סמכותו של הריבון לקבוע מדיניות כלכלית בראייה רחבה של טובת כלל הציבור ולהכניעו לדרישות העובדים; זו שביתה המבקשת להתערב בהליכי חקיקה לגיטימיים של בית המחוקקים בגדר סמכותו ולא על-ידי שכנוע בדרכים המקובלות בשיטתנו הדמוקרטית, אלא על-ידי התערבות כוחנית אשר מבקשת לכפות על המחוקק את מה שאינו ראוי בעיניו. שביתה זו אינה לגיטימית, ויש הצדקה למנוע אותה.
השלישית, שביתה מעין-פוליטית הנמצאת בתווך שבין הקצוות האמורים, ועליה מבקש אני לייחד את הדיבור. במקרים הללו, הנופלים במתחם זה שתיארתיו לעיל, יקבל מבחן 'המטרה העיקרית' משנה תוקף שכן עסקינן באותם מקרים שבהם שובתים העובדים בנושא שאינו קשור ישירות לתנאי עבודתם במובן הצד אך משפיע עליהם באופן ישיר.
כך, כאשר יצביע המבחן המוצע ויעיד כי אכן קיימת השפעה ישירה על זכויות העובדים, גם אם שובתים הם כנגד הריבון, יתייצב משפט העבודה ויכתיר את שביתתם כ'שביתה מעין-פוליטית' אשר תזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד, בלי שככזו תסווג לאחד משני עברי הקשת, שכן עומדת היא על רגליה שלה".

נוסיף, כי בעניין עובדי הרכבת נפסק שכאשר קיימת שביתה בעלת גוון מעורב פוליטי וכלכלי, עילת השביתה תסווג על פי "מבחן המטרה העיקרית". כלומר, על בית הדין לבחון מהי המטרה הדומיננטית של השביתה – האם "כלכלית" או "פוליטית".

חוקיותה של השביתה וסיווגה נבחנות על פי עילות השביתה עליהן הכריז ארגון העובדים, ארגון הסגל הבכיר בענייננו. לפיכך, נבחן את עילות השביתה ונקבע באיזה אופן יש לסווג אותה. נקדים את המאוחר ונציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שהשביתה עליה הכריז המשיב 1 היא שביתה כלכלית. נפרט להלן את טעמינו לקביעה זו.

סיווגה של השביתה – שביתה כלכלית

עילות הסכסוך עליהם הכריז ארגון הסגל הבכיר פורטו לעיל ועיקריהם בנושאים כלכליים מובהקים ובכלל זה: חתימה על הסכם קיבוצי חדש, דרישה להשוואת תנאי שכר והעסקה של חברי הסגל לתנאי השכר וההעסקה של חברי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב, דרישה ליישום השוואת התנאים לקבלת תוספת הקריטריונים ושעות ההוראה הפרונטלית כפי שמבוצע בשאר אוניברסיטאות המחקר בישראל, הפרשות סוציאליות בגין תוספת גמול תפקיד, הסדרת רישום ימי מחלה שלא נקלטו במערכת, סירוב המנהלה לניצול ימי המחלה בסדר בו הם נצברו, סירוב לתשלום תוספת מחקר ב', אי ביצוע תשלום של 1,000 ₪ ברוטו על חשבון אי עדכון טבלאות השכר, כפי שבוצע בשאר האוניברסיטאות המחקר ועוד.

כמפורט לעיל, הצדדים דיווחו כי חלה התקדמות משמעותית במו"מ, היו ביניהם הסכמות וויתורים הדדיים על חלק מעילות הסכסוך, עם זאת נותרו ביניהם מחלוקות בשני נושאים עיקריים, המעכבים את החתימה על הסכם קיבוצי חדש: 1) תקופת ההסכם הקיבוצי החדש; 2) עדכון תקנון המשמעת והכללתו כחלק אינטגרלי מההסכם הקיבוצי החדש.

תקופת ההסכם היא חלק מעילת הסכסוך המפורטת בס"ק א' להכרזה על סכסוך עבודה, שעניינה: "מבוי סתום במו"מ על חתימה על הסכם קיבוצי חדש, ואי היענות לדרישות ארגון הסגל בהסכם הקיבוצי החדש". עילה זו היא עילה כלכלית מובהקת אשר נוגעת להסדרת תנאי העסקתם של חברי הסגל בכיר, זכויותיהם וביטחונם התעסוקתי. תקופת ההסכם, נוגעת במישרין לתנאי שכרם של הסגל הבכיר, היא עמוד התווך של ההסכם הקיבוצי, וללא הסכמה בעניין זה, היכול להשפיע על מרבית הנושאים בהסכם הקיבוצי, עלול הדבר להביא לקריסת ההבנות שהגיעו אליהם הצדדים עד כה במסגרת המו"מ.

עילת הסכסוך הנוגעת לעדכון תקנון המשמעת והדרישה להכללתו כחלק מההסכם הקיבוצי החדש, קשורה במישרין לתנאי העסקתם של חברי הסגל הבכיר שכן תקנון המשמעת כולל בין היתר הוראות משמעתיות ובכלל זה: שלילת קביעות, הורדה בדרגה, סנקציות מנהליות, גריעה מסמכותה של ועדת המשמעת והעברת סמכויותיה לגורמים מנהליים.

התרשמנו כי טענות ארגון הסגל הבכיר בעניין זה אינן מהוות דרישה להפקיע ממוסדותיה של האוניברסיטה את הפררוגטיבה הניהולית לקבוע סדרי עבודה המצויים בסמכותה, אלא לקיים שיח על אותם נהלים אשר יש בהם כדי להשפיע על תנאי עבודתם ושכרם של חברי הסגל הבכיר הנקבעים על ידי המעסיק באופן חד צדדי וללא שיתופם. במיוחד נכונים הדברים עת תקנון המשמעת הותקן בעיצומו של המו"מ בין הצדדים, בין ההליך הראשון להליך הנוכחי, באופן חד צדדי וללא שיתוף ארגון הסגל הבכיר ובלי שדעתם בעניינו נשמעה. הגם שיתכן וכי עילת הסכסוך בעניין זה איננה כלכלית באופן מובהק היא בעלת היבטים כלכליים בהיותה נוגעת לתנאי עבודתם של העובדים.

לא מדובר בשביתה פוליטית אסורה

השביתה עליה הכריז ארגון הסגל הבכיר אינה שביתה פוליטית, ונבאר.

דרישות ארגון הסגל הבכיר בעניין תקנון המשמעת אינן נוגעות כלל למשיבים 2 ו-3 וכל כן ממילא לא יכולה להישמע טענה כי עילת הסכסוך בעניין זה פוליטית.

ארגון סגל הבכיר אינו מבקש לשנות את תקנון האוניברסיטה ואינו תוקף את מוסדותיה ובכלל זה הסנאט - הגוף המאשר את תקנון המשמעת. לפיכך, ממילא הטענה ולפיה כביכול השביתה "פוליטית" שכן היא מערערת על סמכויות מוסדותיה של האוניברסיטה אין לה כל בסיס משפטי. בכלל זה ומאותם טעמים איננו מקבלים את הטענה כי מדובר כביכול "בסכסוך משפטי" אשר ניתן לפתרון באמצעות פניה לערכאות האזרחיות.

באשר לתקופת ההסכם - הגם שהממונה על השכר הוא הרגולטור האמון על האישור התקציבי להסכם הקיבוצי שייחתם בין המבקשת לארגון הסגל הבכיר, הוא לא העמיד תנאי בל יעבור כי ההסכם ייחתם ל- 8 שנים דווקא, ומסיכומיו בפנינו אף לא שלל אישור הסכם לתקופה של 4 שנים – תקופה המקובלת על ארגון הסגל הבכיר. על כן, השביתה אינה מכוונת כנגד מדיניות הריבון ואין בין מטרותיה ניסיון לכפות על הריבון שינוי החלטותיו או הדין הקיים ולפיכך לא יכולה להיחשב "פוליטית".

מטרתה של השביתה היא למנוע את הפגיעה בתנאי העסקתם של העובדים, לצמצם את הפער בין תנאי שכרם לתנאי שכר עמיתיהם באוניברסיטאות מחקר אחרות ולהבטיח את ביטחונם התעסוקתי. השביתה מכוונת כלפי המבקשת ובמידה מסוימת הן כלפי הממונה על השכר האמון על האישור התקציבי להסכם הקיבוצי החדש. לכן, לא מדובר בשביתה פוליטית שאינה לגיטימית.

כפי שנקבע בפרשת בזק, שביתה המכוונת גם כנגד הריבון כשזה מבקש להתערב, תוך ניצול כוחו השלטוני, למנוע הסדרים המתגבשים בין המעסיק לעובדים, תיחשב עדיין כשביתה לגיטימית ועצם היותה מכוונת גם כנגד רשות שלטונית אינה הופכת אותה לשביתה פוליטית.

לא נעלמה מעינינו טענת המבקשת שידיה כבולות ואין היא יכולה לסייע לעובדים, אלא שאין בכך בכדי להפוך את השביתה ל"בלתי חוקית". ברור הוא כי בעניין תקופת ההסכם כפופה המבקשת להחלטת הממונה על השכר. עם זאת, מטרת השביתה לא השתנתה והיא נועדה לגרום לצדדים להידבר האחד עם משנהו לצורך הסדרת תנאי העסקתם של חברי הסגל הבכיר, זכויותיהם וביטחונם התעסוקתי. לכן לא מדובר בשביתה פוליטית אלא בשביתה שההיבט הדומיננטי שלה הוא כלכלי ונוגע להסדרת זכויות העובדים.

בנסיבות אלה אנו דוחים את טענת המבקשת לפיה מדובר בשביתה "פוליטית" או בשביתה שאינה לגיטימית.

מן המקובץ עולה כי מדובר בשביתה שהסממנים הכלכליים שבה מובהקים ודומיננטיים. העובדה שעילות השביתה מכוונות הן כלפי המבקשת והן כלפי הממונה על השכר אינה הופכת אותה לשביתה "פוליטית".

מוצו הליכי ההדברות

כידוע, השביתה אינה המטרה אלא היא האמצעי אחרון להגשמת התכליות שביסוד הסכסוך ולהשגת מטרותיו בשל הנזקים הרבים שהיא גורמת. לכן, יציאה לשביתה צריכה להיעשות רק לאחר מיצוי מרבי של האפשרויות לפתרון המחלוקות בדרכי שלום. במקרה שלפנינו מוצו ניסיונות ההידברות עם כל הגורמים העשויים לסייע בגיבוש פתרון מוסכם.

ארגון הסגל הבכיר קיים הידברות עם המבקשת, ועם המשיבים 2 ו-3, אולם ההידברות לא צלחה. לשיטת המבקשת, שני הנושאים העיקריים שנותרו במחלוקת בין הצדדים אינם בשליטתה. לעניין תקופת ההסכם, לטענת המבקשת היא מסכימה לדרישת ארגון הסגל הבכיר והממונה על השכר הוא הגורם המעכב את ההתקדמות בעניין זה. כמו כן, המבקשת שוללת על הסף כל הידברות לעניין תקנון המשמעת ומציגה את הסוגיה הזו ככזו "שאיננה בסמכותה". עמדה מוחלטת זו של המבקשת, מלמדת על המבוי הסתום אליו נקלע המו"מ.

כאמור, תוקפו של הסכם 2013 הגיע לסיום בחודש אוקטובר 2017 ועד לימים אלה המו"מ לא הבשיל להחתימה על הסכם חדש. מעבר לכך, לעמדת הממונה על השכר משתם תוקפו של הסכם 2013 אין מקום להמשיך בעדכון שכרם של חברי הסגל הבכיר בהתאם לטבלאות השכר של הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות המתפרסמת על ידי הות"ת, ולפיכך שכרם של הסגל הבכיר נשחק וימשיך להישחק עד לחתימה על הסכם קיבוצי חדש ומכאן מתחזק הצורך בזירוז המו"מ.

כאמור בפרק הנורמטיבי, השביתה הינה כלי שנועד לשימוש בשלבים המתקדמים של המשא ומתן הקיבוצי במטרה לשכנע את המעסיק לקבל את עמדת ארגון העובדים בנושא תנאי עבודתם. בשים לב למבוי הסתום אליו נקלע המו"מ שנמשך תקופה ארוכה, השתכנענו כי בשלב זה אין מקום למנוע מהעובדים להפעיל את זכותם לשבות.

בנסיבות אלה, משניסיונות ההידברות מוצו, הכלי היחיד שנותר בידי העובדים על מנת לנסות ולהשפיע על תנאי העסקתם ולמנוע את פיטוריהם הוא השביתה.

מידתיות השביתה – מאזן הנוחות

מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה למתן צווים זמניים. מניעת שביתה רק מטעמים של נזק יכולה לעשות רק במשורה במקרים של נזק חמור ובלתי הפיך, ואין זה המקרה שלפנינו. אל מול הנזק, ההפיך, שעלול להיגרם לאוניברסיטה ולסטודנטים, שקלנו את הנזק שיגרם לסגל הבכיר אם תישלל זכותם הלגיטימית לממש את חירות השביתה.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העובדים וכי אין למנוע מהם מימוש זכות השביתה.

סוף דבר

לפיכך, הבקשה למתן סעדים זמניים - נדחית.

טרם נעילה, אנו חוזרים ומפצירים בכל הגורמים הרלוונטיים, לרבות הממונה על השכר והות"ת, להידבר ביניהם ולהגיע להסכמות בכדי למנוע את השביתה.

משמדובר בסכסוך קיבוצי – אין צו להוצאות.

החלטה זו ניתנת לערעור ברשות. בקשה לרשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ח, (28 מרץ 2018), במעמד הצדדים/בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר נתן מזרחי
נציג ציבור (עובדים)

כאמל אבו קאעוד,
שופט

גב' מירה חזות
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: אוניברסיטת אריאל בשומרון
נתבע: ארגון הסגל הבכיר באוניברסיטת אריאל בשומרון
שופט :
עורכי דין: