ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ZEINEB HUSSEN נגד מנופים פיננסים לישראל :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציג ציבור (עובדים) – מר יוסף ש טח

התובע
ZEINEB HUSSEN
ע"י ב"כ עו"ד יחיאל כהן
-
הנתבעות
1. מנופים פיננסים לישראל (מפל החזקות) 1993
בע"מ

2. ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ
הנתבעת 2 ע"י ב"כ עו"ד נעמה שבתאי -בכר

פסק דין

1. בתביעה שבפנינו טוענת התובעת, עובדת זרה מאריתריאה, כי הועסקה אצל הנתבעות בעבודות ניקיון במשך 1 1 חודשים , החל מסוף 7/15 ועד לחודש 5/16, כי הנתבעת 1 העסיקה את התובעת בפועל ב"קניון ארנה" בהרצליה ("ה אתר"; "הנתבעת") באמצעות הנתבעת 2, המספקת שירותי ניקיון, שאף שילמה לה את שכרה ("המעסיקה").

חבותן של הנתבעות היא ביחד ולחוד לפי דוקטרינת ההעסקה במשותף, משבפועל עבדה בחצרי הנתבעת וקיבלה הוראות מעובדיה, אך נרשמה פורמלית כעובדת של המעסיקה; ההתקשרות בין הנתבעות נעשתה ע"מ להתחמק מחובותיהן כמעסיק ומנוגדת לתקנת הציבור.

הנתבעת התרשלה בפיקוח על המעסיקה ועצמה עיניה, וחבה משחובתה לפעול לשמירת זכויותיהם של עובדי הקבלן, מה גם שמדובר "בחוזה הפסד".
על הצדדים חלים צווי ההרחבה בענף הניקיון.

התובעת הועסקה 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום ולפיכך, כ-208 שעות בממוצע מדי חודש, בשכר 27 ₪ לשעה, בלא שנמסרה לה הודעה בדבר תנאי עבודתה בשפה המובנת לה וללא זכויות סוציאליות.
התובעת, שעבדה לשביעות רצונם המלאה של הממונים עליה (בתביעה נרשם: "עליו"), נתנה באפריל 2016 הודעה מוקדמת כדין על התפטרותה עקב מעברה המתוכנן לקנדה.
משלא שולמו זכויותיה הגישה תביעתה.

טוענת התובעת לפיצוי בגין הפר חובה חקוקה עפ"י חוק הודעה לעובד, משתלושי השכר אינם ערוכים כדין אלא מפוברקים, ללא גמול שעות נוספות וללא ביטוח רפואי כמתחייב מחוק עו"ז ( פיצוי בסך שכר חודש, לסך 5,022 ₪); גמול ש"נ (בסך 1,633.5 ₪); לה שבת ניכויים שלא כדין ( בסך מצטבר של כ-1,500 ₪); לפדיון חופשה שנתית (11 יום בסך 2,376 ₪ ); לדמי הבראה 6.42 יום בסך 2,739.92 ₪ ); לדמי חגים (יום סוכות ב-2015, יום פסח, עצמאות, שבועות ב-2016 בסך 864 ₪); לשי לחג הפסח (212.5 ₪); לביטוח פנסיוני (7% לגמל סך 4,982.94 ₪); לפ"פ (8.33% בסך 5,571.84 ₪); ולקרן השתלמות (בסך 4,348.64 ₪).

משיקולי אגרה העמידה תביעתה ע"ס 28,000 ₪ (ובלא שפירטה חלוקת הסכום בין עתירותיה השונות) .

לתביעה צרפה התובעת "רשימת קבלני שירות (מ-11.7.16) ותלושי שכר לחודשים 7/15 – 5/16.

2. המעסיקה בהגנתה הכחישה הנטען ועתרה לדחיית התביעה: המעסיקה מעניקה שרותי כח אדם לבתי מלון, מסעדות וקניונים ולה רישיון קבלן כ"א ורשיונה כקבלן שירות, הינו למען הזהירות בלבד, משחלק מעובדיה מוצבים אצל הלקוחות לביצוע עבודות ניקיון בלבד. החזקתה ב-2 רישיונות אינה מעידה על עיקר עיסוקה.

התובעת הועסקה מ-23.7.15 עד 30.5.16 וסה"כ כעשרה חודשים. התובעת הועסקה באתר וחל על העסקתה צו ההרחבה בענף כח-אדם ולא הצו בענף הניקיון וכי המעסיקה שילמה לתובעת זכויותיה, מעבר לקבוע בענף כ"א.
המעסיקה מפנה לדוחות הנוכחות אותם צירפה, ושכרה לחודשי יולי - אוקטובר 2015 עמד ע"ס 27 ₪ לשעה ואח"כ 25 ₪ לשעה, לאחר שתנאי העסקתה הוצגו בפני התובעת ע"י נציג המעסיקה וכמתחייב מחוק הודעה, כעולה אף מתלושיה; כך עד שעזבה העבודה בסוף חודש מאי ונערך לה גמ"ח (הגם שהוברר כי עזבה הארץ רק באוגוסט 2016) וממילא, ללא קשר ליציאתה מהארץ.

לעיתים אכן ביצעה ש"נ, ששולמו כעולה מהתלושים; לא ברורה הטענה לניכויים שלא כדין. יום חופשה חושב כדין, עפ"י ס' 10 לחוק חופשה שנתית, בסך 172 ₪ ובהתאם, היתה זכאית ל-1,892 ₪ וקיבלה ביתר 50 ₪; נטען לקיזוז , אין זכאות להבראה וממילא, משיש להניח כי אינה יהודיה, אינה זכאית לחגי ישראל, ואינה זכאית כעתירתה (הנתבעת התייחסה ל-8 ימי חג מ-14.9.15 ועד 12.5.16) בטענה, כי קיבלה התובעת 150%, משעבדה (למעט 23.4.16, החל בשבת).

התובעת זכאית לשי לחג בסך 200 ₪ (100X2), כמקובל במעסיקה. לכל היותר זכאית היא להפרשות לגמל ולפ"פ בסך כולל של 2,592 ₪, החל מ-1/16, סכום שצריך להיות משוחרר כשתעזוב את הארץ, במועד שיקבע ע"י הרשויות, בעוד שעולה מתלושי השכר כי החל מאוגוסט 2016 הופרשו בחלק המעסיק 7,451.85 ₪ [(צורפו דוחות קופו"ג (נספח ג')] ונטען לקיזוז הסכום ששולם ביתר בסך 4,859.85 ₪ ; משצו ההרחבה בענף הניקיון אינו חל – אינה זכאית לקרן השתלמות. עם זאת, מעבר למתחייב על פי הדין, הופקד לקרן השתלמות סך של 1,836.62 ₪ ונטען לקיזוז.

3. דיון שנקבע בפני כבוד הרשמת מ. חבקין לשמיעת עדותה המוקדמת של התובעת, ליום 15.8.16 נדחה, משהודיע ב"כ התובעת כי התובעת עזבה את הארץ ב-4.8.16. עוד הודיע ב"כ התובעת, כי התובעת עומדת על המשך ניהול ההליך.
המעסיקה עתרה לחיוב התובעת בהוצאות (משבקשתה הוגשה בשעות אחה"צ שטרם יום הדיון), יחד עם עתירה להפקדת ערובה ולמחיקת התביעה.
כבוד הרשמת מ. חבקין החליטה (1.12.16) לחייב התובעת בהוצאות כ"א מהנתבעות (בסך 500 ₪).

ביום 6.2.17 דחתה כבוד הרשמת הבקשה למחיקת ההליך והבקשה להפקדת ערובה וקבעה הדיון בפניה ל-17.5.17 ואכן התייצבו ב"כ התובעת, המעסיקה וב"כ.

ביום 22.6.17 דחתה כבוד הרשמת הבקשה לגמ"ס ולמתן פס"ד בהעדר הגנה כנגד הנתבעת, כ"כ העבירה ההליך למותב, משההליך אינו בסמכותה כרשמת.

4. משהועבר למותב זה – נקבע להוכחות (לאחר המועד שנדחה) ליום 6.2. 17.

משלא הושגה הסכמה הודיע ב"כ התובעת, כי הוא מבקש הרכיבים הבאים: ניכויים שלא כדין (1,387 ₪), הפרש פדיון חופשה (193 ₪), הפרש ש"נ (2,254 ₪ ואח"כ חזר לסכום שבתביעה), יתרת הבראה, ביטוח פנסיוני (3,918 ₪), קרן השתלמות (3,608 ₪), תחולת צו הרחבה לעובדי ניקיון, דמי חגים (523 ₪) הפרשות לפ"פ (4,492 ₪).

ב"כ המעסיקה טענה, כי חרף החלטת כבוד הרשמת, התובעת לא נחקרה על תצהירה משיצאה את הארץ בטרם נשמעה עדותה ולא הציגה עדויות אחרות; תחולת צו הרחבה הוא ענין עובדתי שלא ניתן להוכיחו ע"י התלושים. לפיכך, יש לדחות את כל הסעדים שמקורם בצו הרחבה ב ענף הניקיון.

המעסיקה טענה עוד לדחיית התביעה, לרבות כך שקיבלה התובעת סכומים ביתר ולחיוב התובעת בהוצאות, מה גם שהתובעת לא טרחה כלל לבדוק טענות ה מעסיקה.

ב"כ התובעת טען (ואגב, יש לתקן הפרוטוקול, כך שבעמ' 6, שורה 2 ירשם: "ב"כ התובעת משיב"), באשר לבקשה לעדות מוקדמת – כי פעלו כדין, וכי התביעה היא לזכויות קוגנטיות.
5. ולהכרעתנו –
א. אין חולק, כי התובעת הועסקה בניקיון. אלא, שאין בזה, לכשעצמו, כדי להוכיח את טענתה העובדתית - משפטית ולפיה, חל על יחסי הצדדים צו ההרחבה בענף הניקיון.
ביה"ד נדרש לטענות עובדה ולראיות – וכאלה לא הוצגו.
ונבהיר: אין בפנינו איזשהי ראייה לתחולת צו ההרחבה בענף הניקיון או לסתירת טענת המעסיקה, כי חל עליה צו ההרחבה בענף כח אדם.
עוד יש להבהיר: התובעת לא נשמעה ולא נחקרה על תצהירה. המעסיקה לא הציגה עדות מטעמה.
משנשמע ההליך עפ"י טיעוניהם של ב"כ הצדדים, בלבד, אין חולק כי יכולה היתה התובעת להציג אסמכתאות שתוכחנה טענותיה – וכך לא נעשה.
משבפועל, התקיים דיון ההוכחות בהסתמך על המסמכים שהוצגו (ואגב התובעת בתצהירה אף לא הפנתה למסמך כלשהו ולא נסמכה על מסמך כלשהו) – ומשהמעסיקה הבהירה, כי עסקינן אך ברישיון אחד מרישיונותיה – נקל היה להפריך הטענה ע"י מסמך רשמי.
משהנטל על התובעת להוכיח טענתה והגם שהמעסיקה לא הציגה רשיון כ"א – משלא שוכנענו כי אכן צו ההרחבה בענף הניקיון חל על יחסי הצדדים – אין לנו אלא לדחות טענה זו של התובעת.

ב. התובעת טענה לאחריות הנתבעות – ערים אנו לכך, כי הנתבעת לא הגישה הגנתה, מחד ומאידך, הגם שטענה התובעת בתצהירה לפיקוח ותפעול ע"י הנתבעת – אין בפנינו , ולו ראיה כלשהי (בת קיימא), לטענתה.
לא נעלם מעינינו (הגם שלא הופנינו לכך ע"י מי מהצדדים), כי המעסיקה הציגה 2 דוחות נוכחות (הראשונים) של התובעת של חברת "סער בטחון בע"מ" ובהם ציון, כי "שייך לסניף 32 כ" ס – שחקים נקי ון" הגם שהאתר המצויין הוא "קניון ארנה-נקיון" ובדוחות הנוכחות שאח"כ צויין כלקוח "קניון ארנה 2008" (רישום המופיע גם ב"אתר" – ב-2 הדוחות לחודשים יולי – אוגוסט") ; ומנגד – ב כל תלושי השכר צויין, כי הועסקה בקניון ארנה .
דא עקא, על פניו יש באמור כדי להצביע, ולו לכאורה , על ענף כח אדם ולא דווקא על ענף נקיון.

אין בכל הנתונים דלעיל כדי ליצור "חבות" של הנתבעת כמעסיקה, כחבה בשל חוזה הפסד, או שְאר טענות, שהבסיס להן לא הוכח, מחד ומאידך, "לא ממש" חזרה התובעת על טענותיה אלה בפנינו.

[אגב כך נציין, כי ניכר מהתביעה שהוגשה (ונוסחה) ע"י "העתקה" של טענות מהליך/ים אחר/ים כלשהם – ודי לכך בטענות "בערבוביה", בהתייחס לתובעת/לתובע ...].

בהתאם – נדחות טענות התובעת באשר לחבות הנתבעת ומשקיבלה על עצמה הנתבעת 2 את היותה "המעסיקה" – כך קובעים אנו.
המעסיקה העסיקה את התובעת ומשלא הוכח ולא שוכנענו כי חל הצו בענף הנקיון – נדחות טענות התובעת בנדון.

ג. צודקת המעסיקה בטענתה בהגנה – משהועסקה התובעת מ-23.7.15 ועד 30.5.16, הרי הועסקה במשך 10 חודשים ושבוע – ולא 11 חודשים.

בהתאם לקביעותינו לעיל, עפ"י מה ששוכנענו בו, נתייחס להלן לרכיבי התביעה. כללית – התובעת אף לא עת רה, ולו לחלופין בפנינו, עפ"י הצו בענף כ"א.

ד. נדחית התביעה לפיצוי בגין הפרת חובה חקוקה – בהעדר ראייה, ולוּ לכאורה , לבסיס הנטען, משלא הובאה בפנינו ראיה ראשונית לכאורה ומשבפועל, אף לא חזרה התובעת על טענתה בתצהירה.

באשר לתביעה להפרשי שכר וגמול ש"נ – עפ"י תלושי השכר ודוחות הנוכחות אין כל ראייה לכך שזכאית התובעת ל-27 ₪ לשעת עבודה. בהקשר זה, משהוגשו דוחות הנוכחות, ניתן היה לצפות כי התובעת תתייחס לאלה. וודאי אין לקבל "ניסיון" התובעת בסיכומיה להגדיל סכום התביעה, בלא שביקשה לתקן תביעתה (ומכל מקום, תיקון כאמור לא הותר). עיון בדוחות הנוכחות מלמד, כי אין בפנינו ב כל חודש, 208 שעות עבודה, ואף לא שעות עבודה שמעל 186 שעות משרה ומנגד, בתלושים השונים, גם כשאין מדובר ב-186 שעות בחודש – מצינו תשלום בגין ש"נ.

לא נעלם מעינינו כי לא הוצגה בפנינו "הודעה לעובד", לתובעת בשפתה (בלא שנדע שפתה מהי). עם זאת, משאין בפנינו תשלום שכר מתחת לשכר המינימום השעתי – ומשעולה כי עסקינן בעובדת שעתית – לא הוכחה ולו טענה מטענותיה ש בבסיס רכיב זה.

בהתאם – ובהעדר ראיות ברורות לזכאות ומשלא הובאה בפנינו ראייה להוכחת החבות הנטענת (או חישובה) – נדחית התביעה ברכיב זה.

לרכיב ניכויים שלא כדין – בתביעתה אין התובעת "טורחת" להבהיר מהם הניכויים שלא כדין או כיצד חישבה הניכויים "כ-1,500 ₪".
גם בסיכומיה לא "טרחה" להבהיר רכיב זה.
משכך, נדחית התביעה ברכיב זה.

באשר לפדיון חופשה המעסיקה בהגנתה אישרה כי לתקופת העבודה זכאית התובעת ל-11 יום (ונתהה: מכח מה, כך, בהנתן שעבדה פחות מ-11 חודש). עוד טענה המעסיקה כי התובעת קיבלה ברכיב זה יותר מזכאותה, מששולם לה בתלוש גמ"ח 1,941.57 ש"ח .
ונבהיר – עיון בפנקס חופשה בתלושים , מלמד שהמעסיקה ציינה מדי חודש בחודשו הצבירה החודשית בהתייחס להיקף העבודה (שעות), וכך בגמ"ח פדתה בדיוק כצבירה שבתלושים (8.46 יום ובערך יום של 229.5 ₪).
הנה כי כן – נחה דעתנו כי רכיב זה שולם כדין ואין לנו אלא לדחות התביעה ברכיב זה.

הבראה – משלא הוכחה תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון ומשלא מלאה שנה להעסקתה – נדחית התביעה. נזכיר עוד כי בתלושי השכר שולם להבראה החל מ-9/15, סה"כ 2,119.21 ₪ ומכל מקום, יותר מזכאותה עפ"י דין.

חגים – אין ראייה, כי התובעת היא בת הדת היהודית ולא הוכח כי הועסקה בשבת (בניקיון בקניון), כשבשני הדוחות הראשונים לא מצאנו העסקה בשבת.

מנגד, הפנתה המעסיקה לתשלום ימי החג שאינם בשבת (כדוגמת פסח, כיום שאף התובעת לא עתרה בגינו), בהם עבדה התובעת וקיבלה 150%.
עיון בתלושי השכר מלמד כי ב- 10.2015, 4.2016 קיבלה התובעת תשלום לחג בשיעור 150%.
נותר איפוא לבחון את היומיים שנותרו במאי, כשהתובעת עותרת ל-2 ימים וה מעסיקה טוענת, כי שילמה יום – והנה, הגם שאין בפנינו רמז, ולוּ בטענה בתצהיר התובעת כי עבדה יום לפני ויום אחרי החג, וממילא, אין בפנינו הוכחה ולוּ לכאורה לזכאות – מנגד, ברור כי אין תשלום לחג בחודש מאי 2016, ומדובר בחודש עבודה בו עבדה כמעט באופן מלא.
בהתאם, זכאית התובעת ל-2 ימי חג כתביעתה בחודש מאי. יוער כי בסיכומיה עתרה לסך של 523 ₪, בעוד (2X 8 שע' X 27 ₪) שעפ"י חישוביה, עסקינן בסך 432 ₪ , ולפי תלוש שכרה עסקינן בסך 400 ₪ בלבד, וכך קובעים אנו.

שי לחג – התובעת עתרה עפ"י צו ההרחבה הענפי. הנתבעת טענה לפי צו ההרחבה בענף כ"א לזכאות וסה"כ ל-200 ₪. יוער, כי התובעת לא חזרה על טענתה בהקשר זה וממילא, לאחר סיום יחסי העבודה ומשלא נטען בסיכומיה, נדחית התביעה ברכיב זה.

ביטוח פנסיוני והפרשה לפ"פ – חישבנו לעיל את ההפרשות משכרה של התובעת. מנגד, טענה הנתבעת כי ביצעה הפרשות בסכום הגבוה (7,451.85 ₪) מהמגיע לתובעת (2,59 2 ₪) וצרפה 2 דוחות בדבר הפרשה לאיילון. הגם שלא הופנינו לכך, כי אין עסקינן בדוחות של איילון, מחד, ומנגד, התובעת כלל לא התייחסה לכך – משמדובר במסמך בהנה"ח של המעסיקה – מצאנו לקבלו, כיתר המסמכים שהוצגו.

עסקינן כאמור בדוחות ה נה"ח של המעסיקה, הנושאים את פרטי התובעת והמתייחסים לסוף שנת 2015 וליולי 2016 (לאחר סיים יחסי העבודה) וכוללים (רק) ב-2015 גם הפקדות עובד (כזכור, החל מתלוש 12/15 אין בתלושי התובעת ניכוי לאיילון); בתלושי השכר, "בנתונים נוספים" צויינו סכומים ל"גמל מעביד".

בפועל – אין בפנינו תחשיב של התובעת, כיצד חושבו הסכומים שתבעה, כשעסקינן בעובדת שעתית ואין בפנינו מנגד, הכיצד הופקד עבורה ביתר, כטענת המעסיקה. משכך, תבצע המעסיקה חישוב מדויק לכל תלושי השכר, לפי רכיב המשכורת (שבכל תלוש ותלוש , בערכי השעה למשכורת ששולמו ), ולפי אחוזי ההפרשה המחוייבים בתקופות הרלוונטיות, תוסיף לאלה הסכומים שנוכו משכר התובעת לאיילון – וה סכום המתקבל מסכימת אלה – ישוחרר אף הוא לטובת התובעת, משאין חולק כי עזבה את הארץ.

קרן השתלמות – משקבענו, כי אין חל הצו בענף הניקיון – לא נטען בפנינו לזכאות מכח הוראת דין אחרת (ולוּ לחלופין) ו מנגד – המעסיקה טוענת להפקדות לקרן השתלמות בסך 1,835.62 ₪.
אין הסבר עובדתי-משפטי להפקדה כאמור, אך נטען לקיזוזה, משבוצעה "מעבר למתחייב על פי הדין". עיון בתלושי השכר מלמד כי החל בתלוש 11/15 הפריש המעסיק 10% מהמשכורת ואף צויין "זק י השתלמות" (שווי למס). כך עד כולל 1/16, כשבתלוש 2/16 אין זקיפה , אך מופיע תשלום "קרה"ש מעביד" בסכום של 7.5% מהמשכורת (כשבמרץ ואפריל יש זקיפה שלילית) וכך עד כולל 5/16. עוד מעניין לציין כי בתלושים צויין "בנתונים נוספים" "שכר מבוטח" הכולל "משכורת, נסיעות והבראה" – וגם לעניין זה לא הופנינו ע"י הצדדים.

הנה כי כן – משאין בפנינו הבהרה לאמ ור – הנתבעת תשיב הסכומים האמורים, לעצמה.

סיכום
המעסיקה תשחרר לתובעת הסכומים שנקבעו לעיל ותשחרר לטובת התובעת את הסכום המתקבל , ו עפ"י חישוב שתבצע כאמור לעיל (פ"פ + פנסיה + הניכוי משכרה) – והכל בתוך 30 יום.

לאור אופן ניהול ההליך, הדיונים שהתקיימו בו וכשבפועל, הוכרעה התביעה עפ"י מסמכים – ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ח, (28 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יוסף שטח
נ.צ. (ע)

שרה מאירי, שופטת-אב"ד

נחתם ע"י נ.צ. ביום28.3.18.

קלדנית – אתי קובה /שרון קופלביץ /ענבר גבאי.


מעורבים
תובע: ZEINEB HUSSEN
נתבע: מנופים פיננסים לישראל
שופט :
עורכי דין: