ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מעין - התנועה להגברת האכיפה... נגד המרכז הישראלי ל.ע. ברשת בע"מ :

לפני כבוד השופט רמי חיימוביץ, סגן נשיא

תובעים (משיבים)

  1. מעין - התנועה להגברת האכיפה האזרחית ע"ר 580634251
  2. דורון גוהר

נגד

נתבעות (מבקשות)

  1. המרכז הישראלי ל.ע. ברשת בע"מ
  2. דניאל פורת

ב"כ המבקשות (הנתבעות והמשיבות בבקשת האישור) – עו"ד גיא אופיר ועו"ד רועי בן דוד
ב"כ המשיבים (התובעים והמבקשים בבקשת האישור) – עו"ד גיא ויצי'לבסקי ועו"ד איתן בראש

החלטה

בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות (המשיבות בבקשה לאישור התביעה כייצוגית).
הבקשה נדחית. ככלל כאשר מוגשת תביעה על ידי עמותה יש לשקול הפקדת ערובה שתבטיח את הוצאות הנתבעות, אך כשמדובר בתביעה ייצוגית שונתה נקודת האיזון ונקבע בתקנה 2(ו) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע- 2010, כי "בית המשפט לא יתנה הגשת בקשה לאישור בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית-המשפט העליון בחן לאחרונה את יישומה של הוראה זו לגבי עמותות וקבע מבחנים שונים שהחלתם על המקרה הנוכחי מובילה למסקנה כי לא מתקיימי ם התנאים החריגים להפקדת ערובה .
התביעה והבקשה הנוכחית
התובעת 1, "מעין-התנועה להגברת האכיפה האזרחית", הי א עמותה רשומה שלטענתה שמה לה למטרה להיאבק בעוולות ציבוריות באמצעות הגברת האכיפה האזרחית, בין השאר באמצעות הגשת תביעות ייצוגיות. התובע 2 הוא אדם פרטי.
התובעים הגישו תביעה בה טענו כי הנתבעות נ והגות לשלוח הודעות פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982. התביעה האישית התבססה על פרסומת שנשלחה לטענתן לתובע 2 בניגוד לחוק, ובד-בבד עם התביעה האישית הוגשה בקשה לאישור התביעה כייצוגית בשם מי שקיבלו מהנתבעות פרסומת בניגוד לחוק.
הנתבעות מכחישות את העובדות העומדות ביסוד התביעה והבקשה ומעלות טענות עובדתיות ומשפטיות שלטעמן מחייבות את דחיית התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית.
במקביל לתגובתן לבקשת האישור הגישו הנתבעות בקשה להורות לתובעת מס' 1 שהיא עמותה רשומה להפקיד ערובה שתבטיח את הוצאותיהן בהליך. הנתבעות סומכות את בקשת על סעיף ס' 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, ומדגישות כי מדובר בעמותה חסרת נכסים שבסופו של הדיון לא תוכל לפרוע הוצאות שיפסקו לחובתה כך שהנתבעות יישארו בחסרון כיס.
התובעים סבורים כי דין הבקשה להידחות מטעמים משפטיים (בהם נדון בהמשך), אולם כדי להפיס את דעת הנתבעות הודיע התובע מס' 2 כי הוא מתחייב לשאת בכל הוצאה שתיפסק לטובת הנתבעות בהליך. הצהרה זו אינה מניחה את דעת הנתבעות שעומדות על בקשתן.
הפקדת ערובה - כללי
תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". תקנה זו נדונה בפסיקה בהרחבה ועיקר הוא שחיוב התובע להפקיד ערובה עלול לפגוע בזכות יסוד ולחסום את דרכו לבית-המשפט ולכן כשמדובר באדם פרטי הכלל הוא ש אין לחייבו בערובה רק בשל החשש שלא יוכל לפרוע את הוצאות הנתבע (רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי (2013); א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית תשס"ט-2010), מעמ' 750).
כשהתובע הוא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת משתנה האיזון ומתעורר חשש שבעלי המניות יסתתרו מאחורי מסך ההתאגדות ויתחמקו מתשלום הוצאות. על-רקע חשש זה נחקק סעיף 353א לחוק החברות בו נקבע כי "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה ... אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ... אלא אם כן סבר כי נסיבות הענ יין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". ההלכה בעניינן של חברות היא אפוא להורות על הפקדת ערובה למעט חריגים וכפי שנפסק "בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות" ( רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990); רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13/7/08)). עם זאת, במקרים המתאימים ניתן לפטור חברה מהגשת ערובה (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11/2/09)).

ההלכות הנוגעות לחברות הורחבו גם לעמותות שכן גם כאן קיים חשש כי העמותה לא תוכל לשאת בהוצאות שיפסקו (ת"א (מחוזי ימ') 35587-03-15 אברמזון נגד עמותת צעירי אגודת חב"ד (11/8/16); ת.א. (שלום ת"א) 20173/05 בטיט נגד עמותת יחל יעקב (10/3/07)).
הפקדת ערובה בתביעה ייצוגית
הכלל הוא אפוא כי כאשר מוגשת תביעה על ידי עמותה יש לשקול הפקדת ערובה, ברם על ההסדרים הכלליים שפורטו עד-כה נוסף גם הסדר ספציפי שענייננו הפקדת ערובה בתובענות ייצוגיות. המחוקק, שביקש להסיר חסמים מרתיעים מפני הגשת תביעות ייצוגיות, אפשר לארגונים וגופים להג ישן בשם הציבור ( סעיף 4(4)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006) והוסיף וקבע, בתקנה 2(ו) לתקנות התובענות הייצוגיות, תש"ע-2010, כי "בית המשפט לא יתנה הגשת בקשה לאישור בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו". תקנה זו מעדיפה במובהק את האינטרס הציבורי שבקידום מוסד התובענה הייצוגית ומציבה רף גבוה בפני נתבע המבקש לחייב את מבקש האישור בהפקדת ערובה. עם-זאת, לשון ההוראה משאירה פתח לחיוב בערובה מטעמים מיוחדים שירשמו.
ברע"א 438/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים (20/10/17) ניתח בית-המשפט העליון את היחס שבין שלוש הוראות הדין העוסקות במתן ערובה. פסיקה זו רלבנטית ביותר לענייננו שכן גם שם הוגשה התביעה הייצוגית על ידי עמותה. כבוד השופט הנדל עמד בהרחבה על הטעמים והעקרונות שביסוד כל אחד משלושת ההסדרים – במיוחד ההסדר הספציפי הנוגע לתביעות ייצוגיות והאינטרסים הציבוריים שבבסיסו – וקבפקדת ערובה בתובענה ייצוגית היא חריג וכי המונח "טעמים מיוחדים" שבתקנה 2(ו) כולל מספר קריטריונים שרק בהתקיימם יורה בית-המשפט על הפקדת ערובה:
"על הנתבע המבקש לסטות מן הכלל ולחייב את מבקש האישור בהפקדת ערובה להצביע על עמידה במבחן האינטגרטיבי, המורכב מן הקריטריונים הבאים: לבקשת האישור סיכויים דלים; חשש ממשי כי לא ניתן יהיה לגבות את הוצאות המשפט מן המבקש; והתנהלות בלתי ראויה של מבקש האישור, המעצימה את הפגיעה בזכות הנתבע לגביית הוצאות המשפט ובאינטרס הציבור למנוע תביעות סרק. ככלל, מדובר בקריטריונים מצטברים, שרק כאשר הם מתקיימים בעוצמה ממשית ויוצרים 'מסה קריטית' יהיה בהם כדי לאפשר חיוב בהפקדת ערובה. בפן הדיוני, על הנתבע להציג הוכחות ברורות ונחרצות לקיום הדרישות המהותיות המצטברות – שכן בית המשפט לא יצלול לבירור ראייתי מעמיק בשלב הקדם-מקדמי בו עסקינן. רק כאשר ניכר על פני השטח כי המבחן האינטגרטיבי מתקיים יהיה מקום לסטות מן הכלל ולחייב את מבקש האישור בהפקדת ערובה ."

בית-המשפט הוסיף ועמד על היחס ההפוך שבין ההסדר המרחיב שבסעיף 353א לחוק החברות להסדר המצמצם שבתקנה 2(1) ל תקנות התובענות הייצוגיות, והבהיר כי יש ליישם את המבחן האינטגרטיבי גם בעניינן של חברות ועמותות:
"מבחן אינטגרטיבי זה יפה לא רק ביחס למבקש יחיד ... אלא גם בנוגע לגופים בעלי מטרות ציבוריות, הבאים בשערי סעיף 4(4)(3) ל חוק תובענות ייצוגיות. אכן, קיים דמיון מסוים בין עמותה ללא כוונת רווח וחברה בעירבון מוגבל; שני הגופים מחזיקים באישיות משפטית נפרדת ומלאכותית. אולם, כאשר ניצבת על הפרק תובענה ייצוגית, זכויותיו " הפרטיות" של מבקש האישור טפלות, כאמור, לאינטרס הציבורי שהוא משמש כלי לקידומו. אף השיקול הדיוני שהוזכר – מניעת סרבול ההליך – אינו מייחס משקל רב לזהות המבקש הספציפי. ממילא, ההסדר שבתקנה 2(1) לתקנות תובענות ייצוגיות, המעניק לאינטרס הציבורי בקידום מהיר של ההליך הייצוגי עדיפות על פני שיקולי הנגד, חל במישור העקרוני על עמותה כשם שהוא חל על תובע יחיד. עם זאת, במישור המעשי בבוא בית המשפט לבחון אם מונח בפניו חריג שמצדיק חיוב בערובה, עליו להתייחס למלוא הנסיבות שעשויות להיות רלוונטיות, לרבות זהות מבקש האישור".
באותו מקרה, ונוכח נסיבותיו (כולל דו"ח בעייתי של רשם העמותות בנוגע לתובעת) החליט בית-המשפט לאשר את החלטת בית-המשפט המחוזי שהורה על הפקדת ערובה, אך ברי כי עלינו לבחון את העקרונות שהותוו וליישמם בענייננו בהתאם לנסיבותיו .
הפקדת ערובה במקרה הנוכחי (יישום המבחן האינטגרטיבי)
לבקשת האישור סיכויים דלים: בשלב מוקדם זה אין באפשרותי להתייחס לסיכויי בקשת האישור וההתייחסות היא , אך די במה שהוגש כדי לקבוע, בזהירות הנדרשת ומבלי לגלוש לקביעה סופית כלשהי, כי לא ניתן לקבוע שסיכוייה דלים. קיימת מחלוקת עובדתית ולכל אחד מן הצדדים טענות טובות, אך אם תתקבל גרסתו העובדתית (והשנויה במחלוקת) של התובע 2 עשויה בהחלט לקום עילת תביעה טובה מכוח חוק התקשורת, והן לתובע והן לחברי הקבוצה הפוטנציאלית .
חשש ממשי כי לא ניתן יהיה לגבות את הוצאות המשפט מן המבקש: חשש זה מצטמצם מאוד נוכח התחייבות התובע 2, בתצהיר כי יישא הוצאה שתפסק לטובת הנתבעות. אמנם אין די בהתחייבות מסוג זה כדי להכריע בבקשה ויש לבחון את מכלול הנסיבות ולהבטיח את זכויות הנתבע (רע"א 7221/16 הטכניון נ' מילגרום (13/9/17), ברם במקרה הנוכחי הנתבעות לא הציגו כל ראיה לכך שעשוי להתעורר קושי בגביית הוצאות מהתובע 2, ובהתחשב בכך שמדובר בתביעה ייצוגית ובהוראות תקנה 519 הנוגעת לאדם פרטי, שוכנעתי כי אין, בשלב זה וכל עוד התובע 2 הוא חלק מן ההליך, חשש ממשי כי לא ניתן יהיה לגבות הוצאות שיפסקו. אוסיף כי עילת התביעה של העמותה זהה לעילת התביעה של התובע וחברי הקבוצה וכי הוספת העמותה כבעל דין אינה גורמת להוצאות נוספות לנתבעות. בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי קריטריון זה מתקיים, אך אם יחול שינוי במעמדו של התובע 2 כבעל דין יוכלו הנתבעות לחדש בקשתן.
התנהלות בלתי ראויה של מבקש האישור, המעצימה את הפגיעה בזכות הנתבע לגביית הוצאות המשפט ובאינטרס הציבור למנוע תביעות סרק: הנתבעות מרחיבות הן בתגובתן לבקשת האישור והן בבקשתן הנוכחית טענות הנוגעות לחוסר תום ליבם של המבקשים. לא שוכנעתי כי בשלב זה הוכח על פני השטח כי המבקשים אכן חסרי תום לב. המחלוקת העובדתית טרם התבררה, והטענות הדיוניות השונות אינן מעידות על חוסר תום לב שמצדיק הפקדת ערובה. גם העובדה שאחד מחברי הקבוצה התייצב לדיון ובהמשך ביקש להחריג עצמו מן התביעה הייצוגית אינה מעידה על חוסר תום לב מצד התובעים וממילא לא הוכח הקשר בין אותו אדם לבין התובעים.
נמצא אפוא כי לא מתקיימים הקריטריונים מצטברים שנכללו במבחן האינטגרטיבי שקבע בית-המשפט העליון, ובנסיבות העניין גם לא נוצרה אותה "מסה קריטית" שיש בה כדי לאפשר חיוב בהפקדת ערובה. הנתבעים לא הציגו הוכחות ברורות ונחרצות לקיום הדרישות המהותיות המצטברות , ולא ניכר על פני השטח כי המבחן האינטגרטיבי מתקיים. בנסיבות אלו, ובהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון לא מצאתי לסטות מן הכלל ולחייב את מבקשי האישור בהפקדת ערובה.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל הבקשה נדחית.
הנתבעות יישאו בהוצאות התובעים בסך 2,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך. ההוצאות ישולמו בסיום ההליך.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מעין - התנועה להגברת האכיפה האזרחית ע"ר
נתבע: המרכז הישראלי ל.ע. ברשת בע"מ
שופט :
עורכי דין: