ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסתר כהן חדד נגד עיריית נהריה :

בפני כבוד ה שופט שלמה מיכאל ארדמן

תובעים

אסתר כהן חדד

נגד

נתבעים

עיריית נהריה

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת עקב נפילתה לטענתה שנגרמה מפגם במדרכה.

א. העובדות הנטענות על ידי התובעת וטענותיה בשאלת האחריות :
1. התובעת טוענת כי ביום 28.11.11 סמוך לשעה 14:00, בעת הליכתה על המדרכה ברח' אשכול בנהריה בצמוד לבניין הקניון החדש שהיה אז בהליכי בניה, משהגיעה לקראת סוף המדרכה, נתקלו רגליה בקטע מדרכה משובש וחסר אריחים וכתוצאה מכך איבדה את שיווי משקלה ונפלה.

2. התובעת מפנה לעניין זה לדו"ח מד"א שהוצא מספר שעות לאחר האירוע, התומך בגרסתה של התובעת.

3. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את חובתה לתחזוקתם של רחובות בצורה תקינה על פי סעיף 235(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] בשל קיומו של מפגע עליו ידעה הנתבעת ובאי פעולה לתקנ ו ובאי פיקוח. כך הדבר לטענת התובעת, גם אם מדובר במדרכה שנהרסה בשל עליית רכבים של צד שלישי בכניסה לאתר הבניה, כטענת הנתבעת.

ב. טענות הנתבעת באשר לשאלת האחריות:
4. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי יש לדחות את התביעה בשל חוסר מהימנות התובעת. הנתבעת מפנה לעובדה כי התובעת הצהירה אי אמת בתביעה שהגישה למוסד לביטוח לאומי בגין הפגיעה נשוא התביעה, בה טענה כי נפגעה בדרך לעבודה, זאת כאשר אין מחלוקת כי נפגעה לטענתה בלא קשר לעבודתה. עוד מפנה הנתבעת לתאונה נוספת שעברה התובעת ביום 26.7.12 בעת רכיבה על אופניים, על אף שהכחישה עובדה זו בחקירתה. בנוסף מפנה הנתבעת לעברה הרפואי של התובעת, שכלל גם בעיות בכתף ימין שנטען כי נפגעה בתאונה נשוא התביעה, ולטיפולי פיזיוטרפיה בעברה אותם ניסתה לשייך שלא כדין לתאונה נשוא התביעה. עוד מפנה הנתבעת לכך שבתעודת חדר המיון שלאחר הפגיעה אין כלל ציון של פגיעה בכתף. מסקנתה של הנתבעת הינה שהתאונה לא ארעה כנטען אלא במקום אחר בשל מעידה של התובעת בלא קשר לקיומו של מפגע, וכי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ובמיוחד נוכח היות עדותה עדות יחידה של בעל דין.

5. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין לה בכל מקרה כל אחריות לתאונה הנטענת, נוכח העובדה שהתובעת לטענתה הלכה בסמוך לאתר בניה שעל קירותיו שלטי אזהרה על סכנה בשל הבניה ובאור יום מלא, כאשר לא היתה מניעה כי תלך בצידו השני של הרחוב. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא הודיעה לנתבעת על קיומו של מפגע במקום ולא הגישה את תביעתה כנגד הקבלן שבנה את הקניון, שהוא לשיטתה הגורם המזיק. לטענתה לא ידעה על המפגע במקום.

6. לחילופין טוענת הנתבעת לקיומו של אשם תורם מכריע של התובעת שגרם לתאונה, כאשר התובעת הלכה לאור יום בחוסר זהירות, במקום הידוע לה ככניסה לאתר עבודות.

ג. הכרעה בשאלת האחריות:
7. לאחר עיון הגעתי למסקנה, כי מצד אחד אמנם הוכחה התרשלותה של הנתבעת אך מן הצד האחר יש לייחס אשם תורם בשיעור גבוה של 50 אחוז להתנהלותה של התובעת.

8. הפסיקה כבר קבעה כי נוכח הוראתו של סעיף 235(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש], קיימת חובת זהירות של רשות מקומית לתחזק את הרחובות בשטחה, ועל הפרתה של חובה זו עלולה היא לחוב בנזיקין (ראה: ע"א 176/59 עירית תל אביב יפו נ' ראש חודש, פ"ד טז 301 (1962); ע"א 643/69 הכטר נ' המועצה המקומית רעננה, פ"ד כד (1) 611 (1970); ע"א 406/61 גורסקי נ' עירית טבריה, פ"ד טז 833 (1962); השווה גם במשפט האנגלי: King Lifting Ltd. v. Oxfordshire County Council [2016] EWHC 1767 (Q.B.)). על כך יש להוסיף, כי נוכח העובדה שמדובר בחובה המוטלת מכוח חיקוק על הנתבעת, על פי סעיף 15(4) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא יכולה רשות מקומית להיפטר מחובתה, רק בשל העובדה כי באתר עבד קבלן עצמאי (השווה: ת.א. ( שלום נתניה) 1295/04 בן נתן מרסל נ' עיריית נתניה [ניתן ביום 22.5.2006]). בשולי הדברים אציין בהקשר זה, כי במקרה שלפנינו גם לא הו צג על ידי הנתבעת חוזה כלשהו עם הצד השלישי המעביר את האחריות אליו ופוטר את הנתבעת מאחריות.

9. יחד עם זאת, יש לזכור כי גם כאשר קיימת אחריות יש לשקול האם יש להטיל על התובע אשם תורם בשל התנהגות חסרת זהירות שהובילה לתאונה, ובמידה שכן, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על-פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראה למשל: ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח (1) 1 (2003)). במקרים של תחזוקת רחובות לקויה, במקרים מתאימים מצא בית המשפט העליון הצדקה להטיל אשם תורם על הניזוק, כאשר נהג בחוסר אחריות ברור, ואף העמיד אשם תורם זה על שיעור של 50 אחוז (ראה: ע"א 316/75 שור נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (1) 299 (1976); ע"א 73/86 שטרנברג נ' עירית בני ברק, פ"ד מג (3) 343 (1989)). אני סבור כי במקרה שלפני יש מקום להטלת אשם תורם בשיעור דומה. על הסיבות לכך אעמוד להלן.

10. אם אעבור לניתוח המקרה שלפני אציין, כי אמנם אינני מוכן להתבסס על עדותה של התובעת בלבד, נוכח הסתירות שנפלו בנקודות שונות בעדותה והועלו על ידי הנתבעת (עניין הרכיבה על אופניים , טיפולי הפיזיוטרפיה , ודיווח האי אמת למוסד לביטוח לאומי על פגיעה הקשורה לעבודה), אך באשר לעצם פגיעתה של התובעת בנסיבות המתוארות על ידה, קיימות ראיות תומכות, ואני סבור כי האירוע הוכח.

11. ראשית, כפי שמציין בצדק ב"כ התובעת, גרסתה של התובעת הועלתה מיידית לאחר התאונה ומצוינת כבר בדו"ח מד"א שהוצא שעות בודדות לאחר האירוע. לעובדה זו משקל חשוב, שכן עסקינן במועד בו עסקה התובעת בצורך בטיפול רפואי מיידי ואין להניח כי בשלב זה תכננה להונות את הנתבעת (השווה: ע"א (י-ם) 9592/06 עאצי נ' עאצי [ניתן ביום 6.9.2007 ]; ע"א (י-ם) 57421-05-11 פרידמן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל [ניתן ביום 11.10.2011 ]).

12. בנוסף על כך, עובדת קיומו של המפגע עצמו הוכחה בתמונות, אשר אין חולק כי הינן של מקום האירוע הנטען בתקופה הרלבנטית. הנתבעת לא טענה כי התמונות אינן אותנטיות, או שאינן משקפות את מקום האירוע בתקופה הרלבנטית. בתמונות אלה ניתן לראות באופן ברור כי קצה המדרכה הסמוך לכביש שבור, וחסרות בו אבנים משתלבות.

13. גם טענת הנתבעת כי עובדת הפגיעה בכתף אינה מצוינת בתעודת חדר המיון אינה משמעותית, נוכח העובדה כי הטענה לפגיעה בכתף מצוינת במסמך רפואי מיום 1.12.11, בסך הכל ארבעה ימים לאחר התאונה. על כך יש להוסיף, כי פרופ' רוזנברג המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, על אף שהיה מודע לעברה הרפואי של התובעת, קישר את הפגיעה בכתף לתאונה נשוא התביעה. אף אחד מן הצדדים לא ביקש לחוקרו, וממילא עומדת קביעתו בעינה.

14. העד מטעם הנתבעת מר שימנוביץ ששימש כמהנדס העיר, בעדותו בפני העיד כי בטרם כניסתו של הקבלן לאתר הבניה היתה המדרכה תקינה. לכן הוסיף ושיער כי המדרכה נשברה בשל עליית רכבי העבודה של הקבלן על המדרכה לצורך כניסתם לאתר הבניה. הוא הוסיף וציין (עמ' 8 שורות 28-29 לפרוטוקול), כי ראה את רכבי הקבלן עולים פעמים רבות על המדרכה לצורך כניסתם לאתר. למרות זאת ציין (שם, בשורה 17) כי לא התריע בפני הקבלן. עוד העיד כי למרות שידע על הסכנה במקום זה לא הורה על גידור המדרכה באותו מקום מפני מעבר הולכי רגל (עמ' 9 לפרוטוקול). התנהלות העיריה, דווקא נוכח עדותו של העד מטעמה , מלמדת על רשלנות. הנתבעת היתה מודעת לעובדת הימצאותו של אתר הבניה, היא היתה גם מודעת להיתכנות להרס המדרכה בשל עליית רכבי הקבלן על המדרכה באותו מקום. למרות זאת היא לא התריעה בפני הקבלן, כדי שהרכבים לא יעלו על המדרכה, ומנגד היא גם לא פעלה לגדר את המ קום מפני גישת הולכי רגל, על מנת שלא יחצו את הכביש באותו מקום, הן בשל המדרכה המשובשת והן בשל סכנת ההיפגעות מרכבים כבדים שנכנסים ויוצאים מאתר הבניה.

15. יחד עם זאת, התובעת תרמה תרומה משמעותית מאוד לקרות התאונה. מדובר בתובעת הגרה במקום, והיתה גם מודעת לאתר הבניה ולעובדה כי מקום חציית המדרכה הינו ליד הפתח לאתר הבניה. מדובר היה בשעת צהריים בה אין כל קושי בראות, כאשר התובעת גם יודעת שהינה מתקרבת לכביש ולאתר הבניה, כך שהיתה צריכה להיות זהירה שבעתיים. אם לא די בכך, היו שלטי סכנה בולטים על אתר הבניה. על כל אלה יש להוסיף כי צד המדרכה בו נפגעה אינו הצד בו ממוקם ביתה של התובעת, כאשר לא היתה כל מניעה (או לפחות לא הוכחה מניעה כזו) ללכת בצידו השני של הרחוב. הצד בו הלכה התובעת לעומת זאת, היה גם משובש כאמור, אך גם צר מאוד נוכח הגדר של אתר הבניה אשר תחמה את המדרכה. לא היתה כל סיבה אפוא ללכת בלא להזהר במקום בו נפגעה התובעת. מדובר אפוא במצב סכנה אליו נכנסה התובעת ביודעין, בלא כל תשומת לב להליכתה במקום זה. בנסיבות האמורות, קיימת הצדקה לאשם תורם בשיעור ניכר בדומה להלכות שור ו- שטרנברג דלעיל.

ד. טענות הצדדים בשאלת הנזק:
16. התובעת טוענת כי נכותה הרפואית הינה נכות תפקודית. היא טוענת לכאב וסבל, הפסדי שכר בעבר בשיעור גלובלי, הפסדי שכר בעתיד על בסיס חישוב אקטוארי מלא ל- 5 אחוזי נכות, עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד בסכום גלובלי, ולתשלום הוצאות לרבות הוצאות התשלום בגין המומחים והאגרה .

17. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי נכותה הרפואית של התובעת אינה נכות תפקודית, כאשר התובעת חזרה לעבודתה בעירית נהריה בלא שנגרמו לה כל הפסדי שכר, ושכרה אף עלה לאחר התאונה, כאשר גם בתקופה בה שהתה בשל ימי המחלה בביתה קיבלה שכר מלא. הנתבעת אף מצביעה על כך כי התובעת קרובה מאוד לגיל הפרישה, כך שהסיכוי לפגיעה בהשתכרותה למעשה אינו קיים. גם באשר לעזרת צד ג' טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה שימוש בעזרת צד ג' כלשהו או בצורך בעזרה כזו, ועובדת רכיבתה על אופניים לאחר התאונה מוסיפה ומחזקת מסקנה זו. באשר לשאלת ההוצאות טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי נשאה בהוצאות כלשהן, וכי הוצאותיה הרפואיות מכוסות ממילא במסגרת ביטוח בריאות ממלכתי.

ה. הכרעה בשאלת הנזק:
18. בעניין הנזק יש לקחת בחשבון את העובדות הבאות: מדובר באישה ילידת 31.12.54, היינו כיום בת 63, העובדת בעירית נהריה. דוח רציפות מעסיקים (נ/6) מצביע על כך שמשכורתה של התובעת לא נפגעה כלל בין השנה שקדמה לשנה בה ארעה התאונה לשנת התאונה, אלא עלתה באופן משמעותי, גם השנים לאחר מכן מצביעות על עליה משמעותית מדי שנה. על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, נכותה הצמיתה של התובעת נובעת מקרע קטן בגיד הסופראספינטוס בכתף ימין אשר גורם לפגיעה מינימלית פחות מקלה עם ביטוי קליני של כאב ללא הפרעה משמעותית בטווח התנועות עקב כך. באשר לארוע התאונה עצמו, התובעת הקיאה לאחר התאונה אך לא אושפזה, לא נמצאו שברים, והיא שוחררה לביתה עם שפשופים בירך ימין, וכאבים בזרוע הימנית. התובעת קיבלה 8 ימי מחלה.

19. בגין נזק לא ממוני נזקה של התובעת מוערך על ידי כסך של 20,000 ₪.

20. לתובעת לא נגרמו הפסדי שכר בעבר. אשר לעתיד, נוכח מקום העבודה בו עובדת התובעת, העדר הגבלה תפקודית ממשית עקב התאונה, עליית שכרה של התובעת באופן משמעותי מאז התאונה וקרבתה של התובעת לגיל הפרישה אין סיכוי ממשי לפיטוריה. עם זאת בשל הפוטנציאל המזערי לפגיעה בשכר אני מעריך את נזקה של התובעת בסך גלובלי של 6,000 ₪.

21. נוכח מהות הפגיעה התובעת לא נזקקה לעזרת צד ג' ולא תזקק לה בעתיד. פגיעתה הנוספת בעת רכיבה על אופניים רק מחזקת מסקנה זו, והתובעת לא הביאה כל ראיה לנזקקות לעזרת צד ג'.

22. אשר להוצאות, התובעת לא הוכיחה תשלום הוצאות כלשהן למעט הוצאות בגין אגרה וחוות הדעת, כאשר חוות הדעת מטעמה היתה על 15 אחוז נכות צמיתה, ועל כן ספק אם יש מקום לחיוב הנתבעת לשאת בתשלום עבורה. יש עם זאת להניח כי נוכח כאביה נגרמו לתובעת הוצאות כלשהן שאינן מכוסות בסל הבריאות וכן הוציאה הוצאות בגין נסיעות לטיפולים ולייעוץ רפואי. עוד הוציאה בגין חלקה בתשלום חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. אני מעריך את הוצאותיה של התובעת באופן גלובלי בסך של 4,000 ₪.

23. סך כל נזקיה של התובעת בטרם הפחתת אשם תורם עומדים על סך של 30,000 ₪ ולאחר הפחתת אשם תורם על סך של 15,000 ₪.

24. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20 אחוז ובתוספת האגרה. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אסתר כהן חדד
נתבע: עיריית נהריה
שופט :
עורכי דין: