ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (..כונס הנכסים הר נגד הרון עזרא )בתיק הרון עזרא נגד כונס הנכ :


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

בשא013949/07

בתיק עיקרי: פשר 002124/06

בפני:

כבוד השופט איתן אורנשטיין

תאריך:

בעניין:

כונס הנכסים הרשמי

מבקש

נ ג ד

הרון עזרא

ע"י ב"כ

עו"ד בלופרב גיורא

משיב

החלטה

1. לפניי בקשה להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל של החייב.

2. כנגד החייב ניתן, לבקשתו, צו כינוס נכסים ביום 24.10.06 לפיו הושת עליו לשלם מידי חודש סך של 300 ₪.

החייב הפסיק לשלם את הסכום החודשי וצבר חוב פיגורים בסך של כ – 2,700 ₪, לא שעה לאזהרה ששלח לו הכנ"ר, ואף לא טרח להגיש דו"חות תקופתיים כנדרש.

3. לטענת ב"כ החייב, נובע מצב דברים זה בין היתר מכך שגרושתו של החייב עיקלה את משכורתו וקיבלה כספים בגין העיקול, שלא כדין.

4. כידוע, בבסיס הליכי פשיטת הרגל עומדות שתי תכליות: האחת, שעניינה בנושים, והיא כינוס נכסי החייב לצורך פירעון החובות; האחרת, שעניינה בחייב, ויסודה ברצון ליתן לו הזדמנות "לפתוח דף חדש" לאחר שיופטר מחובותיו. בהקשר זה חשיבות מרובה לתום ליבו של החייב, אשר נבחן לא רק בנוגע לתקופה שלפני הגשת הבקשה, באשר לאופן היווצרות החובות, אלא גם לאחר הגשתה דהיינו התנהגות החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל (ראו: ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4) 197 (2003); רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2) 810 (2004); ע"א 8937/05 תבין נ' הכנ"ר, לא פורסם ). על האיזון המתחייב לקחת בחשבון גם את זכויותיהם החוקתיות של הצדדים, ובהם זכות הקניין והזכות לקיום מינימלי ולחיים בכבוד.

  1. הגעתי למסקנה, כי בנסיבות שתוארו, הגם שיש טעם בבקשה, ראוי לתת לחייב הזדמנות נוספת לתקן את דרכיו. בהקשר זה אציין כי נתתי דעתי לכך שהחייב שילם חלק ניכר מחוב הפיגורים עם קבלת הבקשה, וכי סכום התחייב לשלם את חוב הפיגורים (ראה ע"א 1601/07 אלי סבג נ' הכנ"ר). תנאי להחלטתי הינו כי על החייב להסדיר אתוך 60 יום מהיום את יתר חוב הפיגרים כאשר בתוך התקופה האמורה ידאג להמציא דוחות סדורים כנדרש. עוד מוזהר כי החייב כי עליו להמשיך לעמוד בתשלומים במועדם ובמלואם. בנוסף, על החייב לנקוט בהליך המתאים ע"מ לגבות לקופת הפש"ר את הסכומים שלטענתו עוקלו על ידי גרושתו שלא כדין.

המזכירות תשלח את החלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום ט"ז בשבט, תשס"ח (23 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.