ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נתן זהבי נגד הדס שטייף :

לפני כבוד השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל

התובע:
נתן זהבי
(המבקש)
נגד

הנתבעת:
(המשיבה)
הדס שטייף

החלטה

לפניי בקשת התובע למתן פסק דין חלקי בתיק, בהתאם לסעיף 191 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות") כנגד הנתבעת.

תביעה זו הוגשה מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע "), במסגרתה עותר התובע לפיצוי כספי בסך 1,800,000 ₪ מאת הנתבעת וצווי עשה בגין טענתו, כי הוציאה דיבתו רעה באמצעות פרסומים שונים באמצעי התקשורת לפיהם נשים שונות העידו בפני הנתבעת כי הוטרדו מינית על ידי התובע.

תמצית טענות התובע
לטענת התובע, בסעיפים 30-32 בכתב ההגנה התייחסה הנתבעת להגנת "אמת דיברתי", כאשר בסעיף 32 טוענת הנתבעת כי: " זה המקום לציין כי הפרסומים מצד הנתבעת לא ייחסו למערער את עצם ביצוע המעשים". התובע טוען כי מדובר בהודאת בעל דין, כאשר הנתבעת מצהירה שאין לה מושג אם המעשים המיוחסים לתובע בפרסומים התרחשו באמת, אם לאו.

התובע טוען, כי הנתבעת לא פעלה כקבוע בסעיף 5 לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, הקובע, בי ן היתר, כי על כל עיתונאי לבדוק העובדות טרם פרסומן.

לטענת התובע, מקרה זה מצדיק שימוש בסעיף 191 לתקנות, כאשר הנתבעת איננה טוענת ואיננה יודעת אם אירעו המעשים אותם ייחסה לתובע בפועל, אך מתבצרת בזכותה להתגונן כנגדו באמירה, כי האמת הגלומה בדבריה נעוצה בכך שאמרו לה את הדברים.
לטענת התובע הנתבעת אינה עומדת במשוכה שקבעה פסיקה לביסוס הגנת "אמת דיברתי"- קיומה של זהות בין המציאות האובייקטיבית לבין תוכן הפרסום.

התובע טוען כי עסקינן בנסיבות חריגות המצדיקות שימוש בתקנה 191, ויש ליתן פסק דין חלקי, לפיו הגנת "אמת דיברתי" לא עומדת לנתבעת. התובע מצרף פסיקה אשר לטענתו תומכת בבקשה.

עוד טוען התובע, כי מאחר שאין מחלוקת לגבי חלקים מהתביעה, אין צידוק להשהות מתן פסק הדין שישלול מהנתבעת את היכולת להציג ראיות באשר לאמיתות פרסומיה.
תמצית טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת, הבקשה נסמכת על סעיף בו נעשה שימוש במשורה ולעיתים נדירות, וכי הפרשנות אותה מבקש התובע לתת לכוונת המחוקק היא שגויה ומטעה.

הנתבעת טוענת כי פנו אליה נשים שונות ביוזמתן אשר שטחו בפניה עדויות על התנהגותו הפסולה של התובע, כזו העולה עד כדי הטרדה מינית בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח -1998.

לטענת הנתבעת, רק משנוכחה שמדובר בעדויות אותנטיות אשר חלקן נתמכות בעדויות נוספות ומתוכן עולה דפוס פעולה דומה וחוזר של התובע כלפי מספר נשים , החליטה לפרסמן.

על פי הנטען, הנתבעת האמינה ועודנה מאמינה בתום לב לעדויות הנשים באשר להתנהגותו של התובע. עם זאת, הנתבעת הדגישה כי המדובר בעדויות שקבלה ולא בתלונות, וכי היא מדווחת על פניות של נשים שפנ ו אליה, והביאו את סיפורן לפניה.

לטענת הנתבעת, השלב המקדמי בו מצוי התיק אינו הולם פרשנות סעיף 191 לתקנות על פי הפסיקה והספרות, ואין כל הצדקה לעשות בו שימוש.

לטענתה, טענות הצדדים בולטות בקוטביותן ואין חלקים מוסכמים על שני הצדדים. בנסיבות אלו, מן הראוי שטענות הצדדים במלואן תתבררנה במסגרת ההליך המשפטי.

לטענת הנתבעת, חלק מאותן נשים שנפגעו מהתובע תהיינה מוכנות להעיד בפני בית המשפט, ככל שהדבר יידרש, דבר שיבסס טענת "אמת דיברתי" על פי הפסיקה ובהתאם לנטען בכתב ההגנה .

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, על נימוקיה, בתגובה ובתשובה באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: " בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור."
וכך נאמר בספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5, בעריכת ש' לוין, 1988) 483-484, על תקנה 191הנ"ל:
"הכוונה היא, שאם יתברר במהלך הדיון, כי מקצת המשפט הגיע לשלב כזה שאין צידוק להשהות לגביו את מתן פסק הדין עד אשר יהא בידי השופט לפסוק במחלוקת כולה, יוציא השופט פסק דין חלקי, והמשך הדיון יצטמצם בשאר הענינים השנויים במחלוקת".
אכן, בדרך כלל מדובר במצבים בהם הנתבע מודה בחלקים מכתב התביעה, כך שלא קיימת עוד מחלוקת לגביהם (וראה הדוגמאות שם, בעמ' 483-484). יחד עם זאת, לדעתי, אין מניעה כי יינתן פסק-דין חלקי גם בעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים, ובלבד שנתקיימו תאי תקנה 191הנ"ל".

"...ברור, כי לפני מתן פסק דין חלקי, חייב השופט לנהוג בדרך שנוהג הוא לפני מתן כל פסק דין; עליו לשמוע את בעלי הדין לגבי העניין בו הוא עומד לפסוק, ועליו להשתכנע, שאם יימנע ממתן פסק דין חלקי ויוסיף לברר את העניין בשלמותו, לא יתגלה בסופו של דבר, כי לגבי העניין בו פסק בפסק הדין החלקי, היה מגיע למסקנה אחרת ושונה מזו- הן מבחינת העובדות והן מבחינת החוק- אשר שמשה יסוד לפסק הדין החלקי' . (זוסמן, בספרו הנ"ל, בע"מ 484)".
הנה כי כן, תקנה 191 מסמיכה את ביהמ"ש ליתן פסק דין חלקי, מקום בו הוא סבור כי חלק מן התביעה בשל לכך, וזאת על מנת לצמצם את גדר המחלוקת ולא להשהות חלק מהסעדים להם זכאי התובע עד למתן פסק דין סופי. עם זאת, לאחר עיון במקרה שלפני איני סבורה כי עסקינן במקרה בו ישנה הצדקה, בשלב זה, לעשות שימוש בסעיף 191 לתקנות, ואסביר.

בהתאם להלכה הפסוקה, ניתוח של עוולת לשון הרע ובפרט טענה לפגיעה בשם הטוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, בנוי מארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. בשלב השני, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים " לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה " פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב השלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות על הפרסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפרסום לשון הרע. בשלב הרביעי והאחרון, וככל שהפרסום ממלא אחר תנאי שלושת השלבים הקודמים, יש לבחון את שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע ( ראו ע"א 89/04 יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (2008) ).

בענייננו, התובע מבקש למעשה לשלול מהנתבעת טענות הגנה הקנויות לה על פי דין ובהתאם לחוק איסור לשון הרע, טרם התבררה התביעה לגופו של עניין, וטרם הוכחו ו/או נבחנו השלב הראשון והשני המהווים את ליבת התביעה. לא התרשמתי כי הנאמר בכתב ההגנה בסעיפים 30-32 הנו שקול להודאת בעל דין אשר יש בכוחו לשלול , כבר בשלב מקדמי זה, בטרם התקיימה בתיק ישיבת קדם משפט אחת, טענות הגנה הקנויות לנתבעת על פי דין, וזאת ללא קביעת כל עמדה בקשר למהותן של טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת בכתב הגנתה וטיבן.

דומה, כי התובע במסגרת בקשה זו מקדים את המאוחר , באשר הוא מבקש במסגרת בקשה זו להכריע עובדתית ומשפטית בסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים המחייבות בירור עובדתי ושמיעת ראיות הצדדים. אני סבורה כי לא ניתן לקבוע בשלב זה, בטרם נשמעו הראיות בתיק, ממצאים עובדתיים וקביעות משפטיות באשר לליבת התביעה, כמו גם באשר לטענות ההגנה שנטענו על ידי הנתבעת במסגרת כתב ההגנה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪, ללא כל קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נתן זהבי
נתבע: הדס שטייף
שופט :
עורכי דין: