ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וינברג - דורון ושות' נגד אורי קריינדל :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערערת: וינברג - דורון ושות', עו"ד

נגד

המשיב: אורי קריינדל

ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום בת"א-יפו מיום 23.4.98 בת.א. 20831/94
שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' מארק-הורנצ'יק

בשם המערערת: עו"ד א' דורון

בשם המשיב: בעצמו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

ערעור על החלטתו בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) במסגרת ת"א 20831/94 מיום 23.4.98, שבה דחה בית המשפט את בקשתה של המערערת כי יפסול עצמו מלדון בעניינם של הצדדים.

המערערת, שותפות של עורכי-דין, הגישה כנגד המשיב תביעה לתשלום שכר טרחה עבור שירותיה. המשיב בחר שלא להיות מיוצג על-ידי עורך-דין במסגרת ההליכים, והוא נושא במלאכת ההגנה בכוחות עצמו. לטענת המערערת, מכבידה עובדה זו על ניהול המשפט, בעיקר משום שהמשיב מתנגד באופן עקבי לכל בקשה שמעלה המערערת, אפילו מדובר בעניין זניח הנוגע בסדרי הדין. עוד טוענת המערערת, כי בית-המשפט הפך עצמו לסניגורו של המשיב, תוך שהוא נותן לו יד חופשית לנהל את עניינו באופן חריג ובלתי מקובל, ומגלה עוינות כלפי בא-כוחה של המערערת. תמיכה לטענתה זו מוצאת המערערת במספר אירועים שהתרחשו במהלך המשפט.

המקרה הראשון, שהתרחש בספטמבר 1997, נוגע בתצהיר עדות ראשית שנמסר על-ידי עד מטעם המערערת. לאחר שהוגש התצהיר התברר כי העד לקה במחלה קשה ואושפז, ונוכח זאת לא ניתן היה לחוקרו בחקירה נגדית על התצהיר. משלא התייצב העד לחקירה, ביקש המשיב כי תצהירו יימחק. המערערת ביקשה להגיש את התצהיר ללא חקירה נגדית, על-פי תקנה 522(ג) לתקנות סדר-הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, ואף הציעה, כי למצהיר תועבר רשימת שאלות עליה יענה ממיטת חוליו. המשיב התנה את הסכמתו לכך בהסכמת המערערת שחקירתו הנגדית של המשיב על תצהיר העדות הראשית שהגיש תסתיים באותו יום. בית-המשפט קבע כי אין הוא יכול לאפשר הצעה זו פן ייפגעו זכויות הצדדים, ובסופו של דבר דחה את הבקשה וקבע את החקירה הנגדית של העד למועד עתידי ומרוחק, בתקווה שעד אז יחלים הלה ויוכל להיחקר על תצהירו.

המקרה האחר שבו נאחזת המערערת מתייחס אף הוא לדחיית בקשה שהגישה במהלך המשפט. בעת הגשת התביעה, טוענת המערערת, צורף לה תצהיר של אחד מעורכי-הדין וצורפו לו דפי פירוט של שעות עבודתו. לטענת המערערת, נשמט אחד מדפי פירוט השעות בשל טעות. המערערת פנתה לבית-המשפט בבקשה להגיש תצהיר של מנהלת המשרד, שאליו צורף המסמך האמור. מאחר שלא צורף למסמך תצהיר של עורכו, ציינה המערערת כי הגשתו מתבקשת לשם הוכחת קיומו בלבד, ולא כראייה לתוכנו. בקשתה של המערערת נדחתה (ביום 24.9.97) והוטלו עליה הוצאות בסך 750 ש"ח בצירוף מע"מ. בית-המשפט קבע, כי הטופס מתייחס לסוגיה העומדת בשורש הסכסוך, והגשתו בדרך שהתבקשה עלולה לפגוע בנתבע, אשר לא יוכל לחקור את עורך המסמך. על שתי ההחלטות האמורות התבקשה רשות ערעור בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (בר"ע 12736/97).

בעקבות החלטה זו הוגשה לבית-המשפט בקשה נוספת להגשת המסמך בצירוף תצהירו של עורך המסמך, ולחליפין, להתיר את זימונו החוזר של עורך המסמך למתן עדות. בית-המשפט דחה (ביום 23.2.98) את הבקשה, משום שקבע כי יש בה עקיפה של ההליך שנקטה המערערת במסגרת בר"ע 12736/97, וכי קיים חשש לפסיקות סותרות בבקשות. בית-המשפט חייב את המערערת בתשלום הוצאות המשיב בגין הבקשה בסכום 2,500 ש"ח.

בהסתמך על אירועים אלה הגישה המערערת (ביום 19.3.98) בקשה לבית-המשפט כי יפסול עצמו מלדון בעניינים של הצדדים. לטענתה גילה בית-המשפט משוא פנים ולא נהג באובייקטיביות השיפוטית הנדרשת. בהתייחס לבקשה להגשת תצהירו של העד, מדובר בתצהיר קצר וטכני בעיקרו, אשר קבלתו לא היתה גורמת כל עוול למשיב ודחייתו גרמה עוול למערערת. כמו-כן, נסיון המיקוח של המשיב, אשר התנה את הסכמתו בהגבלת החקירה הנגדית על תצהירו, מעיד הן על-כך שבפועל השתמש בהתנגדות כקלף מיקוח והן על-כך שחש חופשי ובטוח בשל היחס המועדף שבו זכה מצד בית-המשפט. אשר לדחיית הבקשות להגשת התצהירים המשלימים אליהם צורף דף פירוט השעות, מדובר בעניין טכני גרידא, אשר בית-המשפט צריך לאפשר את תיקונו, מה גם שהגשת המסמך התבקשה שלא כראייה לנכונות תוכנו. כמו-כן, טוענת המערערת, פסיקת ההוצאות הגבוהות לטובת המשיב, אשר אינו מיוצג על-ידי עורך דין, אינה ראויה ואף עומדת בסתירה לתקנה 516 לתקנות סדר-הדין האזרחי. בהתייחס לישיבה מיום 23.2.98, שבה נדחתה הבקשה השנייה להגשת דף פירוט השעות, נטען כי לישיבה זו הגיע ב"כ המערערת לאחר שבבוקר אותו יום חש ברע, ומשהובהר כי הדיון מתעכב, ביקש מבית-המשפט לשחררו. בית-המשפט לא ניסה לברר מה חוליו של עורך-הדין, אלא ציין שדחיית הדיון תהיה משום התעמרות במשיב, וכי אם יעמוד על בקשת הדחייה יאבד את זכותו לחקור את המשיב על תצהירו שהוגש בתגובה לבקשה. ב"כ המערערת ויתר על בקשתו, וכשהגיעה העת לחקור את המשיב על התצהיר, שהוגש בתמיכה להתנגדותו להגשת דף פירוט השעות האמור, הוגבל על-ידי בית-המשפט ב"קוצר רוח מופגן" לחקירה של 5 דקות. מתוך החקירה המפורטת שהכין היה סיפק בידו לשאול שתי שאלות בלבד, ואף אלה נקטעו בהערת בית-המשפט כי הוא מטעה את העד, ובסופו של דבר לא זכה בתשובה עניינית לשאלתו. אירועים אחרונים אלה לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול, אך בבקשה צוין כי ב"כ המערערת ועורכת-דין נוספת שהיו במקום ערכו תרשומת על הדברים.

בית-המשפט דחה את הבקשה ואת נימוקיה אחד לאחד. ראשית דחה בית-המשפט את כל הטענות העוסקות בישיבה מיום 23.2.98. זכרן של כל אלה - החל בטענה שדחיית הדיון הותנתה בויתור המערערת על החקירה הנגדית וכלה בטענה כי בית-המשפט התערב בחקירת המשיב - אינו בא בפרוטוקול הדיון, אשר לא היתה כל בקשה לתקנו. בקשת הפסילה לא נתמכה בתצהיר, ואף התרשומת שמצוין כי נערכה בהתייחס לאירועי הישיבה לא צורפה. בנסיבות אלה לא מצא בית-המשפט מקום להתייחס לטענות. אשר לטענות בדבר פסיקת ההוצאות, מקומן של אלה בפני ערכאת ערעור, ובכל מקרה נדחית הטענה כי הן מצביעות על יחסו של בית-המשפט למערערת. בהתייחס לטענות העוסקות בשתי ההחלטות הראשונות, הסתפק בית-המשפט בהפניה לנימוקיו בהחלטות גופן, כפי שפורטו לעיל. לבסוף מציין בית-המשפט כי לא נתגבשה בלבו דעה קדומה ואין הוא נעול מפני שכנוע רציונלי, ומטעמים אלה דין הבקשה להידחות.

בערעור שבפני שבה המערערת וחוזרת על טענותיה שהועלו בבקשת הפסלות. עוד היא מוסיפה וטוענת, כי החלטתו של בית-המשפט לא דנה לגופו של עניין בטענות שהועלו. אשר לטענות שנדחו בשל היעדר תצהיר והיעדר בקשה לתיקון הפרוטוקול, לא היה מקום לדחות אותן מטעם פרוצדורלי, מה גם שמדובר באירועים שהתרחשו באולם בית-המשפט זמן קצר לפני הגשת הבקשה. כמו-כן, הגשת בקשה לתיקון הפרוטוקול היתה נתקלת בהתנגדות המשיב ומניבה התדיינות ארוכה שתוצאותיה, מבחינת המערערת, היו חזויות מראש. כמו-כן, קיומו של ערעור על שתיים מההחלטות אינו טעם ראוי להימנע מלדון בטענה המתבססת עליהן, מאחר שאין מדובר בנסיון לערער על ההחלטה, אשר משמשת אך ורק כבסיס עובדתי להוכחת טענת הפסלות. לערעור צורף תצהיר המאשר את העובדות שנטענו בבקשת הפסילה וכן צורפה התרשומת שערכו עורכי הדין של המערערת בהתייחס לאירועי הישיבה מיום 23.2.98.

בתגובתו לערעור סומך המשיב את ידיו על הנימוקים שהובאו בהחלטתו של בית-המשפט בבקשת הפסלות. המשיב מוסיף וטוען, כי אין לתת משקל לתצהיר ולתרשומת שצורפו לערעור, משום שלא הובאו בפני בית-המשפט קמא, מה גם שהתרשומת עצמה חסרת ערך משפטי. המשיב מכחיש מבחינה עובדתית את טענותיה של המערערת בהתייחס לישיבה מיום 23.2.98, ואף מפנה לפרוטוקול בו אומר ב"כ המערערת "אין לי יותר שאלות", מה שמעיד על כך שהחקירה לא הוגבלה בזמן. לטענת המשיב, ההחלטות נגד המערערת ופסיקת ההוצאות נגדה אינן מהוות כלל עילה לפסילה, מה גם שבית-המשפט הצהיר בסוף החלטתו, כי לא נתגבשה בלבו דעה קדומה נגד המערערת. לאחר הגשת תגובת המשיב ביקשה המערערת להגיב עליה בטענה כי הוזכרו בה עובדות לא רלוונטיות, אך לא מצאתי שיש צורך בכך.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפני, לרבות פרוטוקול הדיונים המלא, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. ראשית, מקבל אני את הנמקת בית-המשפט לפיה אל-לו להתייחס לטענות עובדתיות אשר עומדות בסתירה לפרוטוקול, שתיקונו לא התבקש, ואף אינן נתמכות בתצהיר. טענת המערערת שתוצאותיה של בקשה לתיקון הפרוטוקול היו "חזויות מראש" אין בה לתרץ את מחדלה. אף התצהיר וה"תרשומת" אשר צורפו לערעור אין בהם לרפא את הפגם, מה גם שמונח בפני תצהיר סותר של המשיב. שאר טענותיה של המערערת תוקפות, למעשה, את החלטות הביניים של בית-המשפט - אשר המוקדמת שביניהן ניתנה כחצי שנה לפני הגשתה של בקשת הפסלות - ואת ההוצאות שנפסקו במסגרתן. אומנם, המערערת מדגישה כי אין היא תוקפת את ההחלטות עצמן, והן משמשות לה אך תשתית עובדתית בערעורה, אולם בכך לא סגי. אכן, הלכה היא, כי "ההליך המתאים לתקיפת החלטת ביניים אינו בבקשה לפסלות שופט", ו"גלוי וברור גם שבית משפט רשאי לפסוק הוצאות בהליכי ביניים , לפי שיקול דעתו." (ע"א 369/97 אהרון לביא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). הלכה זו אין משמעותה כי לעולם לא ישמש תוכנן של החלטות ביניים כראייה להתקיימותם של התנאים המצדיקים פסילתו של שופט, אולם בנסיבות רגילות לא ניתן לגבש עילת פסילה על תוכנן החלטות ביניים בלבד. יפים למקרה דנן דברים שאמרתי בפרשה אחרת: "בין אם החלטות הביניים מוצדקות ובין אם לאו (ובכך איני נדרש להביע דעה) - אין הם מגלות אותו משוא פנים מובנה ואותה סגירות מחשבתית שיש בהם כדי להצריך את פסילת השופט היושב בדין." (ע"א 3655/97 רוזה לרנר נ' ראובן גארי (טרם פורסם)). למעלה מהצורך אוסיף, כי בקשת הפסילה הוגשה תוך שיהוי ניכר, לפחות בהתייחס להחלטה הראשונה של בית-המשפט, וזאת בניגוד לדרישת התקנות (ראה תקנה 471ב לתקנות סדר-הדין האזרחי, תשמד1984-), ואף שיהוי זה עומד למערערת לרועץ.

סופם של דברים הוא, שהמערערת לא הוכיחה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, וערעורה נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בערעור זה בסכום של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, ה' באב התשנ"ח (28.7.98).

א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98027190.A02/דז/


מעורבים
תובע: וינברג - דורון ושות'
נתבע: אורי קריינדל
שופט :
עורכי דין: