ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גולדשמיט שמואל נגד פרוהמן :


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בירושלים

בר"ע 003442/07

לפני:

כב' השופטת מוסיה ארד - נשיאה

תאריך:

24/01/2008

בעניין:

שמואל גולדשמידט

ע"י ב"כ עו"ד

רפאל שטוב

המבקש

נ ג ד

1. פרוהמן משה

2. אהרון ריימאן

ע"י ב"כ עו"ד

אליהו גבאי ואח'

המשיבים

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא השופט ראובן שמיע), מיום 2.12.07, במסגרתה נדחו בקשותיו של המבקש לדחייה או למחיקה על הסף של התביעה בת.א 12390/06, לתיקון כתב ההגנה ולגילוי מסמכים ונקבע מועד להגשת סיכומים.

לפני כשנה הגישו המשיבים תביעה נגד המבקש לבית משפט קמא (ת.א 12390/06), היא התביעה שבמסגרתה ניתנה ההחלטה מושא בקשה זו. בתביעה מבקשים המשיבים את פינויו של המבקש מנכס הרשום על שם משיב 1, משה פרוהמן (להלן – משיב 1), המתגורר בארה"ב. המבקש, גולדשמיט שמואל (להלן – המבקש), החזיק בנכס האמור במשך שנים כשהוא טוען כי הנכס ניתן לו במתנה על ידי המשיב 1. מר אהרון ריימן, המשיב 2, אף הוא אזרח ארה"ב, הוכרז על ידי בית המשפט לענייני משפחה בניו ג'רזי כאפוטרופוס על רכושו וגופו של המשיב 1. במסגרת ההליך בבית משפט קמא טען המבקש טענות שונות המכוונות כנגד צו האפוטרופסות שניתן בארה"ב, אך בית משפט קמא קבע כי הוא ידון ויכריע תחילה בשאלת הבעלות בנכס.

במקביל להליך בבית משפט קמא פנה משיב 2, ביום 6.9.06, לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בבקשה למתן הוראות על פי סעיף 76(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (תמ"ש 21140/06). משיב 2 ביקש מבית המשפט ליתן תוקף לצו המינוי לאפוטרופוס שהוצא בארה"ב ולהורות להנהלת בנק לאומי לשחרר לידיו כספים המצויים בחשבון של המשיב. ביום 8.2.07, ניתן פסק דין על ידי כב' השופט מרכוס, שדחה את בקשתו של המשיב 2. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא ניתן להיעתר לבקשה, במסגרת ההליך שלפנינו. עם זאת יצוין כבר כעת כי בית משפט לענייני משפחה לא שלל אפשרות של הכרה בצו האפוטרופסות בהתאם להוראות סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן – חוק אכיפת פסקי חוץ).

לאחר שנודע למבקש על ההליך בבית המשפט לענייני משפחה הוא פנה המבקש בבקשה למחיקה או לדחייה על הסף של התביעה בבית משפט קמא. המבקש טען כי פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בתמ"ש 21140/06 מהווה הכרעה סופית בדבר ההכרה באפוטרופסות של מר ריימן על גופו ונכסיו של המשיב 1 בישראל ומכאן שדין התביעה שהוגשה בבית משפט קמא להידחות בשל קיומו של "מעשה בית דין". בנוסף ביקש המבקש כי בית המשפט יתיר לו לתקן את כתב ההגנה על דרך של הוספת פסקה בה יפרט את טענתו האמורה לעניין קיומו של מעשה בית דין, וכי יורה למשיבים לגלות לו מסמכים הקשורים לתמ"ש 21140/06 הנ"ל ולתיק נוסף במסגרתו ביקשו המבקשים את שחרור הכספים מחשבון הבנק הנ"ל. ביום 2.12.07, דחה בית משפט קמא את הבקשה על כל רכיביה. בית משפט קמא קבע כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אינו מהווה מעשה בית דין בשאלת האפוטרופסות, שכן כל שנקבע באותה החלטה הוא שלא ניתן להכיר בצו האפוטרופסות בדרך של הכרה ישירה, כפי שביקשו המשיבים. החלטת בית המשפט לענייני משפחה לא שללה הכרה בצו האפוטרופסות לפי סעיף 15(ב) לחוק אכיפת פסק חוץ. בסיום החלטתו ומשלא נדחתה התביעה, הורה בית משפט קמא לצדדים להגיש את סיכומיהם בשאלת הבעלות בנכס.

המבקש לא השלים עם החלטה זו והגיש את הבקשה שלפניי, במסגרתה הוא טוען כי שגה בית משפט קמא כשהחליט שלא להורות על דחיית התביעה מחמת קיומו של מעשה בית דין. לחילופין, מבקש המבקש כי יותר לו לתקן את כתב הגנתו, כך שיכלול את טענתו בדבר מעשה בית דין.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה נחה דעתי כי החלטתו של בית משפט קמא על נימוקיה מקובלת עליי וכי דין הבקשה להידחות.

מעיון בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה עולה כי היא אינה מהווה מעשה בית דין בשאלת תוקפו של צו האפוטרופסות. החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה התייחסה לבקשת משיב 2 להכיר בצו האפוטרופסות שהוצא בארה"ב במסגרת בקשה למתן הוראות לפי סעיף 76(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן – חוק הכשרות המשפטית). בית המשפט לענייני משפחה החליט לדחות את הבקשה מטעמים דיוניים. בית המשפט לענייני משפחה לא שלל את האפשרות של הכרה בצו האפוטרופסות בהתאם להוראות סעיף 15(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי הכרה מעין זו עשויה להינתן לפסק החוץ אם שאלת תוקפו של צו האפוטרופסות תתעורר אגב אורחא, במסגרת דיון שיפוטי בעניין אחר ולצורך הכרעה באותו עניין. משכך, דין טענת המבקש לפיה יש להורות על דחיית התובענה בבית משפט קמא מחמת קיומו של מעשה בית דין להידחות.

נוכח דחיית טענת המבקש בדבר קיומו של מעשה בית דין, אף בקשתו של המבקש לתיקון כתב ההגנה או כתב התביעה שכנגד באופן שיאפשר לו להוסיף טענה זו, מתייתרת, ואני דוחה אותה.

בשולי בקשתו טען המבקש גם כנגד קציבת המועד להגשת סיכומים. המבקש ציין כי במסגרת ניהול ההליך הסכימו הצדדים כי הנכס מושא התביעה יימכר, והתמורה שתתקבל עבור מכירת הנכס תופקד בנאמנות, תוך שחלק מהתמורה יועבר לארה"ב לצורך קיומו של משיב 1. בהקשר זה נדרשו המשיבים על ידי בית משפט קמא להגיש דו"ח כספי המפרט את מצב נכסיו של משיב 1 וכן ערבות צד ג', ומשלא עשו כן הוגשה על ידו בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. לטענת המבקש, יש להמתין עם הגשת הסיכומים עד לאחר שיוגשו הדו"ח הכספי האמור וערבות צד ג' כנדרש, שכן לאחר שיוגשו המסמכים האמורים בכוונתו לשקול לתקן את תביעתו שכנגד. דין הבקשה בעניין זה להידחות ולו מן הטעם שהבקשה לעניין זה לא הוגשה ולא נידונה על ידי בית משפט קמא. זאת ועוד, המסמכים אליהם התייחס המבקש אינם רלוונטיים לסיכומים, שעניינם הוא שאלת הבעלות בדירה.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

העירבון יוחזר למבקש.

המזכירות תשלחה העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ז בשבט תשס"ח (24 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.

מוסיה ארד, נשיאה