ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מריח עבד אל עדים נגד הכונס הרשמי :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

פשר000819/05

בפני:

כב' השופטת דיאנה סלע

תאריך:

24/01/2008

בעניין:

פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980

להלן: "הפקודה"

ובעניין:

מריח עבד אלעדים ת.ז. 059352039

להלן: "החייב"

ובעניין:

הכונס הרשמי

להלן: "הכנ"ר"

פסק דין

עובדות המקרה

1. החייב, יליד 65', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 595,169 ₪ ל- 18 נושים. ביום 3/11/05 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 400 ₪ בחודש, אשר הופחת זמנית לסך של 200 ₪. לאחר מתן צו הכינוס הוגשו כנגד החייב 6 תביעות חוב בסך כולל של 386,353 ₪, ללא חובות בדין קדימה. לדברי החייב נפתחו נגדו 23 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת ונעשה איחוד תיקים, אך הוא לא עמד בתשלומים החודשיים שהושתו עליו.

התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך איש מהנושים לא התייצב לאסיפות אלה, והחייב אשר התייצב, לא הציע הצעה להסדר חובותיו.

2. בתצהיר התומך בבקשה ייחס החייב את הסתבכותו הכלכלית לעסקאות כושלות שביצע במהלך העסקתו כפקיד בסוכנות ביטוח.

החייב מסר כי משך שנה היה פעיל בעסק משפחתי לשווק מלפפונים חמוצים "בית השיטה", אשר היה רשום על שמו, אך בפועל נוהל על ידי אביו. בשנים 86' עד 89' רכש תואר טכנאי בחקלאות, ועבד כמורה וכמנהל עבודה במסעדה. בשנת 93' עבר תאונת דרכים ופוצה בסך 100,000 ₪ אשר שימשו לכיסוי הוצאות חתונתו ולבניית בית מגוריו.

בשנת 94' הועסק החייב כשכיר בסוכנות ביטוח, ובנוסף לכך עסק במסחר במכוניות של לקוחות הסוכנות, וקיבל עמלות מסך העיסקאות שביצע. לדבריו, צבר הפסדים ממספר עיסקאות בהן היה מעורב.

עוד מסר כי סבל מהפסדים בגין פעילות התנדבותית בעמותת "דור שלם דורש שלום", הואיל ונאות לממן מספר פעילויות מכיסו ועלויותיהן לא הושבו לו. הוא נקט במספר פעולות משפטיות נגד העמותה, אך ללא הועיל.

3. הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב.

א. מחקירת החייב עולה בבירור כי בנוסף להיותו מנהל בסוכנות ביטוח, עבד במסחר כלי רכב ולדבריו, הוסכם כי מעסקאות שיבצע עבור המשרד יקבל עמלות של 30%. החייב נשאל בחקירה אם בפועל היה שותף סמוי בחברה, אך הכחיש זאת למרות שמעסיקו פתח עבורו משרד בתמרה, אשר היה בניהולו הבלעדי.

לדברי החייב, מנע ממנו מעבידו את הרווחים להם היה זכאי. השניים הגיעו להסכם לפיו המעביד ימכור לו רכב שברולט שמחירו היה 72,000 ₪ תמורת 40,000 ₪ במימון אשראי מבנק דיסקונט, והיתרה היה אמורה להתקזז כנגד הרווחים שהגיעו לחייב. המעביד ביקש ממנו 4 שיקים על סך 6,600 ₪ כל אחד כנגד הפקדת מזומנים לחשבונו, לצורך ביטול השעבוד על הרכב, והחייב מסרם לו אך לא קיבל את המזומנים והשיקים חוללו.

לאחר שפוטר על ידי המעביד מבלי ששולמו לו משכורותיו ופיצויי הפיטורין שלו, נמנע החייב מלתבוע אותו.

החייב לא דיווח על המסחר בכלי הרכב לרשויות המס, נכנס להרפתקאות עיסקיות אשר היו מעל ומעבר ליכולת הפרעון הכלכלית שלו, ובחר לעצמו דרך התנהלות בלתי חוקית תוך פיזור שיקים ללא כיסוי וניכיונם.

ב. החייב אינו עובד מזה כשלוש שנים ואינו מנצל את כושר השתכרותו על מנת להפחית את מצבת חובותיו. החייב מתגורר עם אשתו וילדיו בבית פרטי הבנוי על מקרקעין בבעלות אביו, ללא משכנתא, ומתקיים מהכנסת אשתו ומקיצבאות המל"ל, כשהוא צובר כספים בקופות גמל וקרנות השתלמות.

ג. החייב נוהג בחוסר תום לב בהליך, נמנע מלהגיש דו"חות הכנסות והוצאות חודשיים, מפגר בתשלומים לקופת הכינוס דרך קבע, ורק סמוך לדיונים משלם את הפיגורים.

4. החייב הגיב לחוות הדעת של הכנ"ר וטען כי רק שני חובות נוצרו בגין עיסקאות רכב, אשר המבקש התערב בהם ללא כוונת רווח אישי, במטרה להביא את הקונה לבטח את רכבו בסוכנות הביטוח בה עבד.

באשר לחובותיו בגין נכיון שיקים, הסביר כי מדובר בשיקים דחויים שניתנו על ידי קונה רכב בתמורה לרכב שקנה, והחייב ביצע עליהם ניכיון בבנק שלו, ושילם את הכסף המזומן שהתקבל למוכר. לדבריו, ביצע פעולות אלה במטרה להוציא את העיסקאות אל הפועל, מאחר שהמוכר לא הסכים לקבל שיקים דחויים תמורת הרכב, וזאת מתוך אמון שנתן בקונה ועל סמך התחייבות אישית שלו כי מדובר בשיקים כשרים.

לדבריו, נמנע מנקיטת הליכים משפטיים נגד המעביד כי לא היו לו נכסים מהם ניתן להפרע, ולא היה טעם בניהול הליכי סרק.

החייב צירף לתגובתו מכתב מיום 22/1/2007 לפיו הוא מטופל בתרופות עקב סממנים של דכאון. בנוסף לכך, המציא מכתב מיום 17/6/2007 לפיו הוא מועסק במוסד בית סוסנסקי בקרית אונו בתפקיד כוח עזר וקיבל הדרכה לטיפול בקשישים.

5. בדיון שנתקיים בעניינו, חזר ב"כ החייב על טיעוניו ועל הסבריו.

הכנ"ר עומד על התנגדותו לבקשת החייב מהטעמים המפורטים בחוות הדעת, דהיינו כי התנהלותו העיסקית של החייב במסחר כלי רכב הייתה חסרת תום לב.

באשר לטענת החייב כי רק שניים מחובותיו נוצרו כתוצאה מעיסקאות של תיווך רכב, טוען הכנ"ר כי עסקאות אלו היו היחידות שגילה הכנ"ר בשל שהוגשו בגינן תביעות חוב לתיק, והן לבדן מהוות כ-80% מסך החובות הנתבעים.

גם העיסקה שעשה החייב עם מעבידו מצטיירת כעיסקה מפוקפקת, ואין כל הסבר לכך שעל אף שהחייב פוטר על ידי מעבידו, לא שולמה לו משכורת של שלושה חודשים אחרונים, לא שולמו לו פיצויי פיטורין בגין 10 שנות עבודה, והחייב נמנע מלנקוט צעדים כלשהם כנגד המעסיק עד שעקבותיו נעלמו.

לפיכך מתנגד הכנ"ר להכרזתו של החייב פושט רגל.

6. לאחר שהוגשה חוות דעתו המשלימה של הכנ"ר, נתבקש החייב על ידי בית המשפט להודיע ממתי הוא עובד במקום העבודה החדש שלו, ולהמציא תלושי שכר בגין כל התקופה בה הוא מועסק.

החייב הודיע כי הוא עובד מיום 1/5/07, המציא אישור כי הוא מטפל בקשישים באמצעות חברת כוח אדם, וביום 20/9/07 המציא תלושי משכורת לחודשים מאי- אוגוסט 08', מהם עולה כי הוא משתכר 2,895 ₪ לחודש.

הכנ"ר הודיע כי לא קיבל את תלושי השכר של החייב, ואף לא קיבל עותק מהודעתו מיום 20/9/07. נסיונו של הכנ"ר ליצור קשר עם בא כח החייב כדי לקבל ממנו את המסמכים עלו בתוהו. בהעדר מסמכים חדשים, הכנ"ר עומד על התנגדותו לבקשת החייב.

דיון

7. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל

ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב,

במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב

יכול לפרוע את חובותיו;..."

להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272).

על רקע התכלית השנייה, מתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה הכרזתו פושט רגל. בהעדר תום לב בהתנהלות החייב בעת יצירת חובותיו ובהליכי פשיטת הרגל, אין הוא זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שנייה, עמ' 169; כן ראה ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206).

בית משפט הבוחן את נסיבות הסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול, בין היתר, את האופן בו יצר חובותיו. האם נהג בתום לב כלפי נושיו בעת יצירתם או בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספיהם; האם יצר חובות אגב מעשי מרמה והצגת מצגי שווא בפני נושיו, או מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל). עוד יבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות עמידה על זכויות המגיעות לו. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראה גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839).

מן הכלל אל הפרט

8. החייב לא עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב.

א. החייב, אשר עבד כמנהל סוכנות ביטוח, עסק במסחר בכלי רכב מבלי לדווח על עיסוקו זה לשלטונות המס, ואף ניכה שיקים של לקוחות, תוך משיכת שיקים ללא כיסוי. מרבית חובותיו נוצרו עקב ביצוען של עסקאות אלה, בעת שהחייב לא ניהל מערכת מסודרת של הנהלת חשבונות, ואופי העסקאות אינו ברור.

"...העובדה שלא עלה בידי החייב להציג דו"חות כספיים מצביעה לכאורה כי לא ניהל דו"חות כספיים וספרים כחוק. שאם לא כן, לא היתה צריכה להיות בעיה ממשית להציג ספרים ודו"חות". (ראה פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419).

אכן לא כל עיסוק שאינו מדווח או אינו חוקי יגרום לדחיית בקשתו של חייב על הסף (ראה רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2), 810), אולם חייב שאינו מגיש דוחות ואינו מגיש ראיות אחרות להוכחת הנסיבות בהן הסתבך, לא יוכל לשכנע כי נקלע לחובות בתום לב. ( פש"ר (חיפה) 192/03 כנפי נ' הכנ"ר, תק-מח, 2005 (1), 3555, 3557).

ב. גרסת החייב כי ביצע את עסקאות הרכב ללא כוונת רווח אישי במטרה לגרום לקונה לבטח את רכבו בסוכנות הביטוח בה עבד אינה סבירה, ויש קושי להניח כי החייב ניכה שיקים ללקוחות ללא רווח משמעותי. בפנינו שתי עסקאות אשר לא צלחו, אך לבית המשפט אין כל נתונים על העסקאות שביצע החייב ואשר תמורתן זכה לכאורה להכנסה יפה.

"מי שלא ממציא מסמכים שנדרש להמציאם, אינו נושא בנטל שמוטל עליו להוכיח את תום ליבו ביצירת חובותיו". (פש"ר 344/00 חלבי כרמי נ' הכנ"ר (לא פורסם)).

החייב, אשר עסק כסוחר רכב, לא נתן כל הסבר לכך כי במצב שמוכר הרכב לא הסכים לקבל שיקים דחויים של הקונה, משך הוא עצמו שיקים מחשבונו, תוך ביצוע נכיון השיקים של הקונה (ראה הודעת החייב מיום 20/6/07). טענתו הסתמית כי "נתן אמון באנשים" אינה משכנעת מקום שמדובר בסכומים כה נכבדים. יתר על כן, אפילו פעל החייב מתוך רשלנות אך בתום לב בעיסקה הראשונה שביצע, בעת שעשה עסקת ניכיון לא מוצלחת ושילם עבור קונה של רכב, תוך יצירת חובות, אין כל הסבר לכך שעשה זאת פעמים נוספות, לאחר שכבר נכווה.

מדובר באדם משכיל שהיה מודע למשמעות מעשיו, ואין כל הסבר לכך כי החייב הסכים ליטול סיכון מקום שמוכר הרכב סירב לעשות כן לאחר שנקלע לחובות בגין עסקאות קודמות, אלא אם העסקאות שכשלו מהוות חלק זעיר מהיקף העסקים שניהל בעבר.

ג. החייב טען כי חובות בסך 70,000 ₪ נוצרו כתוצאה מפעילות התנדבותית שביצע עבור עמותת "דור שלם דורש שלום", אשר לא החזירה לו כספים ששילם עבורה, מתוך תקווה להתמנות למשרה בעמותה, אך אינו נותן כל הסבר לכך כי לאחר שהגיש תביעה נגד העמותה הסכים להגיע עמה להסדר פשרה לפיה תחזיר לו 13,000 ₪ בלבד. אכן, פעילות התנדבותית היא מבורכת, אך לא על חשבון נושיו או תוך כדי יצירת חובות חדשים.

" מי שחייב כספים לנושיו ואין ידו משגת לשלמם, אל ייצור לעצמו התחייבויות חדשות... התנהגות אשר כזו, לבדה, יש בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה". (פש"ר (חיפה) 578/00 ביטון נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(4), 3032, 3035).

ד. החייב פיזר שיקים ללא כיסוי לאורך שנים, על אף ששיקים קודמים שלו חוללו. מעיון ברשימת החובות של החייב ניתן לראות כי חלק מהשיקים ניתנו גם לבני משפחה. משיכת שיקים ללא כיסוי בעת שהחייב היה כבר שרוי בחובות מצביעה על כך כי החייב היה אדיש ליצירת חובותיו.

"מתן שיקים בידיעה כי לא יהיה להם כיסוי, לבד מהיותו עבירה פלילית, מהווה התנהגות חסרת תום לב שיש בה משום כוונה לרמות את מקבלי השיקים. זאת, משום שאלה עלולים לסבור כי ניתנת להם התחייבות ברת מימוש, כשאין הדבר כן. מי שכך נוהג - אינו ראוי להגנתו של בית המשפט ואין מקום לכך שבית המשפט יפרוש עליו את מטריית פשיטת הרגל, להגן עליו מפני נושיו". (פש"ר (חיפה) 60/01 עבד אלהאדי רנדה נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(2), 1571, 1577; כן ראה פש"ר (חיפה) 405/00 זאהי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 8101).

פסיקה מחוזית זו אושרה לאחרונה בע"א 6067/04 בדראן נ' הכנ"ר, תק-על 2006(4), 3567).

ה. החייב היה מודע לתמיהתו של הכנ"ר בדבר העיסקה שעשה עם מעבידו לצורך רכישת רכב, אך לא פיזר את הערפל ואת חוסר הבהירות. החייב שילם 40,000 ₪ למעבידו, אך בניגוד למובטח, לא הוסר השעבוד על הרכב שביקש לקנות. אף על פי כן, מסר שיקים נוספים למעביד כנגד מזומנים אשר המעביד היה צריך להפקיד בחשבונו ולא הפקיד. החייב נתבע על ידי הבנק, פוטר, לא קיבל שלוש משכורות ופיצויי פיטורין, אך לא נקט צעד כלשהו כלפי המעביד, ללא כל הסבר, וזאת על אף שהיה כבר שקוע בחובות לנושיו. אם עמדה למעבידו עילת פיטורין נגדו, היה על החייב לגלות זאת לכנ"ר , ואם לאו- מדוע לא תבעו? אם ידע החייב כי המעביד נתון במצב כלכלי כה קשה, מדוע נתן לו שיקים וסמך על מילתו כי יפקיד מזומנים לחשבונו, ואם לאו - מה היתה מערכת היחסים ביניהם?

המנעות מנקיטת הליכים נגד חייבים של החייב, מהווה מחדל שיש בו משום חוסר תום לב, שאם עומדת לחייב עילת תביעה נגד אחר, עליו לפעול ולתבוע את המגיע לו, במלואו או חלקית, כדי להגדיל את הכנסותיו לרווחת נושיו. (לענין זה ראה פש"ר (חיפה) 247/02 הרוש נגד הכנ"ר (לא פורסם)).

ו. על אף שהחייב היה שקוע בחובות יצר חובות נוספים בגין רכישתם של מוצרי צריכה כגון וילונות לביתו, מבלי לשלם עבורם. אין צריך לומר כי חוב מסוג זה אינו מוגדר כחוב שנוצר בתום לב. החייב מתגורר בבית פרטי שבנה על מקרקעין של אביו, ללא משכנתא, ולא ראה לנכון ליטול הלוואות כדי לשלם חובותיו, אלא צבר כספים לקופות גמל וקרנות השתלמות. גם בכך גילה דעתו כי הוא אדיש ליצירת חובות לכולי עלמא.

9. התנהלותו של החייב במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו מלמדת אף היא על חוסר תום לב. הפסיקה קבעה כי חייב אשר לא שיתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר בכך שלא הציג מסמכים להם נדרש, לרבות דו"חות כספיים, לא גילה בחקירה או בדו"חות שהגיש לכנ"ר את כל נכסיו וחובותיו, נמנע מלהתייצב לחקירה, מסר גרסה כוזבת בדבר האופן בו הסתבך וכיוצא בזה, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. כן נקבע כי חייב שהמשיך לצבור חובות, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון הנושים, נמנע מלשלם את התשלומים העיתיים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהתפרנס ומלהפעיל את כישוריו ויכולתו כדי להגדיל את הכנסותיו - ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראה לעניין זה: ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206; ע"א 149/90 הנ"ל; ע"א 5178/92 הנ"ל; ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר 513/03 הנ"ל; פש"ר 71/03 הנ"ל; פש"ר 230/01 הנ"ל; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709; פש"ר (חיפה) 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג (7), 321).

א. החייב פיגר בתשלומיו לקופת הכינוס באופן קבוע, ונהג לסלק פיגוריו רק לאחר שהוגשו בקשות לענין זה. בנוסף לכך, לא הגיש החייב דוחות הכנסות והוצאות בניגוד לאמור בצו הכינוס, ולא שיתף פעולה עם הכנ"ר, במנעו ממנו אפשרות להתחקות אחר רמת החיים האמיתית שהוא מנהל. רק לאחר שהתברר לחייב כי בית המשפט עלול לדחות את בקשתו בשל מחדלו זה, החל להגיש דוחות חודשיים באופן לא סדיר, כמפורט בתגובת הכנ"ר.

אין צריך לומר שהתנהגות זו אינה מתיישבת עם דרישת תום הלב.

" בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)).

ב. החייב צעיר יחסית, לא עבד משך שלוש שנים, לא ניצל את יכולת ההשתכרות שלו לרווחת בני משפחתו ולרווחת הנושים, למרות החובות הכבדים שצבר, ושילם לנושיו סכום נמוך ביותר גם בהליך הפש"ר. רק לאחר שהכנ"ר ציין כי מדובר בהתנהגות חסר תום לב, המציא החייב אישור כי הוא מועסק, מבלי לדווח על כך לכנ"ר. לא ברור כיצד לא הצליח החייב למצוא עבודה משך תקופה ארוכה, ורק לאחר שהבין כי הדבר בעוכריו, החל לעבוד בשכר נמוך.

"אף אם מתברר כי אין החייב מפעיל את מלוא כישוריו ויכולתו להגדיל הכנסותיו, ייחשב הדבר כהתנהלות שלא בתום לב" (לוין וגרוניס בספרם הנ"ל, עמ' 109, וכן ראה ע"א 5178/98 הנ"ל).

10. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל.

הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכן מבוטלות ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ צדדים.

ניתן היום 24 בינואר, 2008 (י"ז בשבט תשס"ח).

דיאנה סלע, שופטת