ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Andom Menegsha נגד גיא ספירשטיין :

לפני:

כבוד השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק
נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן

התובע:
Andom Menegsha
ע"י ב"כ עו"ד אפרת מור מילמן
-
הנתבע:
גיא ספירשטיין
ע"י ב"כ עו"ד ליאב עמר

פסק דין

1. התובע היו נתין זר מאריתריאה, מבקש מקלט, שהועסק על ידי הנתבע, המפעיל עסק של ניהול בניינים בשם " ספיר ניהול נכסים", במשך כשנה. בפנינו תביעה שהגיש עם סיום עבודתו.

דיון קדם משפט התקיים בפני כבוד הרשמת מרב חבקין. לאחריו, הועבר התיק לשמיעת ההוכחות בפני מותב זה. במהלך דיון ההוכחות נחקרו התובע והנתבע על תצהיריהם. בתיק לא העידו עדים נוספים מצד מי מהצדדים. בתום דיון ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

תקופת העבודה

2. לטענת התובע, הוא הועסק במשך 13 חודשים, החל מיום 1.11.14 ועד ליום 30.11.15. לטענת הנתבע, הוא העסיק את התובע במשך 11 חודשים בלבד, כאשר תחילת העבודה היתה חודשיים מאוחר יותר למועד שנטען על ידי התובע, ביום 1.1.15.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו מקבלים את עמדת הנתבע במחלוקת עובדתית זו, וזאת מהנימוקים הבאים:

ראשית עמדת הנתבע בדבר תקופת העבודה נתמכה בהסכם העבודה ( הוגש וסומן ת/3) שנחתם עם התובע בסמוך לתחילת עבודתו בשפה האנגלית. נציין בהקשר זה שהתובע אמנם טען בסעיף 25 שהוא חתם " על נייר בעברית" שלא הבין את תוכנו, ולא על נייר באנגלית, אך לאחר שעיינו בחתימת התובע שנמצאת בתחתית החתימה, והשווינו אותה לחתימות אחרות המצויות בתיק, וכן לחתימות שעליהם התבקש התובע לחתום במהלך הדיון ( עמ' 8 ש' 1 לפרוטוקול) לא השתכנענו בטענה שמדובר בזיוף;

שנית עמדת הנתבע בדבר תקופת העבודה נתמכת גם בתלושי השכר ( ת/4 לתצהיר התובע), שעליהם מצוין תאריך תחילת עבודה;

שלישית על פני הדברים, יכול היה התובע להוכיח בקלות יחסית את אורכה הנטען של העבודה, באמצעות עדות של המשתמש בפועל, בעל הנכס שבו ניתנו שירותיו. משלא עשה כן ( ואף לא סיפק במהלך עדותו הסבר טוב מדוע לא עשה כן, עמ' 9 ש' 17) אין לו להלין אלא על עצמו;

רביעית התובע אמנם ציין במכתב ההתפטרות ( ת/5), שאותו כתב באנגלית, שהוא הועסק במשך שנה וחודש החל מיום 1.11.14, אך כמובן שאין בעצם העובדה שכך כתב במכתב ההתפטרות כדי להוכיח שנכון הדבר;

ולבסוף התובע הגיש לנו פסק דין בתיק אחר ( סע 43439-07-13 Okbagzi נ' ספירשטיין (22.4.15, מותב בראשות כבוד השופטת כרמית פלד)), שבו נקבע ביחס לנתבע כי הוא העסיק עובד אריתראי במשך שנתיים ושלושה חודשים, אף שטען שהעסיקו במשך חודשים ספורים בלבד. מעיון באותו פסק דין עולה שבניגוד למקרה שלפנינו, באותו המקרה העידו מטעם התובע ( שם) שני דיירים בבניין, ובית הדין שם הסתמך על עדותם לצורך הממצא העובדתי בדבר תקופת העבודה. נוסיף, שלא מצאנו לקבוע ממצא עובדתי זה או אחר מכך שהנתבע לא זכר במהלך חקירתו הנגדית את אותו ההליך ( עמ' 14 ש' 19);

תחולת צו ההרחבה בענף הנקיון

3. לטענת התובע הוא הועסק בנקיון בניינים, ועל מערכת היחסים בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הנקיון. לטענת הנתבע, העסק שהוא מפעיל הינו עסק לניהול נכסים, ואין בעצם העובדה שהתובע עצמו הועסק בעבודות נקיון כדי להביא להחלת הוראות צו ההרחבה על העסקתו.

4. על פי הפסיקה, הנטל להוכיח את תחולתו של צו הרחבה מוטל על הצד הטוען לתחולתו ( עע 18/99 אפרימי נ' עבד (9.7.00)). מעיון בהוראות צו ההרחבה בענף הניקיון שנכנס לתוקף ביום 1.3.14, עולה שהגדרת מעסיק הינה " חברה העוסקת בתחום ניקיון ו/או תחזוקה", והצו חל על כל עובד שמועסק אצל מעסיק שכזה בעבודת נקיון או תחזוקה. מכאן, שעל פי הפסיקה, לצורך הכרעה בשאלת תחולתו של צו הרחבה יש לברר עובדתית האם עיקר עיסוקה של החברה הינה בתחום הנקיון או האחזקה, והאם הועסק התובע בעבודות נקיון ( למבחן עיקר העיסוק, ראו: עע 37572-03-13 קרדי נ' רעומה זק"ש (28.4.15); עע 772/07 אסתר נ' כנרת (1.12.08)).

5. לאחר בחינת הראיות והטענות, הגענו למסקנה שהוכחה בפנינו תחולת הצו, וננמק:

ראשית הנתבע אמנם טען ואף הגיש אישורים וראיות על כך שהעסק שהוא מפעיל הינו עסק ל"ניהול נכסים", אך מבחינה מהותית, עלה מעדות הנתבע עצמו ומהראיות שהוא עצמו הציג, כמו גם מעדות התובע, שעיקר העיסוק שלו הינו בנקיון וגם בתחזוקה ( ששניהם באים בגדר העיסוקים עליהם חל הצו). כך, הנספח הגיש מספר חשבוניות ( ת/2) שבאו להמחיש את עיקר העיסוק של העסק שלו. מעיון בחשבוניות שהוגשו עולה בבירור שעיקר העיסוק של העסק הינה בתחזוקה ואחזקה שוטפת של הבניין ונדגיש שאיננו סבורים שעצם העובדה שחלק מהפעילות מבוצעת באמצעות הזמנת ספקי שירות חיצוניים כדי לשנות את תחום העיסוק;

שנית הן מהשאלות והתשובות במהלך חקירתו הנגדית של התובע ( עמ' 7 ש' 6) עלה שעיקר הפעילות של העסק של הנתבע הינה בנקיון ובתחזוקה שוטפת. כך, במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע הוא הודה כי הוא מחזיק בבניינים שהוא מועסק בהם ציוד נקיון ( עמ' 11 ש' 17) ושלפחות בחלק מהבניינים מועסקים, כמו הבניין שבו הועסק התובע, מועסקים עובדי הנקיון ישירות על ידי הנתבע ( עמ' 12 ש' 12), ועל כן הועסק הנתבע על ידו כעובד נקיון;

שלישית במספר פסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים בשנים האחרונות נקבע, כי צו ההרחבה בענף הנקיון חל גם על חברות העוסקות בניהול בניינים, בין היתר בשים לב להגדרה שבצו לפיה הוא חל לא רק על חברות העוסקות בנקיון אלא גם על חברות העוסקות בתחזוקה ( ראו: סעש 24392-09-14 טקה נ' בר ניהול מגדלי יוקרה (7.9.17, מותב בראשות כבוד השופטת חנה טרכטינגוט); סעש 51102-10-13 הבטם נ' בר ניהול מגדלי יוקרה (4.8.16); דמש 2160/09 סנבטו נ' מגורי איכות באר-שבע (28.11.10, מותב בראשות כבוד השופט משה טוינה);

ורביעית מצאנו אמנם בפסיקה גם מקרה שבו נקבע שעל חברת ניהול בניינים לא חל צו ההרחבה, אבל באותו המקרה החברה הנתבעת הציגה ראיות לכך שרוב עובדיה אינם עוסקים בנקיון או בתחזוקה, שכן היא העסיקה מספר גדול של מדריכי כושר, מצילים ועובדי מנהלה ( ראו: סע 46413-06-11 אלי נ' מגדלים-בלס ניהול נכסים (4.7.13, מותב בראשות כבוד השופטת נטע רות). במקרה שלפנינו, לעומת זאת, הנתבע לא הציג כל ראיה בדבר מבנה כוח האדם בעסק שלו. בהקשר זה נבהיר, שאף שהנטל להוכיח את תחולת צו ההרחבה הינו על הנתבע, הרי שלדעתנו בנסיבות הנטל להביא ראיות לעניין מבנה כוח האדם בנתבע היה על הנתבע, וכידוע " במקרים מסוימים העובדה שהנתבע אינו מרים את נטל הבאת הראיות המוטל עליו, בצירוף הראיות שהובאו על ידי התובע, עשויה להוביל לתוצאה של קבלת התביעה" (עע 2635-01-15 מחמוד נ' שורי (23.1.18); כן ראו: עע 15546-05-11 בוסקילה נ' נתיבי מעיין אביב (24.2.15)) .

פיצוי על אי ביצוע הפרשות לפנסיה ולרכיב פיצויי פיטורים

6. הנתבע בסיכומיו הודה שלא הפריש לתובע הפרשות לפנסיה ולרכיב הפיצויים, ושהתובע זכאי לפיצוי בגין כך ( עמ' 21 ש' 21). בהתאם לצו ההרחבה, שקבענו את תחולתו על העסקת התובע, באמצע תקופת ההעסקה חל שינוי בשיעורי ההפרשות שלהם זכאי היה התובע.

לפי צו ההרחבה, עד ליום 30.6.15 עמד שיעור ההפרשות לתגמולים על סך 7% ושיעור ההפרשות לפיצויים על סך 8.33%, ובסך הכל 15.33%. בעד התקופה שמיום 1.7.15 עלה שיעור ההפרשות לתגמולים לסך 7.5%, כך שבסך הכל היה זכאי התובע ל- 15.88%. התובע היה זכאי להפרשות אלה משכרו למן תחילת עבודתו, וזאת בין אם היה לו הסדר פנסיוני קודם ובין אם לאו, כפי שהובהר לאחרונה בפסק דין בעניין להבים ( ברע 43036-12-17 להבים כח אדם נ' פוירמן (28.12.17, כבוד השופט רועי פוליאק)).

אשר לגובה השכר שממנו יש לגזור את ההפרשות הללו, התובע טען ששכרו הקובע היה 7,500 ₪ נטו, אך אנו מקבלים בעניין זה את עמדת הנתבע, המבוססת על מה שנקבע בין הצדדים בהסכם ההעסקה כמו גם הרשום בתלושים, לפיה שכרו של התובע עמד על 7,014 ₪ ברוטו לחודש, ובסך הכל לכל תקופת העסקתו על סך 77,054 ₪ (11 X 7,014 ₪). מתוך סך השתכרות זה, השתכר התובע בשש החודשים הראשונים סך של 42,084 ₪, ו- 35,070 ₪ בחמשת החודשים הבאים.

התובע זכאי אם כן לפיצוי על אי ביצוע הפרשות בסך 6,451 ₪ (42,084 ₪ X 15.33%) עבור ששת החודשים הראשונים ועוד 5,569 ₪ (35,070 ₪ X 15.88%) עבור חמש החודשים הבאים, ובסך הכל הוא זכאי ברכיב זה לסך 12,020 ₪. עם זאת, מעיון בכתב התביעה עולה שהתובע הסתפק בתביעה להפרשות בסך כולל של 8,048 ₪. משכך, ובהתאם לכלל שאין פוסקים לתובע מעבר למה שתבע, אנו מקבלים את רכיב תביעתו זה במלואו.

פיצוי בגין העדר הודעה לעובד

7. כפי שכבר ציינו, הנתבע הציג הסכם עבודה חתום על ידי התובע, ולא שוכנענו בטענות התובע שחתימתו זויפה, וכי ההסכם אינו אותנטי. לפיכך, דין רכיב התביעה הזה להידחות.

פיצויי פיטורים בדין מפוטר

8. אין מחלוקת שהתובע התפטר ( מכתב התפטרות הוגש וסומן ת/5), אך לטענתו בכתב תביעתו הוא התפטר לאחר שהתלונן ש"שכרו אינו כפי שסוכם וכי תנאי עבודתו אינם נוחים". משקבענו שעבודת התובע הסתיימה לאחר 11 חודשי עבודה, ממילא אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים אך אם מדובר היה בהתפטרות בדין מפוטר. מכל מקום ולמעלה מהנדרש, נבהיר שהתובע לא הוכיח כלל את התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת פיצויי פיטורים בדין מפוטר, ובכלל זה הוא לא הוכיח את עצם הרעת התנאים, הוא לא הוכיח שנתן למעסיקו התראה קודם להתפטרות, וגם לא הוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין ההרעה להתפטרות. על כן, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

חופשה

9. התובע טען שלא יצא כלל לחופשה שנתית. הנתבע לא הציג פנקס חופשה או דוחות נוכחות של התובע המתעדים יציאה לחופשה, ובתצהירו כל שטען בעניין זה היה כי התובע נהג לקחת מדי חודש יום חופש על מנת לטפל בסידורים אישיים, למשל על מנת לחדש את הויזה שלו, והוא נאלץ לקחת את שירותיו של עובדי חלופי שהיה מגיע במקומו. ברם, משלא הוגשו דוחות נוכחות, וגם לא הוגשה כל ראיה בדבר אותם עובדים שהיו מחליפים, כך לפי טענה זו, את התובע, אנו קובעים שהנתבע לא הוכיח טענתו זו. הנתבע אמנם ביקש להיבנות בהקשר זה מתשובה שהשיב התובע בחקירתו הנגדית לשאלה שנשאל בעניין זה ( עמ' 9 ש' 6), אך לדעתנו התשובה שקיבל מהתובע לשאלה האם כל חודשיים יצא לחדש ויזה לא היתה חד משמעית, ובכל מקרה אפילו לפי השאלה לא דובר ביציאה אחת לחודש ( אלא רק אחת לחודשיים, לכל היותר, וגם אז לא ברור שמדובר היה ביציאה ליום עבודה מלא).

נוכח כל האמור, התובע זכאי לפדיון ימי חופשה מלא.

10. על פי צו ההרחבה בענף הנקיון, התובע היה זכאי ל- 12 ימי חופשה לשנה, ומכאן שעבור 11 חודשי עבודה היה זכאי ל- 11 ימי חופשה. ערכו של יום חופשה הינו 281 ₪ (7,014 ₪ חלקי 25), ומכאן שהוא זכאי לפדיון חופשה בסך 3,091 ₪.

הבראה

11. על פי צו ההרחבה בענף הנקיון, התובע היה זכאי ל- 7 ימי הבראה לפי תעריף של 423 ₪ ליום הבראה, ובסך הכל לדמי הבראה בסך 2,961 ₪. מעיון בתלושי השכר עולה שהתובע קיבל מדי חודש בחודשו דמי הבראה בסך 160 ₪, ובסך הכל הוא קיבל עבור 11 החודשים שבהם הועסק דמי הבראה בסך 1,760 ₪. מכאן, שהוא זכאי להפרש דמי הבראה בסך 1,201 ₪.

דמי נסיעות

12. הנתבע טען בכתב תביעתו כי הנתבע מעולם לא שילם לו החזר נסיעות. עם זאת, הנתבע טען, וטענתו זו נתמכה בתלושי השכר שלא נסתרו, כי שילם לתובע מדי חודש בחודשו תשלום עבור נסיעות בסך 246 ₪. משכך, ומשלא חלק התובע בסיכומיו על חישוב סך הנסיעות, הרינו לדחות רכיב תביעה זה.

פיצוי בגין אי עריכת תלושים

13. רכיב תביעה זה מבוסס על טענת התובע כי הועסק במשך 13 חודשים מתוכם חודשיים ראשונים ללא תלושים. משדחינו את טענתו בדבר תקופת ההעסקה, הרי שדין רכיב תביעה זה להידחות.

לסיכום

14. התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פיצוי על אי ביצוע הפרשות לגמל ולפיצויים בסך 8,048 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.6.15 ( אמצע תקופת ההעסקה).

ב. הפרש דמי הבראה בסך 1,201 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.15 ( סיום ההעסקה).

ג. פדיון חופשה בסך 3,091 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.15 ( סיום ההעסקה).

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי. ערעור יש להגיש תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, (19 פברואר 2018), בהעדר הצדדים.

גב' שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

גב' שרה אבן ,
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: Andom Menegsha
נתבע: גיא ספירשטיין
שופט :
עורכי דין: