ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה גליק נגד אמיר יקותיאל :

לפני כבוד ה שופט ארז יקואל

מבקש

משה גליק
ע"י ב"כ עו"ד ט' בננסון

נגד

משיב

אמיר יקותיאל
ע"י ב"כ עו"ד א' מיכאלי

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה ( כבוד הרשם הבכיר צ' אלמוג) מיום 21.12.17, במסגרת תא"ק 33041-10-16 ( להלן: "ההחלטה"), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן כנגדו ביום 18.7.17 ( להלן: "פסק הדין").
רקע
המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקש ו עתר לחייבו בהשבת סכום של 840,778 ₪. בכתב התביעה נטען, בקליפת אגוז, כי המשיב שימש כנאמן על כספי המבקש ובמסגרת זו העביר לידיו סכומי כסף ניכרים ביתר.
המבקש לא הגיש בקשת רשות להתגונן וביום 16.7.17, הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, אליה צורפו אישור מסירה ופסיקתה, שבה תוקן סכום התביעה ל- 683,353 ₪. ביום 18.7.17, ניתן פסק הדין המאשר את הפסיקתה.
ביום 28.9.17, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, בה טען כי כתב התביעה לא נמסר לידיו ואף לא ידע על קיומו, או על כתבי בית הדין שהוגשו לאחריו. המבקש טען כי תצהירו של המוסר הוא תצהיר כוזב וכי מעולם לא סירב לחתום על קבלת כתב התביעה. הודגש, כי תצהיר המוסר נחתם ביום 11.17.17, אולם המסירה המתועדת בו בוצעה, כנטען, ביום 27.10.16. עוד נטען, כי התצהיר נערך על גבי טופס של רשות הדואר, בעוד שהשליח שביצע את המסירה אינו עובד רשות הדואר.
המשיב התנגד לביטול פסק הדין, בטענה כי כתב התביעה ומכתב ההתראה שקדם לו, נמסרו למבקש על ידי מר יוסף אלבו, העובד כנהג במשרדו (להלן: " המוסר"). נטען כי אישורי המסירה החתומים מוכיחים טענה זו וכי גם לאחר הגשת התביעה , נפגשו הצדדים במשרדו של המשיב לצורך משא ומתן ביחס לסכומי התביעה. עוד הודגש, כי העובדה שבבקשה לא צוינו סיכויי ההגנה הלכאוריים, מלמדת על היעדרם.
לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים ולאחר חקירתם, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה הוטעם, כי טענתו היחידה של המבקש היא כי כתב התביעה לא הומצא לו על ידי המוסר, בעוד שמעדות המוסר עלה כי הגיע לבית המבקש, אולם הלה לא פתח את דלתו, אז התקשר למשיב ו שמע את השניים משוחחים ביניהם ולאחר מכן מסר למבקש את כתב התביעה, אך הוא סרב לחתום על אישור מסירה . בית המשפט קמא לא התרשם כי למוסר היה עניין בתביעה, או במבקש וגרסתו נמצאה מהימנה והועדפה על פני גרסת המבקש. יתרת טענות המבקש נדחו אף הן, משנמצא כי לא היה בהן ממש. בהתחשב בכך שהמבקש לא טען לעניין סיכויי הגנתו, לא נמצא טעם בביטול פסק הדין.
מכאן הבקשה שמלפניי.
תמצית טענות הצדדים
המבקש טוען כי יש להתערב בהחלטה. לשיטתו, ההחלטה מעניקה משקל מכריע לשיקולי פרוצדורה, כדי פגיעה בלתי מידתית בזכויות יסוד שלו . המבקש סבור כי היה על בית המשפט קמא לייחס משקל משמעותי למצבו הבריאותי הקשה שבעטיו התקשה לתפקד וכי היה מקום לאפשר לו לתקן את הפגמים הפרוצדוראליים שהתרחשו, גם אם יסודם בהתנהלותו שלו. המבקש טוען כי המסקנה המתבקשת מהנסיבות שקדמו להחלטה, מלמדת כי המשיב ניצל את חוסר התמצאותו ואת מצבו הבריאותי, על מנת ליטול פסק דין כנגדו בהיעדר הגנה. המבקש הוסיף וטען, כי היה על בית המשפט קמא לבחון את סיכויי ההגנה שלו בטרם תינתן החלטה מסכמת ביחס לביטול פסק הדין. נטען בהקשר זה, כי ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין ביחס לאמות המידה שיש להפעיל במסגרת בקשה לביטול פסק דין. לגופן של טענות התביעה, טען המבקש כי המשיב לא הפקיד את כספי הנאמנות לחשבון ייעודי וכן כי יצר אנדרלמוסיה וערבוב של כספי הנאמנות עם כספים שמקורותיהם שונים, על מנת לשלשל לכיסו חלק נכבד מכספי הנאמנות. עוד נטען, כי התובענה לא הייתה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר וכי לא צורפה לה התחייבות בכתב, או כל מסמך אחר המלמד על הכספים שהועברו למבקש מחשבון הנאמנות. המבקש סבור כי דווקא העובדות שבכתב התביעה מצביעות על רשלנותו של המשיב בתפקידו כנאמן, בכך שנמנע מלפתוח חשבון נאמנות ייחודי, בניגוד להוראות ההסכם ובכך שלא צירף את דו"חות הנאמנות. במסגרת הודעתו מיום 14.1.18, הבהיר המבקש כי לגישתו, סיכויי ההגנה נפרשו מלפני בית המשפט קמא במהלך חקירתו לפרוטוקול הדיון, אז ציין כי לא קיבל דו"חות נאמנות מאת המשיב וכי הלה הפר את חובותיו כלפיו.
למול המבקש, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה. לגישת המשיב, ההחלטה עסקה בשאלה היחידה שהונחה מלפני בית המשפט קמא והיא ביטול פסק הדין מחובת הצדק. המשיב טוען, כי למקרא הבקשה עולה שטענות המבקש אינן מופנות כלפי שיקול דעתו של בית המשפט קמא, אלא כנגד נושאים שלא נדונו מלפניו. הודגש, כי המבקש לא טען לעניין סיכויי הגנתו וכי אין כל התייחסות לכך בבקשה, או בתצהיר המבקש ומכאן שאין אף אפשרות להתייחס לטענות אלו לראשונה במסגרת הערעור. כן סבור המשיב כי אין להתערב בהחלטה אף מהטעם שהיא מבוססת בעיקרה על ממצאי עובדה ומהימנות. המשיב הוסיף וטען, כי יש לדחות את טענות המבקש אף לגופן. ביחס לטענה כי מצבו הבריאותי נוצל לרעתו, הפנה המשיב לאמירות המבקש ל פרוטוקול הדיון ולעובדה כי בא כוחו לא ראה לנכון לעצור את החקירה ואף הוסיף לחקרו בחקירה חוזרת. אף ביחס לסכומי התביעה, הבהיר המשיב כי שלח למבקש את חישוב ההוצאות התומך בתביעה וכי נעשה בו שימוש לצורך הפחתת מס.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטה ובטענות הצדדים ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הנדרשות לעניין – הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור וכי דין הערעור להידחות. ואפרט.
ראיתי לנכון לתת למבקש רשות לערער ולדון בבקשה כבערעור, מאחר שיש להחלטה השפעה משמעותית על זכויותיו ( ר' רע"א 7960/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גולד (15.12.14); רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב (8.12.15)). על כך נקבע, כי: "מצב בו בית המשפט בערכאה הראשונה דוחה בקשה לביטול החלטה או פסק דין... התוצאה היא שלא יתקיים דיון לגופו... והפגיעה הדיונית בצד שלא התייצב או שלא הגיש סיכומיו במועד חמורה יותר. מכאן, קמה הצדקה להתיר רשות ערעור" (ר' בש"א 5692/10 פלונית נ' פלוני (9.11.10)).
לגופן של טענות הצדדים, סוגית ביטול פסק דין שבניתן בהיעדר הגנה מחייבת בחינת שני נדבכים מרכזיים. הראשון – סיבת המחדל שבאי ההתגוננות. השני – סיכויי הגנת המבקש. הטעם השני הוא העיקרי וניתנת לו הבכורה בשיקול הדעת השיפוטי (ר' למשל: רע"א אבו קנדיל נ' עין הנצי"ב בקבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (18.4.07)). לנוכח מעמדה של זכות הגישה לערכאות, די בכך שהמבקש הצביע על סיכויי הגנה לכאוריים על מנת לבכר זכות זו ולהעניק לו את יומו בבית המשפט (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת-עשרה, 2013, 804; רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט – נכסים ובניין בע"מ (27.2.05); רע"א 10799/05 דמרי נ' בנק בפועלים בע"מ (7.12.05)).
עיון בהחלטה מלמד כי ניתנה הדעת למכלול השיקולים הנדרשים וכן לאיזון הראוי שיש לערוך ביניהם, לרבות מאפייני התובענה; שיקולי הצדק וסיבת המחדל שבשלו נמנע המבקש מלהתגונן במועד וכן היעדר פירוט ביחס לסיכויי ההגנה. בהתחשב בשיקולים אלו, בהיותו הערכאה המבררת ובהיעדר הצבעה על סיכויי הגנה לכאוריים, מצא בית המשפט קמא כי לא הוכח קיומו של טעם בביטול פסק הדין. אני שותף לדעתו של בית המשפט קמא, שלא סטה מהוראות הדין הנוהגות ביחס לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.
אינני מקבל את טענת המבקש לפיה דבריו לפרוטוקול הדיון עולים כדי טענת הגנה. עיון בדבריו מלמד כי מדובר בטענות כלליות ביחס לאי קבלת דו"ח הנאמנות של המשיב וביחס להפרת חוזה מצדו ( ר' פרו' הדיון מיום 21.12.17 עמ' 4 שו' 30-32). אמירות אלו, נקשרות לשאלה שהופנתה למבקש ביחס למסמכים שנמסרו לו מאת המשיב. אין המדובר בטענה לקיומם של סיכויי הגנה ולא נטען כך. אף מתוכן הדברים, לא ברור איזו טענת הגנה הם נועדו לבסס. אין בהם כל התייחסות לסכומים שביסוד התובענה, או לטענות שבה. אף בסיכומיו, הטעים ב"כ המבקש כי: " אם אני אשכנע את בית המשפט שכך זה היה, דין פסק הדין להתבטל, אני לא צריך להיכנס לטעמי ההגנה..." ( ר' פרו' הדיון מיום 21.12.17, עמ' 16 שו' 28-30).
אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה בית המשפט קמא נתן משקל מכריע לשיקולים פרוצדוראליים. הצורך לפרט את סיכויי ההגנה במסגרת בקשה לביטול פסק דין אינו טעם " פרוצדוראלי" גרידא. אין המדובר, למשל, בהארכת מועדים, בשינויים, או בצירוף מסמך שהושמט בשגגה. לצד המשקל הרב שיש לייחס לזכות הגישה לערכאות, על המבקש, בהינתן כי ניתנה לו כבר ההזדמנות להביא את גרסתו לבית המשפט, להראות כי קיים הצדק למתן הזדמנות נוספת שכזו. עליו להראות כי ישנה: " ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (ר' רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (27.2.01); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת-עשרה, 2013, 675).
עיון בהחלטה מלמד כי עיקריה מבוססים על ממצאי עובדה ומהימנות, אשר מכוחם קבע בית המשפט קמא שכתב התביעה אכן נמסר למבקש מבעוד מועד. המבקש לא הצביע על טעם המצדיק התערבות בקביעות עובדתיות אלו שככלל, ערכאת הערעור תמעט להתערב בהן, אלא במקרים חריגים, שלא נטען כי מתקיימים בעניינו של המבקש ( ר' (ר' ע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל (14.3.16); ע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ (20.2.17); ע"א 3511/13 שורצברגר נ' מרין (24.7.14)).
אשר לסיכויי ההגנה הנטענים בבקשה מלפניי , עיון בתיק בית המשפט קמא מלמד כי טענות אלו לא נטענו מלפני בית המשפט קמא. ערכאת הערעור אינה המסגרת הנכונה למתן התייחסות ראשונה לגופן של טענות חדשות, המהוות " מקצה שיפורים" ולמתן החלטה במשפט משל היה הערכאה הדיונית. תפקידה הוא להעביר תחת שבט הביקורת את פסק הדין מהערכאה הקודמת ולא לשמוע מחדש את ההתדיינות כולה ( ר' ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר (14.8.08), וההפניות שם).
לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי מצב בריאותו נוצל לרעה על ידי המשיב. על אף שטענה זו לא הועלתה מלפני בית המשפט קמא, עיון בהחלטה מלמד כי כתב התביעה נמסר למבקש כדין, לאחר מכן התקיימו פגישה בין הצדדים וניסיונות למשא ומתן ביניהם. כמו כן, מהמועד שבו נמסר כתב התביעה למבקש לבין מועד מתן פסק הדין, חלפה תקופה משמעותית בת מספר חודשים. המבקש לא הניח תשתית ראייתית שתלמד כי נשללה אפשרותו להתגונן בפרק זמן זה כתוצאה מהליכים רפואיים שעבר, או ממצבו הבריאותי. אף אין לשלול את נימוקי המשיב בעניין, אשר הפנה לאמירות המבקש לפרו' הדיון, ביחס לנוהגו לאסוף דברי דואר הנשלחים אליו וכי הזיכרון שלו " מעולה" (ר' פרו' הדיון מיום 17.12.17 עמ' 5 שו' 18-21).
לאור המקובץ – אין מלפניי נימוקים המצדיקים התערבות בהחלטה ואין בידי להידרש לטענות שלא הועלו מלפני בית המשפט קמא .
סוף דבר – הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 3,500 ₪. סכום ההוצאות יועבר לידי ב"כ המשיב מתוך הערבון שהופקד והיתרה תושב לידי ב"כ המבקש.
לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ח, 21 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה גליק
נתבע: אמיר יקותיאל
שופט :
עורכי דין: