ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עופר יפרח נגד אלמוג אטיאס :

בפני כבוד ה רשמת בכירה אלישבע חן

תובע

עופר יפרח

נגד

נתבע

אלמוג אטיאס

פסק דין

רקע ועובדות

בפני תביעה בסדר דין מהיר, שהורתה בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ובהתנגדות לביצוע שטר שהוגשו ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא (תיק מס' 529054-07-15), בגין שיק ע"ס של 30,000 ₪ (להלן: "השיק"), אשר התקבלו.

התובע הוא מנהל עסק להפעלת מוניות בבית שמש. בחודש יוני 2015 התקשרו מר משה סהר (להלן: "מר סהר") אשר היה בעליה של מונית (להלן: "המונית") והתובע, בעסקה לרכישת המונית, שאותה רכש מר סהר מהנתבע כמה חודשים קודם לכן.

המונית הופעלה על ידי מר סהר באמצעות זכות ציבורית להפעלת מונית (להלן: "מספר המונית") שהושכרה לו מאת גב' יהודית אטיאס (להלן: "גב' אטיאס"), אמו של הנתבע, מר אלמוג אטיאס.

בהתאם למוסכם, התובע רכש את המונית ממר סהר ביום 10/6/15 בתמורה לתשלום סך של 46,000 ₪, מתוכם ביקש מר סהר לקבל סך של 30,000 ₪ כמקדמה לצורך סילוק יתרת הלוואה שנטל אשר בגינה שועבדה המונית לבנק.

גם לאחר שהמונית נמכרה למר סהר, המשיך הנתבע להחזיק בעותק מפתח המונית (להלן: "המפתח הרזרבי").

הנתבע העביר לתובע השיק ע"ס 30,000 ₪ , בסמוך למועד מכירת המונית לתובע והעברת המקדמה למר סהר.

למרות ההסכמה שהייתה בין התובע לבין מר סהר, נמכרה המונית על ידי מר סהר לצד ג'.

במסגרת הישיבה המקדמית, תוקן סכום התביעה והועמד ע"ס 16,000 ₪ על פי הפירוט כדלקמן : סכום של 13,000 ₪ - המהווה את ההפרש שבין הסכום של 43,000 ש"ח ששלם התובע בפועל בגין המונית לבין הסכום של 30,000 ₪ שנתן מר סהר לתובע; סכום של 3,000 ₪ - בגין הוצאות שנגרמו לתובע.

טענות התובע

לטענת התובע, הוא הסכים לרכוש המונית ולשלם סך של 46,000 ₪ בגינה, בכפוף להתחייבותו של מר סהר, להמשיך ולעבוד כנהג שכיר במונית, לתקופה של שנה לפחות כנגד תשלום דמי שימוש בסכום של 300 ₪ ליום.

התובע ביקש להבטיח שמר סהר אשר אמור היה להמשיך ולהחזיק במונית גם לאחר מכירתה לתובע, לא ימכור את הרכב לצד ג' וכי המונית תירשם על שמו במשרד הרישוי לאחר תשלום התמורה, ולפיכך בשיחה עמו , דרש לקבל לידיו את העותק הנוסף של מפתחות המונית וכן בטוחה לכך שהבעלות ברכב תועבר אך ורק על שמו. בתגובה טען מר סהר כי המפתח הרזרבי נמצא בידי הנתבע אשר ממנו רכש את המונית ואשר ניהל את העניינים הקשורים להשכרת רישיו ן ההפעלה של המונית.

לטענת התובע בתצהירו, לאחר שיחתו עם מר סהר התקשר אליו הנתבע , אישר כי המפתח הרזרבי של המונית נמצא בידו וניסה לשכנעו להעביר למר סהר את סכום המקדמה שביקש האחרון ע"ס 30,000 ₪, תוך שהבטיח שלא להפקיד את רישיון ההפעלה של המונית השייך לאמו במשרד הרישוי, אלא על פי הוראותיו של התובע בלבד.

התובע הבהיר לנתבע, כי יסכים להעביר למר סהר את סכום המקדמה רק תמורת שיק על סך 30,000 ₪ שימסור לו הנתבע, כבטוחה לקיום התחייבותו לעניין הפקדת הרישיון ועל מנת להבטיח שהנתבע לא ימסור למר סהר את המפתח הרזרבי של המונית, אלא בהסכמתו המפורשת של התובע, והנתבע אכן העביר לתובע את השיק.

לאחר שהתובע העביר למר סהר את סכום המקדמה ומר סהר סילק את ההלוואה ולאחר שהוסיף התובע ושילם עוד 13,000 ₪ וקיבל חשבונית ע"ס 46,000 ₪ (ביום 10/6/15), הודיע לו מר סהר , כי הוא אינו מעוניין להמשיך לעבוד על המונית כפי שסוכם.

לנוכח הודעת מר סהר, לקח ממנו התובע את מפתחות המונית כדי למנוע אפשרות להשתמש במונית או למכור אותה לאחר, אך נודע לו כי ביום 14/6/15, נמכרה המונית לצד ג' , לאחר שהנתבע מסר למר סהר את המפתח הרזרבי שהיה ברשותו והפקיד את רישיון ההפעלה של המונית, חרף התחייבויותיו כלפי התובע.

טענות הנתבע

לטענת הנתבע, מפאת גילה של אמו, הוא סייע בידה בקשר להשכרת מספר המונית (הזכות הציבורית) לנהגי מוניות או לבעלי מוניות.

כן נטען, כי לא אחת, בעלים של מונית אינו הבעלים של מספר המונית, ולפיכך בעת הפסקת השכרת מספר מונית או בעת מכירת המונית, נדרש להפקיד את מסמכי מספר המונית במשרד הרישוי ולבטל את הרישום במסמכי הרכב.

לטענת הנתבע , מר סהר מסר לו כי הוא מכר את המונית לתובע ובתחילת ההתקשרות בין התובע למר סהר, ביקש התובע להשאיר בידו את מספר המונית תמורת תשלום דמי שכירות. במסגרת דין ודברים בין התובע לנתבע בעניין זה, ביקש התובע מהנתבע להעביר לו שיק בטחון כדי להבטיח שלא יהיו עיקולים או הגבלות למספר המונית ולבקשת התובע כתב הנתבע שיק ע"ס 30,000 ₪, שאותו מסר לתובע ביום 10/6/15, הוא יום מכירת המונית על ידי מר סהר לתובע.

לאחר כמה ימים, נודע לנתבע כי התובע ומר סהר הסתכסכו ביניהם והנתבע שהעריך כי בשל כך יקבל את השיק שנתן לתובע בחזרה ולפיכך ביטל אותו ליתר בטחון (כלשונו בתצהירו) , הופתע לגלות שהתובע הגיש השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע והנתבע.

התובע העיד, כי לא נערך זיכרון דברים בינו לבין מר סהר בקשר עם רכישת המונית וההסכמות בין הצדדים היו בעל פה. כן העיד, כי בשיחתו עם הנתבע לא סוכם ביניהם דבר באשר להשכרת מספר המונית.

לדברי התובע, הוא עמד על קבלת השיק מהנתבע לאחר שמר סהר ביקש לקבל סך של 30,000 ₪ כמקדמה כדי לפרוע הלוואה שנטל, כך שלמעשה השיק ניתן כבטוחה לכך שבסופו של ההליך, לרבות לאחר פירוק המספר לטובתו , המונית תהיה שייכת לתובע והבעלות תועבר אליו. התובע העיד, כי בעת שהעביר לו את השיק, התחייב הנתבע כי התובע הוא שיקנה את המונית.

הנתבע העיד, כי במהלך חודש מרס 2015 הוא העביר הבעלות במונית למר סהר אשר שעבד את המונית לשם רכישתה והשתמש בה באמצעות מספר המונית של אם הנתבע בתמורה לתשלום דמי שכירות. לדבריו, הוא הבין ממר סהר כי ביקש למכור את המונית לתובע, מכיוון שהתקשה להחזיק בה ולתחזק אותה.

הנתבע הסביר, כי מסר את השיק לתובע על מנת להבטיח שלא יוטלו הגבלות או עיקולים על מספר המונית כל עוד התובע שוכר את מספר המונית וציין , כי סכום השיק נכתב לבקשתו של התובע לנוכח האמון שנתן בו הנתבע.

בעדותו אישר הנתבע, כי עותק נוסף של מפתח המונית נותר בחזקתו גם לאחר שהמונית נמכרה לתובע, וזאת הואיל ושכ ח להעבירו. לדבריו, כאשר מסר את המפתח הרזרבי לידי מר סהר לא ידע כי בכוונתו למכור הרכב לאחר (ולא להעבירו לתובע) ולא ידע שהתובע ומר סהר הסתכסכו ביניהם.

לאחר שעיינתי בתצהירים ובחומר שבתיק, שמעתי העדויות, בחנתי הראיות שהוצגו בפני ושקלתי השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובע להרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח התביעה. להלן נימוקיי.

מדובר בתביעה שטרית הואיל ובבסיס התביעה עומד השיק שניתן לתובע על ידי הנתבע. בפסיקה נקבע, כי כאשר השטר הוא בין צדדים קרובים, דינו של השטר כדין חוזה שבין הצדדים וכל טענה העומדת לצדדים בגין עסקת היסוד עומדת להם גם כלפי השטר ( ראה: דנ"א 258/98, צמח נ' שלשבסקי ואח' [פורסם בנבו]) .

בענייננו, התובע הינו אוחז כשורה בשיק הואיל ומתקיימים כל התנאים לאחיזה כשורה הקבועים בסעיף 28 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] - השיק שלם ותקין לפי מראהו; האחיזה בשטר היא טרם שעבר זמנו; ניתן ערך בעד השטר; השטר ניטל בתום-לב. מהעדויות עלה, כי כנגד קבלת השיק מהנתבע מסר התובע לידי מר סהר את המקדמה עבור מכירת המונית בסך של 30,000 ₪ וזאת לשם סילוק הלוואה שנטל, כאשר אף הנתבע אישר בעדותו את הדברים (עמ' 13 לפרוטוקול , ש' 11-12), ומכאן שניתן ערך בעד השטר.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה לשם מה ניתן השיק. בעוד שלטענת התובע, השיק ניתן כבטוחה על מנת שרישום הבעלות על המונית יועבר על שמו לאחר תשלום מלוא התמורה למר סהר ועל מנת להבטיח שהנתבע לא יפר את התחייבותו לעניין הפקדת מספר המונית במשרד הרישוי ומסירת עותק המפתח לתובע, לטענת הנתבע, השיק ניתן כדי להבטיח פירוק מספר המונית כמו גם, שלא יוטלו עיקולים על מספר המונית.

הגם שעל פני השיק לא מופיע כיתוב כלשהו אשר ניתן להסיק ממנו כי מדובר בשיק בטחון אשר ביצועו מחייב קיומו של תנאי, מעדויות התובע והנתבע עלה, כי למעשה שני הצדדים טוענים, כי השטר ניתן לשם בטוחה אך כל צד טוען לקיומו של תנאי שונה.

לאחר ששמעתי עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, וזאת משמצאתי כי גרסת התובע מסתברת יותר מגרסת הנתבע וכפועל יוצא, אני קובעת, כי התובע הרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח תביעתו במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי.

לגרסת התובע השיק ניתן על ידי הנתבע כבטוחה להשלמת עסקת מכירת המונית ממר סהר לידי התובע. טענותיו של התובע כי הנתבע שיתף פעולה עם מר סהר, מסתברות יותר לנוכח עדותו של הנתבע עצמו כי המפתח הרזרבי של המונית נותר ברשותו גם לאחר שהמונית יצאה מחזקתו ונמכרה לתובע כמו גם לנוכח העובדה כי סכום השיק שניתן לתובע על ידי הנתבע זהה לסכום שביקש מר סהר מהתובע כמקדמה.

לעומת עדותו של התובע בקשר עם סכום השיק שניתן לו כנגד המקדמה שהעביר למר סהר ולעניין המפתח הרזרבי , אשר עולה בקנה אחד עם השתלשלות האירועים כפי שהתבררה בעדויות, מצאתי את עדות הנתבע בנושאים אלו, מתחמקת. הנתבע לא נתן טעם של ממש לכך שעותק נוסף של מפתח המונית נותר בידו משך חודשים והסברו , כי כתב בשיק שמסר לתובע סכום של 30,000 ₪ לנוכח בקשתו של האחרון הואיל והיית ה לו אמונה (כלשונו) , אינו משכנע, בייחוד שעה שמדובר בשיק שניתן במסגרת יחסים עסקיים. התנהלותו של הנתבע במישור היחסים שבינו לבין מר סהר, בכך שמסר לו את המפתח הרזרבי על אף שאישר כי נודע לו מהתובע עצמו עוד קודם לכן כי בכוונתו לרכוש את המונית מידי מר סהר (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 15) והודאתו כי הוא היה מודע לכך שהמונית משועבדת עקב הלוואה שנטל מר סהר, מספיקים כדי להוכיח ברמת ההסתברות הנדרשת , קיומו של שיתוף פעולה בין השניים, שבמסגרתו ניתן השיק לתובע כבטוחה להעברת סכום המקדמה מהתובע למר סהר לצורך קידום קיום עסקת מכירת המונית לתובע, אשר בסופו של דבר לא יצאה לפועל למרות שהתובע שילם התמורה בהתאם למוסכם.
סוף דבר

לנוכח האמור, משעלה בידי התובע להוכיח גרסתו, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 13,000 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך 754 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, 19 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עופר יפרח
נתבע: אלמוג אטיאס
שופט :
עורכי דין: