ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יחזקאל רוט נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה שדיאור

המערער
1. יחזקאל רוט ת.ז. XXXXXX346
ע"י ב"כ: עו"ד ארז לבנון
-
המשיב
1. המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

בפני בית הדין ערעור המערער על החלטת וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 20.11.14 אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 31%.
בהחלטתה קבעה הוועדה לעררים בין היתר כי למערער לא נותרה נכות צמיתה בתחום הנוירולוגיה. הוועדה מדרג ראשון קבעה למערער 5% נכות צמיתה בתחום הנוירולוגיה.
לטענת המערער משלא הוזהר על ידיה וועדה כי בכוונתה להפחית את הנכות בתחום הנוירולוגיה נמנעה ממנו הזכות למשוך את ערעורו.
המשיב טען להתיישנות.

העובדות

  1. המערער יליד 1985 מחסנאי ומשווק חומרי בנייה נפגע בתאונת דרכים ביום 16.1.13 עת רכב על אופנוע ונפל בעוצמה על הכביש.
  2. המערער סבל מפצעים קרועים במצח ובשפה העליונה וחבלה שבטעות נרשם שהיא בגפה הימנית.
  3. בחדר המיון בוצעה סגירה הדבקה וחבישה של הפצע במצח באורך 6 ס"מ מעל הגבה הימנית ותפריה של פצע באורך של 1.5 ס"מ בצד הפנימי של השפה העליונה.
  4. בצילומי רנטגן במיון האורתופדי הודגם שבר תוך מפרקי עם תזוזה באזור המרוחק של עצם הרדיוס, שבר בסטיל ואיד (סטילואיד אולנה) בוצעה החזרה סדורה של הפרגמנטים השבורים ברדיוס למקומם.
  5. המערער היה בטיפול ומעקב של מרפאה אורתופדית של קופת חולים מאוחדת שם נמצא פרגמנט עצם מנותק בצד הקדמי של אזור השבר בעצם הרדיוס והופנה למרפאת כירורגית יד.
  6. בצילום רנטגן נוסף, נקבע שהשבר בעצם הרדיוס היא מסוג "ברטון קדמי (VOLAR BARTON FRACTURE) בעמדה לא מתקבלת" המערער קיבל הפנייה לבית חולים הדסה לבדיקת אפשרות ניוח.
  7. בדיקת C.T שבוצעה בתאריך 5.2.13 בשורש יד שמאל הדגימה את הממצאים הבאים:

* שבר תוך מפרקי מרוסק ברדיוס הדיסטלי עם תזוזה של הפרגמנט.
* שבר של זיז סטיטלואיד האולנה. הוחלט על ביצוע ניתוח.
8. בתאריך 6.2.13 בוצע למערער ניתוח בהרדמה כללית. בהמשך קיבל טיפולי פיזיותרפיה כי לנסות ולהגדיל טווח תנועת יד שמאל הפגועה.
9. בתאריך 25.5.14 הדגימה בדיקת EMG דו צדדית מצב של תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) ביד שמאל בלבד, אשר לא הייתה בתחושת התובע טרם התאונה.
10. בתאריך 7.8.13 קבע רופא תעסוקתי שהמערער אינו מסוגל עדיין לחזור לעבודתו או לכל עבודה פיזית הדורשת את הפעלת הידיים במאמץ והמליץ להפנות את המערער לשיקום מקצועי.
11. בתאריך 6.4.14 רופא תעסוקתי קבע כי המערער מורגל בפעילות פיזית עם הידיים ומאחר ותפקידו קשור להרשמת משאות כבדים אינו יכול לחזור לעבודתו כמחסנאי.
12. המערער עדיין סובל מכאבים ומגבלות בתנועות היד בשורש כף יד שמאל, מהפרעה בתחושה בחולשה ביד שמאל.
13. כמו כן סובל מצלקת מכערת ומציקה במצח וביד.
14. המערער לא שב לעבודה מאז התאונה.

טענות המערער

  1. המערער טען כי טעתה הוועדה הרפואית לעררים עת שללה מהמערער נכות נוירולוגית הגם שהוועדה מדרג ראשון קבעה נכות זאת עוד טעתה משלא הזהירה את המערער בדבר כוונתה לשלול ממנו נכות זאת.
  2. המערער מציין, כי הוועדה מדרג ראשון מיום 20.11.14 קבעה את הנכויות הבאות:
  • נכות צמיתה בתחום האורתופדיה בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)(ב) שכן לדעתה השבר התוך מפרקי יגרום להשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי והתנועות של שורש כף היד השמאלית.
  • נכות צמיתה בתחום הנוירולוגיה בשיעור 5% לפי סעיף 31(4)(א)I
  • נכות בתחום הכירורגיה הפלסטית בשיעור של 10% לפי סעיף 75(2)א'.
  • הופעלה תקנה 15 באופן חלקי בלבד (שליש).

3. לעומתה הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 10% בתחום האורתופדיה, נכות צמיתה בשיעור של 14.5% בתחום הכירורגיה הפלסטית (5% יותר מהועדה קמא) אולם שללה מהמערער את הנכות הנוירולוגית ללא אזהרה.
4. לטענת המערער הנכות הנוירולוגית שנקבעה על ידי הוועדה מדרג ראשון מבוססת שכן בעקבות התאונה היה על המערער לעבור ניתוח CTR לשחרור התעלה הקרפלית.
5. בהיעדר התראה טען המערער על פי ע"ע ארצי 300/03 מסעודה יוסף מלול נ' מדינת ישראל כי יש להתריע בפני הנפגעים על הפחתת אחוזי הנכות ולאפשר וליתן לו אפשרות לחזור בו מהערר.

נימוקי המשיב

  1. המשיב טען כי דין הערעור להידחות מחמת התיישנות, לטענת המערער החלטת הוועדה הינה מיום 20.11.14, מכתב המוסד לביטוח לאומי למערער על דרג א' הינו מיום 25.11.14 .החלטת הוועדה לעררים נשלחה למערער כבר ביום 21.7.15 ואילו הערעור הוגש רק ביום 6.6.16 בחלוף ה- 60 הימים הקבועים בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי מועד הגשת ערעור על החלטות מסוימות (תשל"ז – 1977).
  2. באשר להצעה כי הנכות שנקבעה למערער בשיעור 5% בתחום הכירורגיה הפלסטית שנקבעה על ידי וועדת עררים (העולה על ה- 10% שנקבע על ידי הוועדה מדרג א' ), תיזקף ל- 5% בתחום הנוירולוגיה ,באופן שסך הכל הנכות הכוללת תיוותר 31% לא נתן המשיב את הסכמתו וביום 27.4.17 הודיע בשנית כי הוא עומד על טענת ההתיישנות.

הכרעת הדין
1. אכן צודק כבוד הרשם בהחלטתו מיום 2.1.17 לפיה, לא ראוי שהמשיב יעמוד על טענת ההתיישנות בנסיבות בהם נפגעה זכות הטיעון של המערער בפני הוועדה לעררים. אולם, נבדוק האם בנסיבות אלה יש לאל ידנו לסייע למערער.
2. בטיעוני השלמה שהוגשו ביום 4.5.17 מטעם המערער, כמו גם במהלך ההליך מציין בא כוח המערער כי המערער אכן השתהה בנסיבות שונות בהגשת הודעת הערעור כך שקיימת התיישנות של מספר חודשים.
3. בנסיבות אלה, משעמד הנתבע על טענת ההתיישנות ומשמדובר בתאריך שאינו סמוך לחלוף 60 יום אלא זמן רב לאחר מכן, אזי הדין הערעור להידחות מטעמי התיישנות.
4. יחד עם זאת לא נחה דעתנו מהתנהלות הוועדה שכן המערער היה צריך להיות מוזהר על כך שהוועדה מתכוונת להפחית את נכותו בתחום הנוירולוגיה ולאפשר לו להתגונן או לחילופין למשוך את הערעור.
5. בסופו של דבר, אחוזי הנכות של המערער נותרו 31%. הגם שיש משמעות לסעיף הספציפי בגינו ניתנת הנכות בנסיבות אלה קבלת טענת ההתיישנות לא תשפיע על גובה הגמלה החודשית.
6. לאור האמור, הערעור נדחה מטעמי התיישנות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, (19 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יחזקאל רוט
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: