ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יחזקאל אלישיב נגד בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר צחי אלמוג

התובע

יחזקאל אלישיב

נגד

הנתבעת

בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ

בית המשפט נדרש בעבר לשאלה האם כספי התגמולים, לאחר העברת לידי הבנק -ברי עיקול הם, והאם ההוראות הנוגעות לזכות לתגמולים מתייחסות לזכות כשהיא בידי המשלם, או שמא אף לאחר שכספי התגמולים יצאו מידי משלם הגמלה ועברו למוסד הבנקאי. כך לדוגמא, בתיק אזרחי (שלום טבריה) 1248/97 לוי יפת נ' בנק לאומי לישראל (ניתן ביום 17.12.97) נדרש בית המשפט השלום לשאלה אם סכומי תגמולים שהועברו לחשבון הבנק חסינים מפני עיקול עפ"י סעיף 15 ל חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט- 1959. בית המשפט קבע, כי משהגיעו הכספים לחשבון הבנק ויצאו מידיה של הרשות המשלמת את התגמול, אין הכספים עוד בגדר תגמול אף אם מקורם בתגמול. עוד קבע בית המשפט, כי פרשנות זו מצטרפת למסקנתו כי כספים אלה שמקורם בגמלה מצטרפים לכספים אחרים ולפיכך מאבדים הם מצביונם. ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין נדחה ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון היא נדחתה (ראו: רע"א 4209/98 יפת לוי נ' בנק לאומי (לא פורסם [פורסם בנבו] - ניתן ביום 26.4.99). אף שפסק הדין מתייחס לגמלה לפי חוק הנכים, הרי שהדברים יפים גם למקרה זה על דרך ההיקש.

פסק דין

רקע כללי וטענות התובע

התובע הינו גמלאי של שירות המדינה אשר מנהל חשבון בנק בסניף הנתבע ברמת השרון (להלן – "התובע", "הבנק"), בחשבון הבנק משולמים אך ורק כספי גמלה.

ביום 1/2/17 העביר הבנק ללא רשות וללא סמכות תשלום בסך 3,094 ₪ לידי רשות המיסים וכתוצאה מהעברה חשבון הבנק של התובע הועבר ליתרת חובה. לאור הפעולה החד צדדית שביצע הבנק הוחזרו התשלומים בהרשאה לחברת האשראי ולקופת חולים כללית.

הבנק השיב לתובע כי החזר ההרשאות נובע כתוצאה מעיקול בחשבון ולמרות שהתובע שלח מכתבים והסביר לבנק כי אין להיענות לעיקולים בחשבון, הפעולה חזרה על עצמה גם בחודש אפריל.

בתאריך 4/4/17 שלח התובע פקס לבנק והורה לפרוע את הכספים המופקדים בפר"י יומי כדי לשלם את ההרשאות בחשבון אך גם את תשלומי חודש אפריל החזיר הבנק ללא כל התראה או תגובה.

התובע עותר לחייב את הבנק להשיב לו את הסך 3094 ₪.

טענות הבנק

ביום 4/1/17 התקבל בבנק באמצעות המדיה צו עיקול מרשות המיסים לפיו גובה חוב בתיק בסך 119,403 ₪. במסגרת מעמדו של הבנק כמחזיק (צד ג'), פעל הבנק לרישום עיקול על החשבון.

ביום 2/2/17 עוקלו כספים בסך 3,094 ₪ וביום 1/3/17 עוקלו כספים נוספים בסך 8,542 ₪ ונשלחו הודעות מתאימות לרשות המעקלת. כפי שעולה מדפי החשבון הכספים שעוקלו הופקדו בחשבון ככספי משכורת ולא ככספי ביטוח לאומי או גמלאות.
ביום 22/2/17 העביר הבנק בעקבות צו המימוש שהתקבל את הכספים שעוקלו בסך 3,063 ₪ וסך של 8,543 ₪ נותרו מעוקלים.

ביום 20/4/17 נתקבל בבנק צו עיקול נוסף מרשות המיסים לפי גובה חוב בסך 119,325 והכספים שנותרו מעוקלים עוקלו גם לטובת התיק הנוסף.

ביום 30/4/17 נתקבל בבנק צו עיקול/מימוש נוסף מהמרכז לגביית קנסות ע"ס 7,657 ₪ וביום 3/5/17 מומש החלק היחסי מהכספים המעוקלים בסך 256 ₪.

ביום 14/5/17 נתקבל בבנק צו מימוש לטובת הכספים שנתפסו בשל העיקול הנוסף מרשות המיסים ובו ביום הועבר החלק היחסי מהכספים המעוקלים בסך 4,142 ₪ .

הוצע לתובע פעם אחר פעם לפנות לרשות המעקלת בעניין אך טרם התקבלה מהתובע בקשה שהגיש ובוודאי שלא נתקבלה החלטה מהרשות המעקלת לפיה הבנק פעל לא כשורה או שעליו לשחרר את הכספים המעוקלים.

הבנק לא השקיע את הכספים בקרן אלא סגר את הכספים שנתפסו בהתאם לצווי העיקול. עוד טען הבנק כי גם אם הייתה מתקבלת טענתו העובדתית של התובע לפיה כל כספי המשכורת שזוכו בחשבון הינם כספי גמלה, עדיין בהתאם לסעיף 58 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל -1970 המדובר בכספים שניתנים לעיקול למעט הסכום שנקבע כמוגן מפני עיקול.

במעמד הדיון שהתקיים הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בתובענה על סמך כתבי הטענות וסיכומים בכתב.

התובע צירף לסיכומים מסמכים חדשים, וכידוע, בעל דין איננו רשאי לצרף לסיכומיו מסמכים שלא הוגשו כראיות מבלי להגיש בקשה מתאימה להוספת ראיות ומבלי שניתן לו היתר לכך. מדובר בהתנהלות דיונית פסולה מיסודה שאין לתת לה יד. מאחר ורשות כזו לא נתבקשה, לא אתייחס למסמכים שלא הוגשו עם פתיחת ההליך.

התובע רשם בכותרת התביעה סך 7,236 ₪, ללא פירוט כיצד הגיע לסכום זה כאשר בסעיף הסעד בכתב התביעה הוא דורש החזר של 3,094 ₪ שזהו הסכום שהועבר לרשות המעקלת. לפיכך, ההכרעה תהא מתוחמת לסך 3094 ₪ בלבד , אשר משקף את טענותיו בפועל בכתב התביעה.

האם פעל הבנק כדין?

מימוש הכספים מחשבונו של התובע בא לאחר שרשות המיסים הטילה עיקול על החשבון בהתאם להוראות פקודת המסים (גביה).

סעיף 7(1) לפקודה קובע:
"פקיד הגביה רשאי ליתן צו עיקול על נכס פלוני, או על כל הנכסים, של הסרבן הנמצאים בידי צד שלישי, והצו יחול על המעוקל, בין שהוא נמצא בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו ובין שיגיע לידיו תוך שלושה חדשים מאותו יום."

סעיף 7 ב' (1) (א) לפקודה קובע כך:
"הצד השלישי חייב למסור לידי פקיד הגביה את הנכסים המעוקלים באופן, במועד ובמקום שפקיד הגביה קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן (בפקודה זו – צו מסירה) כמפורט בסעיף זה;"

חובה זו אף מגובה בסנקציה, הקבועה בסעיף 7ב(2) לפקודה, לפיה מחזיק בנכס מעוקל, אשר פועל בניגוד להוראות סעיף 7ב(1) או מוציא מידיו את הנכס המעוקל "ללא הצדק סביר", עלול להידרש לשלם את החוב שבגינו עוקל הנכס.

ברע"א 1016/08 ע.א.מ. קונדוס בע"מ נ' אגס ירוק מסחר ושירותים בע"מ (פורסם בנבו, 14.01.2010) נקבע כי "צד שלישי המקבל צו עיקול הופך, אם גם בעל כרחו, לגורם מעורב בהליך - וככזה מוטלות עליו חובות שונות, ובצדן אחריות. אף שלצד שלישי המקבל צו עיקול אין אינטרס אישי בהליך, אין הוא פטור ממילוי החובות המוטלות עליו בדין. בכל הנוגע לעיקול, מדובר בשתי חובות עיקריות: החובה למסור הודעה לאחר קבלת צו העיקול, והחובה המהותית יותר: "למסור לידי מנהל לשכת הוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים". על מנת להבטיח את "יעילותו של העיקול אצל צד שלישי, חשוף הצד השלישי, בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, לסיכון של חיוב אישי, היה ולא יקיים את הוראות החוק 'המגייסות' אותו בעל כורחו לסייע לנושה בגביית החוב" ( פסק הדין מתייחס אמנם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 אולם נראה שהראציונל שנקבע יפה גם להליך מכוח הפקודה).

מכאן עולה, כי מרגע שהטילה רשות המיסים עיקול על חשבון הבנק של התובע, ומרגע שקיבל הבנק הוראה למימוש הכספים אין הבנק יכול לעשות דין לעצמו ובודאי שלא רשאי הוא להשיב את הכספים לידי התובע, אלא הוא חייב למלא אחר צו מימוש הכספים כלשונו.

לטענת התובע, כל הכספים המופקדים בחשבון הבנק הם כספי גמלה בלבד ממשרד רה"מ, ביטוח לאומי ואגף השיקום של משרד הביטחון ולכן אינם ניתנים לעיקול.

לטענת הבנק סיווג הכספים נעשה ע"י הגורם המעביר והבנק הוא לא זה שבוחר הכיצד לסווג את הסכומים המגיעים אליו והעניין לא בשליטתו. מנגד, טוען התובע כי הבנק הוא זה שסיווג את תגמוליו כמשכורת ועשה זאת ברשלנות ומתוך כוונה תחילה. טענה זו יש לדחות שכן לא רק שהתובע לא הוכיח את הטענה, אלא שאין כל היגיון שהבנק ייסווג מראש את אופי הכספים הנכנסים לחשבון.

בע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673 (פורסם בנבו) נקבע כך:

"כשמתנהל חשבון עובר ושב, הרי כל סכום המוכנס לחשבון מאבד את "ישותו המיוחדת" ומתמזג עם הסכום שבחשבון, ולבעל החוב מגיעה היתרה, הנוצרת מזקיפת כל פריטי החשבון- לזכות ולחובה - זה מול זה. מכאן, שאין לבעל החשבון זכות לתבוע פריט כלשהו מהחשבון, אלא את יתרת החשבון, אם היתרה היא לזכותו [...] בכל מקרה, עם כניסתו של הסכום של הלקוח לחשבון, נטמע הוא בתוכו ומשנה את היתרה שבחשבון - אך אין לו עוד קיום עצמאי, ואין הוא בר-תביעה."

מהלכה זו עולה כי הכספים המתקבלים בחשבון הבנק מאבדים את "צבעם" המקורי באופן שלא ניתן לעשות הפרדה בין כל סוג וסוג.

בית המשפט נדרש בעבר לשאלה האם כספי התגמולים, לאחר העברת לידי הבנק -ברי עיקול הם, והאם ההוראות הנוגעות לזכות לתגמולים מתייחסות לזכות כשהיא בידי המשלם, או שמא אף לאחר שכספי התגמולים יצאו מידי משלם הגמלה ועברו למוסד הבנקאי. כך לדוגמא, בתיק אזרחי (שלום טבריה) 1248/97 לוי יפת נ' בנק לאומי לישראל (ניתן ביום 17.12.97) נדרש בית המשפט השלום לשאלה אם סכומי תגמולים שהועברו לחשבון הבנק חסינים מפני עיקול עפ"י סעיף 15 ל חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט- 1959. בית המשפט קבע, כי משהגיעו הכספים לחשבון הבנק ויצאו מידיה של הרשות המשלמת את התגמול, אין הכספים עוד בגדר תגמול אף אם מקורם בתגמול. עוד קבע בית המשפט, כי פרשנות זו מצטרפת למסקנתו כי כספים אלה שמקורם בגמלה מצטרפים לכספים אחרים ולפיכך מאבדים הם מצביונם. ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין נדחה ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון היא נדחתה (ראו: רע"א 4209/98 יפת לוי נ' בנק לאומי (לא פורסם [פורסם בנבו] - ניתן ביום 26.4.99). אף שפסק הדין מתייחס לגמלה לפי חוק הנכים, הרי שהדברים יפים גם למקרה זה על דרך ההיקש.

מטענות ההגנה של הבנק וממסמכים שצירף להגנתו ניתן לראות כי לאורך כל הדרך דאג הבנק לידע את התובע על קיום צווי העיקול ומימושם ואף השיב לכל הפניות והסביר לתובע פעם אחר פעם כי ככל שעוקלו כספים שלא ניתנים לעיקול עליו לפנות לרשות המעקלת קרי, רשות המיסים. ואכן, התובע היה מודע לדברים.

כך לדוגמא במסמך מיום 26/3/17 כתב התובע כך:

"ידוע היטב לפקידת השומה כי אי אפשר לעקל את גמלתי לכן לא פנתה כלל למחלקת השכר בארגוני, אלה פנתה לבנק אולי "תתפוס" שם כספים ברי עיקול".

ובסיכומים מציין כך:

"הודעת רשות המיסים כי כספי גמלה אינם ניתנים לעיקול הם פועל יוצא להתנהלותם שבאה לידי ביטוי בכך שלא הטילו על כספי הגמלה בחשבון משרד ראש הממשלה".

משמע, התובע לא טרח לפנות לרשות המעקלת אף שידע כי הוא יכול להגן לפחות על חלק מכספי הקצבה שהוא מקבל.

למעלה מן הצורך יצוין שגם אם התובע היה מוכיח כי אכן מדובר בכספי גמלה שעוקלו הרי שבתאם לסעיף 58א' לחוק שירות המדינה (גמלאות) ההגנה על הכספים אינה מוחלטת.

סעיף 58 א' לחוק שירות המדינה (גמלאות) קובע כך:

"חלק הקצבה שאינו עולה על סכום שנקבע לענין סעיף 8(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או מחצית הקצבה – הכל לפי הסכום הגבוה יותר, לא יהא ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד אלא לשם תשלום מזונות."

לשון הסעיף מלמדת כי לא כל סכום הקצבה מוגן אלא רק חלק ממנו, כאשר את החישוב יש לעשות תוך פנייה לחוקים אחרים הקובעים את מנגנון החישוב . התובע לא הוכיח את החישוב ולא מהו הסכום המוגן מעיקול.

התובע לא הוכיח כי ביצע פנייה כלשהי לגוף המעקל או לגוף אשר מעביר את הקצבה לחשבון, ובדיון שהתקיים טען כי אין זה מעניינו של הבנק לאן הוא פנה. טענה זו לא ניתן לקבל. במקרה זה הכספים עוקלו בחשבון הבנק של התובע ולאור ההלכות שלעיל אין הם חוסים בצל ההגנה האמורה.
אין זה מ תפקידו של הבנק - המחזיק לבדוק ולברר את נסיבות הטלת צו עיקול המתקבל בידיו מאת רשות מוסמכת. טענת התובע, ככל שיש לו בנוגע לנסיבות הוצאת צו העיקול, אין להעלותן כלפי הבנק אלא כלפי הגורם שהטיל את העיקול.

לפיכך, אני קובע כי הבנק פעל כדין.
התביעה נדחית.
התובע ישלם לבנק הוצאות משפט בסך 4,500 ₪ בתוך 30 יום.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יחזקאל אלישיב
נתבע: בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ
שופט :
עורכי דין: