ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יפית בר -אל כהן נגד המוסד לביטוח לאומי :

19 פברואר 2018
לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערערת
יפית בר -אל כהן ת"ז XXXXX857
ע"י ב"כ: עו"ד בדראן טיארה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 10/5/17, אשר קבעה ל מערערת דרגת אי כושר בשיעור 65% מיום 5/5/16 ("ההחלטה").

החלטת הוועדה

2. ביום 10/5/17 התכנסה הוועדה והקשיבה לתלונות המערערת, כפי שנרשמו בפרק ג' לפרוטוקול. המערערת התלוננה על סחרחורת וקושי בהליכה על הרגל; לדבריה מתניידת בבית עם הליכון, ולא שומעת טוב באוזן שמאל. ב"כ המערערת הוסיף וטען, כי המערערת לא עובדת משנת 2012, מרבה ליפול ולא יכולה לבצע כל פעולה.

הוועדה ציינה, כי המערערת יליד ת 197 8, אובחנה כסוביקוי שמיעה (25%), ברך שמאל (25%), עודף משקל (20%), קרסול שמאל (20%), השטחת כף רגל שמאל (10%) וטנטון (10%). דרגת נכותה הרפואית היציבה של המערער ת הינה בשיעור 71%.

הוועדה תיארה את המערערת שנכנסה לחדר הבדיקה ישובה על כיסא גלגלים ללא הנעה עצמאית. המערערת השאילה את כיסא הגלגלים, ללא המלצה רפואית, ועל דעת עצמה, בעקבות אירוע נפילה. הוועדה הדגישה, כי אירוע הנפילה התרחש חודשיים קודם לכן, ללא תיעוד רפואי להחמרה במצב ומבלי שנקבעו אחוזי נכות בעקבות האירוע.

לדעת הוועדה, המערערת מסוגלת לעבודה בהיקף חלקי בעבודות פשוטות, בעיקר בישיבה, ללא מאמץ גופני, כגון עבודות מיון, אריזה, בדיקת חשבוניות בכניסה למרכול. לאור האמור, הוועדה קבעה שהמערערת איבדה 65% מכושרה להשתכר.

טענות הצדדים

3. טענת הערעור העיקרית היא שטעתה הוועדה בהתאמת סוג העבודות שהמערערת מסוגלת לבצע בהתחשב בליקוייה הרפואיים והנכויות שנקבעו לה. נטען עוד, כי הוועדה לא נימקה את החלטתה, והסתפקה במסקנה לאקונית, וכי לא נתנה משקל ראוי למסמכים הרפואיים שהונחו לעיונה.

4. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת היטב. לפי הטענה, הוועדה התייחסה לנסיבותיה האישיות של המערער ת, קביעותיה תואמות את הנכות הרפואית ואת המלצת פקיד השיקום, והמערערת לא הצביע ה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

6. על פי העולה ממסמכי התיק, ועדה רפואית קבעה למערערת דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 71%. הוועדה נשוא הערעור קבעה למערערת דרג אי כושר בשיעור 65%. מכאן, שבהתאם להלכת מוהרה (עב"ל 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי , מיום 15/4/2004) קיימת הלימה בין שיעור הנכות הרפואית לבין דרגת הנכות התפקודית.

7. עיון בחוות דעת הרופא המוסמך מיום 10/11/16 מעלה, כי הרופא המוסמך קבע שהמערערת מסוגלת לעבודה בהיקף חלקי (אובדן כושר עבודה לצמיתות בשיעור 65%), במגבלות הבאות: ללא מאמץ גופני, בישיבה ובעבודה שאינה דורשת שמיעה חדה. מדו"ח כושר השתכרות של עובדת השיקום, מיום 21/11/16 עולה, כי המערערת גרושה ואם לשני ילדים; בוגרת 12 שנות לימוד ללא בגרות; מתקשה לשמוע, ללא מכשיר שמיעה; אינה עובדת מזה 3 שנים, ובעברה התעסוקתי עבדה מעט כקונדיטורית ובסידור סחורה בסופרמרקט.

8. לצורך קביעת דרגת אי הכושר בחנה הוועדה את המגבלות התפקודיות של המערערת בהתחשב במכלול ליקוייה הרפואיים, וקבעה, כי היא מסוגלת להשתלב בעבודה בהיקף חלקי במגבלות של עבודה בעיקר בישיבה, ללא מאמץ גופני. הוועדה פירטה את סוגי העיסוקים שהמערערת יכול ה להשתלב בהם, לאמור: עבודות פשוטות כגון מיון ואריזה, ועבודה דוגמת בדיקת חשבוניות בשער מרכול. מבחינה זו החלטת הוועדה משקפת הלימה בין המגבלות הרפואיות לבין סוגי העיסוקים בהם המערערת יכולה להשתלב, ושוכנעתי כי מסקנת הוועדה מנומקת ובהירה ואין מקום להתערב בה.

9. למקרא החלטת הוועדה עולה עוד , כי הוועדה נתנה דעתה למכלול נתוניה האישיים של המערערת, לאמור: גילה הצעיר (בת 38), השכלתה, הכשרתה וניסיונה התעסוקתי בעיקר בעבודות לא מקצועיות.

10. הלכה היא, כי נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר צריכה להיות, כי ליקוייה של המערער ת, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. על כן, נדחות טענות המערערת בכל הנוגע לשימוש בכיסא גלגלים. בהעדר המלצה רפואית לשימוש בכיסא גלגלים, או הגדלת הנכות הרפואית בעקבות הנפילה, בעת קביעת הנכות התפקודית על הוועדה לתת משקל אך ורק לנכויות הרפואיות שנקבעו למערערת. המערערת התלוננה על סחרחורת ונפילות, וכאמור, ניכר מהחלטת הוועדה שבחנה את עניינה של המערער ת באופן שקול וענייני ונתנה דעתה לתלונותיה.

11. סיכומו של דבר: עיון בהחלטת הוועדה מלמד, כי הוועדה הסבירה כיצד נכויותיה של המערערת משפיעות על יכולתה לעבוד, התייחסה לנסיבותיה הספציפיות של המערערת – גילה, השכלתה וניסיונה התעסוקתי, וכן פירטה מספר אפשרויות תעסוקה העומדות לפני המערערת. החלטת הוועדה מנומקת וניתן להבין ממנה כיצד הגיעה הוועדה למסקנתה, כי המערערת איבדה 65% מכושרה לעבוד.

סוף דבר

12. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

13. אין צו להוצאות.

14. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, (19 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יפית בר -אל כהן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: