ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נעמה דותן נגד משרד החינוך מנהל הכספים מחוז מרכז :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב

התובעת
1. נעמה דותן ת.ז. XXXXX659
ע"י ב"כ: עו"ד סיגל פעיל
-
הנתבע
1. משרד החינוך מנהל הכספים מחוז מרכז
ע"י ב"כ: עו"ד גילה חממי פינק

פסק דין

לפניי תביעתה של הגב' דותן (להלן: התובעת) לקבלת סעד הצהרתי, לפיו היא זכאית לקבל זכויות שונות כעובדת הוראה קבועה במשרד החינוך (להלן – הנתבע) ולקבלת פיצוי כספי בהתאם.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים
התובעת, בת 38 נשואה ואם לתינוק, במועד הגשת התביעה, בעלת תואר ראשון בחינוך, עבדה אצל הנתבע בתקופות שונות ובהיקפי משרה משתנים, כמפורט בדו"ח נתוני העסקה (נספח ב' לכתב ההגנה), כדלקמן:
בשנה"ל תשס"ה (2004-2005) כמורה לחינוך מיוחד בבית הספר "גיל" בתל אביב במשרה תקנית בהיקף של 95% משרה מיום 01.09.04 ועד ליום 31.08.05. בתום תקופה זו קיבלה התובעת הודעה על הפסקת עבודה;
בשנה"ל תשס"ו (2005-2006) החלה לעבוד בבית ספר "גפן" ברמת גן בחוזה מיוחד מיום 12.02.06 ועד ליום 30.06.06 (4. חודשים) בהיקף שנתי ממוצע של 29% משרה ובתום השנה שבה וקיבלה הודעה על הפסקת עבודה (נספח א' לכתב ההגנה);
בשנה"ל תשס"ז (2006-2007) התובעת לא עבדה בנתבעת;
בשנה"ל תשס"ח (2007-2008) עבדה התובעת כמורה לחינוך מיוחד במילוי מקום שעתי בחודשים יולי ואוגוסט בלבד בהיקף כולל של 105 שעות;
מסוף שנה"ל תשס"ו ועד סוף שנה"ל תשס"ח (30.06.06 ועד ליום 15.07.08) התובעת לא עבדה בנתבעת;
בשנה"ל תשס"ט (2008-2009) עבדה התובעת בחוזה מיוחד מיום 12.02.09 ועד 20.05.09 (3.5 חודשים) בגן כלנית בכפר סבא ובנוסף עבדה במילוי מקום שעתי בגנים שונים. בתום שנה זו קיבלה התובעת מכתב הפסקת עבודה;
בשנה"ל תש"ע (2009-2010) עבדה התובעת כמחליפה למנהלת גן בשמת רעננה בחוזה מיוחד מיום 12.05.10 ועד 30.06.10 וגם בתום שנה זו קיבלה הודעה על הפסקת עבודה. בשנים 2007 עד 2010 התובעת עבדה גם במילוי מקום שעתי בגנים לחינוך רגיל;
בשנה"ל תשע"א (2010-2011) עבדה התובעת במילוי מקום שעתי יום אחד בחודש ספטמבר 2010 ו- 10 ימים בחודש אוקטובר 2010 ובנוסף עבדה כמחליפה למנהלת גן הדר רעננה בחוזה מיוחד מנובמבר 2010 ועד ליום 30.06.11. במקביל, עבדה במילוי מקום שעתי בתקופה זו ובמילוי מקום על בסיס שעתי בחודשים יולי-אוגוסט 2011. בתום השנה, קיבלה התובעת מכתב הפסקת עבודה;
בשנה"ל תשע"ב (2011-2012) עבדה התובעת מחודש דצמבר 2011 במילוי מקום שעתי 225 שעות ובנוסף עבדה 18 שעות במילוי מקום שעתי בחינוך המיוחד;
בשנה"ל תשע"ג (2012-2013) עבדה התובעת במילוי מקום שעתי יום אחד בחודש ספטמבר 2012 ובתקופה שבין חודש דצמבר 2012 ועד לחודש אפריל 2013, עבדה 334 שעות במילוי מקום.
לטענת התובעת, בשלהי חודש אפריל 2013 היא גילתה כי היא בהיריון בסיכון גבוה ונאלצה לשהות בשמירת היריון עד ליום 10.06.13. לפיכך, שלחה לחשבת השכר בנתבע ביום 16.05.13 הודעת דוא"ל וביקשה את סיועה בתיקון משכורות עבור חודשים קודמים, בהם התגלה פער בין השעות שביצעה בפועל לבין השעות ששולמו לה בתלוש השכר. התובעת ביקשה לקבל הסבר בנוגע לזכויותיה לאור מצבה הרפואי, כמתואר לעיל (ת/3 לכתב התביעה). במקביל, פנתה למפקחת על החינוך המיוחד באזור המרכז בפניה דומה (ת/4). משפניותיה לא נענו, פנתה התובעת לגזברות המחוז, שם נאמר לה, כי אינה עובדת קבועה במשרד החינוך ולכן אינה זכאית לחופשת מחלה בגין שמירת היריון.
במהלך חודש ספטמבר 2013, כשהיא בשבוע ה- 24 להריונה, אושפזה התובעת בבית חולים וביום 24.09.13 כשלושה שבועות לאחר מכן, ילדה את בנה בשבוע ה- 27, שנותר באשפוז לתקופה של למעלה מ- 3 חודשים (עד ליום 05.01.14).
לטענתה, מאז יצאה לשמירת היריון באפריל 2013, היא אינה מקבלת שכר או תנאים סוציאליים כלשהם, היא מעולם לא פוטרה ומעולם לא נערך לה הליך שימוע כלשהו.
פניותיה הרבות של התובעת לגורמים שונים בנתבע, לרבות שר החינוך, לא נענו באופן ענייני, לדבריה, ומכאן התביעה, בה עותרת התובעת לסעד הצהרתי, לפיו ייקבע כי היא עובדת הוראה קבועה אצל הנתבע בוותק מוכר מיום 01.09.2000; כי החל מחודש ספטמבר 2011 חלה עליה רפורמת "אופק חדש", על כל הזכויות הנגזרות מכך (סעיף 40 לכתב התביעה); סעד הצהרתי לפיו התבעת הועסקה בתפקיד ניהול באופן שמזכה אותה לגמול מתאים, בהתאם לתקנון שירות הוראה של הנתבע; להורות לנתבע להפיק לה תלושי שכר מתוקנים החל מחודש נובמבר 2006, אשר ישקפו את מעמדה ואת זכויותיה על פי דין; לשלם לה הפרשי שכר בגין שעות העבודה שלא שולמו, לרבות ההפרשות הסוציאליות המתבקשות מכך, והכל בתוספת פיצויי הלנת שכר או ריבית והצמדה, וזאת משום שלטענתה, שכרה שולם באופן תדיר, כמעט מידי חודש בחודשו. בנוסף דורשת התובעת לקבל תשלום בגין 71 ימי מחלה, דמי הבראה, הפרשת דמי לידה, פיצוי בגין אי מתן תלוש שכר במועד ופיצויים בגין עוגמת נפש והתנהלות בחוסר תום לב.
הנתבע כפר בדרישותיה של התובעת והקדים וטען כי המקור הנורמטיבי להגדרת מעמדה ולחישוב זכויותיה קובע בתקנון שירות עובדי הוראה (להלן – התקנון) ובנהלים לשירות עובדי הוראה בעבודה ובקביעות (להלן – נוהל שיבוץ מורה חדש); מההוראות הנ"ל עולה, לדבריו, כי קיימת אבחנה בין מורים המועסקים כממלאי מקום על בסיס חוזה מיוחד לתקופה קצובה, לבין מורים המועסקים במשרה תקנית פנויה לאורך כל שנת הלימודים, ואשר בשנים הראשונה והשנייה להעסקתם מקבלים הודעה על הפסקת עבודה. רק עובדי הוראה אשר עבדו 2 שנות שירות רצופות במשרה תקנית, ואשר שובצו בשנה השלישית לעבודה במשרה תקנית, יקבלו מעמד קבוע, אלא אם הפיקוח המליץ להמשיך את תקופת הניסיון לשנה נוספת. תנאי נוסף הוא, כי בשנה הראשונה והשנייה היקף המשרה לא פחת משליש משרה ובמשך חצי שנה רצופה לפחות.
אבחנה נוספת נערכת בין עובדי הוראה הממלאים מקום של מורים הנעדרים לתקפה קצובה בחוזה מיוחד, במשכורת חודשית על פי מערכת השעות של המורה הנעדר, לבין עובדי הוראה הממלאים מקום של מורה נעדר מפאת מחלה על בסיס שעתי, כאשר אין הוא עובד על פי מערכת שעות של מורה מסוים. בהתאם, למורה ממלא מקום על בסיס שעתי, אין מחויבות להיות זמין לעבודה מעבר לשעה בה הוא מועסק וכן, אין מחויבות למשרד החינוך להעסיקו מעבר לשעה בה הוא עובד, כאשר כל שעה הינה הסכם נפרד להעסקה. עוד הוסיף הנתבע, כי גם עובדי הוראה המועסקים כממלאי מקום באופן אקראי, אינם מקבלים מעמד של קביעות.
באשר לאופן חישוב השכר, טען הנתבע, כי עובדי הוראה המועסקים כממלאי מקום על בסיס חוזה מיוחד לתקופה קצובה, מועסקים במשכורת חודשית ואילו עובדי הוראה המועסקים כממלאי מקום באופן אקראי על בסיס שכר שעתי, מקבלים שכר על בסיס שעה אפקטיבית, קרי, שעת עבודה בפועל.
בהתייחסו לרפורמת "אופק חדש", התייחס הנתבע להסכם הקיבוצי שנחתם בין המדינה לבין הסתדרות המורים בשנת 2008 (להלן – "הסכם 2008") וכן להסכם הקיבוצי שנחתם ביום 29.02.12 (להלן – "הסכם 2012") והטעים כי הוסדר עניינם של ממלאי מקום, באופן שעובדי הוראה ממלאי מקום על בסיס שעתי, אשר אינם מועסקים בנוסף בשעות שבועיות, מועסקים באופן אקראי ועל בסיס שעתי לפי ההסדר שהיה נהוג לפני הרפורמה, והידוע בכינויו "העולם הישן".
הנתבע הביא עוד דוגמאות מתקנון השירות וטען לסיכום, כי העיקרון הוא כי שכר עבור מילוי מקום שעתי, משולם ככלל על פי "העולם הישן" ואילו שכר עבור מילוי מקום בחוזה לתקופה קבועה במשכורת חודשית, הנו בהתאם למעמדו של המורה שאת מקומו ממלאים: אם עבד בתנאי רפורמת "אופק חדש", יקבל ממלא המקום משכורת לפי תנאי "אופק חדש", ואם לא – ממלא המקום יקבל משכורת לפי תנאי "העולם הישן", אך לפי הדרגה והוותק שלו.
ביחס לטענת התובעת בדבר הלנת שכרה, הפנה טען הנתבע להוראות סעיפים 17א(א) ו- 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958), בהתאמה, תקופת ההתיישנות הספציפית לתביעת פיצויי הלנה והפחתה או ביטול של פיצויי הלנה אם הדבר נבע מטעות כנה.
לסיכום, טען הנתבע, כי התובעת אינה עובדת קבועה ולמעשה, אינה עונה על הקריטריונים הקבועים בדין לשכר ולזכויות סוציאליות הנלוות לשכר, המוקנות לעובדי הוראה קבועים, וכן, אינה זכאית לזכויות הנלוות לסיום העסקה של עובד הוראה קבוע. עוד הוסיפה, כי העבירה לתובעת תשלומים שלא היו שנויים במחלוקת, לאחר שהטעויות בחישוב שכרה נתגלו ותוקנו.
להשלמת התמונה, יצוין, כי בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 16.02.15, הצהירה ב"כ התובעת, כי לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, שולמו לתובעת הפרשי שעות עבודה בסך של 152 ₪. כמו כן, שולם סך של 6,379 ₪ בגין גמול ניהול, 5,530 ₪ בגין דמי מחלה וכי התובעת עומדת על תביעתה, שכן הסכומים שולמו באיחור ולכן התובעת זכאית לפיצויי הלנת שכר.
ביום 04.05.16 התקיים דיון הוכחות במהלכו העידה התובעת (לאחר שב"כ הנתבע הצהירה כי מוותרת על חקירת בעלה של התובעת, שהגיש תצהיר), ומטעם הנתבע, הגב' שלומית בקר והגב' שולמית איוון.

דיון והכרעה
בסיכומיה, מקדישה התבעת פרק נכבד לצורת העסקתה הפוגענית, כהגדרתה, ולדבריה: "... ייתכן ונעמה יכולה הייתה להמשיך ולעבוד כך, כ"ממלאת מקום לנצח", כ"עובדת שקופה" ללא זכויות, עוד שנים רבות..." (סעיף 7 לסיכומי התובעת). התובעת הדגישה עוד, כי לא הייתה מודעת לכך שמשרד החינוך מתייחס אליה כאל עובדת לא קבועה וכאל "ממלאת מקום לנצח", זאת שעה שברור כי מדובר בהתנהלות המנוגדת לדין המספק הגנה קוגנטית לעובד שאינו יכול להיות זמני לנצח.
אומר ולא אכחד, כי התמונה המצטיירת מדפוס העסקתה של התובעת, מעוררת קשיים, בלשון המעטה, ונוגעת בראש ובראשונה לליבת בטחונה התעסוקתי ולתנאי העסקתה. די אם נזכיר כי כממלאת מקום, התנאים החלים על יתר עמיתה מכוחה של רפורמת "אופק חדש", אינם חלים עליה, אלא בהתקיים תנאים מסוימים.
טענת המדינה כי בדפוס ההעסקה הנ"ל גלומים לעובד הוראה ממלא מקום יתרונות כגון "גמישות מוחלטת וחוסר מחויבות של העובד לשעות ולימי עבודה כמו גם אפשרות לעבודה במקביל במקומות אחרים" (סעיף 3 לסיכומי הנתבע), מוקשית ועומדת בסתירה חזיתית לרציונל שמאחורי דיני העבודה ואין לי אלא לדחות אותה, אלא שדפוס העסקה זה מעוגן, כטענת המדינה, ועל כך אין חולק, בהסכמים קיבוציים עליהם חתומה המדינה מול ארגוני המורים ולפיכך, תקיפה של דפוס ההעסקה שהשתרש במחוזותינו, צריכה להיעשות בהליך המתאים, ולא בתביעה פרטית זו. ועוד בהקשר זה, המדינה הוכיחה כי לא חרגה בהתנהלותה אל מול התובעת, בכל הקשור לדפוס העסקתה, מהדין החל על הצדדים, קרי, התקנון והכללים השונים, שפורטו בהרחבה בכתבי הטענות מטעם המדינה. בנוסף ובהקשר לאמור לעיל, מקובלת עלי טענת המדינה, לפיה צורכי מערכת החינוך מחייבים העסקת מורים ממלאי מקום בהליך שונה, שלא באמצעות אגף כח אדם במשרד החינוך, על כל הכרוך בכך, שכן ברי, כי מנהלי בתי ספר נדרשים למצוא פתרונות על אתר במקרה של היעדרות בלתי צפויה של עובד הוראה, ואין המדובר בתופעה נדירה.
מנגד, כטענת המדינה, שלא נסתרה, קיים בהסדר ההעסקה הנוכחי לממלאי מקום, מעין מנגנון איזון, שנקבע במסגרת רפורמת "אופק חדש" והוא שעובדי הוראה ממלאי מקום, המועסקים במשכורת חודשית בשעות שבועיות במקום מורה אחר, "נכנסים לנעליו" בנוגע לתנאים להם הוא עצמו זכאי, והכל בכפוף לנתוניהם האישיים הרלוונטיים (ותק, השכלה וכו').
כך או כך, בהתאם להסדרים הנורמטיביים הנוהגים, שפורטו בהרחבה ע"י המדינה, התובעת לא עמדה בקריטריונים על מנת להיקלט כעובדת קבועה, וזאת בשים לב לתקופות העסקתה ולמהותן.
לא נעלמה מעיניי טענת התובעת, לפיה לא ידעה מהו הסטאטוס שלה אל נכון בכל תקופת העסקתה, אלא שאין בידי לקבלה, מן הטעם שאישרה בחקירתה כי חתמה מעת לעת על החוזים המיוחדים להעסקת עובד הוראה במשרד החינוך (עמ' 7 לפרוטוקול מול שורה 12 ואילך). בנוסף, מקובלת עלי עמדת המדינה, כי לא היתה כל מניעה מצד התובעת לברר כל אימת שחפצה בכך מהן זכויותיה ומה הוא מעמדה, במיוחד לאור העובדה שעבודתה לא היתה רצופה או אחידה.
לאור האמור לעיל, ובשל העובדה שקביעות אינה דבר הניתן באופן אוטומטי וקיימים בשירות המדינה כללים נורמטיביים לקבלת קביעות, אין בידי לקבל את תביעת התובעת ככל שהיא המתייחסת לסעדים ההצהרתיים שביקשה. הוא הדין לגבי הפיצוי שנתבע בגין העסקת התובעת ללא הסכמי העסקה וללא הליך שימוע, שכן טענת המדינה לא נסתרה, לפיה בדפוס העסקה של עובדי הוראה ממלאי מקום המוחתמים על חוזי העסקה מיוחדים לתקופה קצובה, ומשאין כל הבטחה כי יועסקו בשנית בשנה"ל הבאה, לאור העובדה שהדבר מותנה בקיומה של משרה פנויה או מילוי מקום אד-הוק, נעדר יסוד הציפייה של התובעת כי החוזה יחודש אוטומטית, ועל כן לא מתקיים הצורך לקיים שימוע.
באשר לסעדים הכספיים, כאמור בפרוטוקול הדיון המקדמי שהתקיים ביום 16.02.15, הועברו לתובעת תשלומים שונים, לאחר שטעויות תשלום שכרה תוקנו. ביחס לרכיב התביעה המתייחס לפיצויי הלנה, הצדק עם התובעת, כי מששכרה שולם באיחור ובחסר בשל טעויות שמקורן בנתבע, היא זכאית על פי דין לפיצויי הלנת שכר, אלא שאין להתעלם מטענת המדינה, לפיה יש לבחון רכיב זה בראי תקופת ההתיישנות הספציפית הקבועה בחוק.
בסעיף 49 לסיכומיה, פירטה המדינה את אותן טעויות שנעשו בחישוב שכרה של התובעת וביקשה כי בית הדין ייקח בחשבון גם את העובדה שמדובר ב"מספר טעויות כנות בתום לב" וכי מרקע היוודע הטעות, שולם שכרה של התובעת "תוך פרק זמן קצר" (סעיף 59 לסיכומי הנתבע).
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין, באתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין, מן הראוי לפצות את התובעת בגין רכיב זה בסכום גלובאלי בסך 7, 000 ₪. אציין, כי הפכתי בכתבי הטענות של המדינה ולא מצאתי הסבר מניח את הדעת לאותה טעות כנה, שחזרה על עצמה פעם אחר פעם.
ביחס לרכיב התביעה המתייחס לדמי הבראה, דינו להידחות, מן הטעם שלא נסתרה טענת המדינה, כי שולמו לה מלוא ימי ההבראה להם היא זכאית, בהתאם למתכונת העסקתה כממלאת מקום (סעיף 78 לכתב ההגנה).
באשר להפרשי דמי לידה, אלה שולמו לתובעת, הגם שבאיחור, והפיצוי שנפסק לעיל ביחס לפיצויי הלנה, מתייחס גם לכך.
בנוגע לאי מתן תלושי שכר במועד, טענה התובעת כי הפיצוי נדרש בשל העובדה ש"תלושי השכר של נעמה אינם כוללים את כל שעות עבודתה, אשר נוהלו כדין" (סעיף 49.1 לסיכומי התובעת) ובגין שני תלושי שכר על עבודתה בשני חודשי עבודתה האחרונים, שבגינם לא קיבלה תלושים. הנתבע טען כי תלושי השכר ניתנים לצפייה באינטרנט ומעבר לכך, נשלחו לביתה בכפר סבא, בהסתמכה על האמור בסעיף 23 לתצהירה של הגב' בקר.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין רכיב התביעה להידחות וזאת משום שהגב' בקר לא נחקרה על כך בחקירתה ולמעשה, טענתה, כי התלושים נשלחו לכתובתה של התובעת, שאושרה על ידה בחקירתה הנגדית (עמ' 5 לפרוטוקול מול שורה 1 ואילך), לא נסתרה.
בנוגע לרכיב המתייחס לפיצויים בגין נזק לא ממוני, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לא מצאתי כי יש מקום לחרוג מההלכה לפיה פיצוי זה ניתן במקרים חריגים ומיוחדים. ובמה דברים אמורים? דפוס העסקתה של התובעת, הגם שאינו חף מקשיים, הנו פועל יוצא של הסדרים נורמטיביים הסכמיים ומנהליים ולמעט בנוגע לטעויות שנעשו בחישוב שכרה של התובעת והאיחורים בתשלומו, אשר בגינם ראיתי לפסוק לה פיצויי הלנת שכר, לא הונחה בפניי תשתית ראייתית לכך שהמדינה נהגה עם התובעת באופן פוגעני או חסר תום לב, באופן שמצדיק פיצוי נוסף.
עוד ייאמר לעניין זה כי, הלכה פסוקה היא כי פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש, שעה שנפסקו לזכות העובד פיצוי הלנה, מהווה כפל פיצוי. לענין זה ר' הנפסק בע"ע (ארצי) 1161/02 מגן שירותי כוח אדם (1993) בע"מ – אומנסקי, [פורסם בנבו], 20.5.03: "בעניין בו קיים בחוק מנגנון מיוחד לפיצוי כספי על אחור בתשלום, כגון - פיצוי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אין מקום לפסוק פיצוי על עגמת נפש שאינו אלא פיצוי על פיצוי".

אחרית דבר
תביעתה של התובעת מתקבלת ביחס לרכיב של פיצויי הלנה בלבד והנתבע ישלם לה סכום כולל וסופי בסך 7, 000 ₪.
בנוסף, ובשים לב לסכום הפסוק דלעיל, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ח, (18 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: נעמה דותן
נתבע: משרד החינוך מנהל הכספים מחוז מרכז
שופט :
עורכי דין: