ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אודל נגד חב' מ.מ. סי :


בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות באר שבע

תק 001695/07

בפני:

כבוד השופט פרסקי יעקב

תאריך:

24/01/2008

בעניין:

אודל אליעזר

התובע

נ ג ד

חב' מ.מ. סי

הנתבעת

פסק דין

1. התובע פנה לנתבעת על מנת לשכור רכב בעת נסיעת מתנה אותה התכוון לבצע ביחד עם רעיתו לנכדתם. ביום 11.2.07 הזמין התובע רכב מקטגוריה CWMR לימים 17.2.07 ועד 20.2.07. התובע היה צריך לקבל את הרכב בונציה. בונציה התברר כי הקופון שקיבל הינו לתאריך מאוחר יותר, ליום 17.3.07 ולא כפי שהוא הזמין ליום 17.2.07. בונציה ניתן היה לספק לתובע רק רכב מסוג פיג'ו 207. לתובע רעיתו והנכדה נגרמה עוגמת נפש רבה בשל הטעות של הנתבעת. התובע דרש פיצוי מהנתבעת אשר הסכימה לזכותו בסך של 277 ₪. התובע שילם עבור ההשכרה 871 ₪. התובע ביקש כפיצוי את היתרה של דמי השכירות (היינו: כיוון ששילם 871 ₪ וזוכה בסך 277 ₪ הוא תובע את ההפרש שהינו 694 ₪). כן תבע 1,500 ₪ לכל אחד מהנוסעים כעוגמת נפש. כן תבע התובע מהנתבעת הוצאות משפט.

2. הנתבעת הכחישה את טענות התובע. ראשית נטען כי התובע קיבל רכב שאמנם אינו בדיוק מה שהוזמן אך די דומה, אולי מעט קטן יותר. בכל מקרה, מדובר ברכב ששירת שלושה אנשים, שני מבוגרים וילד כך שלא ברור מדוע יש לפצותו על מלוא דמי השכירות של הרכב. הנתבעת טענה כי התובע עצמו ביקש והזמין את הרכבים ליום 17.3.07. עוד טוענת הנתבעת כי התובע יכול וצריך היה לבדוק את מועד השובר. בכל מקרה לא ברור על מה ולמה התביעה שכן בסך הכול סופק לתובע רכב, אמנם לא בדיוק כפי שביקש אולם די דומה, רכב שלא גרע מכל הנאה או אפשרות בטיול שתכנן. כן נטען כי התובע לא יצר קשר עם מי מנציגי הנתבעת בכל תקופת ההשכרה, דבר שיכול היה לסייע לפתרון הולם לטענות התובע. כן נטען כי מדובר בתביעה קנטרנית שאין בה כל פרופורציה לנזק האמיתי עם נגרם.

3. ביום הדיון בפני חזר התובע על תביעתו והסביר את עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו. התובע תיאר כלשונו כי : "הילדה בכתה ונהרס לה החופש וזה עיקר התביעה". לשאלת בית המשפט הכיצד בכוונתו להוכיח תביעתו, אם יש לו עדים או תמונות הוא השיב שהוא רצה להביא עדים אך חשב על כך ולטעמו אין בכך צורך, לשאלת בית המשפט הכיצד ניתן יהיה להבין מה ההבדל בין הרכב שהזמין לרכב שקיבל נאמר כי ניתן למצוא תמונות באינטרנט.

4. מטעם הנתבעת העידה העדה שתצהירה צורף להגנה. הגב' סלהוב העידה כי התובע ביקש ממנה לערוך הזמנה ליום 17.3.07. העדה העידה כי התובע קיבל את השוברים ולא העלה כל טענה לגביהם.

5. התובע בסיכומיו טען כי על הנתבעת היה לדעת כי אדם לא מבקש רשיון בינ"ל לתקופה של חודש מראש ואילו הנתבעת חלקה על דברים אלו וחזרה על טענותיה. הנתבעת טענה כי הסכום ששילמה לתובע, כ – 300 ₪ היה מחווה של רצון טוב ולא כהודעה על טעות שעשתה.

דיון

6. עיינתי בכתב התביעה, ההגנה ושמעתי בקשב את עדותם של התובע וכן של הפקידה מטעם הנתבעת ואת סיכומי הצדדים. ראשית אציין כי התובע הוא שצריך להוכיח את תביעתו. בראשית הדברים לא ברור לי על מה מלין התובע. אם התובע הזמין מהנתבעת השכרת רכב ליום 17.3.07, מדוע וכיצד הוא מצפה שההזמנה תהיה למועד אחר? התובע הנוסע לחו"ל בתדירות גבוהה כדבריו יכול וצריך היה לבדוק את השובר היטב. על התובע היה לוודא את התאריך שהזמין ואם היתה סתירה כלשהי בין התאריך הרצוי למועד השובר, היה עליו במקום להעיר לנתבעת על כי קיבל שובר לתאריך הלא נכון. עדותה של העדה מטעם הנתבעת היתה ברורה וחד משמעית ולפיה התובע פנה וביקש השכרת רכב למועד שמתחיל ביום 17.3.07. לפיכך אני קובע כי התובע לא הוכיח כי הנתבעת במחדלה לא סיפקה לתובע שובר מתאים.

7. גם אם הייתי קובע כי הנתבעת התרשלה בהזמנת הרכב, לא ברור מדוע ועל מה הוגשה התביעה. לא הוכח בפני ההפרש בגודל בין הרכב שהושכר לרכב שסופק. אין ספק כי מדובר ברכב שהושכר לשני אנשים מבוגרים וילדה בת 10. כמה אי נוחות יכולה להיגרם לתובע כתוצאה מכך שהתקבל הרכב מסוג פיג'ו 207 ולא הרכב שהוזמן כטענת התובע?

8. אינדיקציה נוספת שיש בידי הינה עלות ההשכרה. התובע שכר רכב לשלושה ימים ושילם עבור ההשכרה 871 ₪, היינו: 290 ₪ ליום השכרה. גם מחיר זה מהווה אינדיקציה. לא הוכח בפני כי הרכב שהיה צריך להתקבל הינו רכב מפואר או מיוחד שכן אני מתקשה להבין איזה איכות וגודל של רכב ניתן לקבל בהשכרה בעלות 290 ₪ ליום?

9. כן אתייחס לגובה עוגמת הנפש הנטענת. התביעה הינה על סך של 4,500 ₪ ברכיב זה של עוגמת נפש. גם אם הייתי קובע כי הייתה טעות של הנתבע (ולא קבעתי כך) וגם אם הייתי קובע כי יש הבדל מהותי בין הרכב שקיבל התובע לרכב שביקש לקבל (ולא קבעתי כך), התובע קיבל רכב, טייל עמו ברחבי ונציה. לא הוכחה ולא ברורה מהי עוגמת הנפש הרבה והטענה כאמור וכלשון התובע כי: "הילדה בכתה ונהרס לה החופש וזה עיקר התביעה", נראית אבסורדית וחסרת כל בסיס עד כי אני סבור כי יש ממש בטענות הנתבעת ולפיהן התביעה הינה קנטרנית וטורדנית וכי יש לדחותה.

10. המקובץ מכל האמור הינו שדין התביעה להידחות.

11. התובע ישלם הוצאות הנתבעת בסך של 800 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום

ניתן היום י"ז בשבט, תשס"ח (24 בינואר 2008) בהעדר הצדדים

יעקב פרסקי, שופט

שם הקלדנית: מלבה פונטה