ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל בלום נגד מייפל במחשב רהוטה בע"מ :

בפני כבוד השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר

תובע/ת/ים

רחל בלום

נגד

נתבע/ת/ים

  1. מייפל במחשב רהוטה (2009) בע"מ
  2. אלפנט חרושת עץ בע"מ
  3. יחזקאל בבלי
  4. שמעון סלמה

החלטה

מהות הבקשה
בפני בקשת הנתבעת מס' 2 (אלפנט חרושת עץ בע"מ – להלן: אלפנט) לחיוב התובעת להפקיד ערובה להטחת הוצאותיה.

בתיק העיקרי הגישה התובעת עתירה לסעד הצהרתי נגד אלפנט ו- 3 בעלי דין נוספים, לפיו על הנתבעים לשאת, ביחד ולחוד, בתשלום מלוא ההלוואות והאשראי שנלקחו ע"י התובעת לטובת נתבעת 1, הן מחשבונה הפרטי של התובעת והן מחשבונה של נתבעת 1.

טענות אלפנט
על פי כתב התביעה עולה כי התובעת הועסקה אצל נתבעת 1 כעובדת שכירה והייתה הרוח החיה בה מול כל הגורמים לרבות הבנקים והיא בעצם ניהלה את כל ענייניה הכספיים של נתבעת 1.

טענות התובעת באשר למקור חבותה הלכאורית של אלפנט כלפיה מתבססות על הטענה כי אלפנט רכשה את נתבעת 1 ונכנסה בנעליה. דהיינו, נטלה על עצמה את כל התחייבויות, את כל הזכויות לספקים, בנקים, עובדים ולקוחות.

בכתב התביעה לא תמכה התובעת טענה זו בתשתית ראייתית כלשהי ולו ראשונית דוגמת הסכם רכישה, תכתובות ומסמכים שונים, על אף שבסעיף 28 לכתב התביעה טענה כי בידיה ראיות רבות התומכות בטענתה. יתר על כן, טוענת התובעת בסעיף 15 לכתב התביעה כי "היא שומרת לעצמה את הזכות לצרף מסמכים התומכים בטענתה זו בהמשך ולכשיגיעו לידיה". בכתב התשובה מטעמה הכחישה אלפנט מכל וכל טענות אלה.

לאור האמור, טוענת אלפנט כי סיכויי תביעת התובעת נגדה קלושים ביותר. טענתה היחידה של התובעת כנגד אלפנט לפיה רכשה את נתבעת 1 ובאה בנעליה, הינה טענה עלומה, בלי שהוצגה שום אסמכתא או ראשית ראיה לתמיכה בה.

תגובת התובעת לבקשה
התובעת עתרה לדחיית הבקשה. נטען כי עפ"י הפסיקה במסגרת בקשה להפקדת ערובה להוצאות נבחנים שני שיקולים: סיכויי התביעה ומצבו הכלכלי של התובע.

התובעת טוענת כי היא אם חד הורית, מפרנסת יחידה, שבימים אלה עוברת תקופה לא פשוטה בחייה בשל הכספים אותם חייבים לה הנתבעים במסגרת תיק זה ובמסגרת תיק נוסף המתנהל בביה"ד לעבודה בחיפה כנגד אותן נתבעות. התובעת חותמת אבטלה במל"ל ומדמי האבטלה היא מתקיימת. על כן, אין ספק כי בשלב זה התובעת נמצאת במצב של חסרון כיס. עם זאת, למשיבה נכס מגורים שבבעלותה, כך שגם אם יהיה צורך להיפרע מהתובעת בסופו של יום ניתן יהיה לעשות זאת.

לגבי הראיות להוכחת עילת התביעה, טוענת התובעת כי בשלב זה ומטעמים אסטרטגיים של ניהול התיק לא חשפה את הראיות שיש בידיה, מה גם שחלק מהראיות כעת בשלב איסוף הנתונים וחשיפתם בשלב זה עלול להכשיל את התביעה. התובעת תמציא את אותם ראיות בשלב של הבאת הראיות הכוללות שיחות והקלטות.

לעניין סיכויי התביעה, טוענת התובעת כי נתבעת 1 שהפכה חדלת פירעון, עברה לכתובת אחרת יחד עם אותם אנשים ואותו כוח אדם וציוד שהיה בעסק הקודם, אשר מתפעלים את העסק תחת חברה חדשה בשם "ריהוט בגישה שונה בע"מ", וזאת כדי להימלט מנושיה.

מבדיקה פשוטה ניתן לראות בבירור כי בעלת המניות בחברה הנ"ל היא לא אחרת מאשר אלפנט. על כן, די בכך בכדי לקשור אותה עם עסקיה של נתבעת 1 ולהוות ראשית ראיה כי אין מדובר בתביעת סרק.

תשובה לתגובה
אלפנט הגישה תשובה לתגובת התובעת במסגרתה טענה כי בתגובת התובעת שלא נתמכה בתצהיר כמתחייב, לפיה נתבעת 1 עברה לכתובת אחרת יחד עם אותם אנשים ואותו כוח אדם וציוד שהיו בעסק המתפעלים את המקום תחת חברה בשם "ריהוט בגישה שונה בע"מ", ובהמשך נטען כי בעלת המניות בחברה זו היא אלפנט, לתגובה אמור היה להיות מצורף תדפיס רשם החברות של החברה אך הוא לא צורף.

על מנת לפרוס את מלוא התמונה בפני ביהמ"ש הנכבד, מצורפת לתשובה זו תדפיס רשם החברות של החברה החדשה אשר מפריך את הטענה ולפיה בעלת המניות היא אלפנט. נטען כי חב' ריהוט בגישה שונה בע"מ, אינה קשורה למבקשת, אינה בבעלות מי מבעלי אלפנט, ומפעלה מצוי בקרית ביאליק. כל ניסיון לקשור ו/או להקים זיקה בין אלפנט לבין חברה זו הוא משולל כל בסיס.

בכתב התביעה מטעם אלפנט, ולאור הנטען בו, צריכות להיות מוצגות העובדות המאששות את טענתה היחידה של התובעת כלפי אלפנט ולפיה אלפנט רכשה את נתבעת 1 ונכנסה בנעליה. הימנעות מגילוין של ראיות אינה יכולה להיות מוצדקת מטעמים אסטרטגיים כלשהם, והצגתם לראשונה, רק בהמשך ההתדיינות הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בהליך של המרצת פתיחה.
טענות התובעת באשר למצבה הכלכלי ולנכס שבבעלותה, נטענו בעלמא בלא שנתמכו בתצהיר, ומכל מקום טענות אלה אינן באות במכלול השיקולים שעל ביהמ"ש להפעיל בבואו לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות.

דיון והכרעה
תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מסמיכה את בית המשפט או הרשם, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע להפקיד ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע.

הלכה היא, כי יש לנהוג במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, וכי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נגד נילי מפעילים מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650). התקנה נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שסיכויי התובע להצליח בתביעה קלושים (ע"א 6477/97 רלה וינשטיין נגד עו"ד ברוך ליברמן ואח' (לא פורסם)).

ככלל, בית המשפט אינו מחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד, וזאת על מנת שלא לחסום את דרכו לערכאות של תובע דל אמצעים (ע"א 733/95 ארפל נגד קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 577.

הפסיקה קבעה כי ביהמ"ש יעשה שימוש בסמכותו לצוות על הפקדת ערובה, בשני מקרים עיקריים: האחד, כאשר התובע מתגורר בחו"ל, מחוץ לתחום השיפוט, ומשום כך יתקשה התובע לגבות את המגיע לו, אם יזכה בהוצאות, כשאין בידי התובע להצביע על נכסים כלשהם בארץ. השני, כאשר התובע נמנע מלציין את מענו בכתב תביעתו כנדרש לפי התקנות או כאשר המציא מען לא נכון, ובכך מגלה לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות שיפסקו לזכותו.

נוסף על האמור, רשאי ביהמ"ש להביא בחשבון במסגרת שיקוליו לחיוב בערובה גם את סיכויי התובע להצליח בתביעתו, אלא שהדבר צריך להיעשות בזהירות הנדרשת, על מנת שלא תהווה ההחלטה, משום חריצת דין בטרם עת (ראו: י. זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 899-910).

מצבה הכלכלי של התובעת
דומה כי אין חולק כי מצבה הכלכלי של התובעת אינו טוב. התובעת עצמה מעידה בתגובתה לבקשה כי היא אם חד הורית, מפרנסת יחידה, שאינה עובדת המקיימת את עצמה מדמי אבטלה בלבד. עיון באישור המל"ל שצורף מעלה כי המל"ל שילם למשיבה דמי אבטלה בסך 6,413 ₪ בגין חודש 10/17 וכי נותרו לה כ- 4 חודשי זכאות מתוך המכסה של 175 ימים.

לפי האמור, בכתב התביעה, למשיבה שתי הלוואות שיתרתן המשוערכת לסילוק סופי עומדת על כ- 140,000 ₪, כאשר לטענתה, בשל המצב הקשה שאליו נקלעה, התשלומים אינם משולמים ואחת ההלוואה נמצאת בפיגור, וכן חשבונה הוגבל בבנק ונמצא ביתרת חובה גבוהה מאד.

טענת התובעת כי בבעלותה נכס מקרקעין ממנו ניתן יהיה להיפרע ממנה במידת הצורך, הינה טענה בעלמא שלא נתמכה בראיה כלשהי, ואף לא בתצהיר כמתחייב מתקנות סדרי הדין.
פועל יוצא מהאמור לעיל, כי קיים חשש ממשי לפיו יקשה על התובעת לשלם הוצאות למבקשת היה והתביעה נגד אלפנט תידחה.

סיכויי התביעה
עילת התביעה נגד אלפנט (ס' 20 לכתב התביעה) יסודה בטענה כי אלפנט רכשה את זכויות וחובות נתבעת 1 ובאה בנעליה ועל כן חבה אלפנט, בין השאר, בכל חובות והתחייבויות נתבעת 1 כלפי התובעת.

לכתב התביעה לא צורפה אסמכתא כלשהי לתמיכה בטענה זו כאשר מנגד נטען ע"י נתבעת 2 (אלפנט) בתשובתה להמרצת הפתיחה כי שמה שורבב לתביעה ללא שום בסיס עובדתי או משפטי, בהיותה "כיס עמוק" וכמי שממנה סבורה התובעת כי תוכל להיפרע וזאת כשאין כל חבות מצד אלפנט כלפי התובעת. אלפנט מדגישה כי מעולם לא רכשה את נתבעת 1, ומעולם לא נכנסה בנעליה. לגרסתה, לאור המצב העסקי הקשה אליו נקלעה נתבעת 1, אכן נעשתה פניה אל אלפנט על מנת שתשקול אפשרות לרכוש את נתבעת 1 (ובכך תסייע לה להיחלץ מקשייה הכלכליים), אולם לאחר בדיקת היתכנות וכדאיות כלכלית שביצעה אלפנט, החליט בעלי אלפנט שלא לרכוש את נתבעת 1. בהינתן האמור, אף לא התקיים משא ומתן לגופו של עניין לסגירת פרטי העסקה ואך מובן כי לא הוחלפו טיוטות הסכמים כלשהם בין הצדדים.

מנגד בתגובתה לבקשה, טענה התובעת כי מטעמים אסטרטגיים אין היא חושפת כרגע את הראיות שבידיה, מה גם וחלק מהן נמצאות בשלב איסוף הנתונים וחשיפתם בשלב זה עלולה לפגוע במשיבה, אך הוסיפה וטענה כי עפ"י הידוע לה נתבעת 1 המשיכה את פעילותה העסקית תחת חב' חדשה בשם "ריהוט בגישה שונה בע"מ (להלן: "החברה החדשה"), כאשר בעלת המניות בחברה זו היא לא אחרת מאשר אלפנט, והפנתה לצילום תדפיס מחשב מאתר רשם החברות הכולל פירוט נתוני החברה החדשה.

עיון במסמך שצורף מעלה כי החברה החדשה התאגדה ביום 1.10.17 והיא עוסקת בייצור ושיווק ריהוט כאשר כתובתה "ד.נ מנשה 3786200 אצל פארק תעשיות שח"ק 3786200 אצל אלפנט חרושת עץ בע"מ".

בתשובתה לתגובה, טוענת אלפנט כי בניגוד לנטען, האסמכתא שצורפה אינה מעידה כי הינה בעלת מניות בחברה החדשה, וצירפה תדפיס רשם החברות של החברה החדשה, שלטענתה מפריך את הטענה בדבר היותה בעלת מניות בחברה החדשה.

עיון בתדפיס רשם החברות מעלה כי כתובת החברה החדשה הינה כתובת אלפנט. אומנם מצוין בתדפיס כי בעלת המניות הינה חב' "דמו מערכות תצוגה בע"מ" (שלא ברור מי בעלי מניותיה ו/או מנהלה), אך דירקטור החברה החדשה, הוא לא אחר מאשר נחום וינקר שהינו בעלי אלפנט (ראו: ס"ק 6.3 לתשובה להמרצה). אלפנט התעלמה לחלוטין מנתונים אלה בתשובתה לתגובת התובעת ונמנעה מלספק הסברים/הבהרות מניחים את הדעת באשר למהות הזיקה העסקית שבינה ובין החברה החדשה, על רקע האמור לעיל.

בהינתן האמור, ולאחר ששקלתי את מכלול הנתונים דלעיל, נחה דעתי שלא לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות אלפנט, באשר התובעת מצביעה על קיומה של תשתית ראייתית ראשונית לכאורית שיש בה לתמוך בגרסתה בדבר המשך פעילות עסקית של נתבעת 1 תחת החברה החדשה במעורבות אלפנט ו/או מי מבעלי מניותיה/מנהלה, וזאת בניגוד לגרסת אלפנט בתשובתה להמרצה שם טענה כי מלבד הליך בדיקת היתכנות עסקית שלא צלח, אין בינה לבין נתבעת 1 כל קשר עסקי. מובן כי אין באמור לעיל, כדי לקבוע מסמרות בעניין, וסוגיה זו תתבהר לאחר שמיעת ראיות הצדדים בתיק.

סוף דבר:
מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את הבקשה, מבלי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחל בלום
נתבע: מייפל במחשב רהוטה בע"מ
שופט :
עורכי דין: