ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נעמה מקדסי נגד ע"י ב"כ עו"ד אלישע חנינוביץ :

לפני: כבוד השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

נציגת ציבור (עובדים) – גב' שושנה שורק
נציגת ציבור (מעסיקים) – גב' נירה עילם

התובעת
נעמה מקדסי
ע"י ב"כ עו"ד ליאת פסטרנק-אלקיים

-

הנתבעות
.1 דניאל אבייט
ע"י ב"כ עו"ד אלישע חנינוביץ

.2 שיר בוזגלו
.3 אהובה ישראלוב
ע"י ב"כ עו"ד קובי לוי

בית הדין הארצי התייחס לקביעת שעור הנזק בעניין אבידן, באמרו:

פסק דין

1. בתיק שבפנינו מתבררת תביעת לשון הרע שהגישה התובעת, נגד שלוש סייעות שעבדו ב פעוטון "הקן לגוזלים" שבניהולה.

2. בפנינו העידו מספר רב של עדות מטעם הצדדים, כמו גם בעלות הדין עצמן.
לאחר מכן, הוגשו סיכומים מטעם התובעת ומטעם הנתבעת 1.
נתבעות 2 ו-3 בחרו שלא להגיש סיכומים.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א. התובעת הינה גננת מוסמכת, בעלים ומנהלת של "פעוטון הקן לגוזלים" ברחובות, בו לומדים ילדים בגילאי חצי שנה עד שלוש שנים.

ב. נתבעת 1 (להלן – דניאל) עבדה בפעוטון ימים בודדים , סה"כ 32 שעות ופוטרה.

ג. נתבעת 2 (להלן – שיר) עבדה בפעוטון במשך שלושה חודשים (19.9.14 עד 12.12.14) והתפטרה.

ד. נתבעת 3 (להלן – אהובה) עבדה בפעוטון במשך שנה (7.1.14 עד 12.12.14) והתפטרה, בי חד עם שיר.

ה. דניאל מודה כי לאחר פיטוריה, דיברה עם שתי אמהות לילדים בגן וסיפרה להם על התנהלות לא תקינה של התובעת בגן.

ו. אהובה ושיר אישרו אף הן שסיפרו ל אמהות לילדים בגן על התנהלות לא תקינה בגן.

ז. ביום 11.1.15 הגישה אהובה תלונה במשטרה נגד התובעת (נספח ג' לתצהיר התובעת). יומיים לאחר מכן, ביום 13.1.15, היתה אהובה במשטרה וביקשה לבטל את התלונה (נספח ד' לתצהיר התובעת). בסיום הודאתה במשטרה החליטה שלא לבטלה.

ח. ביום 14.1.15 הגיעה שיר למשטרה ומסרה הודאה (נספח ה' לתצהיר התובעת).

ט. התובעת נחקרה במשטרה וביום 9.3.15 קיבלה הודעה כי התיק נסגר. עילת הסגירה: "אין אשמה פלילית".

4. רקע משפטי
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 מגדיר "לשון הרע":

"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".

בעניין ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' איילון הרציקוביץ, פ"ד נח' (3) 558, נימנו ארבעת השלבים שעל פיהם, יש לבחון האם אמירה או התבטאות, מהווים לשון הרע.
הדברים אומצו בבית הדין לעבודה. בעניין ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן נ' פלאפון תקשורת ואח' (מיום 31.3.15) נאמר:

"בחינת התקיימותה של לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים –

בשלב ראשון, יש לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים.

בשלב השני, יש לברר על פי תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו - 2 לחוק.

בשלב השלישי, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13 - 15 לחוק.

בשלב רביעי, יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע..".

5. על מנת לקבוע כי מדובר בלשון הרע, אין צורך להשתכנע שנגרמה השפלה או ביזיון לתובע. די בכך שיקבע כי הפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו (ראו עניין אבידן לעיל).
בעניין אבירן נדונה טענת לשון הרע במסגרת יחסי עבודה ונקבע כי יש לבחון את הביטויים "על רקע מארג התפקידים במקום העבודה".

6. באשר לאופן הפרסום נקבע בסעיף 2 לחוק:

"(א) פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".

7. חוק איסור לשון הרע מונה מספר הגנות שבהתקיימן, יקבע שאין מדובר בלשון הרע המזכה בפיצוי.

בסעיף 14 לחוק נקבע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

באשר למידת ההוכחה הנדרשת להוכחת "אמת בפרסום" נקבע:
"מידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת טענת אמת בפרסום, נלמדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום".

ראו עניין אבידן וכן ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, מיום 4.10.08.

באשר לשאלה האם קיים עניין ציבורי בפרסום נקבע כי מדובר בשאלה ערכית:
"הבוחנת האם קיים אינטרס חברתי המצדיק הכשרת פרסום פוגעני שיש בו לשון הרע... שאלה זו מושפעת ממדיניות שיפוטית, ועניינה הוא נורמטיבי, בעל מימד אובייקטיבי, הנבחן על רקע נסיבות המקרה".

ראו עניין אבידן ועניין נודלמן הנ"ל.

8. ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק נדונה בבית המשפט האזרחי על ידי כבוד השופט עזר, בעניין ת"א (ת"א) 21336/01 מנוביץ נ' פיינר פרמצבטיקה בע"מ (מיום 10/12/03), שם נאמר:
"... שמירת צנעת חייו של אדם לרבות פרטים מביכים או פוגעים שהינם אמת, מוצדקת כל זמן שפרטים אלו אינם מזיקים לאדם אחר. כאשר אדם אחר עומד להיפגע מכך, לרבות בנזק רכושי, והנתבע מוסר מידע אמיתי לאותו אדם כדי למנוע ממנו נזק, יש בכך עניין ציבורי.
אכן, בכל מקרה מדובר במעביד מסוים ובעובד מסוים ולא בציבור כולו, אולם העיקרון מופנה לציבור בכללותו וניתן לנסחו בדרך הבאה: מותר למעביד לשעבר למסור למעביד פוטנציאלי את כל המידע האמיתי והנכון הידוע לו אודות העובד. מסירת מידע אמיתי ונכון זה, גם אם הוא פוגע בעובד ומציג אותו באור שלילי, מוגנת לפי סעיף 14 של חוק איסור לשון הרע. יש להדגיש כי העניין הציבורי הוא במסירת המידע למעביד הפוטנציאלי בלבד, והפצתו באופן בלתי מבוקר לציבור בכללותו לא תהיה מוגנת היות ובהפצה כזו אין כל עניין".

9. בסעיף 15 לחוק נקבע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...
מיום 14.8.1967
תיקון מס' 1
ס"ח תשכ"ז מס' 508 מיום 14.8.1967 עמ' 133 ( ה"ח 693)
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר".
...

(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם אליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחוב בעניין המשמש "נושא התלונה ...".

ובסעיף 16 לחוק נקבע:

"(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

(1) הדבר לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו.
...
(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15".

10. הטוען להגנה מכח סעיף 15 (3) לחוק , כי הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או של הנתבע, או של אדם שאליו הופנה הפרסום, נדרש להוכיח התקיימות כל האלמנטים שבסעיף:
א. קיומו של עניין אישי כשר, של המפרסם, של הנתבע או של האדם אליו ממוען הפרסום.
ב. שהגנתו הצדיקה את עשיית הפרסום.
ג. כי תוכן הפרסום נועד להגן על אותו עניין.
ד. כי הפרסום הופנה רק לאותו ציבור רלבנטי וכי נעשה בתום לב.

11. לעניין היקף הפרסום ובחינת הסבירות שלו, נאמר בעניין ע"ע (ארצי)26439-10 -16 שוקרון נ' הלפרין ואח' (מיום 27.11.17):
"במימד זה ברישא של הפרסום גלומה פוגעניות יתר, שספק אם מתקיימים לגביה יסודות סעיף 15, ובכל מקרה לא הוכח שפרסום רכיב זה, קרי הרישא בנוסחה זה, היה בתום לב, הנמדד על פי מבחן אובייקטיבי. בהקשר זה נציין כי סעיף 16 לחוק מונה חזקות לתום לב ולהעדרו. סעיף 16(א) מקים חזקת תום לב שעה שהפרסום נעשה באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהוא לא חרג מתחום הסביר באותו נסיבות.
...
החריגה מתחום הסביר מחוזקת נוכח כך שהמדובר בפרסום בעל תהודה רחבה לכלל העובדים, והוא נעשה בכתב, להבדיל משיחה ספונטנית. היינו, למשיבים היתה אפשרות לבחור ולשקול מילותיהם בקפידה ובזהירות טרם הפרסום, והם לא גילו ערנות ורגישות מספקת בבחירת נוסחו....".

12. באשר לנדרש על התובע לפרט בכתב התביעה:
בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997) פורטו העובדות אשר על התובע לפרט בכתב התביעה.
"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע".
כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".

ראו ע"ע (ארצי) 7192-02-13 (מיום 16/9/13)

13. האמירות שעליהן מבוססת התביעה
בכתב התביעה פורטו האמירות המיוחסות לכל אחת מהנתבעות:

"הנתבעת 1 – דניאל – פנתה להורים בפעוטון ולאחרים והציגה בזדון את התובעת, בניגוד לאמת ובניגוד לדין כמי שלכאורה לא מעניקה אהבה וחיבוקים בגן לילדים, שהאוכל לכאורה מקולקל ושהיא לכאורה מושיבה ילדים בכוח על כיסא גבוה.
דניאל התקשרה לפחות לזוג הורים אחד של ילד בשם ג. מהגן ואמרה להם, וכך אף הודתה בפני התובעת, שהיא לא מאפשרת לה לחבק ולנשק את הילדים, שהיא מגישה אוכל מקולקל ושהיא מושיבה ילדים על כיסא גבוה.

הנתבעת 2 – שיר – פנתה להורים בפעוטון ולאחרים והציגה בזדון את תובעת, בניגוד לאמת ובניגוד לדין, כמזניחה ילדים שהופקדו בידיה, לרבות טענות שהאכלת ילדים נעשית עם כפית אחת המועברת מפה לפה, שאין אהבה וחיבוקים בגן כלפי הילדים, שהתובעת לכאורה שופכת מים על פני הילדים, שהאוכל לכאורה מקולקל, שיש בגן חדר חושך להענשת ילדים, ולשם, לכאורה, התובעת מכניסה ילדים לצורך הענשתם, שהיא לכאורה מושיבה ילדים בכוח על כיסא גבוה, ועוד כהנה וכהנה טענות שונות ומשונות.

הנתבעת 3 – אהובה – פנתה להורים בפעוטון ולאחרים והציגה בזדון את התובעת, בניגוד לאמת ובניגוד לדין, כמזניחה ילדים שהופקדו בידיה, לרבות טענות שאין אוכל בשרי בגן, שהאכלת הילדים נעשית עם כפית אחת המועברת מפה לפה, שאין אהבה וחיבוקים בגן כלפי הילדים, שמנקים את פני הילדים בשפריצר של מים, שהתובעת לכאורה משתמשת בשמות גנאי כלפי הילדים, שהיא לכאורה משפילה ילדים ע"י הצבתם במרכז החדר והשפלתם, שהאוכל לכאורה מקולקל, שיש בגן לכאורה בעיות תברואה, שלפעמים לכאורה מאכילים את הילדים בבקרים רק בביצים קשות, שיש בגן חדר חושך להענשת ילדים, ולשם, לכאורה, מכניסה התובעת ילדים לצורך הענשתם, שהיא לכאורה מושיבה ילדים על כיסא גבוה, ועוד כהנה וכהנה טענות שונות ומשונות".

14. נדגיש כי במסגרת הראיות הובהר שהנתבעות מסרו להורים עובדות נוספות בנוגע להתנהלות בגן.
לצורך הכרעה בשאלה האם מדובר בלשון הרע כהגדרתו בחוק, ניצמד אך ורק לטענות שעלו בכתב התביעה.

15. האם נאמרו האמירות המיוחסות לנתבעות בכתב התביעה הנתבעת דניאל הודתה בכתב ההגנה וכן בתצהיר, כי מסרה לשני הורים לילדים בגן, את המידע המפורט בכתב התביעה.
כך הצהירה דניאל:
"לא הוצאתי לשון הרע כאשר הודעתי ל-2 הורים על המתרחש בקשר לילדיהם בגן הילדים כאשר מחובתי המוסרית היה לעשות כן".

בנוסף, התייחסה לאמור בסע' 20 לתצהיר התובעת, שם פרטה התובעת דברים שנאמרו להורי הגן. בתגובה לכך , כתבה דניאל בתצהירה:
"7. לנטען בסעיף 20 לתצהיר התובעת:
א. הנכון הוא כי התובעת עצמה לא העניקה אהבה וחיבוקים לפעוטות. התובעת אף אסרה על עובדות הגן לעשות כן.
ב. האוכל אכן היה אוכל מקולקל, בהקשר זה הרי שכאשר התובעת טענה כי אני טועה בקשר לטיב האוכל מאחר ואני צמחונית ובאוכל הרלבנטי יש שום ורסק עם בשר המשפיעים על חוש הריח חשבתי כי הפכתי לצמחונית רק שנתיים קודם לכן וכי אין לטעות בצחנה אותה הדיף המזון החמור.
אכן אינני מסוגלת, מחמת הגועל, לאכול ולהריח בשר ואולם אני יכולה להבחין היטב בין ריח בשר לבין ריחו של אוכל מקולקל.
ג. התובעת הושיבה גם הושיבה, מול עיני, פעוטה, בכוח, על כיסא גבוה.
ד. אכן התקשרתי להורי שני פעוטות וציינתי הדברים האמורים ואכן אישרתי באוזני התובעת כי מסרתי המידע האמור להורי שני ילדים.
ה. באשר לילד בשם ג. (השם המלא נמחק, ה.י.) הרי שמסיבות שאינן ברורות נהגה התובעת באופן מחפיר במיוחד כלפיו.

8. אכן לא פניתי למשטרה ולא הגשתי תלונה בשל התנהלות התובעת כלפי הפעוטות הואיל ולדידי הנכון הוא לתקן ההתנהגות כלפי הפעוטות ולא להעניש כביכול את התובעת.

כך גם אין יסוד לטענה כי פעלתי מתוך רוע ונקמנות.

פעלתי באופן מצומצם על מנת לתקן עוול שנעשה לפעוטות שאין ביכולתם להתגונן ואין ביכולתם לספר להוריהם על המתרחש במעון.

9. טענות התובעת בהקשרי לרוע ונקמנות כביכול מצידי אכן אישרתי כי לדידי לא נעשו מעשים פליליים, אשר הצריכו הגשת תלונה למשטרה".

16. בכתב ההגנה מטעם הנתבעות שיר ואהובה, נטען כי הנתבעת שיר לא פנתה ישירות להורים אך אמרה את דבריה במשטרה.
אהובה הודתה שפנתה לשני הורים בגן.
שתי הנתבעות טענו להגנת אמת דיברתי.

הנתבעת שיר הצהירה:
"דניאל הודיעה לי ולאהובה שהיא החליטה על דעת עצמה, לדבר עם רותם אמא של ג. ולספר לה על המתרחש בגן ועל היחס של נעמה כלפי ג.

לאחר שדניאל שוחחה עם רותם, ההורים של ג. התקשרו אליי ולאהובה, מאחר והיינו הסייעות המובילות בגן שבכל בוקר קיבלו את פניהם של הילדים ואחר הצהריים נכחו בעת שההורים הגיעו לקחת את הילדים, כדי לאמת את מה ששמעו מדניאל.

זכור לי שאהובה ואני התלבטנו והתחבטנו רבות האם מחובתנו המוסרית לעשות כן משהגענו למסקנה שזאת חובתנו המוסרית והמצפונית וזה למעשה מה שהתרחש בפועל אישרנו את הדברים בפניה של רותם. אמרנו פשוט את האמת לאמיתה ללא כחל וסרק.

ההורים של ג. החליטו לשתף את ההורים של א . (השם המלא נמחק, ה.י.) על המתרחש, הם פנו אלינו שוב כדי לאמת את הדברים ולבסוף כיוון שאני ואהובה עזבנו הם החליטו להוציא את א. וג . מהגן".

הנתבעת אהובה הצהירה:
"יודגש שוב כי אמא של ג. פנתה אלי ואל שיר לאחר שדניאל פנתה אליי ה מרצונה החופשי וסיפרה לה על המתרחש וביקשה שאאשר את דבריה של דניאל כי עבדתי תקופת זמן לא מבוטלת בגן".

17. כאמור לעיל, הנתבעות מאשרות בכתב ההגנה ובתצהיר, שסיפרו את הדברים הנטענים בכתב התביעה, לפחות לשתי אימהות לילדים בגן.

נביא להלן את עדויות האימהות, שא יתן דיברו הנתבעות.

רותם אלקלעי, אמא של ג. העידה בפנינו. כך אמרה:
" ...מאז שדניאל התקשרה אלי מאוד נסערת והבנתי שהיה לה עימות עם נעמה. היא דיברה על כל מיני דברים לא תקינים אשר קורים בגן. למעשה כבר אז נחשפתי לראשונה ובעקבות שיחה איתה ביקשתי את הטלפון של אהובה ושל שיר ואיתן דיברתי באותם ימים שלישי, רביעי וחמישי...".

ובאשר לתוכן הדברים שנאמרו לה, העידה:
"... הדברים שנאמרו הם כאלה שלא אמרו עליה שהיא מכה ילדים או משהו עלילתי שלא מתקבל על הדעת.
אבל כן נאמרו דברים חמורים על עניין האוכל במובן של לתת תפוח אחד ל- 20 ילדים ומלפפון ועגבניה ל- 20 ילדים. קחו בחשבון שעבר זמן מאז אבל יש דברים שאני זוכרת.
נאמר שאחרי ארוחת צהריים שוטפים לילדים את הפנים עם שפריצר כמו של חלונות ועם חיטוי אחד מנגבים לכולם את הפנים.
נאמר לי שאת התינוקות הפעוטות, מאכילים בכפית אחת ומאותה צלחת לפעמים בגלל שהבנות בסטרס של זמנים של האכלות ואז בשביל לחסוך בזמנים.
אני יודעת שהסיבה שדניאל התקשרה אלי זה בגלל שהיא סברה שהעימות שבינה לבין נעמה היה על הריח של המרק שהפעוטות אמורים לקבל. והבנתי שהיה ביניהן וויכוח כזה ומשם הדברים הסלימו לכך שבשעות הצהרים היא אמרה לה לצאת מהגן ולא לחזור.
נאמר גם לגבי אמינות לגבי החתלה שאמרו שהם מחליפים להם 3 פעמים ביום וההנחייה היתה שנביא טיטולים בתיק ולא היינו משאירים בגן, אז הייתי משאירה 5 טיטולים בתיק ובסוף היום נשארו 2 טיטולים בתיק. אבל היו מקרים שלא הספיקו להחליף 3 החלפות ביום לכל הילדים בגן והיתה הנחייה להחליף לנחוצים ואז היתה הנחייה להוציא טיטול מהתיק שלנו ההורים שנחשוב שלילד הוחלף.
נאמר לי שנעמה היתה כותבת במחברות מה הילדים אכלו וגם לגבי התנהגות והיא כתבה בלוח לגבי האוכל. פעם בשבוע היתה כותבת שהילדים אכלו ממולאים. ודווחתי משיר ואהובה שלא היו ממולאים בגן. זה נאמר לי באותה שיחה לא על יום ספציפי אלא באופן גורף.
הבעיה זה הדיווח להורים. הם אמרו לי שהם הריצו צחוקים ותוך כדי שכתבו על הלוח שהיו ממולאים אז שאלו איך היו הממולאים וצחקו על זה, נעמה ועוד מטפלת מבוגרת. אני לא יודעת להגיד אם שיר או אהובה סיפרו לי את זה.
לגבי ג. מה שנאמר לי גם מדניאל, שבשעת ההחלפה היו עושים לו ענישה מניעתית, הוא היה בן שנתיים והיה שובב, וכששתי בנות מחתלות את הילדים, היתה רק מטפלת אחת עם הילדים ואז כדי לשמור על ג. אז נעמה היתה אומרת להוציא אותו מהמשחק ולשים אותו על השידה שיראה איך מחליפים לילדים כדי שלא יעשה נזקים בגן. שאלתי איך זה יכול להיות כי יש גם את נעמה והן לא רק שתיים אז אמרו לי שבזמן הזה נעמה כותבת את המחברות להורים. ואז אמרתי שאני זוכרת שנעמה כותבת במחברות רק בצהריים כשהילדים ישנים. הם אמרו שזה לא נכון ונעמה בשעות הצהריים היתה יוצאת להביא את הילד שלה אליה לגן או אליה הביתה.
ההורים תמיד היתה לנו תחושה של אמינות מצד נעמה כי היא היתה מעדכנת כשהיא היתה מאחרת לגן. ואז הבנתי שלא תמיד היא מעדכנת.
נאמר לי דבר נוסף שבשעה שלוש וחצי או ארבע כדי שלא ילכלכו את הריצפה אז היתה הנחייה לתת את הפשטידה לילדים בפה. בחורה אחת מאכילה את כל הילדים בידיים מלוכלכות.
נאמר לי שגם מדדו לפעמים עם אותו מד חום, לכמה ילדים. ונאמר לי שאיזה יום נעמה הביאה שניים או שלושה שניצלים של עוף טוב וטחנה אותם וזה מה שהילדים קיבלו באותו יום לאכול את השניצלים שהיא הביאה מהבית.
היו ימים שחגגו ימי הולדת בימי שישי ובאותם ימים מסתבר שהילדים לא קיבלו ארוחת בוקר וחיכו לעוגה. הם אמרו לי שמות של ימי הולדת".

אורית וסרמן , אמא של א., העידה לגבי דברים שנאמרו לה:
"ש. מה אהובה ושיר סיפרו לך?
ת. שבאופן כללי מבחינת ההתנהלות בגן, חינוך נוקשה לא מרשה להרים לא מרשה לחבק. עם העזיבה של ההורים שמים את הילדים בחדר, מכבים את האור ועד שהילד נרגע לא פותחים. כדי לנקות את הפנים לילדים מנקים להם עם שפריצר ומנקים באותו סרמטוט לכל הילדים. מלפפון אחד לכל הילדים, מאכילים את הילדים באותה כפית שבעה ילדים, מד חום אחד. בגלל שא. היתה מאוד אהובה ע"י שיר היא היתה מקפידה שלא ירימו את א . ספציפית, זאת אמרה נעמה לשיר ושיר אמרה לי. היתה מחברת שבה נרשם מה אכלו, מה לא אכלו, איך התנהגה בחוגים. היה משהו ספציפי על ממולאים.

18. טל גץ אמא לילד בגן, העידה לגבי הדברים שנאמרו לה:
"4. אני עובדת בסניף ביטוח לאומי ברחובות. אחת מחברותיי לעבודה פנתה אלי ואמרה לי שאהובה הגיעה אליה וביקשה לקבל דמי אבטלה וסיפרה לה על כל מיני דברים שעושים לילדים בגן. עוד סיפרה לי שאהובה אמורה לחזור למחרת. ביקשתי מחברתי שתקרא לי כאשר אהובה תגיע שוב על מנת שאוכל לשוחח איתה ולשמוע מפיה את הדברים שאמרה לחברה שלי.

5. אהובה הגיעה למחרת וסיפרה לי שנעמה אסרטיבית עם הילדים, מאכילה את הילדים באוכל מקולקל, לא מגישה כל יום מנת בשר, שוטפת לילדים את הפנים עם שפריצר ושיש ילד אחד בשם ג. שבאופן קבוע נעמה מושיבה בצד. ..".

19. עלה מהראיות שהנתבעות או חלקן דיברו עם הורים נוספים, שפנו אליהן בעקבות השמועות שהגיעו לאזניהן :

אורלי אורן, אמא לילדה בגן, העידה שנפגשה עם דניאל לאחר שזו פוטרה ושאלה אותה לפשר השמועות. לדבריה, דניאל סיפרה לה שמגישים אוכל מקולקל, מושיבים ילדים על הרמה של כסאות, סוגרים ילדים בחדר חושך ועוד.

אלה נחום העידה אף היא, כי שמעה מאחת האמהות, שפגשה עובדת של הגן וזו סיפרה לה על "מסכת התעללות בילדים " בגן של נעמה.

20. תוכן האמירות והגנת אמת דיברתי
אוכל מקולקל
דניאל טוענת שפוטרה שכן סירבה להאכיל את הילדים באוכל מקולקל. בתצהירה דיברה על "שום ורסק עם בשר".
התובעת טוענת שפיטרה את דניאל בעקבות סידרה של אירועים חריגים ובהם העובדה שדניאל התהלכה עם כוס קפה בגן בעת קבלת הילדים, ביקשה לעשן סיגריה ויצאה עם מספר עובדות לעשן אף שהתובעת לא אישרה זאת, תלונות של דניאל על כמות הבקבוקים שיש לשטוף ועוד.
עוד טענה, כי דניאל התסיסה את שיר ואהובה וכי התובעת שמעה את השיחות בניהן בזמן ההפסקה.

21. לירון לוטטי, סייעת בגן, מאשרת בעדותה שהיתה התנהלות בעייתית של דניאל בגן, שכללה התססת העובדות האחרות - שיר ואהובה. לדבריה, התנהלות זו החלה לאחר שדניאל פוטרה בעקבות תלונות שלה על האוכל.
התלונות שבהן מדובר הן טענות של דניאל, כי התובעת הגישה לילדים בשר מקולקל. לדבריה, סירבה להאכיל את הילדים באוכל מקולקל ואמרה זאת לתובעת ובתגובה – פוטרה.

22. בעדות של דניאל התברר כי היא טבעונית מזה מספר שנים, לדבריה "לא אוכלת חיות".
העדה טענה אמנם, שהיא מבשלת בשר בבית לבן זוגה ולמשפחתה, אך הוצגו בפנינו דברים שכתבה בחשבון הפייסבוק שלה בגנות אכילת בשר, באופן שמעורר ספק רב בשאלה האם היא מסוגלת לבשל בשר וכן האם היא מסוגלת להבדיל בין בשר טרי לבין בשר מקולקל.

23. שיר העידה לגבי טיב האוכל ביום המדובר:
"היום הכי דרמטי מבחינת הצוות. היתה שם סערת רגשות מטורפת. ישבנו ארבע סייעות כל אחת בשולחן ונעמה הגישה לנו קערה עם מזון בפנים וכפית אחת. אני זוכרת שדניאל צעקה ראשונה שהיא לא מוכנה להאכיל אותם בצחנה הזאת. אפילו לא נגשנו עדיין לאוכל. הרחתי ריח מסריח. בנאדם לא יכול לטעות שהוא מריח. כשאני הרחתי באף שלי את האוכל והריח היה לא נעים בלשון המעטה. לזה התכוונתי יום דרמטי. נעמה שאלה את דניאל אם היא רוצה שהיא תחליף אותה ודניאל סירבה. נעמה הוציאה אותה החוצה. הם דיברו ושם כנראה היא פיטרה אותה בגלל שהיא סירבה להאכיל את הילדים. זה היה יום דרמטי בגן".

לעומת זאת, לירון לוטטי העידה שטעמה מהאוכל לאחר התלונה של דניאל וכי האוכל לא היה מקולקל.
בהקלטת השיחה של התובעת עם דניאל, נשמעת התובעת אומרת לדניאל שגם הבת שלה, שלומדת בגן, אכלה מהאוכל באותו יום.

24. התרשמותנו היא כי נושא טיב האוכל באותו יום שבו דניאל פוטרה, נופח מעל ומעבר לכל פרופורציה.

ראשית, לא הוכח שמדובר בבשר מקולקל או באוכל מקולקל, כפי שטענו הנתבעות. נציין כי דניאל טענה שמדובר בבשר מקולקל, שיר העידה במשטרה שמדובר ב"פתיתים עם ירקות" ואילו רותם אמא של ג. העידה שדובר איתה על מרק.

שנית, שיר ואהובה אישרו במשטרה ובעדותן, כי מדובר במקרה חד פעמי שלא חזר על עצמו.
מאידך, בתצהירה טוענת שיר (סעיף 33) כי לא היה מדובר במקרה חד פעמי אלא בבעיה שחזרה על עצמה. כך גם אהובה, בסעיף 51 לתצהירה, טוענת שמדובר במקרים שחזרו על עצמם, זאת בניגוד לעדותה במשטרה.

שלישית, דניאל מודה כי כלל לא טעמה מהאוכל שכן היא טבעונית.
מאידך, התובעת ולירון לוטטי, שעדותן מהימנה, העידו שטעמו והריחו והאוכל היה תקין.

רביעית, לא סביר בעינינו שהתובעת תאכיל את ילדי הגן באוכל "מצחין ומסריח" כפי שטענו הנתבעות. אין בכך כל הגיון. מתן אוכל מקולקל לילדים היה אמור לגרום, לפחות חלקם, לחלות. בלתי סביר בעניינו שהתובעת היתה עושה זאת, ובכך מסכנת את שלומם של הילדים וכן את שמה הטוב ואת המוניטין של הגן. זאת במיוחד שעה שהבת של התובעת נמצאת אף היא בגן ואוכלת את האוכל המוגש לכל הילדים.

25. ובהקשר זה נתייחס לטענת הנתבעות, שנאמרה גם להורים וגם במשטרה, כי כל הילדים אכלו מאותה כפית.

מעדות הנתבעות הובהר שלא היתה כל מניעה שתגשנה למטבח על מנת לקחת כפיות נוספות.
העידה על כך שיר:
"ש: את טעונת שנתת לילדים לאכול בכפית אחת?
ת: כן.
ש: את שטפת כלים בגן?
ת: כן. לפעמים הסייעות וגם נעמה שטפו.
ש: מה ההגיון שנעמה אמרה להאכיל עם כפית אחת?
ת: היא לא הכריחה להאכיל בכפית אחת. מגיעה קערה מהמטבח. יש מצקת גדולה. נעמה עומדת במטבח. אנחנו מושיבים את הילדים סביב השולחנות והיא מגישה את הקערות. שמה קערה על השולחן עם כפית ואומרת תאכילו.
ש: למה לא לקחת כפית לכל ילד?
ת: היה לחץ מטורף בגן. היה קשה להאכיל סייעת אחת כמה ילדים. זה לא משנה אם יהיו לך ארבעה או חמישה כפיות. את עדיין צריכה להאכיל את הילדים האחרים, אלא אם כן כל ילד היה מקבל צלחת ואוכל בעצמו או שהתינוקות שלא יכולים לאכול בעצמם לשים שם סייעת או שתיים ושאר הילדים הבוגרים יותר יכולים לאכול לבד.
ש: אז היא לא הכריחה אותך?
ת: אלה הנהלים בגן.

לשאלת בית הדין – אם הייתי קמה ולוקחת כפיות יכול להיות שהיא לא היתה אומרת לי שום דבר".

ואילו התובעת הצהירה שההיפך הוא הנכון, וכי היא אוסרת על הסייעות להאכיל ילדים מכפית אחת.

מסקנתנו היא כי מדובר ברכילות סתמ ית ולא מבוססת שלא נועדה אלא לגרום נזק לתובעת ולשמה הטוב.

26. חדר חושך
בכתב התביעה נטען כי שיר ואהובה דיברו עם ההורים על "חדר חושך להענשת ילדים".
רותם וטל, שתי האימהות שאיתן דיברו הנתבעות, לא הזכירו בעדותן את המילים "חדר חושך" או "חדר חשוך".

27. דניאל הודתה בעדותה שסיפרה לאם אחת – אורלי, על כך שסוגרים ילדים בחדר חושך:
"ש: אורלי פגשה אותך במסעדה ואמרה שאת אמרת לה שסוגרים את הילדים בחדש חושך?
ת: אני לא זוכרת שאמרתי דבר כזה. אמרתי שיש חדר חשוך ונמצאים שם ילדים".

העדה הופנתה לסעיף 16 ב' לתצהירה בו כתבה:
"ילדה מפוחדת הושמה במקום חשוך כעונש".

בתגובה השיבה:
" אני בשלב הזה לא זוכרת בדיוק לגבי חדר החושך...".

ואילו האם אורלי העידה שדניאל סיפרה לה כי "סוגרים ילדים בחדר חושך".

28. הנתבעת שיר מסרה בהודאה למשטרה:
"ש: ספרי לי על החדר החשוך?
ת: זה חדר של לולים שמיועד לתינוקות לשינה. יש בבוקר וגם בצהריים. ואם יש תינו ק שהוא נודניק חצי שעה לפני שהוא צריך לישון, נעמה טוענת שהוא עייף, והיא דורשת מא יתנו להכניס אותו ללול להחשיך את החדר ולסגור את הדלת עד הסוף. לא פעם ולא פעמיים כשילד המשיך לבכות אמרנו לה לגשת אליו או שאנחנו ניגש אליו ולבדוק מה קורה אתנו והיא לא הסכימה שניגש אליו היא טוענת שככה הוא יירגע. כלומר תינוקות שבכו ונכנסו לחדר לא נגשנו אליהם והם הושארו שם בוכים עד שנרדמו לבד. מדובר בגילאים חצי שנה עד גיל שנה.

ש: האם החדר הזה היה חדר ענישה?
ת: חד משמעית לא. החדר למען שינה של הילדים".

ובעדותה בפנינו אמרה:
"... היה שם חדר חשוך על מנת שהילד יצליח להירגע ולישון. החדר היה סגור והילד היה צריך ללמוד להתמודד עם זה ולא יכולנו לגשת... כי נעמה לא הרשתה".

29. הנתבעת אהובה סיפרה במשטרה:
"ראיתי מכניסה ילדים קטנים בגיל חצי שנה עד 10 חודשים לחדר חשוך בתוך הגן כאשר הם בוכים. הגננת חושבת שזה מכין אותם לישון בכדי שירגעו...".

ובהודעה למשטרה מיום 13.1.15, עת באה במטרה לבטל את התלונה, אמרה:
"ש: בתלונתך טענת שהגננת נעמה הכניסה את הילדים לחדר חשוך כאשר הם בוכים את יכולה לפרט לי מה זה חדר חשוך ואיזה ילדים נכנסו לשם:
ת: מדובר בחדר שיש בו לולים של הילדים הקטנטנים שהם בני חצי שנה עד שעה לערך, כשילד היה בוכה. או שהיא חשבה שהילד נודניק, היא החליטה להחשיך את החדר עם וילון, שמה את הילד בלול משכיבה אותו בלול בעוד ו בוכה סוגרת את הדלת, והילד היה ממשיך ל בכות עד שהוא נרגע עם דלת סגורה.

ש: את ראית זאת מה היית עושה במצב שהיא הכניסה ילד לחדר חשוך?
ת: הייתי נכנסת לחדר להרגיע אותו, נעמה היתה מוציאה אותי מהחדר ואומרת לי שבסוף הוא יירגע ולא צריך לנדנד אותו.

ש: האם נעמה עשתה זאת לילד אחד או לכמה ילדים יחד?
ת: היו מצבים שכמה תינוקות בכו יחד, אז נעמה היתה אומרת לי להכניס את כל הילדים יחד לחדר החשוך לפעמים 4/5 ילדים, לי ולשאר המטפלות וזה מה שהיינו עושות למרות שהיתה מקהלה של ילדים בוכים".

30. התובעת לא נחקרה כלל לעניין החדר החשוך.
הסייעת לירון לוטטי, שהגישה תצהיר מטעם התובעת, אף היא לא נשאלה דבר לעניין החדר החשוך.

31. מסקנת האמור כי אף בנושא זה, הדברים נופחו על ידי הנתבעות מעל ומעבר לכל פרופורציה.
מעדות הנתבעות עולה כי קיים פער עצום בין "הנחת ילדים בחדר חושך לצורך ענישה" כפי שהצהירה דניאל, לבין השכבת ילדים לישון בחדר חשוך ומתן אפשרות לילד להרגע ולהרדם, ללא ש ייגשו אליו, כפי שעולה מחקירת שיר ואהובה ומהודאתן במשטרה.
בעוד שדניאל הודתה כי מסרה להורים על הנחת ילדים בחדר חושך, הרי שעולה מהעדויות כי אין מדובר בענישה כלל, כי מדובר בחדר חשוך לצורך לינה של הפעוטות וכי השכבת הילדים בחדר חושך היא לצורך הרדמות ומנוחה ולא מעבר לכך.

32. מדובר בדברים חמורים ביותר שאמרו הנתבעות אשר הוכח כי אין בהם אמת ואשר מהווים הוצאת דיבה ולשון הרע.
טענת "אמת דיברתי" שהעלו הנתבעות בהקשר זה, נדחית מכל וכל .

33. שטיפת פנים עם שפריצר
התובעת הסבירה בתצהירה לגבי שטיפת הפנים:
"מאחר ומדובר בילדים צעירים לא תמיד היתה גישה נוחה לכיור עם מים. השפריצר שירת אותנו לשטוף לילדים ידיים לאחר האוכל ומיד לנגב בחיתול בד. מעולם לא ביקשתי להשפריץ לילדים בפנים! להיפך ... אני אוסרת עליהן! כמו כן, השפריצר משרת אותנו בזמן החלפת חיתול".

למותר לציין כי מדובר בהסבר מניח את הדעת ולא ברור איזו הצדקה היתה לנתבעות לדווח להורים על כך.

34. אי מתן חיבוק ואהבה לפעוטות
על כך נאמר במקורותינו: "אילו הם דברים שאין להם שעור".

טענות להעדר חיבוק ואהבה באות מפי סייעת שעבדה בגן שלושה ימים ופוטרה.
כן באות מפי מי שעבדה בגן במשך שנה, אך לא חשבה שמדובר במשהו חריג ולא התפטרה מעבודתה. ועוד סייעת שעבדה בגן שלושה חודשים, בעלת רקע כסוהרת ואף היא לא סברה שמדובר במשהו חריג עד שדניאל "פקחה את עיניה".

מאידך, הסייעת לירון לוטטי הצהירה שהגן מלא "חינוך, התפתחות, אהבה ...".
אימהות של ילדי הגן, טל גץ, אלה נחום אמיתי ועוד, סבורות שהתובעת מעניקה לילדיהן חום ואהבה וכי הילדים נראים "מאושרים, שמחים ובריאים".

מסקנתנו היא כי אף בעניין זה מדובר בהכפשה בלתי מבוססת.

35. יחס מיוחד לילד ג.
הצדדים הכבירו מילים, בעדויות ובסיכומים, כמו גם בעדותה של רותם אימו של ג., לגבי יחס מיוחד שלו זכה ג. בגן.
טענה כזו לא עלתה כלפי מי מהנתבעות במסגרת כתב תביעה. לכן, לא נדון בסוגיה זו בהליך כאן.

37. סיכום – האמירות שנאמרו
הוכח כי דניאל פנתה לפחות לשתי אימהות של ילדי הגן, ופרטה בפניהן ליקויים בהתנהלות התובעת בגן שבבעלותה, כמפורט בכתב התביעה.

הוכח כי שיר הציגה לאימהות שפנו אליה מיוזמתן, את העובדות כמפורט בכתב התביעה.
הוכח כי אהובה פנתה מיוזמתה לאימהות וסיפרה את הדברים שפורטו בכתב התביעה.

38. הנתבעות לא הוכיחו הגנת "אמת דיברתי". כך בהתייחס להגשת אוכל מקולקל, דברים שכלל לא הוכחו, וכן בהתייחס לחדר חושך, אשר התברר שלא היה ולא נברא.
הטענה להאכלה מכפית אחת נמצאה אף היא כלא אמת, משהודו הנתבעות שלא היה כל איסור עליהן לגשת למטבח ולהביא כפיות נוספות.
לגבי הטענה לשטיפת הפנים בשפריצר – אף כאן, מדובר בפער באופן הצגת הדברים . הצגתם להורים כהתעללות בילדים, אינה אמת. ההסבר שמסרה התובעת בעניין זה, הניח את דעתנו.

39. טוענות הנתבעות להגנה מכח סעיף 15 (3) לחוק – כי הפרסום נעשה לצורך עניין כשר של האדם שאליו הופנה הפרסום.

אכן, פניה של סייעת להורים של ילדי הגן, על מנת להתריע על מעשים לא ראויים שנעשים בגן, בהחלט יכולה להחשב כמגינה על האינטרס של האדם שאליו פנו.
ואולם, על מנת לזכות בהגנת הסעיף, על הנתבעות להוכיח שעשו את הדברים בתום לב, ובסבירות.

40. לעניין תום הלב של דניאל, שוכנענו מהעדויות שפנייתה להורים נעשתה לאחר פיטוריה, וזאת לאחר ימים ספורים שבהם עבדה בגן.
כפי שהתרשמנו מעדותה כמו גם מהתנהלותה לאחר פיטוריה, הרי שלא עשתה את הדברים מתוך דאגה כנה לילדי הגן, כפי שטענה, כי אם מתוך רגש של נקמה.
ראיה למסקנתנו זו, מצאנו בדברים שאמרה דניאל בשיחה עם התובעת, שהוקלטה. בשיחה נשמעת דניאל אומרת שדיברה עם ההורים רק לגבי האוכל המקולקל. זאת בניגוד לתצהירה בו הודתה שאמרה דברים רבים נוספים.
עוד טענה דניאל באותה שיחה, שהתובעת השפילה אותה לעיני הילדים, עת ביקשה ממנה לעשות לילדה קוקו ואמרה לה שהילדה רוצה ממנה קצת חום.
דברים אלה של דניאל, משכנעים כי הפניה להורים נעשתה כנקמה בתובעת ולא נעשתה בתום לב.

לעניין תום הלב של אהובה ושל שיר, עולה השאלה מה הביא את אהובה, בחורה צעירה שהתחילה לעבוד בגן בגיל 17 ועבדה שנה ואת שיר, שעבדה במשך שלושה חודשים, להתפטר ולהגיש תלונה למשטרה על התנהגות פסולה של התובעת.

שיר, שנשאלה על כך במשטרה כאשר מסרה הודאה, השיבה :
"ש. מדוע אהובה הגישה תלונה כחודש לאחר התפטרותה?
ת. כי נעמה זימנה ביום חמישי האחרון 8/1/15 את אהובה לגן לתת לה שכר. ואז היא לא נתנה לה את השכר כי היא ביקשה ממנה שתחתום על ויתור פנסיה ופיצויים.
ש. וזו הסיבה שבתאריך 11/1/15 היא באה למשטרה?
ת. כן, אחרי שהיא היתה בבוקר בביטוח לאומי ופגשה שם אמא של ילדה מהגן שהאמא לא האמינה לה ואמרה לה שתיגש למשטרה ותפתח תיק ושהמשטרה תחליט".

ולגבי שיר בעצמה, העידה שיר במשטרה:
"ש. היא שילמה לך את כל השכר?
ת. לא. היא עוד חייבת לי משהו כמו 600 או 500 ₪".

דברים דומים אמרה שיר בעדותה בפנינו , כשהופנתה לשיחה שבה הוקלטה כשהיא מאיימת על התובעת שתפרסם כתבה בעיתון.
כך השיבה הנתבעת שיר:
"ש: בשיחה את מאיימת לפרסם כתבה ענקית ברחובות?
ת: נכון . אבל לא פורסמה כתבה. לא היתה כוונה לפרסם ולא היתה כוונה לפרסם או לפגוע בנעמה או בגן ולא היתה כוונה לפגוע במישהי שנתנה לי פרנסה. אם הייתי רוצה לפרסם הייתי מפרסמת. הייתי בסיטואציה לא נעימה, לא רצו לשלם לי שכר אחרי שסיימתי את העבודה שם. הזמינו רק את אהובה לקבל תשלום והיה לי חשוב להיות נוכחת כי אהובה היתה רק בת 18 ולא מבינה כלום בפנסיות וכספים. אלי בעלה של נעמה התעקש שאני אצא וזה מה שגרם לי להגיד את מה שאמרתי אבל לא נעשה שום דבר".

מעדותה של שיר, במשטרה ובפנינו, עולה כי השיחה עם ההורים באה על רקע כעס שלה ושל אהובה על אי תשלום שכרן.
בהקשר זה נציין כי ההתפטרות היתה ביום12/12/14 והתלונה למשטרה הוגשה חודש לאחר מכן, ביום 11/1/15. עובדה זו אף היא מעידה על כך שהרקע להגשת התלונה לא היה חשש כן ואמיתי לשלומם של הילדים בגן, אלא נקמה על אי תשלום שכר עבודה.

נציין במאמר מוסגר כי לו היינו מוצאים שנאמרו דברי אמת, הרי שלא היה די בקיומו של אינטרס אישי נוסף (אי תשלום שכר) . שכן, יכול שאדם יאמר דברי אמת אף שיש לו אינטרס נוסף באמירתם. ואולם, כאמור, הדברים שנאמרו לא הוכחו כדברי אמת אלא כהכפשות בלתי מבוססות.

41. פניה מוקדמת לתובעת
מהראיות עולה כי ביום 11/12/14, יום לפני ההתפטרות, פנו שיר ואהובה לתובעת וניהלו איתה שיחה לגבי התנהלות הגן.
התובעת הקליטה שיחות עם הנתבעות במועדים לאחר ההתפטרות. בעדותה נשאלה מדוע לא הקליטה את השיחה מיום 11/12/14:

"ש: ביום שישי ב-12.12 הן התפטרו, למה את השיחה של 11.12 לא הקלטת?
ת: את השיחה שלפני ההתפטרות ביום 11.12 לא הקלטתי אותה. הם זימנו אותי לשיחה וביקשתי כל אחת בנפרד ובאתי כדי להקשיב. תיעדתי בנקודות כלליות וניסיתי ליצור אוירה נעימה אבל הבנתי שהן מועלות טענות מופרכות והרגשתי שנעשית נגדי יד אחת.
ש: מפנה לסעיף 13 לתצהירך – את אומרת שנעשתה עלייך יד אחת מדוע הבטחת בשיחה שנערכה יום לפני הפיטורים הבטחת שתשני את ההתנהלות של הגן ודברים לא יראו כך מדוע?
ת: ישבתי עם הבנות לשיחה. יש לי אחריות מקצועית ואני לא יכולה לאפשר לעצמי להישאר עם פחות שלוש בנות. ניסיתי להרוויח זמן וליצור אוירה נעימה. לא היה לי קשה להסתיר את הכוונה שלי שאני לא מסכימה עם מה שנאמר ושנצטרך להיפרד אבל הן הקדימו אותי ועשו יד אחת".

מעדותה של שיר, במשטרה ובפנינו, עולה כי השיחה עם ההורים באה על רקע כעס שלה ושל אהובה על אי תשלום שכרן.

הדברים שנאמרו לא הוכחו כדברי אמת אלא מדברים אלה של התובעת עלה שאכן, יום לפני ההתפטרות, שיר ואהובה העלו את טענותיהן בפני התובעת.
יחד עם זאת, כבר למחרת מסרו את התפטרותן. שיר כתבה מסרון ביום 12.12.14:
"היי נעמה, לאחר ששיחה והבטחות של אתמול הבנתי ששום דבר לא ישתנה איתך ובטח לא בגן... אני מודיעה לך בזאת שאני מתפטרת מהיום, לא מעוניינת להמשיך לעבוד בצורה הזאת...".

מכיוון שהשיחה לא הוקלטה, לא ניתן לדעת בוודאות הא ם באותה שיחה מיום 11.12.14, אמרו שיר ואהובה לתובעת את מה שסיפרו לאחר כן להורים, או שמא העלו טענות בעלות אופי אחר לחלוטין, כפי שטענה התובעת בעדותה.

42. מכל מקום, אף אם פנו לתובעת והעלו את כל הטענות שאותן סיפרו בסופו של דבר להורים, לטעמנו משפנו לתובעת היה עליהן להמתין ולראות האם חל שינוי בהתנהלות הגן.
פניה להורים מיד לאחר ההתפטרות, ללא שניתנה לתובעת הזדמנות להפנים את ההערות, לשקול שינויים ושיפורים - אף היא מעידה על חוסר תום לב.

נבהיר כי מדובר בשיר ואהובה, שעבדו בגן לפרק זמן ארוך (בניגוד לדניאל שעבדה ימים ספורים). לא ברור מדוע דווקא ביום 11.12.14, לא קודם לכן, פנו ושוחחו עם התובעת וכבר למחרת מיהרו להתפטר.
בעניין זה אנו מקבלות את עמדת התובעת, לפיה דניאל היא זו שהתסיסה את שיר ואת אהובה, במיוחד לאחר פיטוריה.

43. עיתוי הגשת תלונה למשטרה
עצם הגשת תלונה למשטרה על ידי אהובה, חוסה תחת ההגנה הקבועה בסיף 15(8) לחוק.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתלונה הוגשה כחודש לאחר ההתפטרות, ורק לאחר שהתובעת לא שילמה לאהובה את השכר האחרון. הנתבעת שיר העידה במשטרה כי זו הסיבה להגשת התלונה ע"י אהובה.
שיר נשמעה בתמליל שיחה שהוקלט, מאיימת שתפרסם כתבה בעתון וימים ספורים אח"כ הגישה אהובה את התלונה למשטרה.

כאמור, עצם הגשת התלונה אינו מהווה לשון הרע. ואולם עיתוי הגשת התלונה כמו גם הדברים שנאמרו, אשר לגבי חלקם, הנתבעות חזרו בהן בדיון בפנינו, יש בהן כדי להעיד על חוסר תום הלב של הנתבעות.

44. גובה הפיצוי
בהתאם לשלבים שנקבעו בעניין אבידן (כמובא לעיל), מצאנו שעל פי מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר, הדברים שאמרו הנתבעות להורי הגן, אכן נאמרו וכי הינם בגדר לשון הרע כהגדרת המונח בחוק.

מצאנו כי לא עומדת לנתבעות הגנת אמת דיברתי שבסעיף 14 לחוק.
עוד מצאנו כי האמירות אינן חוסר תחת הגנת סעיף 15(3) לחוק.
אמנם הדברים נאמרו לגורמים שלהם עניין ישיר באמירות, ואומנם הפרסום היה לאימהות של ילדי הגן ולא לציבור בכללותו. יחד עם זאת, שוכנענו כי עצם הפרסום להורי הילדים, לא נעשה בתום לב, וכי לכל אחת מהנתבעות היו שיקולים זרים בעצם הפרסום.

45. נדון כעת בשלב הרביעי והוא קביעת גובה הפיצוי.

בית הדין הארצי התייחס לקביעת שעור הנזק בעניין אבידן, באמרו:

"סעיף 7א' לחוק קובע את שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק, ואף קובע שיעור מוגדל ככל שמוכח כי הנתבע פרסם את הדברים "בכוונה לפגוע". אשר לשיעור הפיצוי נקבע בפסיקה, כי "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית... בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו, ובהתנהגות הצדדים... עוד הבהר בפסיקה כי תכליות הפיצוי על פגיעת לשון הרע כוללות הן את השבת המצב לקדמותו (המטרה התרופתית); הן סנקציה כלפי המעוול (המטרה העונשית); והן העברת מסר חינוכי מרתיע כלפי כלל הציבור".

ובעניין שרנסקי נקבע:
”פרסום לשון הרע מעצם טיבו גורם נזק, אלא אם הוכח אחרת".
וכן:
"קיימת חזקה כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע, מעצם פרסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים, אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון שנגרם הלכה למעשה".

47. בעניין ע"א (מחוזי) 5452/04 עמירם מילר נ' כהן (מיום 2.11.04) נאמר:

"באשר לתכליתם של הפיצויים נפסק: "הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (convolution) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) אמר הנ"ל, פ"ד נה(5) 524 מול ז'). בנסיבות אלו הפיצויים צריכים להיות ממשיים. אין הם צריכים להעשיר את הניזוק, אולם עליהם לעמוד בשיעור הראוי כדי להיטיב באופן ההולם ביותר את מצבו של הניזוק, בעטיו של הנזק שנגרם... הפיצויים עבור נזק שאינו של ממון מבוססים על הערכה כללית ביותר, המבטאת את הגישה המשפטית הראויה להטבת נזקים מסוג זה. זו משקללת את הנתונים הקבועים הרלוונטיים לסוגיה: יחס החברה לתופעה הקלוקלת, נפיצותה והערכי המתנגשים הדורשים איזון לגביה. בנוסף לכך, יש ליתן את הדעת כמובן גם לנזקים הקונקרטיים-האישיים, לשיעור הפגיעה הישיר והעקיף בעטיו של הפרסום ולטיבו הפוגעני. כך, למשל, יש להביא בחשבון – מבלי להתיימר למצות את הדברים – גם את הגורמים הבאים: היקף הפרסום, טיבו, חומרתו, הבלטתו, נפיצותו, מטרתו (לרבות בחינת השאלה האם נעשה מתוך זדון או מחמת רשלנות ואולי אף משגה), סגנונו, צורתו ועוד".

48. לענייננו, הוכח כי שני ילדים ג. ו-א . עזבו את הגן , בעקבות דברים שאמרו הנתבעות להורי הילדים.
מעבר לכך, טוענת התובעת לזכאות לפיצוי ללא הוכחת נזק, וכן זכאות לכפל פיצוי כקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק, בשל "כוונה לפגוע".
התובעת העידה בעניין זה כי היא נתקלת בקשיים ברישום ילדים לגן. תצהירה בעניין זה לא נסתר. בנוסף, צרפה תמליל שיחה שלה עם גב' יפעת, שביקשה לרשום את בתה לגן, אך שמעה שמועות על התנהלות לא תקינה בגן, ושוחחה על כך עם התובעת.

49. בקביעת גובה הפיצוי נתנו דעתנו לאלה :
מדובר בהוצאת דיבה ובלשון הרע, של שלוש עובדות בגן הילדים. מרבית הדברים שאמרו הנתבעות להורים, אינו אמת. מיעוטם יש בהם שמץ של אמת, אך לא הייתה כל הצדקה למסרם להורים, ובוודאי לא באופן שבו הדבר נעשה.

הפניה להורים נעשתה שלא בתום לב, ועקב מחלוקת אישית של כל אחת מהנתבעות מול התובעת.

מאידך, נעשתה פניה להורים בודדים בלבד. לא היה פרסום בציבור ואף לא נעשתה פניה לכלל ההורים.

50. בשים לב לכל אלה, אנו קובעות כי הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין לשון הרע כדלקמן:
א. הנתבעת דניאל תשלם פיצוי בסך 15,000 ₪.
ב. הנתבעות שיר ואהובה ישלמו, כל אחת, פיצוי בסך 12,000 ₪.

51. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

52. בנוסף, כל אחת מהנתבעות תשלם הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 13/2/18 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים גב' שורק

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציגת מע סיקים גב' עילם

קלדנית: אתי קובה + חן תשובה / שרי ח.


מעורבים
תובע: נעמה מקדסי
נתבע: ע"י ב"כ עו"ד אלישע חנינוביץ
שופט :
עורכי דין: