ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלי בריק נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט יעקב בכר, שופט בכיר

המשיבה

מדינת ישראל

נגד

המבקש

עלי בריק

בית המשפט אף הדגיש כי "יש לצאת מהגישה העולה מהפקודה, שאסור לנהוג בכל רכב מנועי, אלא אם כן יש רישיון" (עמוד 7 שורות 26-30), וכי זאת הפרשנות הראויה, שכן כל פרשנות אחרת איננה סבירה גם מטעמים של מדיניות שיפוטית על רקע הצורך להילחם בתאונות הדרכים.

החלטה

1. ראשית דבר:
בפני בקשה לביטול סעיפי אישום שהגיש המבקש.

2. נסיבות המקרה:
כנגד המבקש הוגש כתב אישום, לפיו ביום 19/05/15 נהג הנאשם ברכב תפעולי (להלן: "הרכב") באיזור שאיננו מוגדר כ"אזור תפעולי" כאשר הוא פסול מנהיגה ב שני תיקים שונים, ללא פוליסת ביטוח בתוקף, וכאשר הוא בלתי מורשה לנהיגה לרכב זה וכשרישיון נהיגתו פקע.

3. דיון והכרעה:
במקרה דנן, טענתו העיקרית של הסניגור המלומד היא כי הרכב עליו נהג המבקש הינו פטור מחובת רישום ורישוי על פי סעיף 95ב וסעיף הגדרת רכב לפקודת התעבורה {נוסח חדש} (להלן: " הפקודה"), ומשכך, אינו מצריך רישיון רכב ו/או רישיון נהיגה, ולכן לא ביצע המבקש את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום למעט האפשרות לפיה נסע באזור שאינו תפעולי.
על מנת להכריע בבקשה, יש לבחון מספר אלמנטים כלדקמן:

זהות הרכב עליו נהג המבקש:
ראשית, הגדרת המחוקק ל"רכב מנועי" (סעיף 1 לפקודה) הינה "רכב המונע בכוח מכני מכל צורה שהיא לרבות תלת אופן ואופנוע עם רכב צדי או עם גרור או בלעדיהם ולמעט רכב הנגרר על ידי רכב מנועי".

דהיינו, בהתאם להגדרה, רכב מנועי נדרש להיות רכב המונע בכוח מכני כלשהו. אין החוק מצביע על אבחנה בין סוגים שונים של צריכת אנרגיה על ידי המנוע לצורך החרגה מהגדרת "רכב מנועי". ככל שאנרגיה זו מתועלת לכח מכאני המפעיל רכב לצורך תנועה, הרי שלפנינו "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק. לפיכך, הרכב עליו נהג המבקש בשעת האירוע (מסוג PTV) מונע מכוח מנוע חשמלי, הוא משמש לתנועה, בעל 4 גלגלים ולכן ניתן וצריך להגדירו כ"רכב מנועי" על כל המשתמע מכך בחוק.

טוב עשה ב"כ המשיבה עת הציג בתגובתו לבקשת המבקש את נתוני רכב הקלנועית (הפטור מחובת רישיון יחד עם כלי רכינוע כאמור בסעיף 39 לתקנות התעבורה (תשכ"א – 1961)) (להלן: " התקנות") וזאת על מנת להראות כי אכן במקרה דנדובר באחד מכלי רכב אלו ועל כן אין לפטור אותו מחובת רישיון בשל כך. יאמר לעניי זה, כי בבחינת ביהמ"ש, ניכר כי הרכב דומה יותר לרכב מסוג "גולפית" , אשר לגביו הלכה פסוקה היא כי לא חל פטור מחובת רישיון (עפ"ת 55589-08-10 מדינת ישראל נגד אבו סיף (להלן: "פרשת אבו סיף") [פורסם בנבו] , פ"ל 3791-10-11 מדינת ישראל נגד אנג'ל [פורסם בנבו] ( להלן: "פרשת אנג'ל" ), פל"א (תעבורה אשד') 1975-05-15 מדינת ישראל נ' תמיר אלטרמן (פורסם בנבו, 28.09.2016))

שנית, סעיף 10(א) לפקודה עוסק באיסור לנהוג ללא רישיון נהיגה ברכב מנועי: "לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר".

משמעות הדבר היא , כי הפעלת "רכב מנועי" מכל סוג מחייבת את הנוהג בו לקבלת רישיון נהיגה מבעוד מועד כקבוע בסעיף. ביחס לרכב עליו נהג המבקש הנחשב ל"רכב מנועי" על פי בחינתנו דלעיל, לכל דבר ועניין, חל איסור לנהוג בו ללא רישיון נהיגה תקף, זולת אם פ טור הנהג מחובה זו (כלשון המחוקק), כפי שסובר הסניגור בעניין זה.

האם הרכב "זכה" ל"פטור" ייחודי מחובת רישיון נהיגה?
למעט רכבי הקלנועית והרכינוע לגבי הם ניתן פטור מרישיון כאמור לעיל, המחוקק לא נתן התייחסותו לרכב עליו נהג המבקש ולא החריג רכב זה מחובת רישיון נהיגה. לכן, לא פטור הנוהג ברכב מחובת רישיון נהיגה.

הרכב משמש, מעבר להיותו "רכב מנועי", כ"רכב תפעו לי" אשר הגדרתו בהתאם לתקנה 95א לתקנות היא: "רכב כמשמעותו בפקודה למעט רכב פרטי ורכב ציבורי, בין אם מותקן עליו ציוד דרך קבע ובין אם לאו, בין אם הוא מוביל מטען ובין אם הוא מסיע נוסעים, אשר ניתן היתר להפעלתו, לפי סימן זה, באיזור רכב תפעולי". רכב זה יש להפעילו באזור רכב תפעולי ובלבד שנתקיימו התנאים המצוינים בתקנה 95ד לתקנות, וכן בתקנה 95א קיימת הגדרה מהו אזור רכב תפעולי ומי נחשב מפקח על רכב תפעולי.

עולה אפוא מדרישת החוק כי הרכב, המשמש כ"רכב תפעולי", ניתן לתפעלו באזור רכב תפעולי בלבד ובלבד שניתן היתר להפעלתו על ידי מפקח על רכב תפעולי , ובידי הנוהג בו רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב הנהוג או היתר לנהיגתו שניתן ע"י המפקח . כמו כן, נדרשת תעודת ביטוח בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי, שכן מדובר בתנאים מצטברים.
לפיכך, כל נהיגה מחוץ לאזור התפעולי כפי שהוגדר, אסורה הלכה למעשה על פי חו ק.

בית המשפט אף הדגיש כי "יש לצאת מהגישה העולה מהפקודה, שאסור לנהוג בכל רכב מנועי, אלא אם כן יש רישיון" (עמוד 7 שורות 26-30), וכי זאת הפרשנות הראויה, שכן כל פרשנות אחרת איננה סבירה גם מטעמים של מדיניות שיפוטית על רקע הצורך להילחם בתאונות הדרכים.

האם הרכב פטור מחובת רישום/רישוי?
בפרשת אנג'ל ניתנה התשובה לשאלה לגבי גולפית, והדבר אף הרלוונטי לענייננו, שכן מדובר בשני המקרים ברכב מנועי תפעולי אשר המחוקק בחר שלא להחריגו מרשימת הרכבים הפטורים מרישיון על מנת לנהוג בהם:

"הגדרת רכב מנועי אינה כוללת בחובה דרישה לרישיון רכב ויתכנו מצבים בהם היו רכבים שהרשות תסבור שיש מקום לפטור אותם מרישוי. כמו רכבים שאין מקומם להעלות לכביש כלל ומטרתם הסעת נוסעים בתוך בתי חולים או רכבים המסיעים אנשים לחלופין משא בתוך שטח סגור למטרות אחרות. רישוי מהווה נטל כלכלי כבד, שיתכן שבמקרים מסוימים אינו מוצדק ולכן הרשות מצאה מקום לפטור את בעלי הרכב ממבחן רישוי. אולם, עדיין לא מצאתי כי נהג רכב שכזה יכול לנהוג בו ללא רישיון נהיגה" (עמוד 8 פיסקה שנייה).

ומן הכלל אל הפרט, ניכר כי הפטור מחובת רישום הוא לכל היותר ב"שטח תפעולי" בלבד, שכן לרכב זה הרשאת תנועה בשטח כזה בלבד. כל תנועה של רכב כזה מחוץ ל"שטח התפעולי" אסורה על פי חוק , ולכן שאלת הרישוי שלו או הרישום שלו אינה רלוונטית כלל לנושא בו אנו דנים ונדרשים להכריע בו, קרי תנועת הרכב באזור שאינו "שטח תפעולי" (כעולה מכתב האישום) . ומשכך, אין לקבל את טענת הסניגור לפיה הרכב פטור מחובת רישום ורישוי על פי סעיף 95ב לפקודה.

רישיון הנהיגה הדרוש לרכב:
לעניין זה, וכפי שטענה המשיבה, רישיון נהיגה ניתן לפי דרגת רישיון הכוללת בתוכה קבוצת רכבים הנבדלת מקבוצה אחרת במשקלה או בסוגה (דוגמת טרקטור או מכונה ניידת).

מעיון בתקנה 180 (א)(1) לתקנות, עולה כי רישיון נהיגה מדרגה B, מאפשר נהיגה ברכב מנועי שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג ושמספר הנוסעים בו מלבד הנהג אינו עולה על 8, ולמעט מונית, רכב סיור ואוטובוס ציבורי. מהחוק עצמו עולה כי המחוקק הסדיר את סוג הרישיון הדרוש לנהיגה על הרכב (בתנאי שהוא נע ב"שטח תפעולי"), וככזה, מתאים לסוג רכב זה רישיון מדרגה B.

יאמר כי נהיגה ברכב זה מחוץ ל"שטח התפעולי" וללא רישיון מדרגה B מהווה על פניו עבירה כפולה, הן על סעיף 10(א) לפקודה והן על תקנה 95ד לתקנות. לפיכך, ו בהתאם לחוק, ניתן לנהוג על הרכב ב"שטח תפעולי" בלבד כאשר לנהג יש רישיון מדרגה B או לחל ופין היתר מיוחד לנהיגה ב"שטח תפעולי" מאת המפקח על "שטח תפעולי" (כקבוע בתקנה 95ד לתקנות).

סיכום הממצאים:
מכל האמור לעיל, ניתן להסיק כי הרכב הוא רכב מנועי והמשמש כרכב תפעולי, המחייב לצורך נהיגתו רישיון נהיגה מדרגה B (כאשר הנהיגה בו מותרת רק ב"שטח תפעולי") או קיומו של היתר לשימוש ברכב תפעולי בשטח תפעולי מוגדר. היתר ככל שניתן לנהיגת הרכב בשטח תפעולי אינו מהווה תחליף לרישיון נהיגה מחוץ לשטח תפעולי. הנהיגה מחוץ לשטח התפעולי אסורה בכל מקרה על פי חוק ומהווה עבירה כפולה על החוק כמתואר לעיל (הן על סעיף 10(א) לפקודה והן על תקנה 95ד לתקנות).

משכך, לא נותר אלא לקבוע כי בקשת המבקש לביטול סעיפי האישום דינה להידחות, וככל שנהג המבקש ב רכב ללא רישיון נהיגה מדרגה B בשטח שאינו "שטח תפעולי" (כעולה מכתב האישום) נהג הוא ללא רי שיון נהיגה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודה ואם רישיון נהיגתו היה פסול בפסילה אשר הודעה לו (כעולה מכתב האישום) , הרי שנהיגה כזו מהווה (לכאורה בשלב זה) נהיגה בזמן פסילה.

סוף דבר:
הבקשה נדחית.
קובע לתזכורת צדדים ליום 14.3.18 בשעה 12:30.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ח, 15 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עלי בריק
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: