ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי פרץ נגד גולדרט קונסלטינג בע"מ :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב
נציג ציבור (עובדים) מר הרצל גבע

התובעים
1. אלי פרץ ת.ז. XXXXXXX342
ע"י ב"כ: עו"ד אייל נון ואח'
-
הנתבעים
1. גולדרט קונסלטינג בע"מ
ח.פ. 514040724
ע"י ב"כ: עו"ד עינת כרמי ברק ואח'

פסק דין

האם התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין הנתבעת? זוהי השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים
הנתבעת היא חברה הפועלת בתחום הייעוץ העסקי והארגוני הבינלאומי, ומר אלי פרץ (להלן – התובע) הועסק, לדבריו, בשירותה בתפקיד יועץ עסקי מיום 01.05.2009 ועד ליום 30.06.2011.
לטענתו, התקיימו בינו לבין הנתבעת יחסי עבודה, חרף העובדה ששכרו שולם באמצעות חשבוניות ולא הונפקו לו תלושי שכר, וזאת על פי דרישותיה של הנתבעת, אשר העדיפה לשלם את שכרו בדרך זו (סעיף 9 לכתב התביעה).
התובע הטעים, כי מבחינה ארגונית וניהולית היה חלק אינטגרלי בארגון הנתבעת וביצע את התחייבויות החברה כלפי לקוחותיה. התמורה החודשית הועמדה על סך 10,000 דולר ארה"ב ובמרץ 2011 הועלתה לסכום של 12,500 דולר. ב- 12 החודשים האחרונים להעסקתו, השתכר לדבריו בממוצע 37,588 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה).
נוכח הצטרפותו לחברה, המשיך מר פרץ וטען, הוא הביא לידי סיום מוחלט את כל ההתקשרויות העסקיות הקודמות שלו, וזאת על מנת שיוכל להקדיש את כל זמנו ומרצו לעבודה בנתבעת.
אין חולק, כי תנאי ההתקשרות בין הצדדים הוגדרו במסמך מיום 16.03.2008 (נספח ג' לכתב התביעה), שאלו הם עיקריו:
"Status: full time contractor.
Title: Goldratt Consulting Executive.
Compensation: US $10k/month. As the company becomes more profitable, your monthly rate will increase and will become eligible for a share in the profits of GC…
Primary (Initial) Responsibilities:
Leading the M&S team…
Generating new opportunities…
Conducting the GC sales process…
Leadership roles in projects as needed…
….
"
לטענת מר פרץ, בשיחה עם מר יניב דינור, החתום על המסמך מטעם הנתבעת, הובהר לו במפורש כי השכר המוצע הינו מתחת לסטנדרט הראוי לאדם בתפקידו ובמעמדו, וכי עם שיפור במצבה של החברה, השכר יעלה בצורה משמעותית ועוד נאמר במפורש כי יוענקו לו אופציות לרכישת מניות בחברה.
ביחס לתמורה, הוסיף מר פרץ, כי העלויות שחלו עליו בשל מנגנון התשלום באמצעות חשבונית, הן בשיעור 30% מהתמורה ברוטו ולפיכך, שכרו נטו היה נמוך באופן מובהק משכרו הקודם ומשכרו הנוכחי (סעיף 14 לכתב התביעה). עוד הוסיף, כי הסכים לעבוד אצל הנתבעת בתנאים שהוצעו לו עקב הבטחה לתשלום גבוה בהרבה, כאשר הרווחים יאפשרו זאת והבטחה לתוכנית אופציות, וכי בתפקידו הקודם שימש כסמנכ"ל שיווק ומכירות בחברת תוכנה.
מר פרץ הדגיש כי הנתבעת היא זו שקבעה את סדר יומו בארץ ובחו"ל ואסרה עליו לעסוק בכל עבודה או עיסוק פרט לעבודה בחברה; הוא נדרש לבצע את עבודתו באופן אישי ובמהלך תקופת ההתקשרות בין הצדדים ביצע שירות מילואים פעיל במשך 3 חודשים במצטבר וחרף זאת "המשיך לשרת את הנתבעת בנאמנות ובמסירות" (סעיף 21 לכתב התביעה).
לטענתו, בשנת 2011 פנה מספר פעמים אל הממונים עליו להעלאת שכרו ולעניין הענקת האופציות, אך הסתבר לו כי ההעלאה תהיה קטנה וכי תכנית האופציות לא תצא אל הפועל ובמקומה יקבל בונוס. משהתחוור לו כי הבונוס נמוך ואינו משקף את התוצאות החיוביות והרווחיות של הנתבעת, ומשהנתבעת חזרה בה, לדבריו, מהבטחותיה, החליט להתפטר בשיחה שנערכה עם מנהלו, מר דינו (סעיף 25 לכתב התביעה).
לפיכך, טען, בהמשך לטענה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, כי נאלץ להתפטר עקב הרעת תנאים ומכאן שהוא זכאי, בנוסף לזכויות הסוציאליות כעובד, גם לפיצויי פיטורים.
בכתב ההגנה מטעמה, הקדימה הנתבעת וטענה כי במהלך השנתיים שבמהלכן התקיימה התקשרות בין הצדדים, מר פרץ, שהנו אדם בעל השכלה משפטית שמילא בחייו המקצועיים שורה של תפקידים בכירים ומודע היטב לזכויותיו, מעולם לא פנה אליה בבקשה או דרישה להיקלט כעובד מן המניין וכי בחר להתקשר עמה באמצאות חברה שבבעלותו, שהוקמה על ידו עוד בטרם התקשר עמה. עוד הוסיפה כי רק בחלוף 3 שנים מהמועד בו הסתיים הקשר בין הצדדים, החליט מר פרץ להגיש את תביעתו, דבר המלמד אף הוא על המניעים העומדים בבסיס תביעתו והוסיפה כי בחינת מעמדו, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, מצביעה על כך שהתקיימו יחסי קבלנות ולא יחסי עבודה בין הצדדים, דבר ששירת את התובע בזמן אמת (סעיף 9 לכתב ההגנה).
הנתבעת הוסיפה כי התקשרותה עם כל היועצים דוגמת מר פרץ, שמספרם עשרות רבות ואף למעלה ממאה (סעיף 31 לכתב ההגנה), היתה מאז שנת 2007 התקשרות במסגרת יחסי קבלנות ולא במסגרת יחסי עבודה, אשר שמורה לעובדי אדמיניסטרציה בלבד. מרבית עבודת היועצים מתבצעת בחו"ל כשהיועצים שוהים אצל לקוחות החברה כ- 10 ימים בחודש.
עוד הוסיפה, כי מר פרץ הודיע על עזיבתו לאחר שקיבל מהנתבעת את הבונוס המגיע לו עבור שנת 2010 וימים ספורים לאחר פטירתו של מייסד הנתבעת, המנוח ד"ר אליהו גולדרט, אשר הלך לעולמו ביום 11.06.11. עוד טענה, כי במהלך שנת 2013 בחן התובע מיוזמתו לשוב ולהתקשר עם הנתבעת באותו תפקיד ובאותה דרך התקשרות, אלא שהנתבעת סירבה לכך, דבר המחזק את טענת הנתבעת בנוגע למניעי התביעה.
להשלמת התמונה, נציין, כי תובענה זו התנהלה בפנינו בצוותא-חדא עם תביעתו של מר רונן סובול (סע"ש 49978-02-14) להכיר בו כעובד של החברה. תביעה זו נדחתה על ידינו בפסק דין מיום 03.12.17 וכרגע תלוי ועומד ערעורו של מר סובול בבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 11064-01-18).
ביום 15.06.16 נשמעה עדותם של מר סובל ומר פרץ וביום 30.06.16 – עדותם של מר רום ומר רמי גולדרט מטעם הנתבעת.

דיון והכרעה
נקדים ונניח את המסד המשפטי-עיוני לנושא התביעה שלפנינו ולאורו נבחן את הראיות שהוצגו ע"י הצדדים.
כידוע, היות אדם 'עובד' הוא דבר קרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים, אלא על סמך מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה [דב"ע (ארצי) נד/3-77 פנינה רוטברג נ' תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454 (1994); ע"ע 1076/04 מדינת ישראל נ' אדם שוב (11.7.05)]. בחינה זו של מהות היחסים נעשית בהתבסס על כלל נסיבות העניין ועל פי ה"מבחן המעורב" אשר פותח בפסיקה. מבחן זה בנוי משילובם של מספר מבחנים, כאשר המרכזי בהם הוא מבחן ההשתלבות , שלו שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה אם מבצע העבודה השתלב בעסקו של מזמין העבודה. ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, נבחן הפן השלילי, במסגרתו נבדקת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו שמשרת את מזמין העבודה כגורם חיצוני.
מבחני עזר נוספים המהווים חלק מהמבחן המעורב הם: מבחן הקשר האישי; כפיפות ופיקוח; אספקת כלי עבודה; תלות כלכלית; צורת תשלום השכר; אופן הצגת ההתקשרות בפני גורמים חיצוניים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; התמשכות הקשר, סדירות הקשר ורציפותו.
עוד נפסק, כי אף אחד מהמבחנים, כשלעצמו, אינו מכריע, אלא יש לבחון את התמונה בכללותה. [דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה נ' דוד בירגר פד"ע ג' 177 (1971); (ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים נ' עיריית ירושלים (13.1.11); ע"ע (ארצי) 300021/98 עו"ד זאב טריינין נ' מיכה חריש ומפלגת העבודה פד"ע לז 433 ].
עוד נוסיף בהקשר זה, כי הפרשנות שיש ליתן למונח "עובד" היא פרשנות תכליתית. משמעות הדבר היא, כי למונח "עובד" עשויה להיות משמעות שונה בהקשרים שונים, לרבות בקשר של חקיקת עבודה זו או אחרת [בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי, פ"ד נ(4) 628 (1996); דגנ"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817 (1998)].
ומן הכלל אל הפרט -
בחינת המבחנים לקיומם של יחסי עבודה על המקרה דנן הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, כאמור לעיל, בוחן את השתלבות התובע בחברה באמצעות שלושה מבחני משנה - האם קיים "מפעל" בו ניתן היה להשתלב, האם הפעולה המבוצעת דרושה לפעילות הרגילה של המפעל והאם המבצע היווה חלק מהמערך הארגוני במפעל, קרי האם היעדרו יפגע בפעילותה הרגילה. לטענת מר פרץ, הוא היה אחד מיועצי החברה וביצע את התחייבויותיה כלפי לקוחותיה כחלק אינטגרלי ממנה ולא כגורם חיצוני.
בסיכומיו, הפנה מר פרץ לעדותו של מר רום אשר אישר בחקירתו הנגדית כי מר פרץ נדרש להיות זמין, וכהגדרתו: "... 100 אחוז מהזמינות שלו" (עמ' 98 לפרוטוקול הדיון מיום 30.06.16). מר רום הוסיף, כי לנתבעת צרכים והיועצים, ומר פרץ בכללם, ניהלו את עצמם באמצעות יומן קבוצתי, באופן שניתן היה לדעת מי נמצא, היכן ומתי, לרבות ימי חופשה.
מר רמי גולדרט אישר אף הוא בחקירתו הנגדית כי מר פרץ היה צריך להיות זמין כשלא שהה בחו"ל. מבחינת הפן השלילי של המבחן המשולב, טען מר פרץ, כי לא היו לו עובדים משל עצמו, הנתבעת שילמה לו על כרטיסי הטיסה בנסיעות העבודה שלו לחו"ל, וככל שנגרמו לנתבעת הפסדים, מר פרץ לא נדרש להשתתף בהם.
מר פרץ טען עוד כי הועסק במתכונת קבועה ודיווח על חופשותיו (סעיף 33 ואילך לסיכומי התובע) והוסיף כי גם בראי מבחן הביצוע האישי, עבודתו היתה אישית והוא לא היה יכול או רשאי לבצעה באמצעות אחרים. מכל האמור לעיל, ביקש ללמוד כי הוא עומד במבחנים לקיומם של יחסי עובד-מעסיק.
הנתבעת טענה בסיכומיה, כי מאז הקמתה, התקשרה עם למעלה מ- 100 יועצים דוגמת מר פרץ על בסיס יחסי קבלנות מובהקים ולפיכך, אין ברשותה עובדים מסוגו של מר פרץ שעבדו עמו "כתף אל כתף" והעובדים היחידים, המועסקים על בסיס יחסי עבודה, הם עובדי אדמיניסטרציה (סעיף 22 לסיכומי הנתבעת).
הנתבעת הדגישה, כי לא מימנה לתובע הוצאות טלפון נייד ולא העמידה לרשותו רכב חברה, כמקובל אצל עובדים במעמדו שאתם מתקיימים יחסי עבודה. עוד הוסיפה כי במקום עסקה, אין משרדים או חדרים המוקצים ליועצים, כי אם חדרי ישיבות פתוחים ואמצעי עזר משרדיים בסיסיים על מנת לאפשר להם להתכונן לפגישות עם לקוחות, ככל שיחפצו בכך.
בנוגע לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, טענה כי היא התקשרה עם מר פרץ ביודעה כי הוא בעל עסק עצמאי וכי הוא היה רשאי, והדבר לא נסתר על ידו, ליתן שירותים גם לצדדים שלישיים אחרים, ככל שלא מדובר בשירותים זהים לאלה שנתן ללקוחותיה. מר פרץ אף אישר בחקירתו הנגדית כי משך דיבידנד או עמלה מחברה אחרת בה הוא משמש כדירקטור (עמ' 59 לפרוטוקול הדיון מיום 30.06.16 מול שורה 22 ואילך).
עוד הוסיפה כי התובע נדרש ליתן לה שירותים אצל לקוחותיה בחו"ל במשך 10 ימים בחודש בלבד, דבר שאיפשר לו, ככל שחפץ בכך, ליתן שירותים או לעבוד במקומות אחרים זולתה והפנתה להוראות מסמך ההתקשרות בין הצדדים (נספח ג' לכתב התביעה). הנתבעת הדגימה טענה לפיה מר פרץ התנהל כבעל עסק עצמאי לכל דבר ועניין גם באמצעות העמוד הראשי שלו באתר LINKED-IN, שם ציין כי הוא מועסק בחברה בשם: GO ASIA LTD במקביל לתקופה שבה התקשר אתה.
לשון אחר, מר פרץ הקפיד, לדבריה, "לשמור על דלתות עסקיות פתוחות" וכל אותה עת נהנה מההטבות הכספיות בתחום המס מהעסק העצמאי שהפעיל. הנתבעת הטעימה כי שיטת התגמול שנקבעה עמו, לפיה ככל שהיא תגדיל את רווחיה, יגדל סיכויו לקבל תגמול מהרווחים, כפי שאכן קרה בשנת 2010, והואיל ורווחיה תלויים באופן ישיר באופן ביצוע עבודתם של כלל היועצים, ולא בשירות הפרטני שלו בלבד, הרי שהדבר מחזק את טענתה, לפיה הוא היה בעל עסק עצמאי.
באשר למבחן הפיקוח, טענה הנתבעת כי מר פרץ לא נדרש להגיע באופן יומיומי למשרדיה; לא היו לו שעות קבועות, הוא העניק את השירותים על פי לוח הזמנים שלו, עליו הוא היה אחראי באופן מלא ובלעדי; מר פרץ נהנה מחופש פעולה מלא בהתנהלותו מול הלקוחות עליהם היה אמון והפנתה בעניין זה לעדותו של מר רום, אשר העיד כי "לא היו שעות עבודה. אין דבר כזה שעות עבודה. יש צרכים" (עמ' 86 לפרוטוקול הדוין מיום 30.06.16).
לפיכך, מר פרץ לא נדרש להחתים כרטיס נוכחות או למלא דוחות בנוגע לחופשה, ימי מחלה או היעדרויות אחרות כגון שירות מילואים, וזאת בניגוד לעובדים מן המניין. זאת ועוד. הנתבעת טענה, כי רוב עבודתו של מר פרץ, בדומה ליתר היועצים, התבצעה אצל לקוחותיה הזרים של הנתבעת בחו"ל, אלא שבניגוד אליהם, הוא לא תיאם את נסיעותיו מול סוכנת הנסיעות של הנתבעת, כי אם מול סוכנת נסיעות אחרת, אותה הכיר מן העבר (סעיף 38 לסיכומי הנתבעת).
הנתבעת התייחסה לאופן תשלום התמורה, כנגד חשבוניות מס על שמה של חברת GO ASIA LTD, אשר הוקמה עוד בטרם מר פרץ התקשר עם הנתבעת ובסוף שנת 2009 הקים חברה אחרת בשם EPCG LTD. חשבוניות המס כנגד התשלומים הוצאו ע"י מר פרץ באמצעות שתי החברות הנ"ל.
ביחס לגובה התמורה, טענה כי שכרו היה גבוה אף ביחס לשכרו של סמנכ"ל הכספים של הנתבעת, מר רום, אשר הועסק במשרת אמון ובהיקף העולה על משרה מלאה. עוד הוסיפה בנוגע לתקופת ההתקשרות, כי כמקובל בתחום הייעוץ, מדובר במערכת יחסים מתמשכת בין יועץ לבין לקוחו ולכן פרק הזמן שבו מר פרץ נתן לה שירותים, אינו מעיד, כלשעצמו, על כך כי כוננו ביניהם יחסי עבודה.
באשר לשאלת אומד דעתם של הצדדים, טענה כי מסמך ההתקשרות שנשלח לתובע (נספח ג' לכתב התביעה), משקף את אופי ההתקשרות האמיתי ביניהם וכי מר פרץ, שמעולם לא קיבל תלושי שכר ומעולם לא נדרש להגיש דיווחים, שמוגשים דרך שגרה ע"י עובדים מן המניין, ידע היטב מהי מהות ההתקשרות והסכים לה.
הנתבעת טענה עוד, כי ניסיונו של התובע להציג עצמו כמי שלכאורה לא היה ער לזכויותיו כעובד בזמן אמת, הוא התנהגות בחוסר תום לב, בשים לב להשכלתו המשפטית ולניסיונו הרב במילוי תפקידים בכירים ובשים לב לתנאים הכספיים והאחרים להם זכה והטעימה בהקשר זה, כי לא היה לה אינטרס כלכלי או אחר לכונן עמו מערכת יחסים של נותן שירותים והדבר שירת דווקא אותו מבחינה כלכלית. הנתבעת אף דחתה את טענתו בדבר הרעת תנאים והדגישה כי העלתה את התמורה החודשית אותה קיבל לסך של $12,500 בסמוך לפני שהודיע על עזיבתו. בנוגע לתכנית האופציות, טענה כי מעולם לא התחייבה בפניו כי תעניק לו אופציות כאמור והפנתה לעדותו של מר גולדרט בעמ' 126 לפרוטוקול הדיון מיום 30.06.16 מול שורה 29 ואילך).
אשר להכרעתנו
לאחר שעיינו במכלול טענות הצדדים ועדויותיהם, מכל המפורט לעיל ובהתאם למבחנים השונים אשר נקבעו בפסיקה – באנו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח את התשתית העובדתית עליה הוא מבקש לסמוך את טענתו בדבר קיומם של יחסי עובד מעסיק. בהיעדר יחסי עבודה - אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים או לזכויות סוציאליות אחרות ודין התביעה להידחות. להלן נימוקינו.
בהתאם לנספח ג' לכתב התביעה, הצדדים סיכמו ביניהם כי צורת ההתקשרות תהיה קבלנית, ובלשון ההסכם: "Status: full time contractor". התובע לא הוכיח, כי ההסכם נכפה עליו ולא הציג כל ראיה ממנה ניתן יהיה ללמוד, כי אי פעם פנה בדרישה לנתבעת לעבוד כעובד מן המניין וכי פנייה זו סורבה על ידה.
אין חולק, כי התובע עתיר ניסיון במשרות בכירות בשוק העבודה, בעל השכלה משפטית וכיום אף מעסיק עובדים בעצמו. בהיעדר ראיה לסתור, אין לנו אלא להניח כי אופן ההתקשרות היה מקובל עליו והתאים לו מבחינה כלכלית. לעניין זה די להפנות לעובדה שהתובע ביקש לקבל את התשלום באמצעות חברות שהיו בבעלותו, צורת תשלום שאינה הולמת העסקת עובד. מעבר לכך, במהלך כל תקופת ההתקשרות, התובע נהג כעצמאי במובן זה ששילם לרשויות המס בעצמו ואף הפריש הפרשות פנסיוניות עבור עצמו.
באשר למבחן השליטה והפיקוח, דעתנו היא כי אין בעובדה שקיבל הוראות או הנחיות מקצועיות ממנהלי הנתבעת כדי ללמד על כך שהיה כפוף אליה כעובד מן המניין, ובמה דברים אמורים? נותן שירות חיצוני, כעובד, אמור לבצע עבודה או לתת שירות עבור תמורה כספית ואין כל חידוש בטענה כי מקבל השירות או המעסיק יציבו דרישות מסויימות הקשורות בטיב השירות או העבודה, מהותם או איכותם, במיוחד במקרה דנן, שעה שמהות השירות שנתן התובע היא אצל לקוחות הנתבעת בחו"ל.
אין חולק, וכך גם הוסכם בין הצדדים, כי התובע נדרש ל-10 ימי עבודה או מתן שירות בחודש והתובע לא הניח תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד כי ביתר ימות החודש היה נתון למרותה של הנתבעת, שליטתה או פיקוח מצדה. התובע גם לא סתר את טענת הנתבעת, לפיה כלל לא נדרש למלא דוחות נוכחות, לדווח על חופשות מסוג כלשהו או לבצע כל פעולה אחרת, שמטרתה להעניק למעסיק את היכולת לפקח על עבודת עובדיו.
בהקשר זה, אין לנו אלא לחזור על פסיקתנו בסע"ש 49978-02-14 (רונן סובול נ' גולדרט קונסלטינג בע"מ), בנוגע לאי הבאתו של מר דינור לעדות ע"י התובע, במיוחד שעה שעדותו של זה היתה יכולה לשפוך אור על דרישותיו של מר דינור מהתובע בכל הנוגע לשעות עבודתו, תפקידו של התובע בחברה, המשימות שהוטלו עליו, הנוכחות שנדרשה ממנו, הדרך בה הסתיים תפקידו וכן הלאה. כפי שפסקנו שם, נטל הוכחת התביעה מוטל על כתפיו של התובע, ומשבחר שלא לעמוד על חקירתו של מר דינור - נזקפת עובדה זו לחובתו.
אין חולק, כי חרף בכירותו, לתובע (או לכל יועץ אחר כמותו) לא הוקצה משרד אצל הנתבעת ולא השתכנענו, כי מתוקף תפקידו כיועץ ללקוחות בחו"ל, הוא השתלב באופן אינטגרלי במקום העבודה. כל זאת מבלי להמעיט בערך השירות שנתן או בחשיבותו לנתבעת.
לסיכום, באנו לכלל מסקנה כי בין הצדדים שררו יחסים של נותן שירות ומקבל שירות ולא יחסי עבודה ועל כן ראינו לדחות את התביעה. לאור מסקנתנו זו, מתייתר הצורך לדון בטענות הקיזוז וההשבה.
אחרית דבר
התביעה נדחית ואנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת את הוצאותיה, לרבות השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. לאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ל' שבט תשע"ח, (15 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

הרצל גבע
נציג ציבור עובדים

אורן שגב, שופט


מעורבים
תובע: אלי פרץ
נתבע: גולדרט קונסלטינג בע"מ
שופט :
עורכי דין: