ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טיפקום שירותים נגד עיריית תל-אב :


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 015872/07

בפני:

כב' השופטת אחימן יעל

24/01/2008

בעניין:

טיפקום שירותים סלולריים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

זקבך

התובעת

נ ג ד

עיריית תל-אביב

הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד

רותם

פסק דין

פרטיכל בית המשפט מיום 4.12.07 משקף את ההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים כבסיס למתן פסק הדין לאחר שהפן העובדתי של הסכסוך התגלה כבלתי שנוי במחלוקת וזה יוצג להלן:

1. התובעת הינה תאגיד משפטי, מחזיקה בנכס מס' 0054120070322 (מס' חשבון ארנונה) המצוי בת"א בבית "קלקא".

2. התובעת מחזיקה בנכס החל מיום 1.2.04.

3. עיסוקה של התובעת מוגדר כבית תוכנה ובהתאם נקבע חיובה הנוכחי בארנונה.

4. ביום 30.10.05 נמסרה הודעת התובעת בעניין מועד אחזקת הנכס על ידה ותחום עיסוקה (נ/1).

5. התובעת לא דיווחה לנתבעת על אחזקתה בנכס כשוכרת משנה קודם למועד זה.

6. עד למועד ההודעה (נ/1) היתה רשומה אצל הנתבעת המחזיקה הקודמת "רפיד וויז'ן" ובהתאם לכך היה הסיווג הרשום לתשלום ארנונה "סיווג עסקים".

7. בתקופה בה היתה רשומה חברת רפיד וויז'ן כמחזיקה אצל הנתבעת לא הודיעה האחרונה כי היא אינה מחזיקה בנכס עד להודעה בנ/1.

8. הנתבעת הסכימה לשנות את סיווג הנכס לחיובי ארנונה בהתאם לנ/1, החל מיום 1.11.05 וסרבה לשינוי למועד תחילת החזקה, היינו, 1.2.04.

9. שינוי הסיווג בוצע על סמך הביקורת בנכס, ושינוי שם המחזיק בוצע על סמך חוזה השכירות (לפי עדותה של עדת ההגנה).

בפתח הדברים טענה הנתבעת בסיכומיה להעדרה של סמכות עניינית לדיון בתביעה שכן להשקפתה מסורה הסמכות בעניין זה, המוגדר על ידה כטענות בסיווג הנכס לסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה לבדו.

בראש ובראשונה הנני לדחות את טענותיה של הנתבעת להעדרה של סמכות עניינית שכן, אין המקרה שבפני נימנה על סוג התביעות בהן נדון סיווג הנכס "בתקיפה" ישירה או אף עקיפה ובשל כך לא נכון ליישם כאן את עקרונות עדיפות "הבקרה הניהולית" והשווה לעניין זה רע"א 2425/99. לא שאלת הסיווג היא השנוייה במחלוקת בין הצדדים כאן אלא, השלכותיו של הסיווג שנעשה על מערכת היחסים של הצדדים.

הואיל וכך, נדחית טענת הסף של הנתבעת.

לגוף הדברים טוענת התובעת על בסיס העובדות המוסכמות, כי יש לזכותה בגין תשלום היתר שבוצע בתקופה שמיום 1.2.04 ועד ליום 30.10.05 נוכח חובת ההשבה החלה על הרשות המקומית מכוח סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי החובה) התש"מ 1980, במשולב עם החוק לעשיית עושר ולא במשפט תשל"ט - 1979.

הנתבעת לעומת זאת סבורה, כי דרישתה זו של התובעת ראויה לדחייה, לאחר שזו החמיצה את זכותה לתעריף המופחת בהעדרה של הודעת מחזיק לפי ס' 325 או 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן:"פקודת העיריות").

ס' 325 במשולב עם ס' 326 לפקודת העיריות מטילים קיומה של חובה למסירת הודעה בדבר שינוי בזהות מחזיק בנכס בגינו משולמת ארנונה.

שני הצדדים צרפו פסיקה מקיפה לתקופת 10 השנים האחרונות ממנה ניתן ללמוד על המגמה הרווחת לעניין פרשנותה של היקף החובה המוגדרת בחוק והשלכות הפרתה בהיבט היחסים שבין הרשות השלטונית לבין האזרח.

הקו המנחה העולה מפסקי הדין, שצורפו ברוחב לב על ידי באות-כוחן המלומדות של הצדדים, משקף נטייה ברורה להטלת האחריות בנושא זה על המחזיק באופן כמעט מוחלט.

מילים אחרות, ברוב המקרים ניתן לרשות פטור מהשבת דמי ארנונה שניגבו ביתר על רקע אי התאמה בסיווג הנכס, שמקורה במחדלו של המחזיק ממסירת הודעה לפי פקודת העיריות והשווה לעניין זה עמ"נ 330/03, ע"א 4457/98, ע"א 1776/03, ה.פ. 200480/05 , עת"מ 1442/05 ובר"ם 1692/06.

הרציונאל העומד ביסודה של גישה זו מעוגן בתפיסת עולם בירוקרטית מודרנית הרואה בהגנה על יציבות הגבייה של הרשות השלטונית ערך חברתי לכשעצמו באופן המצדיק את הטלת החובה האבסולוטית על האזרח על הנטל הכלכלי הכרוך בכך.

פריצתו של עיקרון זה תתאפשר רק בנסיבות יוצאות דופן במקרים בהם אי הצדק שנוצר חורג ממתחם הסבירות והמידתיות.

הואיל ולא מצאתי כי במקרה שבפני נתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל המהותי שנקבע בפסיקה, מסקנתי הינה כי יש לדחות את טענות התובעת וממילא את התביעה כולה.

התביעה נדחית.

התובעת תישא כלפי הנתבעת בהוצאות הדחייה בסך של 5,000 ₪.

עותק פסק־הדין יישלח לבאות-כוח צדדים בדואר רשום ע"י המזכירות.

ניתן היום, 24.1.08, בלשכתי, בהעדר הצדדים ובאות-כוחן.

יעל אחימן, שופטת

בכפוף לשינויי ניסוח ועריכה סופיים

ראיות: 4.12.07

סיכומי תובעת: 24.12.07

סיכומי נתבעת:25.12.07