ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הדר יצחקי-בר נגד לו-גי סחר ותעשיות בע"מ :

לפני כבוד השופט חאלד כבוב, סגן נשיא

המבקשת

הדר יצחקי-בר
ע"י ב"כ עו"ד עופר צור ו/או מעיין מלמד
גורניצקי ושות', רוטשילד 45 תל איב
טל': 03-XXXX191; פקס: 03-XXXX555

נגד

המשיבים

  1. לו-גי סחר ותעשיות בע"מ
  2. לוגי - בר לחי בע"מ

ע"י ב"כ גיל רון, קינן ושות', עורכי דין
בית לסין רח' ויצמן 32, תל אביב
טל': 03-XXXX676; פקס: 03-XXXX673

3. רון יצחקי
4. ליזה פסטרנק לוי
5. אחי-שי טימור
ע"י ב"כ ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות', עורכי דין
רח' ברקוביץ 4, תל אביב
טל': 03-XXXX111; פקס: 03-XXXX101

פסק דין

פתח דבר
בפניי בקשה שהוגשה על ידי הנתבעים בהמרצת הפתיחה (להלן: "הנתבעים") לדחייה על הסף של המרצת הפתיחה, משני טעמים עיקריים של השתק ומניעות.
הצדדים לבקשה
התובעת הינה בתם של יעקב יצחקי ז"ל ויונה יצחקי ז"ל והיא אחותו של הנתבע 3, רון יצחקי.
הנתבעת 1, לו-גי סחר ותעשיות בע"מ, הינה חברה פרטית שנוסדה בשנת 1988 על ידי יעקב יצחקי ז"ל, הנתבע 3 ויורם גינור, כאשר משנת 2005 היא משמשת כחברת אחזקות בלבד המחזיקה בין השאר במלוא הון המניות המונפק והנפרע של נתבעת 2.
הנתבעת 2, לוגי בר-לחי בע"מ, עסקה ועוסקת בתחום המסחר בחיטת המאכל והמספוא ובמתן שירותי אחסון, לרבות החזקת חלק ממלאי חירום המספוא וחיטת המאכל של מדינת ישראל.
הנתבע 3 הינו איש עסקים שפועל בארץ ובחו"ל ומכהן כדירקטור בנתבעות 1 ו-2, ומאמצע שנת 2013 עד אמצע שנת 2016 כיהן כדירקטור יחיד וכמנכ"ל בשתי חברות אלה.
הנתבעת 4 מונתה בחודש יוני 2016 כדירקטורית בנתבעת 1 ומכהנת בנוסף כסמנכ"לית כספים בתאגידים שבשליטת נתבע 3.
הנתבע 5 מונה גם הוא בחודש יוני 2016 כדירקטור בנתבעת 1.
המרצת הפתיחה בקליפת אגוז
המרצת הפתיחה הוגשה על ידי התובעת תוך שהיא מתבססת על מעמדה של התובעת כבעלת מניות מיעוט בנתבעות 1-2 (הנתבעות 1 ו-2 מכונות על ידי התובעת יחדיו כ: "החברה" או "לוגי"). נטען על ידה, כבעלת מניות מיעוט בחברה, כי ענייני החברה מתנהלים, או שיש חשש שיתנהלו, באופן שיש בו כדי לקפח את בעלי מניות המיעוט בכלל ואת התובעת בפרט, תוך ביצוע עושק. לטענתה, הנתבע 3, רוני יצחקי, שהוא בעל השליטה בלוגי, נוהג בה כבשלו, משתמש בה לצרכיו, תוך ביצוע עסקאות פיקטיביות וחסרות תוחלת לחברה שתכליתן לרוקנה מנכסיה, כספיה וזכויותיה, שהן בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח, ולהעביר את עושר החברה לכיסו הפרטי. התנהלות זו, כך נטען, הביא את החברה לעברי פי פחת.
כך מלינה התובעת, בין היתר, בנוגע לשתי עסקאות שבוצעו בשנים 2009 ו-2011 שלא לטובת החברה ואשר הסבו לה נזקים כלכליים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, עסקת ההשקעה ב"קולגלייד 1" ו"עסקת מיינרום"; ממשל תאגידי לקוי וניסיון פסול לניכוס מנית הנהלה.
במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים נחתם ביניהם, בשנת 2013, הסכם בעלי מניות וכן כתב הסכמה וכתב ויתור, לגביהם יפורט בהרחבה להלן. במסגרת כתב ההסכמה הוסכם על מפתח חלוקה למקרה בו לוגי תפנה לבעלי מניותיה בדרישה להזרמת מימון, עד לתקרה של 4,000,000 ש"ח. התובעת מוסיפה כי לאחר שרוקן את החברה מנכסיה דרש הנתבע 3 מבעלי מניות המיעוט, בשם החברה, כספים עבור פעילותה בטענה שאין לחברה כסף ואיים כי החברה תתבע את בעלי המניות שיסרבו לשלם. כך, בשנת 2016 דרשה לוגי מהתובעת, באמצעות באי כוחו של הנתבע 3, סך של כ-1,333,333 ש"ח. עוד נטען כי בקשותיה של התובעת לקבל מידע אודות החברה נדחו.
התובעת טוענת כי אין מקום לאותן דרישת תשלום ממספר סיבות: לוגי עצמה אינה צד לכתב ההסכמה, דרישות התשלום אינן תואמות את האמור בכתב ההסכמה, עמידה על קיומו של כתב ההסכמה בנסיבות בהן התגלו לתובעת אי סדרים חמורים בהתנהלות לוגי עומדת בניגוד לחובת תום הלב החלה על צד לחיוב חוזי.
התובעת מוסיפה כי הנתבע 3 הסתיר ממנה מעשים ומחדלים שלא כדין, אשר לו היה מגלה אותם בזמן אמת לא היתה התובעת חותמת על כתב הוויתור.
במסגרת המרצת הפתיחה מבקשת התובעת מבית המשפט למנות רואה חשבון חיצוני ונטול פניות אשר יערוך חקירה מקצועית ויעילה ויציף גם את המידע המוסתר וכן להעניק כל סעד אחר דרוש ונכון להפסקת התנהלותה המקפחת והמתמשכת של החברה.
תמצית טענות הנתבעים בבקשה לדחייה על הסף
הנתבעים טוענים שמדובר בהליך שננקט על ידי התובעת בניסיון להתנער מהתחייבויותיה המפורשות בכתב ההסכמה עליו היא חתמה, תוך שהיא מפרה את הוראות כתב הוויתור עליו חתמה, הנוגע להימנעות מהגשת תביעות נוספות כנגד הנתבע 3 או חברות שבשליטתו בעילות שנולדו לפני החתימה על כתב הוויתור, בין אם היו ידועות לתובעת ובין שלא היו ידועות לה.
כתב הוויתור הינו חלק מהסדר פשרה שנחתם בין הצדדים, במסגרתו העביר הנתבע 3 לתובעת נכסים וזכויות בשווי של עשרות מיליוני שקלים (הנתבע העביר לכל אחת מאחיותיו 3.5% ממניות חברת יצחקי מחסנים והתחייב להעביר לכל אחת מהן 2.5% נוספים ממניות אותה חברה בהתקיים תנאי מסוים), אך התובעת בחרה בחוסר תום לב להחזיק בזכויות אלה, תוך התעלמות מהתחייבויותיה שלא לנקוט בכל הליך כנגד הנתבע 3 והגדילה לעשות שעה שבחרה מחד לא לבטל את הסכם הפשרה, שהיה מכריח אותה להשיב את כל ומלוא התמורה שקיבלה במסגרת הסדר הפשרה; אך מאידך, לפעול בניגוד מוחלט להתחייבויותיה בהסכם. גם אליבא דגירסת התובעת, העילות המנויות בהמרצת הפתיחה נתגבשו עוד בטרם החתימה על הסכם הפשרה, אך היא מוסיפה וטוענת שהדברים הוסתרו מפניה ואילו היו נחשפים בפניה במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, היא לא היתה מסכימה לחתום על אותו הסכם פשרה.
הנתבעים טוענים שהתובעת מושתקת, נוכח הוראות כתב הוויתור, וגם מנועה מהגשת הליכים משפטיים, שעילתם התגבשה קודם לחתימת כתב הוויתור, על כן יש לדחות את המרצת הפתיחה על הסף. בענייננו, כך נטען, כתב הוויתור חל ביחס לשתי עילות ההמרצה העיקריות: עסקת מיינרום ועסקת קולגלייד. הם מוסיפים כי יש לדחות את טענת המבקשת לפיה כתב הוויתור לא חל על מעשים שהוסתרו וטוענים כי הוכח שהמבקשת בחנה היטב את כל העניינים הרלוונטיים להסדר הפשרה וכי דבר לא הוסתר ממנה, לכריתת הסכם הפשרה קדם משא ומתן ארוך, בו יוצגה המבקשת שהינה אשת עסקים מנוסה מאוד על ידי באי כוח מיומנים ומובילים, הסתייעה באופן צמוד ברואה חשבון וקיבלה את כל המסמכים והמידע שהיו דרושים לה. הנתבעים מוסיפים כי ממילא כתב הוויתור הוחל במפורש על כל עילות התביעה שהתגבשו בטרם נחתם, בין אם היו ידועות ובין אם לא היו ידועות.
עוד מציינים הנתבעים כי על אף טענות ה"מרמה" וה"הטעיה" שהעלתה התובעת ביחס להסדר הפשרה, הרי שהיא לא ביטלה אותו ואת כתב הוויתור זאת מכיוון שהיא מנסה לשמר בידיה את טובות ההנאה העצומות שקיבלה במסגרת הסדר הפשרה.
כמו כן הנתבעים מוסיפים וטוענים כי קיים מעשה בית דין שחוסם את התובעת מהגשת כל תביעה באותה עילה משפטית. הנתבעים מפנים בעניין זה לשני הליכים שהתנהלו בפני מותב זה והסתיימו לאחר מינוי מגשר, שעה שהם חתמו על הסדר פשרה.
הנתבעים מעלים טענות נוספות המצדיקות לטעמם את דחיית ההליך הנוכחי על הסף, לרבות טענת התיישנות.
לבסוף, הנתבעים מפנים את תשומת ליבו של בית המשפט לעובדה שההליך הנוכחי ננקט על ידי התובעת אך ורק משום שהיא נדרשה לעמוד בהתחייבויותיה בהתאם להסדר הפשרה ולשלם את חלקה בחובות הצבורים של הנתבעת 1, כאשר התובעת אישרה בעדותה בבית המשפט שהיא בחרה לנקוט בהליך הנוכחי רק לאחר קבלת מכתב הדרישה בנדון.
תמצית טענות התובעת (המשיבה) לבקשה
התובעת מפנה את בית המשפט להלכה הפסוקה לפיה רק במקרים חריגים יורה בית המשפט על דחיית הליך על הסף עוד בטרם עריכת בירור לגופה של העתירה עצמה. על כן היא עתרה לבית המשפט לדחות את הבקשה ולחילופין לזמן את הצדדים לדיון, על מנת לחקור את הנתבע 3 על תצהירו. כך אכן עשיתי במקרה זה.
התובעת מעלה טענות כנגד כתב הוויתור ותקפותו, הואיל וזה נחתם בשנת 2013 ואינו חל במקרה זה שעה שנטענות טענות של קיפוח של בעלי מניות המיעוט בחברה לאחר שנת 2013, היינו כתב הוויתור אינו חל על אירועים שאירעו לאחר חתימתו. הנתבע 3 רוקן את חברות לוגי מכספיהן ונכסיהן, ביקש מבעלי מניות המיעוט "לשלם עבורו את החשבון", הוא מנע מלוגי להעביר מידע לבעלי מניות המיעוט אודות הנסיבות שהקימו את החבות הנטענת כלפיהם - התנהגות מקפחת זו, הפעלת כוחן של לוגי נגד המיעוט, מניעת מידע ועוד, החלה בשנת 2016, זמן רב לאחר שנחתם כתב הוויתור, ונמשכת עד היום. כלומר מדובר בקיפוח עכשווי. ברי גם לפיכך שאין מקום לקבל את טענת ההתיישנות בנדון.
כמו כן התובעת מבקשת מבית המשפט לקבוע שלא מתקיים במקרה זה מעשה בית דין. על פי הבנתה את שני ההליכים שהתנהלו, הרי מדובר בבקשות לאישור תביעה נגזרת, בית המשפט הורה על דחיית הבקשות עצמן אך לא על כתב התביעה, שהרי זה קורם עור וגידים רק במידה ובית המשפט מאשר את הבקשה עצמה, דבר שלא נעשה במקרה זה כאשר ההסדר הושג בין הצדדים עוד בטרם שבית המשפט אישר את התביעה הנגזרת. לכן, דחיית ההליך - משמעה דחיית הבקשה ולא דחיית התביעה עצמה.
באשר לכתב הוויתור מוסיפה התובעת וטוענת שזה אינו חל ביחס לעילות הנוגעות לעסקאות קולגלייד ומיינרום, לכן הוא לא יכול לחסום את דרכה מלנקוט בהליכים משפטיים בגין עילות תביעה שהוסתרו ממנה בעת החתימה על כתב הוויתור, כתב הוויתור אינו יכול לחול על עילות שהיו ידועות לצד אחד לו אך לא לצד השני אלא רק על עילות שכל הצדדים לו אינם יודעים עליהן. לחילופין היא מוסיפה וטוענת שכתב הוויתור נגוע בהטעיה. מכל מקום, פרשנות נכונה של כתב הוויתור עולה בקנה אחד עם עמדת התובעת.

תמצית תשובת הנתבעים לטענות התובעת
בכל הנוגע לטענת התובעת כי נפגעה זכותה לעיין במסמכי חברות לוגי וכי פגיעה בזכות זו עולה כדי קיפוחה, טוענים הנתבעים כי זכות זו אינה עומדת לתובעת, כי המסמכים המבוקשים על ידה חורגים מאלה בהם היא זכאית לעיין על פי דין כבעלת מניות וכי ממילא דרישה לעיין במסמכים אינה מצדיקה את מתן הסעד החריג שנתבע על ידי התובעת. התובעת קיבלה את כל המסמכים שהיא זכאית לקבל על פי דין כבעלת מניות בלוגי סחר ודרישתה לעיין במסמכים חורגת בהרבה מזכותה על פי דין. גם יתר עילות ההמרצה שנותרו אינן מצדיקות את מתן הסעד הנתבע, הניסיון הנטען לרשום על שם הנתבע 3 מנית הנהלה נוספת אינו מהווה קיפוח וגם בטענות המבקשת בעניין הפגמים בהתנהלות האורגנים של לוגי סחר אין ממש.
לשיטת הנתבעים, ניסיונה של התובעת להציג את המרצת הפתיחה כאילו אינה מתייחסת לעסקאות קולגלייד ומיינרום הוא מופרך, שכן מההמרצה עולה בבירור כי עסקאות אלה עומדות בלב ליבה של ההמרצה, כי בהן רואה המבקשת את "מעשי הקיפוח" (היא טוענת כי עסקאות אלה קיפחו את זכויותיה).
דיון והכרעה סקירת הסכם בעלי המניות מיום 2.1.2013, כתב ויתור וסילוק הדדי, גם הוא מיום 2.1.2013 וכתב הסכמה מיום 2.1.2013
אתחיל דווקא בסקירת שני ההליכים הקודמים שהתנהלו בבית המשפט בין הצדדים כאשר מדובר בהליכים שנפתחו על ידי התובעת, הליך אחד שהתנהל בפני כבוד השופטת קרת מאיר והשני בפניי, כאשר במסגרת הדיון בפניי הועלו הצעות מהצעות שונות ולבסוף הצדדים הגיעו להסכמה שימונה מגשר שינסה לפשר בין עמדות הצדדים.
מיניתי את כבוד השופט בדימוס תיאודור אור כמגשר בתיק זה.
לפי שהיה ידוע לי בעת הרלוונטית, בתום הליך הגישור הודיעו הצדדים לבית המשפט שהם הגיעו להסכמות מלאות בשני התיקים ועתרו לבית המשפט ב"בקשה מוסכמת לדחיית ההליך שבכותרת ללא צו להוצאות". הבקשה התייחסה לשני ההליכים שהתנהלו בין אותם צדדים, בתיקים: תנ"ג 16160-08-12 וה"פ 52989-01-12 (מחוזי ת"א).
בהודעה שהוגשה לבית המשפט בתנ"ג 16160-08-12 הודיעו שני הצדדים לבית המשפט כי הם הגיעו להסכמה בדבר:
"דחייתה של הבקשה לאישור התובענה הנגזרת שבכותרת והתובענה שצורפה אליה, כנגד כל המשיבים, ללא צו להוצאות. לפיכך, מתבקש בית המשפט [...] להורות על דחיית הבקשה לאישור התובענה הנגזרת שבכותרת והתובענה שצורפה אליה, כנגד כל המשיבים, ללא צו להוצאות".
מה שעמד בבסיס ההודעה המשותפת שהוגשה לבית המשפט היו אותם מסמכים, שלושה במספר, שנחתמו בין הצדדים:
המסמך הראשון, הסכם בעלי מניות מיום 2.1.2013 המצורף כנספח 7א להמרצת הפתיחה (להלן: " הסכם בעלי המניות" או "ההסכם"), אינו מתייחס לצדדים באופן פרטני, אלא לתובעת ולנתבע 3 כמחזיקים בהונן המונפק והנפרע של חברות "שפתנית בע"מ", "מ.י.ש.ו.ל. השקעות ונכסים בע"מ" ו"הילולים נכסים בע"מ", בהתאמה.
זהו מסמך שמשתרע על פני שבעה עשר עמודים וכולל פרטים רבים על הקשרים העסקיים בין הצדדים, אך ראיתי להפנות לאמור בסעיף 2 להסכם, סעיף ההגדרות, להגדרת "הסכם ויתור תביעות הדדיות" וכן ראיתי להפנות לסעיף 9.8 להסכם, וזו לשונו:
"על האף [כך במקור, ח.כ.] הוראות כל דין, הצדדים להסכם זה מצהירים כי ניהלו מו"מ וערכו הסכם זה במשותף, והיו מיוצגים ע"י יועצים משפטיים מקצועיים במהלך עריכת הסכם זה. בכל מקרה בו תעלה שאלה פרשנית בקשר עם הוראות הסכם זה, בכל הליך משפטי (לרבות בוררות), תנאי והוראות הסכם זה יפורשו כתנאים והוראות שנערכו על-ידי הצדדים במשותף, ולא יהיה תוקף לחזקה כלשהיא לפיה לאחד מהצדדים להסכם זה הייתה עדיפות בעיצוב תנאיו ".
ללמדך, שמדובר בהסכם מפורט ביותר, שבחינתו מלמדת שהוא נערך על ידי עורכי דין מיומנים, בקיאים, שביקשו להקפיד על זכויות מרשיהם באופן שכל ששת העמודים הראשונים כוללים פרק של "הגדרות", "מבוא" והתייחסות לכל נושא ועניין מהותי שביחסים המשפטיים בין הצדדים, הפרקים לאחר מכן עוסקים באופן ניהול החברה, ההתחייבויות של הצדדים, מדיניות ניהול החברה, החלטות הדירקטוריון, מדיניות חלוקת רווחים, עסקאות במניות בחברה, זכות סירוב, זכות גרירה, זכות הצטרפות למכירה, העברות מותרות, מימון החברה, תנאים מתלים, סיום ההסכם ופרק "שונות".
מצאתי להרחיב בנדון, בשים לב לעובדה שהתרשמתי שסעיף 9.8 להסכם זה הוסף בפרק הסיום של ההסכם כדי להבהיר הבהר היטב שההסכם הוא פועל יוצא של משא ומתן ארוך וממצה שערכו הצדדים בינם לבין עצמם, שעה שהיו מיוצגים על ידי יועצים משפטיים מקצועיים, כך להגדרתם, במהלך עריכת ההסכם. הצדדים ביקשו להדגיש שתנאי והוראות הסכם זה יפורשו כמי שנערכו על ידי הצדדים במשותף, ללא שהיתה עדיפות לצד כלשהו בעיצוב תנאי ההסכם.
המסמך השני הוא המסמך שעומד בבסיס עתירת הנתבעים לדחיית התובענה על הסף, הנושא כותרת " כתב ויתור וסילוק הדדי" מיום 2.1.2013 המצורף כנספח 7ב להמרצת הפתיחה (להלן: " כתב הוויתור").
כתב הוויתור נפרש על פני שלושה עמודים אך הוא עמוס בהצהרות ההדדיות של הצדדים והוא נחתם באותו יום בו נחתם המסמך הראשון ובאותו תאריך בו הוגשה הבקשה לבית המשפט לדחיית ההליכים. ללמדך, שכתב הוויתור היווה חלק ממסכת של הסכמים שנחתמו בין הצדדים באותו יום ממש והיוו בסיס לעתירה המשותפת שהוגשה לבית המשפט לדחיית שני ההליכים שהתנהלו בבית משפט זה. כך צוין באופן מפורש בסעיף 1 לכתב הוויתור.
סעיפים 2-7 לכתב הוויתור הם סעיפים ארוכים ואסתפק בהבאת ציטוטים נבחרים, אך מהותיים, להתחייבויות שהצדדים נטלו על עצמם ומהוות רק חלק קטן מאוד משלל ההתחייבויות המאוד מפורטות. כך מפורט בסעיף 2 לכתב הוויתור:
"המבקשים מתחייבים בזאת, ביחד ולחוד, כי אין להם ולא תהיינה להם ו/או למי מהחברות המצויות בבעלותם ו/או שנשלטות על ידם, הן במישרין והן בעקיפין; ו/או לחליפיהם ו/או למי מטעמם ו/או במקומם, במישרין ו/או בעקיפין, לרבות באמצעות רואה חשבון או בא כוח של המבקשים או מי מטעמם, או כל צד אחר שיהיה מיוצג על ידם, כל דרישות ו/או תביעות ו/או טענות מכל מין וסוג שהוא כלפי יצחקי מחסנים בע"מ ו/או שפתנית בע"מ ו/או מר רון יצחקי ו/או לוגי סחר ותעשיות בע"מ ו/או לוגי בר-לחי בע"מ [...] ו/או כלפי כל אדם שפעל מטעם המשיבים [...] ו/או כלפי דירקטורים ו/או נושאי משרה ו/או עובדים במשיבים או במי מהם [...] וכי ככל שיש כאלה, מוותרים המבקשים עליהן באופן סופי, מוחלט ובלתי חוזר ופוטרים מכל אחריות את המשיבים ואת מוטבי הויתור מטעם המשיבים".
הבאתי מקצת מהאמור בסעיף 2 לכתב הוויתור, שכולל כאמור שבעה סעיפים שבעיקרם חוזרים על האמור והמפורט בסעיף 2.
כן מצאתי לנכון להביא מסעיף 3 לכתב הוויתור שבנוגע לנוסחו חלוקים הצדדים [ההדגשות שלי, ח.כ.]:
"המבקשים מתחייבים שלא ליזום הליך כלשהו, כתובעים או כמודיעים בהודעת צד ג' ו/או בכל כשירות אחרת, לא בשם עצמם ולא בשם אחרים ו/או באמצעות אחרים, כלפי המשיבים, מוטבי הויתור מטעם המשיבים, או מי מהם [...] לרבות בתביעה ייצוגית ובתביעה נגזרת, שעילותו, כולה או מקצתה נולדה או נתגבשה טרם מועד כתב ויתור זה (בין שהייתה ידועה ובין שלא)".
אציין עוד שהסעיפים האחרים בכתב הוויתור כוללים גם התחייבות שלא ליזום כל הליך משפטי או אחר, מכל מין וסוג, התחייבות שלא ליהנות מכל פירות הליך משפטי כזה, התחייבות שלא תהיה להם, או לחברות שבשליטתם, בכל דרך שהיא ובכל עת שהיא, כל טענה ודרישה צד כלפי משנהו, כלפי מיופי-כוח שלו, כלפי נושאי משרה, כלפי עובדים, ולא רק בנוגע להליכים המשפטיים שהיו בין הצדדים או נובעים מהם.
המסמך השלישי נושא כותרת " כתב הסכמה" ומצורף כנספח 8 להמרצת הפתיחה, ויש לו משמעות מעבר לכתוב בו, הואיל וחלק מטענות התובעת בהליך כאן נוגעות למסמך זה, כאשר כפי שיפורט בהמשך, במהלך עדותה בבית המשפט אישרה התובעת שהתוספת בכתב יד נערכה על ידה.
מסגרת נורמטיבית
דחייה על הסף של תובענה
תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") מסדירה את סמכות בית המשפט לדחות תובענה על הסף ומונה שלושה נימוקים המצדיקים דחייה על הסף של תובענה:
"101. (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
(ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט".
דחיית תובענה על הסף יוצרת מעשה בית דין ומכריעה בהליך המשפטי, תוך נעילת שערי המשפט בפני התובע, עוד בטרם התבררו הטענות לגופו של עניין. לפיכך הלכה היא כי על בית המשפט להשתמש בסמכותו לדחיית תובענה על הסף במשורה, בזהירות ובמקרים קיצוניים ויוצאי דופן בלבד, כאשר ככלל יש להעדיף את בירורה של המחלוקת ואת פתרונה לגופה, על פני דחייתה על הסף (ראו ע"א 9063/12 עזבון המנוח הוראס ריכטר ז"ל נ' Harvey Delson, פסקה 21 לפסק דינו של כבוד השופט מלצר (5.9.2017)). כן נפסק כי יש לעשות שימוש בסעד זה כאשר אין ולו אפשרות קלושה שבירור התובענה לגופה יניב לתובע את הסעד המבוקש (רע"א 8076/16 בטאט נ' דיור ב.פ בע"מ (5.2.2017) ; ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות בע"מ (4.6.2007); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 342 ( מהדורה 12, 2015 )).
בכל הנוגע למקרים המתאימים לדחיית תובענה על הסף נפסק כי הקביעה כי תובענה כלשהי תידחה על הסף מבוססת על הכרעה בסוגיה נקודתית בעלת אופי מקדמי, כאשר בית המשפט אינו נדרש להכריע בהליך גופו ובכל השאלות שבמחלוקת. כך נפסק ברע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד ס(3) 245, 259 (2006):
"דחייה על הסף כשמה כן היא: מכוונת היא למקרים דוגמת מעשה בית דין או התיישנות. במקרים אלה ואחרים שכמותם אין בית המשפט מכריע בהליך לגופו ואין הכרעתו סובבת סביב השאלה אם התובע ( או המבקש) הוכיח את עילת תובענתו. הקביעה כי תובענה כלשהי תידחה על הסף מבוססת על הכרעה בסוגיה נקודתית, בעלת אופי מקדמי. במילים אחרות: בית המשפט מקבל טענה מסוימת של הנתבע ( או המשיב), ולאור קבלתה אין בית המשפט נזקק לדון בשאלה המהותית העולה מכתבי הטענות".
נפסק כי אותה סוגיה מקדמית עשויה להיות בין עניין שבעובדה ובין עניין שבחוק (ראו ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עירית הרצליה (11.6.2009)).
בענייננו נדרש אני להכריע האם שלושת המסמכים שנחתמו בין הצדדים - הסכם בעלי המניות, כתב הוויתור וכתב ההסכמה, מצדיקים דחיית המרצת הפתיחה על הסף בהתאם לעילה המפורטת בתקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין, האם נסיבות המקרה דנן עולות כדי נסיבות יוצאות דופן והאם אכן אין אפשרות, ולו קלושה, שהמבקשת בהמרצת הפתיחה תוכיח את עילת תביעתה?
כפי שאפרט להלן, סבורני כי יש להשיב על שאלות אלה בחיוב. הפרשנות של מסמכים משפטיים אל מול טענות בעל פה
כאמור, במסגרת הגעתם של הצדדים לפשרה נחתמו ביניהם שלושה מסמכים: הסכם בעלי המניות, כתב הוויתור וכתב ההסכמה. לתובעת טענות שונות ביחס לכתב הוויתור, היא טוענת, בין היתר, כי כתב הוויתור אינו חל על עילות שהתרחשו לאחר חתימתו. כן היא מוסיפה כי כתב הוויתור אינו יכול לחול על עילות שהיו ידועות לצד אחד לו אך לא לצד השני בעת החתימה, אלא רק על עילות שכל הצדדים לו אינם יודעים עליהן. לחילופין היא מוסיפה וטוענת שכתב הוויתור נגוע בהטעיה.
כתב הוויתור הוא חוזה מסוג מסוים שנערך בין הצדדים ולפיכך יש לפרשו בהתאם לדין ולפסיקה החלים על פרשנות חוזה. ראו לעניין זה ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר, פסקה 11 (14.8.2008):
"בבואנו לפרש את כתב הויתור ולבחון אותו באופן ניטראלי ובמנותק מהידע שיש לפנינו כיום, בדיעבד, על משמעותו הכלכלית, עלינו להיות זהירים. ברור, אפוא, כי יש לבחון את כתב הויתור לאור עקרון העל המנחה, הלא הוא חופש החוזים".
סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כלהלן ביחס לאופן פרשנותו של חוזה:
"25(א). חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
בע"א 8300/15 רשות הפיתוח נ' לבניין מוצרי מלט בע"מ, פסקה י"ז (29.8.2017) קבע כבוד המשנה לנשיאה רובינשטיין כלהלן:
"חוזה מתפרש - כנודע - לפי אומד דעתם של הצדדים, 'הוא המטרות, התכליות, היעדים והאינטרסים ( הסובייקטיביים, אשר מצאו ביטוי חיצוני) אשר הצדדים ביקשו ( במשותף) להגשים באמצעות החוזה' (ע"א 4628/93 ‏ מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 311 (1995), [...]; ואומד הדעת נלמד הן מלשון החוזה, הן מנסיבות חיצוניות ( ראו סעיף 25( א) לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג-1973)".
בענייננו, סבור אני כן הן אומד דעת הצדדים עת חתמו על כתב הוויתור והן לשון כתב הוויתור הם ברורים וחד משמעיים, לפיכך אינני רואה צורך לפרט בדבר הגישות השונות שהובעו בפסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע לפרשנות כאמור, האם יש לייחס חשיבות רבה יותר לתפקידה של לשון החוזה או דווקא לנסיבות חיצוניות.
מן הכלל אל הפרט
אין זה ההליך היחידי שמתנהל בפניי בין אותם צדדים ואין זו הפעם הראשונה שבית משפט זה נדרש לסוגיית כתב הוויתור המפורט לעיל.
בהחלטה שניתנה על ידי ביום 13.6.2017 בת"א 39827-01-16, הליך המתנהל בין התובעת לבין הנתבע 3, רון יצחקי, ואחרים, נדרשתי להכריע בעתירה שהוגשה על ידי בא כוח הנתבע 3 שם (המייצג גם בתיק זה), לפצל את הדיון בתיק לשני שלבים - כך שבשלב הראשון תוכרע שאלת תחולתו של כתב הוויתור ורק לאחר הכרעה בשלב זה, ככל שבית המשפט ימצא לנכון, תידונה השאלות הנוספות המתעוררות בתביעה. ציינתי באותה החלטה שאין מחלוקת שכתב הוויתור שנערך על ידי הצדדים נוסח באופן רחב וגורף ביותר והוא מציב בפני התובעת רף של קושי לא מבוטל לשכנע את בית המשפט שחרף נוסחו הרחב, הכולל כמעט כל תסריט אפשרי, יש עדיין מקום לדון בטענות התובעת בדבר הסתרת מידע מהותי שהועלם ממנה בעת שחתמה על כתב הוויתור.
הוספתי וציינתי שהעתירה לפיצול הדיון הוגשה לבית המשפט בשלב מאוד מאוחר וקבלתה תסרבל ותעכב את המשך הדיון בתיק הנ"ל, על כן לא מצאתי לקבל את העתירה שהוגשה כשנה לאחר תחילת ההליך. הוספתי שהיה ראוי להגיש את הבקשה סמוך לאחר הגשת כתבי הטענות, דבר שלא נעשה.
לצורך הכרעה בבקשה שבפניי, ראיתי לנכון להתייחס לעדותה המפורטת של התובעת במסגרת ההליך הנוכחי. זו אישרה בפתח חקירתה הנגדית, שעל פי הקבוע בהסכם הפשרה העביר הנתבע 3 הן לתובעת והן לאחות המשותפת, 3.5% ממניותיו ב"יצחקי מחסנים בע"מ" והתחייב להעביר לכל אחת מהן עוד 2.5% תחת תנאים מסוימים, כאשר אין חולק בדבר העובדה שהסכמה זו נערכה על בסיס התחשבנות כספית ואין גם ספק ששווי הזכויות שהועברו נאמד בעשרות מיליוני שקלים (פ/18.7.2017 עמ' 3 ש' 21 - עמ' 4 ש' 14).
התובעת אישרה בחקירתה שהיתה מיוצגת בעת הרלוונטית על ידי משרד עורכי דין, תחילה על ידי משרד עורכי הדין עמית פולק מטלון ובהמשך על ידי משרד עורכי הדין יגאל ארנון ושות', אך לא רק עורכי הדין ייצגו אותה בעת הרלוונטית אלא גם בן אחותה, שהוא בהשכלתו משפטן וגם רואה חשבון נוסף, שליוו אותה לאורך ניהול המשא ומתן בין הצדדים.
כן אישרה התובעת שנערך ונעשה גילוי מלא של הדו"חות של החברות לפי שהוצג בפניה, כאשר טענתה היחידה הינה שבחברת "לוגי" היא לא דרשה לקבל נתונים לגבי החברה הואיל והובא לידיעתה שהחברה היא חסרת ערך כלשהו, ראו פ/ 18.7.2017 עמ' 7 ש' 18 - עמ' 8 ש' 15:
"ת. שמו בפניי את כל המסמכים. אני מאד סמכתי על איזי [...] ובאמת, כל דבר שביקשתי היא הביאה חומר, היא חשפה בפניי שמאויות, כל הדברים שהיו בדיונים, היא עשתה. לצערי הרב, לוגי סחר לא הייתה בדיונים באופן מעמיק.
[...]
ש. את אומרת, כל מה שביקשתי, קיבלתי נכון? לא היה משהו שביקשת ולא קיבלת. נכון?
ת. נכון.
[...]
ת. לוגי סחר הייתה חברה שכמעט ולא הייתי מעורבת בה [...] לכן, סמכתי על העובדות שאמרו לי שבסך הכל הולכים לסגור את החברה, הולכים להחזיר את כל הכסף אליה והיא תגיע לרמה מסוימת של אפס באיזשהו שלב ולא יצטרכו לשלם עליה כלום.
ש. ועל לוגי סחר לא ביקשת שום מסמכים? [...]
ת. בתקופה של המשא ומתן, לא".
התובעת כן הודתה במהלך חקירתה, במענה לשאלות בית המשפט, שהיא החליטה על הגשת התובענה הנוכחית רק לאחר שקיבלה את הדרישה מהנתבע 3 בדבר חלקה בחוב של הנתבעת 1, עובדה שמאוד הכעיסה אותה והיא ראתה בכך חוסר תום לב מצד הנתבע 3. ראו לעניין זה פ/ 18.7.2017 עמ' 25 ש' 3-6:
"כבוד השופט: אני שואל את עצמי אם כל זה כדאי [...] פתחת בהליכים פה כתוצאה מקבלת המכתב של אחיך. נכון?
ת. נכון".
התובעת אישרה שהציעה לנתבע 3 לרכוש את החברה בשווי של 700 מיליון ש"ח; הוסיפה ואישרה שהיא יזמית נדל"ן; שהיא מנהלת מספר פרויקטים, לרבות פרויקט בכפר יונה לבניית 150 יחידות דיור, בנוסף לפרויקטים יזמיים אחרים; אישרה שהיא בעלת תואר שני במנהל עסקים ומחשיבה את עצמה כאשת עסקים מיומנת ומצליחה.
משנשאלה התובעת האם עורכי הדין שייצגו אותה בעת הרלוונטית (בעת חתימה על ארבעת המסמכים, שלושת המסמכים דנן וההודעה לבית המשפט על הסדר הפשרה) הסבירו לה היטב את משמעות המסמכים עליהם היא חותמת, לסילוק מלא וסופי של כל ומלוא התביעות שלה כלפי הנתבע 3 וכל החברות שבשליטתו, השיבה התובעת שהיא מאמינה שעורכי הדין שייצגו אותה, ממשרד יגאל ארנון, קראו את המסמכים, הוסיפה ואישרה שגם היא קראה את כתב הוויתור, אך להבנתה, כתב הוויתור התייחס בעיקר לתביעות שהיא הגישה ונוגעות לחברת "יצחקי מחסנים בע"מ" (פ/18.7.2017 עמ' 4 ש' 19 - עמ' 5 ש' 20).
התובעת אמנם ניסתה לשכנע את בית המשפט שהבנתה המשפטית הינה מוגבלת והיא לא הבינה את השלכות המסמכים עליהם היא חתמה, כאשר עתה היא מבינה שמדובר בכתב ויתור גורף וחריג, בעוד שבשעת החתימה עליו היא סברה שמדובר בכתב ויתור רגיל שבא לסיים "מריבות" בעקבות העובדה שאימה דחקה בה להגיע להסדר עם אחיה (ראו למשל פ/ 18.7.2017 עמ' 6 ש' 10-22). באשר לחתימתה על המסמכים ביום 2.1.2013, ביקשה התובעת לשכנע את בית המשפט כי הונחו בפניה שלל מסמכים שהיא לא הבינה את השלכותיהם המעמיקות, סמכה על עורכי הדין שייצגו אותה וחתמה עליהם מבלי להעמיק חקר בתוכנם ובמשמעותם.
יוער ויודגש, מצאתי לדחות את הסברה זה של התובעת מכל וכל בהיותו הסבר לא סביר, סותר את הראיות שהוגשו בפני בית המשפט, אינו עומד בקנה אחד עם העובדה שהתובעת יוצגה לא רק על ידי משרד עורכי דין חיצוני אלא גם על ידי יועצים קרובים, שלפחות אחד מהם הוא בעל השכלה משפטית, סותר את האמור במסמכים על כך שהם נערכו על ידי שני הצדדים לאחר משא ומתן ארוך, סותר את ההודעה שהוגשה לבית המשפט וסותר גם את עדותו של הנתבע 3 שמצאתי אותה, כפי שיפורט בהמשך, כאמינה וקוהרנטית.
ראיתי גם לציין את העובדה, שמחד טוענת התובעת שהיא לא קיבלה מסמכים בנוגע לחברת "לוגי" (הכוונה היא לנתבעות 1-2); אך מאידך, הדגישה בהגינותה שהיא סמכה על ליזי (הנתבעת 4), שהיא סמנכ"לית לענייני כספים של כל החברות שבשליטת הנתבע 3, הואיל והיא ראתה בליזי "אדם מאד ישר [...] כל דבר שביקשתי היא הביאה חומר, היא חשפה בפניי שמאויות, כל הדברים שהיו בדיונים, היא עשתה. לצערי הרב, לוגי סחר לא הייתה בדיונים באופן מעמיק". משנשאלה התובעת כיצד זה היא לא ביקשה לקבל מסמכים לגבי הנתבעת 1, שהרי זו היתה החברה לגביה הוגשה התביעה הנגזרת נשוא הסדר הפשרה?? השיבה שמאחר ולא היו לה כל נתונים לגבי חברה זו אזי היא לא ביקשה כל מסמך בנוגע אליה.
גם את גירסתה של התובעת בנקודה זו אין בידי לקבל. ההליך הקודם התנהל בעניינה של חברת לוגי ושם התבקשו מסמכים אודות החברה, כך שלא מובן כלל ועיקר כיצד זה ביד אחת עותרת התובעת לבית המשפט לקבל את המסמכים במסגרת הליך התביעה הנגזרת וביד השנייה היא טוענת שלא התעניינה כלל ועיקר במסמכים הנוגעים לאותה חברה, שעה שהצדדים התכנסו לשם ניסיון להגיע להסדר פשרה באותו תיק!
רושם זה מתעצם נוכח העובדה שהתרשמתי מאשת עסקים מיומנת, ידענית, בקיאה ויסודית, כפי שאף העידה על עצמה וכפי שהפרויקטים המנוהלים על ידה מעידים עליה.
התובעת כאמור מפנה לסעיף 3 לכתב הוויתור (כאשר סעיפים נוספים בכתב הוויתור חוזרים על האמור בו) ולפיו "המבקשים מתחייבים שלא ליזום הליך כלשהו, כתובעים [...] שעילתו, כולה או מקצתה נולדה או נתגבשה טרם מועד כתב ויתור זה (בין שהייתה ידועה ובין שלא)" [ההדגשות שלי, ח.כ.]. לטענתה, כתב הוויתור אינו יכול לחול על עילות שהיו ידועות לצד אחד לו אך לא לצד השני אלא רק על עילות שכל הצדדים לו אינם יודעים עליהן.
הנתבעים טוענים מנגד כי פרשנות זו של התובעת סותרת במפורש את לשון כתב הוויתור, טענה זו מקובלת עלי. לשונו של כתב הוויתור ברורה ורחבה, היא איננה מסייגת וקובעת כי היעדר הידיעה רלוונטי רק ככל שחל ביחס לשני הצדדים, כאשר אותו הנוסח חל הן ביחס למבקשים כהגדרתם בכתב הוויתור (סעיף 3 לכתב הוויתור) והן ביחס למשיבים כהגדרתם בכתב הוויתור (סעיף 6 לכתב הוויתור). נוסח זה של הסעיפים נוסח כאשר הצדדים מלווים בעורכי דין מובילים ולאחר ניהול משא ומתן מתמשך. כמו כן סבור אני כי פרשנותה של התובעת לסעיף זה בכתב הוויתור מנוגדת גם לאומד דעתם של הצדדים, כאשר מטרת כתב הוויתור היתה להביא לסיומם של כלל ההליכים המשפטיים בין הצדדים שעה שזה נחתם במסגרת חתימה על הסכם פשרה כולל. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שכל אחד מהצדדים היה מלווה בעורכי דין וביועצים שונים, ערך את בדיקותיו, ביקש לקבל מידע והיה ביכולתו לערוך את כל הבחינות השונות בטרם חתימה על כתב הוויתור בנוסחו הרחב.
טענה נוספת של התובעת הינה כי כתב הוויתור אינו חל על אירועים שאירעו לאחר חתימתו וכי הקיפוח לו היא טוענת במסגרת המרצת הפתיחה הוא קיפוח עכשווי הנכון לימים אלה. נטען על ידה שענייני החברה מתנהלים או שקיים חשש שיתנהלו באופן שיש בו כדי לקפח את התובעת כבעלת מניות מיעוט.
בנושא זה מצאתי לקבל את גרסת הנתבע דווקא שכל המהלכים בחברה נעשו באופן גלוי ושקוף, מבלי להסתיר את העובדות הרלוונטיות מהדירקטורים בחברה, הכל כפי שפירט בעדותו בבית המשפט. טענת הקיפוח שהועלתה על ידי התובעת נטענה בעלמא, לא הוכחה על ידה, לא הובאה אף כל ראיה, או מסמך או עדות בנדון.
העלאת טענת הקיפוח בנסיבות אלה אינה מצדיקה את אי קבלת הבקשה לדחייה על הסף כל עוד לא הונחה ולו תשתית מינימאלית לטענת קיפוח. אין מדובר במטבע לשון שמשנה את כללי המשחק, טענת קיפוח איננה טענה שפותחת את שערי בית המשפט שעה שאין מאחוריה ממש. הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה הנוכחי שעה שהוכח, הלכה למעשה, שהתביעה הוגשה ממניע שונה לגמרי והוא כעסה של התובעת על דרישת תשלום שהוצגה לה, תשלום שהיא איננה מעוניינת לשאת בו.
עוד ראיתי לציין שאני דוחה את טענת התובעת כי אין מדובר במעשה בית דין. התובעת טוענת שרק הבקשה לאישור תביעה נגזרת נדחתה ולא התביעה עצמה, היא מציינת בסיכומיה (סעיף 61) כי מעשה בית דין יכול להיווצר רק מקום בו אושרה בקשה לאישור תביעה נגזרת ולאחר אישורה היא נדחתה. לשיטתה, כאשר בקשה לאישור תביעה נגזרת אינה מאושרת לא נולדת תביעה של החברה ומשלא נולדה תביעה נגזרת לא ניתן לדחות אותה על דרך של מעשה בית דין. עם כל הכבוד, טענה "משפטית" זו של התובעת עומדת בסתירה מלאה, מוחלטת וחזיתית למסמכים עליהם חתמה התובעת עצמה.
לא בכדי מצאתי לנכון להביא את הדברים במלואם בפרק הקודם, שעה שהתייחסתי לבקשה שהוגשה לבית המשפט לדחיית ההליכים הקודמים. צוין שם מפורשות, בשתי הזדמנויות, שהבקשה הינה "להורות על דחיית הבקשה לאישור התובענה הנגזרת שבכותרת והתובענה שצורפה אליה, כנגד כל המשיבים, ללא צו להוצאות" [ההדגשות שלי, ח.כ.].
בקשה זו הוגשה על דעתה של התובעת. לא זו אף זו, בקשה זו נחתמה והוגשה לבית המשפט ביום 2.1.2013 במועד שבו נחתמו עוד שלושה מסמכים רבי חשיבות, בין אותם צדדים, שלווו בייצוג משפטי, ממיטב עורכי הדין בישראל, כאשר התובעת נעזרה גם בליווי בן אחותה, שהוא משפטן וגם באדם נוסף שהוא רואה חשבון שעליו היא סמכה. כיצד התובעת מצפה מבית המשפט לקבל טיעון בנקודה כה מהותית, שלמיטב הבנתה, הדחייה במסגרת הבקשה שהוגשה לבית המשפט נוגעת אך ורק לבקשה לאישור תביעה נגזרת ולא לתביעה העיקרית?! כאשר מכל המסמכים, ובעיקר מההודעה לבית המשפט, עולה באופן ברור שמדובר בדחייה הן של בקשת האישור והן של התובענה עצמה.
זאת ועוד - אם לתובעת היה צל צלו של ספק שהמשמעות נוגעת רק לדחיית הבקשה לאישור תביעה נגזרת, הרי מפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט (כבוד השופטת קרת-מאיר) עולה באופן ברור: "הבקשה לאישור והתביעה ידחו ללא צו להוצאות".
גם ניסיונה של התובעת להסביר לבית המשפט שהיא סברה שהסדר הפשרה מונע ממנה להגיש תביעה נוספת לבית משפט אך הוא לא חוסם את דרכן של חברות לוגי להגיש תביעה בגין התנהלותו של הנתבע 3 או מי מטעמו, מכיוון ש"חברות לוגי לא היו צד ל'הסכמה'" (סעיף 61 לסיכומי התובעת), הוא הסבר שאין בידי לקבלו כלל ועיקר וגם הוא נדחה על הסף. חברות לוגי חתומות גם הן על כתב הוויתור, מוזכרות בו אינספור פעמים, כך שהתובעת ידעה שחברות לוגי הן חלק מההסדר והיא אף אישרה זאת בחקירתה הנגדית.
ראיתי עוד להתייחס למסמך השלישי הנושא כותרת "כתב הסכמה".
התובעת אישרה שהכיתוב בתחתית המסמך נערך על ידה ואף בכתב ידה, אך תחילה טענה שהציון של הגבלת הסכום לכדי 4 מיליון ש"ח נעשה באופן מקרי ורנדומאלי. כאשר נשאלה איך הגיעה למספר הזה של 4 מיליון ש"ח השיבה: "סתם. אאוט אוף דה בלו רשמתי אותו" (פ/ 18.7.2017 עמ' 19 ש' 15-16). בשלב יותר מאוחר של החקירה הנגדית אישרה התובעת שמאוד יתכן שמדובר בסכום שהוא נגזר מהנתון של גירעון הון בסך של כ-8 מיליון ש"ח בחברה ומכאן שהיא נקבה בסכום של 4 מיליון ש"ח כרף עליון, אף שהיא לא זכרה במדויק את השתלשלות האירועים ובשלהי חקירתה הנגדית היא אישרה שאכן מדובר בחלק שלה ושל אחותה בעיזבון שאמור לשאת בגירעון החברה (עמ' 24 לפרוטוקול מיום 18.7.2017).
עוד ראיתי להפנות לעובדה שהתובעת אישרה, במענה לשאלת בית המשפט, שהיא פתחה בהליכים כתוצאה מקבלת המכתב של אחיה הנתבע 3 (ראו פ/18.7.2017 עמ' 25 ש' 4-6).
לבסוף, אישרה התובעת, שמי שאמורה להגיש את התביעה כנגד הנתבע הינה חברת "לוגי": "לוגי צריכה לתבוע אותו. לוגי צריכה לבוא ולהגיד לו, למה לא אמרת לי בזמן אמת תמכרי את המניות שלך" (פ/18.7.2017 עמ' 30 ש' 5-6).
מכאן שהתובעת היתה מודעת היטב להתחייבותה לשאת בחלק היחסי של חוב החברה לבנק, ולראייה אף רשמה בכתב ידה, על גבי המסמך הרלוונטי, שהיא מגבילה את התחייבותה לרף עליון בסכום שצוין על ידה. באותה נשימה טוענת היא ומאשרת שהעילה להגשת תביעתה הנוכחית נעוצה בכעס שפיתחה עקב דרישת הנתבע ממנה לקיים התחייבות זו. ללמדך שאף אליבא דגירסת התובעת התביעה הזו נולדה לאוויר העולם רק משום הכעס שפיתחה התובעת מעמידתו של הנתבע 3 על זכותו לחייבה באותו סכום שהתחייבה עליו במפורש וביודעין. אין בעובדה זו אלא לתמוך במסקנה אליה הגעתי שראוי, בנסיבות אלה, לקבל את העתירה לדחיית המרצת הפתיחה על הסף, הואיל ולא טענת קיפוח עמדה לנגד עיני התובעת על כעס וחימה בגין התעקשותו של הנתבע 3 על זכויותיו.
אל מול גרסתה זו של התובעת, שכאמור נדחית על ידי מכל הטעמים שפירטתי, עמדה גרסתו של הנתבע 3. בחקירתו בבית המשפט זה אישר שההחלטות בחברת "לוגי" התקבלו על דעת כל בעלי המניות, שהיו דירקטורים בחברה (פ/18.7.2017 עמ' 20 ש' 17 - עמ' 22 ש' 12). לא הובאו על ידי התובעת כל ראיה, או עדות, או מסמך, שיכולים לסתור טענה זו של הנתבע 3 שההחלטה למכור את המניות וכל החלטה אחרת בחברה, התקבלו בלי ליידע את יתר בעלי המניות בחברת "לוגי" על המהלכים המבוצעים. לא הובאה כל ראיה שיכולה לתמוך בטענת התובעת שהנתבע 3 לא הודיע על המהלך שביצע או שהיה חייב להודיע לחברת "לוגי" על הצורך במכירת חלקם של יתר בעלי המניות.
לא די בהעלאת טענה בעלמא מצד התובעת שכאילו נעשתה פעולה של מכירת מניות על ידי הנתבע 3 מבלי ליידע את החברה או את יתר בעלי המניות בדבר מהלכים אלה.
הנתבע 3 הוסיף וציין שחברת "לוגי" היא חברה שאינה פעילה מזה כארבע שנים. לטענתו התובעת ידעה עובדה זו ידוע היטב והיא ידעה שכל מה שנותר לגבי חברה זו הינו סגירת החובות לבנקים, ועל כן נערך אותו מסמך שנושא כותרת של "כתב הסכמה", כאשר הצדדים באו בדברים ביניהם לגבי הצורך בכיסוי החוב לבנקים והתובעת ראתה לנכון להגביל את חלקה ואת חלקו של העיזבון, ברף עליון של 4 מיליון שקלים, וזאת עוד ביום 2.1.2013, במעמד החתימה על שלל המסמכים שנסקרו לעיל (פ/18.7.2017 עמ' 30 ש' 1-12).
גרסה זו של הנתבע 3 עולה בקנה אחד כאמור עם הראיות והמוצגים שהוגשו לבית המשפט, סותרת כאמור באופן חזיתי את גרסת התובעת וגורעת ממשקלה באופן משמעותי וניכר.
העובדה שהתובעת אישרה בחקירתה הנגדית שהיא החליטה לנקוט בהליכים המשפטיים נשוא תובענה זו רק לאחר שקיבלה מכתב דרישה מהנתבע 3 בדבר חובתה לשאת בחלקה בחובות חברת "לוגי", כמוסכם בכתב ההסכמה, גם היא תומכת ועולה בקנה אחד עם גרסתו של הנתבע 3 ומצטרפת לשלל ראיות אחרות שנסקרו לעיל, וכולן כאחת מובילות למסקנה שיש להעדיף את גרסתו של הנתבע 3 על פני גרסתה של התובעת.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע שאכן מתקיימים במקרה זה החריגים המצדיקים קבלת העתירה של דחיית התובענה על הסף, מהטעמים שמניתי לעיל ובעיקר, מהטעמים של מעשה בית דין וכתב הוויתור הגורף שנחתם בין הצדדים.
גם טענת הקיפוח שנטענה על ידי התובעת אין בה לשנות ממסקנתי זו, לאור קבלת גירסת הנתבע 3 שההחלטות בחברה התקבלו בהסכמת הדירקטורים ובשקיפות מלאה. מאידך, דחיתי את טענות התובעת בנדון כפי שפורט לעיל. על כן אני מורה על דחיית התובענה.
אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 50,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ח, 11 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הדר יצחקי-בר
נתבע: לו-גי סחר ותעשיות בע"מ
שופט :
עורכי דין: