ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרשט נגד ברוקס :

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

ת.א. 061587/07

בש"א 178811/07

בפני:

כבוד השופט חיים טובי

24/01/2008

המבקשים:

1 . ברוקס דוד

2 . גבס ישיר בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אבן אור

- נ ג ד -

המשיב:

פרשט פנחס

ע"י ב"כ שימרוני קנר

החלטה

1. בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין למתן רשות להתגונן מפני תביעת המשיב לסילוק ידם של המבקשים ממקרקעין.

2. להלן העובדות הצריכות לבקשה, כפי שהן עולות מכתב התביעה

המשיב הינו בעל זכויות חזקה (לשיטתו הוא בעל זכות לחזקה נוגדת) בשטח קרקע של 800 מ"ר המהווה חלק מחלקה 53 בגוש 6634 בתל אביב (להלן: "המקרקעין" או "המושכר").

בתאריך 19/7/01 שכר המבקש 1 (להלן: "המבקש") את המקרקעין מחברה שבבעלות המשיב (להלן: "הסכם השכירות") לתקופה של 12 חודש, שתחילתה ביום 10/8/01 וסיומה ביום 6/8/02 (להלן: "תקופת השכירות").

דמי השכירות על פי ההסכם נקבעו לסך בש"ח השווה ל-1,300$.

תקופת השכירות הוארכה פעם בפעם, בכתב, כאשר לאחרונה הוארכה תקופת השכירות על פי ההסכם עד ליום 6/8/06 (להלן: "תקופת השכירות המוארכת").

בתום תקופת השכירות המוארכת המשיך המבקש להחזיק במקרקעין, אם בעצמו ואם באמצעות המבקשת 2, כאשר חוזה השכירות לא הוארך בכתב, על ידי הצדדים.

3. בתביעה שבכאן עתר המשיב, בהליך של סדר דין מקוצר, לפינוייים של המבקשים מהמקרקעין, זאת נוכח העובדה כי אלה האחרונים מחזיקים בהם לאחר תום תקופת השכירות המוארכת, בלא סכום כלשהו בגין דמי שכירות.

לשיטת המשיב, משתמה תקופת השכירות, מעמדם של המבקשים במקרקעין הינו כשל מסיגי גבול, ובשל כך זכאי הוא לסעד המבוקש על ידו בתביעה, קרי: להורות על פינויים מהמקרקעין והחזרת החזקה בהם לידיו.

4. בבקשה שבפני עתרו המבקשים, כאמור, להורות על סילוק התביעה על הסף ולחילופין למתן רשות להתגונן מפניה.

לטענת המבקשים, אין יריבות כלל ועיקר בינם לבין המשיב.

לשיטתם, הגם שהמקרקעין הושכרו למבקש על פי הסכם השכירות (נספח ב' לכתב התביעה), הרי שנתברר כי המשיב איננו בעל זכויות במקרקעין, וכי אלה רשומות על שם חברת החשמל לישראל בע"מ.

בשל כך, כך למבקשים, ומאחר ולמשיב אין זכות קניינית כלשהי במקרקעין, הרי שאין ולא קמה לו עילה על פי הדין לבקש את סילוק ידם מהם

לטענת המבקשים, הסכם השכירות נעשה תוך הטעייה ותרמית, על בסיס הצהרת המשיב כי הינו בעל זכויות במקרקעין, מה שהוכח בעליל כי אין אלה פני הדברים.

משלא הוכיח המשיב זכויותיו במקרקעין, דין התביעה להיות מסולקת על הסף, ולמצער יש ליתן למבקשים רשות להתגונן מפניה.

עוד הוסיפו המבקשים וטענו כי שומה היה על המבקש לצרף לתביעה את בעל המקרקעין, קרי, חברת החשמל, שהינה הבעלים הרשום של המקרקעין.

5. לא מצאתי בבקשה זו מאום ודינה להידחות על הסף.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיב החזיק במקרקעין טרם הושכרו למבקש.

עובדה זו עולה בעליל מהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 7/8/84 (נספח א' לכתב התביעה), כך שעובר לחזקתו של המבקש, ואין צריך לומר של המבקשת 2 - החזקה והשימוש במקרקעין הייתה נתונה למשיב ולבני משפחתו.

בכגון דא,אין צורך כלל ועיקר לדון בשאלת זכותו הקניינית של המשיב, שהרי לצורך הקמת עילת פינוי, די לו למחזיק הראשון להוכיח כי הוא החזיק במקרקעין קודם למחזיק השני, או אז עומדת לו הזכות לעתור לפינויו של המחזיק השני, אשר מחזיק בהם שלא כדין.

סעיף 17 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 קובע כך: "המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך, שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת".

ברע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי ואח', פד"י נ"ה (3) 294 (להלן: "פסק דין עוקשי" התייחסה כבוד השופטת פרוקצ'ה להוראת סעיף 17 הנ"ל והיא קובעת בזו הלשון: "ההגנה ניתנת למחזיק, אף שחזקתו אינה כדין, כל עוד חזקתו בפועל נמשכת... על התובע להוכיח איפוא כי הוא החזיק בפועל בקרקע עובר לתפישתה על ידי הנתבע, וכי הנתבע אינו בעל זכות חזקה לקרקע (שם, עמוד 307, 308)".

הנה כי כן, על מנת שתקום לו למחזיק זכות לפינויו של המחזיק השני במקרקעין, די לו להוכיח כי הוא החזיק במקרקעין ראשונה, טרם חזקת המחזיק השני.

לא זו אף זו. ההכרה בזכותו העדיפה של המחזיק הראשון על פני המחזיק השני בזמן, הינה אף במקרה בו המחזיק הראשון מחזיק במקרקעין שלא כדין.

וכך נאמרו הדברים על ידי כבוד השופטת ה. גרסטל ברע"א (ת"א) 2551/03 אוצר מפעלי ים בע"מ נ' אייזיק הפקות ושות' בע"מ (פורסם בנבו) - שנסיבותיו דומות לאלו שבמקרה דנן "בהלכת עוקשי הוכרה זכותו של מחזיק ראשון במקרקעין, אפילו שלא כדין, לתבוע סילוקו של מחזיק שני, וזאת בתנאי שעובר לכניסת המחזיק השני, החזיק הראשון במקרקעין". ובהמשך " וזאת יש לזכור, לשם הפעלת הזכות לסילוק המחזיק השני, לא נדרש המחזיק הראשון להצטייד בזכות חוקית להחזקה במקרקעין. יוצא מכך, שאפילו אם נניח שפקעה זכות המבקשת מלהחזיק בנכס, במהלך שהות המשיבה בהם, אין הדבר הופך אוטומטית את המשיבה, המחזיקה מכוח הרשאת המבקשת, לחסינה מפני תביעה של המבקשת לסילוק יד, כמי שחזקתה במקרקעין ראשונה (סעיף ז' להחלטה).

מן האמור והמקובץ עולה, בעליל, כי זכותו של המשיב לעתור לפינויים של המבקשים מהמקרקעין אינה תלוייה כלל ועיקר בזכויותיו הקנייניות בהן, ודי לו שיוכיח כי הוא החזיק במקרקעין עובר לחזקתם של המבקשים.

כאמור, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המשיב החזיק במקרקעין טרם חזקתו של המבקש בהם, ולא זו בלבד אלא שחזקת האחרון במקרקעין באה לו מכוח הסכם השכירות.

בנסיבות אלה, ומשלא טענו המבקשים לזכויות עצמאיות במקרקעין, ומשהוכח בעליל כי האחרונים מחזיקים בהם מכוח הסכם השכירות קמה לו למשיב הזכות לתבוע סילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין, כמי שהחזיק בהם בראשונה.

6. די היה באמור לעיל כדי לדחות את טענת המבקשים להעדר יריבות, בינם לבין המשיב.

ברם, סבור אני כי נוכח העובדה, אשר אינה שנוייה במחלוקת, כי המבקש קיבל את החזקה במקרקעין על פי הסכם השכירות בינו לבין המשיב (או יותר נכון, בינו לבין חברה שבבעלות המשיב), הרי שהמבקשים מנועים מלהעלות טענה כלשהי באשר לזכויותיו הקנייניות של המבקש בהם.

הלכה נודעת היא, מקדמא דנא, כי לצורך הכרעה בתביעה הנסמכת על יחסי שכירות בין תובע לנתבע, אין כל צורך להכריע בשאלת זכויותיו של התובע במושכר, אלא די שיוכח כי הנתבע שכר את המושכר מן התובע. במקרה כאמור, השוכר איננו רשאי להתכחש לעובדה שהוא קיבל את המושכר מידי המשכיר.

כבוד השופט ויתקון בע"א 350/75 ניסים נ' פשה, פד"י ל1 99 בעמוד 104, קובע כדברים האלה: " ... הייתי מקבל גם את טענת התובע שהנתבע אינו זכאי לחלוק על זכותו של התובע שממנו הוא מחזיק, הרי זה עקרון הידוע בדיני חכירה, והוא בעל תחולה כללית, שאין אדם יכול להחזיק בנכס מכוח הענקה מפלוני, ויחד עם זאת לכפור בזכותו של פלוני להעניק לו את הנכס. כלפי המעניק מנוע המוענק מלכפור בזכותו ולטעון לזכות צד שלישי".

על הלכה זו חזר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט דוד חשין) בת"א י-ם 913/93, מנהל הוואקף המוסלמי בירושלים נ' מרדכי סגל עו"ד (פורסם בנבו) ואף הוסיף וציין כי מסקנה זו עולה גם בקנה אחד עם הוראות חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, לפיו "אין זכר לבעל נכס אלא למשכיר. משמע, שאין המשכיר חייב להיות הבעלים. מסקנה זו גם עולה בקנה אחד עם חובתו של השוכר להחזיר את המושכר למשכיר ולא לבעל הנכס בתום תקופת השכירות (סעיף 20א לחוק השכירות והשאילה)".

[ראו גם: ע"א (חי) 4671/99 דנטול בע"מ נ' צור מגן, פסקים מחוזיים, כרך תש"ס, 2000חלק שני, תש"ס 2000].

ומן הכלל אל הפרט לענייננו אנו. משהודה המבקש כי שכר את המקרקעין מהמשיב וחזקתו שלו בהם (כמו גם חזקת החברה שבבעלותו הלוא היא המבקשת 2), באה לו מידי המשיב, הרי שהוא מנוע מלכפור בזכויות האחרון בהם הואיל וזכותו שלו באה לו מכוחו של המשיב, מכוח הסכם השכירות ועל פי הוראותיו.

העובדה שהמבקשים המשיכו להחזיק במקרקעין לאחר תום תקופת השכירות המוארכת, אין בה כדי לשנות דבר, שהרי הלכה נודעת היא כי "... שוכר הממשיך להחזיק במושכר בתום התקופה המוסכמת, ואין ראייה שהצדדים שינו את תנאי ההסכם, חזקה עליהם שהם התכוונו שהשוכר ימשיך להחזיק על פי אותם תנאים" (כבוד השופט לנדאו בע"א 453/74עובדי בית ברנר בע"מ נ' חרותי, פ"ד כ"ט 1 500).

ברי איפוא לאור האמור, כי טענת המבקשים להעדר יריבות בינם לבין המשיב טענת סרק היא, הואיל ואין כל נפקות האם המשיב הינו בעל זכות קניינית במקרקעין אם לאו, ודי בכך כי זה האחרון השכיר את המקרקעין למבקש, ומכוחו מחזיקה בהם גם המבקשת 2.

7. סוף דבר ולאור האמור, ומשלא מצאתי כי יש למבקשים הגנה כלשהי מפני התביעה, דין הבקשה להידחות וכך אני אומנם מורה.

אני מחייב את המבקשים לשלם למשיב הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

8. נוכח דחיית הבקשה כאמור, זכאי המשיב לקבלת פסק דין בהתאם למבוקש בעתירה.

על מנת לאפשר למבקשים פינוי מסודר של המקרקעין והתארגנות במקום אחר, הפינוי ייעשה לא לפני יום 28/2/08 שעה 12:00.

ב"כ המשיב תגיש פסיקתא לחתימה.

אני נעתר לבקשת המשיב בבש"א 180181/07 ומתיר פיצול סעדים כמבוקש.

ניתנה היום, י"ז בשבט, תשס"ח (24 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.

טובי חיים - שופט

קלדנית אהובה