ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שטרית רחל נגד וזאנה ישראל :


בתי המשפט

בית משפט השלום קרית גת

בש 000204/08

בפני:

כבוד השופט איל באומגרט

תאריך:

24/01/2008

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33


בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

זיווה לדרמן

המבקשת

נ ג ד

מאיר אדרי

ע"י ב"כ עו"ד

ליאור רונן

המשיב

נוכחים: ב"כ המאשימה: עוה"ד אוהד חן

המשיב בעצמו ובא כוחו: עוה"ד רונן ליאור

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה, החזקת סכין ושיבוש מהלכי משפט.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בא כח המשיב, כפר בקיומן של ראיות לכאורה. עוד הוא טען גם אם קיימות ראיות לכאורה הרי שלא מתקיימת בעניינינו עילת מעצר.

על פי עובדות כתב האישום ביום 18.1.08, בסמוך לשעה 13.17 שהה המשיב בקניון גירון שבאשקלון וגנב מדוכן ממתקים, תיק השייך לגברת זקוטו, אותו היא החביאה בארון בדוכן הממתקים שניהלה.

עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם החזיק פגיון בכיס הימני של מכנסיו וסכין בגרבו.

באשר לשיבוש מהלכי משפט – על פי עובדות כתב האישום, אלה בוצעו על ידי המשיב, בכך שהשליך מידיו כרטיס אשראי שהיה בבעלות הגב' זקוטו הנ"ל.

אין חולק כי איש לא ראה את המשיב גונב את התיק מדוכן הממתקים. גם לטענת בא כח המבקשת, הראיות עליהן נסמכת המבקשת הינן ראיות נסיבתיות.

העולה מתיק החקירה הוא, שהתקבל מידע, לפיו אדם הלובש חולצה אדומה גנב את תיקה של הגב' זקוטו, והחביאו באחד מתאי השירותים בקניון גירון. ראו לעניין זה דוח זכרון דברים של פרץ אשר מיום 18.1.08.

בדוח הפעולה מיום 18.1.08 כותב מפקח השאש (להלן" "השאש"), כי הוא קיבל קריאה טלפונית לפיה נגנב תיק בקניון גירון וכי מי שנחשד בגניבת התיק לובש חולצה אדומה, ומצוי בשירותי הקניון. משהוזעק השאש למקום, הוא שם פעמיו לעבר השירותים בקניון, ובדרכו לשם ראה את המשיב אשר לבש חולצה אדומה וביקש ממנו להתלוות לחיפוש במקום מוצנע.

כעולה מדוח הפעולה הנ"ל, בעוד השאש והמשיב עושים דרכם לכיוון תאי השירותים, ראה השאש את המשיב משליך מידיו כרטיס אשראי מסוג ויזה בצבע זהב, ושם בעל הכרטיס אסתר זקוטו. לפיכך, הודיע השאש למשיב שהוא עצור, ניגש עימו לשירותים ובחיפוש על גופו מצא פגיון בצבע כסף עם להב מתקבע בכיס ימין של מכנסיו, וסכין יפני באחת מגרביו. עוד נתפסו בכלי המשיב 3 קופסאות סיגריות, אחת מהן מסוג מרלבורו ושני מצתים ובסך הכל נתפסו 458.10 ₪ בכיסיו.

לאחר מכן, חיפש השאש ביתר תאי השירותים ומצא בתא השלישי מושלך, לתוך פח האשפה, עטוף בנייר, תיקה של הגב' זקוטו.

כבר באותו מעמד, הכחיש המשיב כל קשר לתיק של הגב' זקוטו ולגניבה בכלל.

בהודעתו במשטרה מיום 18.1.08 שב והכחיש המשיב כי גנב את התיק ואת כרטיס האשראי. את הסכינים השונים טען שהחזיק לצורכי עבודתו. ודוק, המשיב הכחיש כי השליך את כרטיס האשראי.

בא כח המשיב טוען כי על פי הודעת הגב' זקוטו היו בתיקה 300 – 400 ₪ ואילו בכלי המשיב נמצא סכום גבוה יותר ואין לכך הסבר. עוד הוא מפנה לכך, שהגב' זקוטו מסרה בהודעתה שבחפיסת הסיגריות מסוג מרלבורו שהיתה בתיקה היו לכל היותר 4 סיגריות ואילו בסופו של יום נתפסו 9 סיגריות, ועוד הוא מפנה לכך שלגב' זקוטו היה מצת אחד בתיקה, ואילו בכלי המשיב היו שני מצתים.

לפיכך, מבקש בא כח המשיב ללמדינו שהחפצים שנתפסו בכלי המשיב, אינם אלה שנגנבו מהגב' זקוטו.

לא זו אף זו, משלא נמצאו טביעות האצבע של המשיב על כרטיס האשראי של הגב' זקוטו, מבקש בא כח המשיב ללמדנו שאין ראיות כנגד מרשו.

בשלב הדיוני הנוכחי, נדרש ביהמ"ש לשאלה האם בידי המבקשת ראיות במסה כזו, שלאחר עיבודן בכור ההיתוך של הליך ההוכחות, יש בהן כדי להביא לידי הרשעת המשיב, במיוחס לו.

בא כח המשיב, אינו כופר בקיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע להחזקת הפגיון ואילו באת כוח המבקשת, הסכימה שעצם החזקת הסכין היפני אין בה כדי למלא אחר הוראות החוק.

עוד מוסכם על הצדדים כי הראיות אשר יש בידי המבקשת בכל הנוגע לעבירות הגניבה, הינן ראיות נסיבתיות.

בעניין זה נקבע בע"פ 543/79 נגר נגד מדינת ישראל פ"ד לה (1) 113, כי כאשר בראיות נסיבתיות עסקינן הרי שניתן להרשיע על בסיסן באם המסקנה המפלילה גוברת באופן ברור על כל הסבר אחר, ועליה להיות המסקנה ההגיונית היחידה שניתן להסיק בנסיבות העניין.

בענינינו, נגנב תיקה של הגב' זקוטו ובו כרטיס אשראי. לעת הזו, די בעדות השאש שראה את המשיב משליך את כרטיס האשראי מידיו. הוסף לכך את המידע שהתקבל שאדם לבוש חולצה אדומה גנב את תיקה של הגב' זקוטו והשליכו בשירותים מקום בו נמצא התיק.

לטעמי, נוכח האמור לעיל, קיימות ראיות במסה כזו, אשר בסופו של יום, יש בהן כדי להביא להרשעת המשיב במיוחס לו, והמסקנה המפלילה בעניינינו גוברת על כל הסבר אחר, שלא הוצע לביהמ"ש.

באשר לעילת המעצר, הרי שעבירות רכוש כשלעצמן, ככל שאלה אינן מבוצעות בתחכום, באורח שיטתי, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, אינן מקימות עילות מעצר. ראו לעניין זה, בשב"פ 5431/98 רוסלן נגד מדינת ישראל פ"ד נב' (4) 268.

לעניין החזקת הפגיון, הרי שאין בעבירה זו משום עילת מעצר סטוטורית. ישנם מקרים והן תלויי נסיבות, בהן עצם החזקת הסכין יש בהם כדי להקים עילת מעצר.

בעניינינו, לא נראה שמטרת החזקת הסכין היתה לצורך פעילות עבריינית. לפיכך, לא קמה במקרה דנן, מעצם החזקת הסכין, עילת מעצר.

באת כח המבקשת הוסיפה וטענה כי נוכח עברו המכביד בתחום עבירות הרכוש, והמאסר המותנה הרובץ כנגד המשיב, קמה עילת מעצר.

אכן, עברו של המשיב אינו קל. אולם, נראה שקביעת עילת מעצר רק מהטעם של עבר פלילי מכביד, אינה מידתית בעניינינו.

לפיכך, משלא מתקיימת עילת מעצר, ישוחרר המשיב בתנאים שיבטיחו את התייצבותו להמשך הליכי משפט, אלו הם התנאים:

א. ערבות עצמית בסך 5000 ₪.

ב. הפקדה במזומן בסך 1000 ₪.

ג. התייצבות בתחנת המשטרה וחתימה בה, פעמיים בשבוע בימים ב' וה' בין השעות 08.00 – 10.00 בימים אלה.

ניתנה היום י"ז בשבט, תשס"ח (24 בינואר 2008) במעמד המשיב סניגורו, ובא כח המבקשת

איל באומגרט, שופט

ב"כ המבקשת:

אבקש עיכוב ביצוע.

ב"כ המשיב:

לעניין ההפקדה הכספית, מאחר ואין בני משפחה ומי שיש זה אביו העיוור, אבקש שההפקדה תופחת ל- 500 ₪ ולא תהווה תנאי לשיחרור, ותיוותר לו 24 שעות להגיע הביתה ולארגן כסף.

לגבי עיכוב הביצוע, צריך לבחון את התיק לגופו של עניין, ובנסיבות התיק הזה, כאשר הפסיקה היא ברורה, והעובדות ברורות, עצם העלאת בקשה לעיכוב ביצוע, לטעמי אין סיכוי של ממש בבימ"ש לערעור. יודעים איפה הוא גר, והוא ישוחרר, וחברי יוכלו לשקול את זה, אם יגישו את הבקשה יחזירו אותו למעצר. אני לא סבור שהתיק הזה, מקים כזו עילת מעצר עם מסוכנות לציבור, שמצדיקה עיכוב ביצוע.

ב"כ המבקשת:

אני מבקש עיכוב ביצוע. מדובר בתיק שיש בו מידע ולא סתם מבקשים לערער על ההחלטה, ואנו סבורים שמקומו של המשיב מאחורי סורג ובריח, ואין ספק שהיקשה על המבקשת לאתר את המשיב, ואם אנו לא מתכוונים להגיש ערר, ככל המוקדם נודיע לבא כוחו.

באשר להפחתת הסכום, אני חושב שבימ"ש הלך כברת דרך ארוכה ואבקש לא להעתר לבקשה.

החלטה

הלכה היא שעל בימ"ש לאפשר לערכאה הגבוהה יותר, לבחון את ההחלטות ועל כן ינתן עיכוב ביצוע עד ליום 25.1.08 בשעה 11.30, כאשר מצופה מנציגי המבקשת להודיע בדחיפות באם יוחלט לא להגיש ערר.

באשר לבקשת הסניגור לשינוי התנאים, הרי שלא מצאתי לנכון להעתר לבקשה זו, נוכח עברו של המשיב.

ניתנה היום י"ז בשבט, תשס"ח (24 בינואר 2008) במעמד הנוכחים.

איל באומגרט, שופט

000204/08בש 140 יהודית מנצור