ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד פימה נגד מאיר ליסינג בע"מ. :

בפני כבוד ה שופטת מריה פיקוס בוגדאנוב

התובע

דוד פימה

נגד

הנתבעים

1.מאיר ליסינג בע"מ.
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה על סך 31,920 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 26.12.16 בפנייה מכביש פנימי לכביש הראשי של רחוב חניתה בחיפה (להלן: " התאונה"). בתאונה היה מעורב רכב מסוג מרצדס מספר רישוי 9161369 שבבעלות התובע (להלן: " הרכב"), שבו נהג בזמן התאונה מר אבי אבוטבול , לבין משאית מספר רישוי 4931031 ( להלן: "המשאית") שבבעלות הנתבעת 1, בה נהג בזמן האירוע מר גצמן דובש.
הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח שביטחה את המשאית במועד התאונה.

בהתאם לכתב התביעה, בזמן התאונה המשאית עמדה בצדו הימני של הכביש הראשי בצמוד לאבן שפה אדום לבן ובחלקה אף חסמה תחנת אוטובוס שבמוקם . לטענת התובע, בזמן ש הרכב ניסה להשתלב לכביש הראשי, המשאית הורידה רמפה (משטח הרמה הידראולי) (להלן: "הרמפה" או "משטח הרמה הידראולי") מבלי שהיו עליה פנסי הבהוב אזהרה, והרמפה פגעה ברכב וגרמה לו לנזקים. לטענת התובע , לתאונה היו שני עדים שראו את מה שהתרחש.

בהתאם לכתב ההגנה, ביום התאונה עמדה המשאית ברחוב חניתה , בסמוך לסופרמרקט , במקום המסומן אדום לבן מאחר והיה זה המקום היחיד הפנוי לעמיד ת המשאית ופריקת הסחורה. לאחר שנהג המשאית החנה את המשאית בצמוד למדרכה , הוא הרים את משטח ההרמה ההידראולי, נכנס לתוך המשאית והחל להוציא את הסחורה למשטח ההרמה. הרכב, אשר הגיע מרחוב צדדי וביקש לפנות ימינה , פגע במשטח ההרמה הפתוח וגרם לתאונה.
הנתבעות הכחישו מכל וכל את טענת התובע , לפיה הרמפה הורדה בעת ש הרכב החל להשתלב לכביש הראשי . עוד נטען בכתב ההגנה כי אופן הנזקים ברכב שוללים אפשרות כי המשאית הורידה רמפה על הרכב, ובתמיכה לטענתן הגישו חוות דעת מומחה שנערכה על יד בוחן תנועה .

דיון בבית המשפט:
בבית המשפט העידו שני הנהגים, שני עדים מטעם התובע ובוחן תנועה מטעם הנתבעות .
1. עדותו של מר אבי אבוטבול - נהג רכב התובע.
מר אבוטבל העיד כי הוא היה בעצירה מלאה לפני פנייה ימינה, הסתכל שמאלה וראה שנהג המונית , שנסע על הכביש הראשי, מאפשר לו להשתלב בכביש , שאז הרגיש מכה ברכב. מר אבוטבול הסביר כי בכתב התביעה נרשם שהתאונה הייתה תוך כדי השתלבות, כי כוונתו הייתה שרצה לפנות ימינה ונעמד. כשהוצגו לנהג תמונות הנזק, הוא לא ידע להסביר, איך ה נזקים מתיישבים עם גרסתו לפיה היה בעמידה. לשאלה חוזרת של נציגת הנתבע ות, איך נגרם הנזק האופקי לאורך כל הצד הימני של הרכב, אם הרכב היה בעצירה, השיב העד כי אחרי הפגיעה "נתן גז".
"ש. אם אתה בעצירה איך הנזק אופקי לאורך כל הרכב.
ת. מציג על גבי כלי רכב צעצוע, המשאית חסמה חלק מהנתיב, אני עומד כדי לפנות ימינה והקצה של הרמפה ירד לי על הצד הימין ואז נתתי טיפה גז והקצה של הרמפה פגע בי. צד השמאלי של הרמפה פגע בצד ימין שלי ואני נתתי קצת גז ואז הנזק המשיך מהרמפה.
ש. לשאלת בית המשפט איפה התחיל הנזק.
ת. בחלק הקדמי, ליד המראה הקדמית." (פרוטוקול עמ' 2 ש' 31-36).

מר אבוטבול טען כי המשאית עמדה ממש על קו העצירה הלבן שלפני הפנייה ימינה וכי הרכב קיבל מכה מהקצה של הרמפה. עוד טען מר אבוטבול כי מיקום המשאית בחוות הדעת אינו נכון ואף סימן את מיקומה על גבי תמונה ממפות גוגל (מב/1), כשהוא מסמן שהמשאית נמצאת , למעשה , על קו העצירה בכיוון נסיעתו. לשאלת נציגת הנתבעות , מה הפריע למר אבוטבול לראות את הרמפה, גם אם לא היו עלי ה פנסי אזהרה , הוא השיב ששום דבר לא הפריע, אבל הרמפה לא הייתה פתוחה (פרוטוקול עמ' 3 ש' 8-15).

2. עדותו של מר יצחק תורג'מן – נהג משאית שנסע בנתיב הנגדי ברחוב חניתה.
אציין כי במקום, בו התרחשה התאונה ב רחוב חניתה, ישנו אי -תנועה בנוי שמפריד בין שני כיווני הנסיעה. מר תורג'מן העיד כי הוא נסע בנסיעה איטית בפקק תנועה וראה את המשאית חונה בסיבוב שבין הכביש הראשי לכביש הפנימי של רחוב חניתה. מר תורג'מן סימן באיקס את מיקום המשאית על גבי תמונת הרחוב (מב/1). מר תורג'מן העיד כי ראה את נהג המשאית מתעסק במשהו מאחורי המשאית בפינה הימנית האחורית של המשאית (פרוטוקול עמ' 4 ש' 17-20) ואז ראה פתאום את רכב התובע יוצא. העד טען כי הוא לא ראה כי רמפה של המשאית פתוחה, המשיךבנסיעה ואז שמע חריקה של רכב.
לשאלת בית המשפט השיב מר תורג'מן שנהג המשאית התחיל להוריד את הרמפה ואז הרכב עבר , וכי הוא לא שם לב , האם בזמן שה רכב עבר, הרמפה הייתה כבר מורדת או לא (פרוטוקול עמ' 4 ש' 2-9).
לשאלת נציגת הנתבעות אמר מר תורג'מן כי הוא חושב שהרמפה של המשאית הייתה באמצע הורדה, ושנהג המשאית התחיל להורידה לאט לאט , ואז הוא שמע את החריקה. בסופו של דבר הודה מר תורג'מן כי לא ראה את התאונה וכי הוא לא יכול לומר, אם המשאית הורידה את הרמפה על רכב התובע , או שהתובע נכנס ברמפה פתוחה.
"ש. אתה אומר שזה הדופן האחורי של המשאית ואתה ראית אותה באמצע, אז למה אתה אומר שלא ראית את הרמפה.
ת. אני כן ראיתי אותה, זה דלת הזו שהוא הוריד אותה.
ש. הוא הוריד אותה ממצב כזה על המרצדס.
ת. בדיוק המרצדס יצאה והוא התחיל להוריד אני לא יודע אם הוא הוריד על המרצדס או שהמרצדס נכנסה בו.
ש. זו רמפה הידראולית, היא יורדת לאט. ראית אותה יורדת.
ת. ראית אותה יורדת מהגובה והמשכתי לנסועה ואז שמעתי חריקה.
ש. אז לא ראית את התאונה.
ת. באותה שניה לא ראיתי. איך ששמעתי ירדתי ונתתי לו את הטלפון שלי שהמשאית לא חונה נכון וחונה באדום לבן. כשעמדתי בפקק והסתכלתי והוא התחיל טיפה להוריד והמרצדס יצאה ושמעתי את החריקה ועמדתי בצד ונתתי לו את הטלפון שלי. " (פרוטוקול עמ' 4 מש' 33 ועד עמ' 5 ש ' 8).

3. עדותו של מר שלומה מרציאנו - נהג המונית.
מר מרציאנו נהג במונית, שנסעה בנתיב , אליו ביקש להשתל ה הרכב, והוא עצר על מנת לאפשר לו להשתלב בנתיב. מר מרציאנו העיד כי ברגע שהרכב "לקח סיבוב הרגשתי שירדה עליו רמפה וגילח אותו. אני ראיתי רמפה יורדת מלמעלה למטה " (פרוטוקול עמ' 1 ש' 19-21). העד סימן על גבי תמונה שוצאה מ"גוגל מאפ" (במ/2) את מיקום חניית המשאית, ולגרסתו, היא חנתה לפני קו העצירה בצד ימין של כביש הראשי. מר מרציאנו העיד כי הוא לא ראה את נהג המשאית עת שעצר כדי לאפשר לרכב להשתלב בנתיב, אלא רק לאחר התאונה, בצד ימין של המשאית (פרוטוקול עמ' 5 ש' 25-26). עוד העיד מר מרציאנו כי על הרפמה של המשאית לא היו פנסי אזהרה וכי לפני התאונה ראה כי דופן המשאית פתוחה (פרוטוקול עמ' 6 ש' 5-6). בה משך העיד מר מרציאנו את דברים הבאים:
"ת. לא יודע אם בחוץ או בפנים. אבל הדופן היה פתוח. הרמפה הרגשתי שמשהו ירד למטה.
ש. לפני התאונה איפה הייתה הרמפה.
ת. הרמפה הייתה פתוחה לפני התאונה, אבל ברגע שהוא לקח את הסיבוב הוא הפיל את זה עליו. כשנתתי לו לעבור הוא הוריד את זה עליו עם הקצה שלו.
ש. לשאלת בית המשפט איך הייתה הרמפה.
ת. אני אומר שהיא הייתה פתוחה אבל הוא הוריד אותה עוד, זה המחשבה שלי. בעיניים שלי אני ראיתי שהיא טיפה זזה הרמפה למטה ואז הייתה המכה.
ש. יתכן שאת התנועה של הרמפה זה היה כשמרצדס פגעה ברמפה.
ת. המשאית מול עיניים שלי והרמפה בתהליך לירידה.
ש. התאונה הייתה במהלך שהמרצדס לקח את הסיבוב.
ת. התאונה הייתה כשהמרצדס היה בתנועה בזמן התאונה ובטח הוא הוריד טיפה למטה, אין משהו אחר, ראיתי שהוא ירד טיפה וגם הנהג אמר של המשאית הנתבעת והמרצדס אמרו שהוא בא להוריד כדי לשים סחורה. שני הנהגים התווכחו ביניהם, ברגע שהוא לקח את הסיבוב.
ש. אם אני אומרת לך שהרמפה לא זזה מילימטר.
ת. אז לא הייתה נגרמת התאונה.
ש. אני מראה לך את התמונות של נזק לתובע, ההתחלה היא במראה.
ת. הרמפה יורדת והנהג לוקח סיבוב הוא שפשף את כל האורך שלו." (פרוטוקול עמ' 6 ש' 8-25)

4. עדותו של מר גצמן דובש – נהג המשאית של הנתבעות.
מר גצמן העיד כי הוא עצר את המשאית ליד אבן שפה אדום-לבן, מאחר ולא היה לו מקום אחר לעצור, כאש ר המשאית אינה בולטת בסיבוב . לאחר מכן הוא פתח את הרמפה עד גובה מסוים והתחיל להוציא משטחים מהמשאית ואז שמע את הרעש , כשהוא נמצא בתוך אר גז המשאית, וזאת כי רכב התובע "נכנס בתוך הרמפה" (פרוטוקול עמ' 7 ש' 11-14). בנוגע לאורות אזהרה שצריכים להיות מותקנים על הרמפה העיד מר גצמן כי היה חסר פנס אחד (פרוטוקול עמ' 8 ש' 11-12).

התובע צירף מספר תמונות לכתב התביעה שצולמו על ידו לאחר שהגיע לזירה (כמה דקות לאחר האירוע), כדלהלן: 2 תמונות , בהן נראית המשאית חונה בצד הכביש הראשי . בתמונה הראשונה ניתן לראות כי המשאית חונה ליד אבן שפה אדום לבן, אך לא רואים בה את הרמפה; בתמונה השניה ניתן לראות את החלק הימני של הרמפה, כאשר הרמפה פתוחה לגובה ארגז המשאית, ובפינה הימנית אין פנס אזהרה. עוד ניתן לראות בתמונה זו כי המשאית, כשהיא עם רמפה פתוחה, מגיעה עם הקצה של הרמפה לפתח ניקוז שעל הכביש בצמוד לתחילת פס עצירה לבן .
בתמונה נוספת שצורפה לכתב התביעה מתועדים שני כלי הרכב לאחר התאונה (בנקודה סופית של האימפקט בין הרמפה לרכב). אציין כי בתמונה זו נראה כי גם בצדה השמאלי של הרמפה אין פנס אזהרה.
הנתבעות הגישו במהלך הדיון הודעה של נהג המשאית לנתבעת 1 לגבי התאונה (נ/4), לה צורפו 3 תמונות בשחור לבן, שצולמו על ידי נהג המשאית לאחר האירוע.
בשלושת התמנות המתעדות את מצב כלי הרכב לאחר התאונה מזוויות שונות ניתן לראות כי בצד השמאלי של הרמפה (הצד הפוגע) אין פנ ס אזהרה.

5. עדות של מר רפי וולמרק - בוחן התנועה (להלן: "הבוחן") .
הבוחן הגיש חוות דעת, שעל פי מסקנותיה , התאונה התרחשה עת שהרמפה הייתה במצב סטאטי, ו הרכב פגע בה במהלך פניה ימינה. בהתאם לחוות הדעת, הבוחן הגיע למסקנה זו נוכח הנזקים שנגרמו לרכב ואשר תועדו בחוות דעת של שמאי מטעם התובע:
"ה. מעיון הצילומים ניתן לראות כי הנזק מתחיל ממראה על דלת קדמית ימנית ולאחור, כאשר נגרם נזק אופקי לדופן הרכב, גובה הנזק נראה בצורה אופקית לכל אורך הדופן הימנית וללא שינו בגבהים היכול להעיד על תנועה של הדלת ההידראולית. ו. תיעוד הנזק מצביע כי ברגע האימפקט הדלת ההידראולית לא הייתה בתנועה אנכית ולכן אני קובע כי רכב התובע פגע בדלת ההידראולית בהי ותה במצב סטאטי. ז. במידה והדלת ההידראולית הייתה בתנועה אנכית כלפי מטה, הרי הנזק ברכב התובע היה מתחיל בגובה המראה (ראה תמונה 1) ומסתיים בגובה הנמוך מגובה חלון דלת אחורית (ראה תמונה 4)." (עמ' 13 לחוות הדעת).
בנוסף התייחס הבוחן בחוות דעתו לאישור שהוצג לו לגבי התקנת פנסי אזהרה על גבי הרמפה עוד בשנת 2015. לאורך חוות הדעת הבוחן יצא מנקודת הנחה, לפיה שני פנסי אזהרה היו מותקנים על הרמפה ועבדו באופן תקין.
"י"א. מבדיקת שדה ראיה מכיוון הגעת רכב התובע, מצאתי כי ממרחק של כ- 50 מ', ניתן להבחין בכל רוחב הצומת אליה התכוון הנהג להשתלב, כמו כן ניתן להבחין ברכב הנתבע עומד במקביל למדרכה וכן בדלת ההידראולית עליה הפנסים המהבהבים. י"ב. לציין כי הרחוב ממנו הגיע רכב התובע, הינו בעל 2 נתיבי נסיעה וברוחב של 7.5 מ' ולכן לא מדובר ברח' צר. י"ג. לאור מיקום הנזק וצורתו ברכב התובע, אני בדעה כי נהג רכב התובע לא נתן דעתו לקיומו של רכב הנתבע, לא הביט לפנים, אלא הביטו לשמאל לכיוון ממנו מגיעה התנועה ולכן לא שם לב לדלת הפתוחה, זאת למרות שיכול היה להבחין בדלת ללא כל הפרעה או מגבלה" (עמ' 13 לחוות הדעת).

התובע הציג לבוחן תמונה הממחישה את עמידת ה של המשאית , כפי שהיא צולמה לאחר התאונה, ה בוחן עיין בתמונה והסביר כי רואים את המשאית עומדת לפני הפניה, כאשר קצה הר מפה הוא מעל פתח הביוב הנמצא על כביש חניתה, ומכאן כי המשאית כלל לא עמדה על העיקול. (פרוטוקול עמ' 8 ש' 24-31 ותמונה של פתח הביוב ת/3).
באשר לפנסי אזהרה טען הבוחן כי יש סוגים שונים של פנסי אזהרה , וייתכן כי היו פנסי אזהרה שטוח ים.
עוד נשאל המומחה, איך ייתכן כי נהג הרכב לא עצר מיד, אם פגע ברמפה . הבוחן הסביר כי לא ניתן בגלל משך זמן התגובה לעצור באופן מי ידי: " התובע טוען שנהג נורמלי עוצר, לנהג רכב יש זמן תגובה, 3/4 שנייה, יש מערכת בלימה, זה 0.3 שנייה, סה"כ 1.05 שנייה. בזמן הזה הרכב מתקדם כי אין לי אישור בלימה אלא רק שהנהג מגיב. גם אם נסעתי 10 קמ"ש עד שהוא עוצר הרכב עובד 10 מטר. גם אם הוא היה נהג מרוצים, עד שהרכב יבין שאני עוצר הרכב יעבור 3 מטר וזה בדיוק הפס. " (פרוטוקול עמ' 9 ש' 5-8)

לשאלת התובע, האם אפשרי מצב, בו הרכב היה בעמידה, והרמפה הורדה עליו , השיב הבוחן כי אין הדבר מתיישב עם תמונות הנזק : "אם הוא בעמידה אז אין נזק. הנזק ברכב שלך זה חיתוך, הוא לא בא מלמעלה למטה כמו שהיה צריך להיות אם הרמפה הייתה יורדת, אבל הנזק מתחיל ממראה קדמית ימנית לאחור עד לאחור קורה של הכנף הימני האחורי באותו גובה, פס ישר שמצביע שהרמפה עמדה. אם הנהג היה מסתכל קדימה היה רואה את הרמפה. הוא הסתכל שמאלה ורצה להשתלב והתקדם. " (פרוטוקול עמ' 9 ש' 12-16).

דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את שני הנהגים, עדים לתאונה ואת בוחן התאונה, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

מטעם התובע העידו שלושה עדים: נהג הרכב, נהג משאית שנסעה בנתיב הנגדי ונהג המונית שעצר כדי לאפשר לרכב להשתלב בכביש הראשי. שלושת העדים תיארו תאונה באופן שונה במספר נקודות מהותיות להכרעה בתיק זה.
השאלה הראשונה, שיש להכריע בה , היא האם רכב התובע היה בעצירה או בנסיעה בזמן התאונה.
הן נהג המונית והן נהג המשאית, שנסעה ממול , העידו כי בזמן התאונה רכב התובע היה בתנועה . עדויות אלו אף מתיישבות עם הנזקים לאורך כל דופן ימין של הרכב המצביעים על כך שהרכב היה בתנועה בזמן התאונה.
לעומת העדים הנ"ל מר אבוטבול, נהג הרכב, העיד כי היה בעצירה מוחלטת בזמן התאונה, ורק לאחר שהוצגו לו שאלות חוזרות באשר לסתירה בין גרסה זו לנזקים שנגרמו לרכב, אמר ש לאחר שהרכב קיבל מכה הוא החל בנסיעה.
גרסה זו של מר אבוטבול אינה הגיונית, כי הרי אם היה בעצירה, והרכב קיבל מכה מהרמפה , לא הייתה לו כל סיבה ל התחיל בנסיעה ולגרום לנזק חמור ומשמעותי יותר לר כב לאורך כל הדופן , במקום פגיעה נקודתית במראה קדמית (ששם הייתה נקודת האימפקט הראשונה בין הרמפה לרכב) .
זאת ועוד, בכתב התביעה נכתב כי התאונה התרחשה במהלך השתלבות רכב התובע בכביש, דהיינו במהלך תנועה , ומר אבוטבול לא הצליח להסביר את הסתירה באופן מניח את הדעת.

מכאן אני דוחה את גרסתו של מר אבוטבול בנקודה זו וקובעת כי בזמן התאונה הרכב היה בתנועה.

השאלה השנייה שדורשת הכרעה היא מיקום עמידת המשאית בזמן התאונה.
נהג הרכב טען, וכך גם העדים מטעמו , כי ה משאית חנתה בצמוד לקו עצירה לבן שבכיוון נסיעת הרכב (ראה תמונות שצורפו לכתב התביעה). בהקשר זה הוצגו לי מספר תמונות שצולמו לאחר התאונה, ותמונות של הצומת כפי שהוא היום (נ/3 ו- נ/1). בנוסף במהלך הדיון הוצאו שתי תמונות הצומת ממפות "גוגל מאפ" שצולמו בשנת 2015 (מב/1 ו - מב/2 ), על גביה ן סימנו העדים .
אין מחלוקת בהתאם לתמונה שצורפה לכתב התביעה על ידי התובע כי המשאית חנתה לי ד שפת המדרכה המסומנת באדום לבן על הכביש הראשי של רח' חניתה, כאשר קצה ימני של הרמפה מעל פתח הביוב, שאף הוא הנמצא ברחוב ראשי של חניתה (באשר למיקום פתח הביוב ראה נ/3).
אחרי שעיינתי בכלל התמונות נוכחתי לדעת כי קו עצירה לבן בכיוון נסיעת רכב התובע היה מסומן באופן שונה בזמן התאונה על גבי הכביש מאשר הוא מסומן כעת (ראה שוני בין מב/1 , התמונה שצורפה לכתב התביעה, לבין נ/1 ונ/3) . כפי שניתן לראות מב/1 (תמונה מ"גוגל מאפ" שצולמה ב- 2015), ומתמונה שצורפה על ידי התובע לכתב התביעה, קו עצירה לבן בזמן התאונה היה מסומן ב מקביל לקצה הכביש הראשי, כשהוא מתחיל בפתח הביוב.
לעומת זאת, היום (נ/1 ו- נ/3) הקו הלבן עובר במרחק של מספר מטרים מהכביש הראשי אל תוך הכביש הפנימי ובמרחק מפתח הביוב.
מכאן שצודק התובע כי המשאית הייתה בצמוד לקו העצירה הלבן בעת התאונה. יחד עם זאת , מעיון בתמונות הרחוב ברור , שאם רק קצה ימני של הרמפה היה מעל פתח הביוב, הרי המשאית לא חנתה על "הסיבוב" של הפניה , אלא ברחוב הראשי בצמוד לצומת.

מכאן אני קובעת כי המשאית חנתה בצמוד לאבן שפה המסומן באדום לבן, בצמוד לצומת, כאשר קצה הימני של הרמפה נמצא מעל פתח הביוב, ממנו בזמן התאונה החל קן עצירה לבן לכיוון נסיעתו של הרכב.

השאלה השלישית שנדרשת להכרעה היא, האם רכב התובע פגע ברמפה הפתוחה , או שנהג המשאית הוריד את הרמפה ופגע ברכב התובע.

העדים שהעידו מטעם התובע בנקודה זו סותרים זה את זה. נהג משאית שנסע ממול העיד כי ראה את הרמפה במצב חצי פתוח. לעומת זאת , נהג המונית , ששדה הראייה שלו היה לכיוון המשאית , העיד כי הרמפה הייתה פתוח , אך בדיוק לפני התאונה היא זזה במקצת כלפי מטה . נהג הרכב, מר אבוטבל, העיד כי כלל לא ראה את הרמפה , עד ל תאונה, אך אישר כי ראה את דופן האחורי של המשאית פתוחה (פרוטוקול עמ' 3).

מחוות דעת של הבוחן עולה כי כל הפגיעות ברכב התובע נמצאות בקו אופקי ללא הבדלי גובה - דבר המלמד כי לא הייתה תזוזה של הרמפה. עוד ציין הבוחן כי מהתמונות ניתן להתרשם כי כיוון הנזק הוא מלפנים אחורה ולא מלמעלה למטה, דבר שמלמד כי הרמפה הייתה סטאטית בעת התאונה.

נהג המשאית טען כי פתח את הרמפה כדי לפרוק סחורה עוד לפני התאונה, ובזמן התאונה היה בתוך ארגז המשאית, כאשר שלט הרמפה נעול. עדות זו, למעשה , מתיישבת עם גרסת נהג המונית שראה את הרמפה פתוחה עוד לפני קרות התאונה , כאשר התזוזה "הקטנה" המתוארת ע"י נהג המונית לא בהכרח נבעה מ הורדת הרמפה, אלא סביר להניח כי התזוזה שתוארה על ידו הייתה תזוזה שנבעה מהמכה בין שני כלי הרכב.
זאת ועוד, כפי שניתן לראות בתמונה שצורפה לכתב התביעה, רק הקצה הימני של הרמפה היה בסמוך לקו העצירה הלבן, והקצה השמאלי של הרמפה, שעימו אירעה התאונה, היה במרחק מקו העצירה, מאחר ורמפה וקו העצירה הלבן יוצרים זווית של כמעט 90 מעלות, והקצה השמאלי של הרמפה נמצא במרחק משמעותי מקו העצירה. לכן גרסת התובע , לפיה עת שעמד על קו העצירה, הרמפה ירדה על הרכב ופגעה בצדו הימני, אינה אפשרית , בהינתן כי הפגיעה היא עם הקצה השמאלי של הרמפה.

מכאן אני קובעת כי הרמפה בעת התאונה הייתה פתוחה, ונהג רכב התובע פגע בה במהלך הפנייה ימינה.

השאלה הנוספת שדרושה להכרעה היא, האם יכול היה נהג רכב התובע לראות את הרמפה הפתוחה בעת הפנייה ימינה .

נהג המשאית הודה כי לפחות פנס אזהרה אחד היה חסר ברמפה. מהתמונות שהוגשו נראה כי בשני צדדי הרמפה אין פנסי אזהרה. הבוחן התייחס בחוות דעתו ליכולתו של נהג הרכב לראות את הרמפה בהסתמך על הנחה כי הפנסים ברמפה היו תקינים. אך מהתמונות ניתן להיווכח כי אין המצב כך, ועל הרמפה לא היו פנסי אזהרה , ועל כן , לא אוכל להסתמך על חוות דעת הבוחן בהקשר זה .

לא בכדי קבע המחוקק את ה חובה להתקין פנסי אזהרה על הרמפה, וזאת כדי לאפשר למשתמשי הדרך לראות את הרמפה ממרחק.
העובדה כי הפנסים לא היו על גבי הרמפה הקשתה על נהג הרכב לראות אותה, כשהיא נמצאת במקביל לכביש ובגובה ארגז המשאית.
כפי שעולה מחוות דעת הבוחן, שדה הראייה של נהג הרכב היה פתוח למרחק של כ- 50 מטר, והוא ראה ללא הפרעה את מלוא הצומת. עוד יש לציי ן כי התאונה התרחשה ב שעה 09:30 בבוקר באור יום, ולא היו חפצים שהסתירו את הרמפה בעת ש הרכב היה בעצירה בקו העצירה. על כן, גם אם העדר פנסי אזהרה הקשהג הרכב לראות את הרמפה, הוא עדיין היה צריך לשים לב אליה עת שעצר בקן העצירה.
סבורה אני כי נהג רכב התובע שהסתכל שמאלה, כדי לוודא שרכ בים הבאים מכיוון שמאל מאפשרים לו להשתלב לנתיב, לא נתן תשומת לב מספקת למתרחש בצדו הימין של הכביש, החל בנסיעה מ קו העצירה ופגע ברמפה, שהייתה אותה עת פתוחה.
רמז להתרחשות זו ניתן אף ללמו ד מעדות נהג הרכב בבית המשפט עת שתיאר את התאונה באופן הבא: "כשאני רציתי לקחת ימינה והסתכלתי שמאלה על נהג המונית שנתן לי זכות קדימה אז הרגשתי בום" (פרוטוקול עמ' 2 שורות 12-13).

מכאן אני קובעת כי התאונה התרחשה כאשר נ הג הרכב החל בפנייה ימינה מבלי להביט ימינה פעם נוספת לאחר שוודא , שהמונית מצדו השמאלי עוצרת ומאפשרת לו השתלבות בנתיב.

שני הצדדים במקרה זה התרשלו וגרמו לתאונה. מחד, נהג רכב התובע לא נתן תשומת לב מספקת לנעשה בכביש ולהפרעות הנמצאות בכביש מצדו הימני , פנה ימינה, תוך שהוא מביט שמאלה , ופגע ברמפה של המשאית. מאידך, המשאית חנתה בצמוד לצומת, כשהיא חוסמת חלק מנתיב נסיעה , אליו פנה הרכב, כשהרמפה פתוחה, מבלי שהיו עליה פנסי אזהרה , דבר המקשה לראות אותה במצב פתוח ומקביל לכביש.

מכאן אני קובעת כי קיימת רשלנות תורמת של שני הצדדים לתאונה בשיעור זהה של 50%.

הנזק:
התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת שמאי, לפיה הנזק הישיר שנגרם לרכב עומד על סך 27,120.60 ₪ , וירידת ערך שנגרמה לרכב הינה בסך 4,800 ₪, ובכך הוכיח את שיעור הנזק שנגרם לרכב, ועל הנתבעות לשאת במחצית נזק זה בהתאם לחלוקת אחריות לתאונה בין הצדדים.
על אף שהתובע צירף חשבון שכ"ט שמאי לכתב תביעתו, הוא לא תבע השבת הסכום במסגרת כתב התביעה ולא צירף קבלה כי שכ"ט שולם.

סוף דבר:
הנתבעות,יחד ולחוד, תשלמנה לתובע סך 15,960 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין,אם לא, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעות, יחד ולחוד, תשלמנה לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום .

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ח, 09 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דוד פימה
נתבע: מאיר ליסינג בע"מ.
שופט :
עורכי דין: