ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד קאלש נגד נגריית פרלמן :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערער: דוד קאלש

נגד

המשיבה: נגריית פרלמן

ערעור פסלות שופט על החלטתו של סגן הנשיא
בבית משפט השלום ברחובות, כבוד השופט הרטל,
מיום 5.3.98, בהמרצה 3400/97, ת.א. 3317/92

בשם המערער: עו"ד עודד קריב

בשם המשיבה: עו"ד יוסף מ' קפלן

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

ערעור על החלטת בית המשפט ברחובות (סגן הנשיא, השופט צ' הרטל), שדחה ביום 5.3.98 את בקשת המערער, כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהמ' 3400/97, במסגרת ת.א. (כ"ס) 3317/92.

1. מקורו של ההליך בתביעה שהגישה המשיבה בשנת 1992 (ת.א.(כ"ס) 3317/92) נגד שלושה נתבעים ובהם "קאלש דוד, מרח' וייצמן 40, כפר סבא 44247". אין חולק, כי קיימים (לפחות) שני אנשים הנושאים שם זה: המערער ובן דודו. אין חולק גם, כי בתקופה מסויימת ניהלו שניהם את עסקיהם בכתובת זו כתב התביעה הומצא לכתובת האמורה לדוד קאלש, אולם הלה סרב לקבלו. דוד קאלש לא התייצב גם לדיון בעניינו ולפיכך נתן בית משפט השלום בכפר סבא (השופט צ' הרטל) פסק דין נגדו בהיעדר הגנה, ולאחר שקבע, כי כתב התביעה הומצא כדין. המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין. בוצע עיקול בכתובת שצויינה לעיל, ואז פנתה המשיבה לבית המשפט בבקשה (המ' 3400/97) לתיקון פרט בזיהויו של דוד קאלש, כך שיצויין, כי מספר הזהות שלו הוא מספר הזהות של המערער. הליך זה התקיים בפני השופט הרטל, המכהן עתה כסגן נשיא בית משפט השלום ברחובות. במסגרת הליך זה ארעו ההתרחשויות המהוות עילה לבקשת הפסלות ולערעור שבפני.

2. ביום 5.3.98, לאחר שהמשיבה והמערער הגישו תצהירים מטעמם במסגרת הבקשה, התקיים הדיון. תוכנו של הדיון שנוי במחלוקת בין הצדדים. לטענת המערער החליט בית המשפט סמוך לאחר תחילת הדיון, ובטרם נחקרו המצהירים על תצהיריהם, להיעתר לבקשה והורה על הוספת מספר הזהות המבוקש. המערער ביקש למחות על דברים אלה ואז הודיע לו בית המשפט, לטענתו:

"יש לי עמדה ברורה מאד בענין הבקשה ובעניין זהותו של הנתבע".

למשמע הדברים, ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בבקשה. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה ולבקשת המערער הכתיב לפרוטוקול:

"יש לי עמדה בקשר לזיהוי הנתבע ובקשר לבקשה שהובאה בפני."

לאחר הדברים הללו התקיים דיון לגוף הבקשה, ובסיומו ניתנה החלטה הנענית לבקשת המשיבה. לטענת המערער, גם במהלך ניהול הדיון המשיך בית המשפט לגלות יחס עויין כלפיו וקיבל החלטות דיוניות הפוגעות בו. חלק ניכר מן ההתרחשויות המתוארות לעיל (לרבות עצם דחיית בקשת הפסילה) לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון. לפיכך הגיש המערער בקשה לתיקון הפרוטוקול. בקשה זו צורפה לערעור שבפני. לאחר הגשת הערעור הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה לתיקון הפרוטוקול. גירסתה להשתלשלות הדברים היא שונה: לגרסתה, לא ניתנה כל החלטה לגוף ההליך בטרם הסתיים ההליך. לאחר קבלת תגובה זו החליט בית המשפט בבקשה לתיקון הפרוטוקול כך:

"תקוני הפרוטוקול ייעשו בתאום בין ב"כ 2 הצדדים ולפי התגובה המצורפת (תגובת המשיבה - א'ב')".

נוכח התרחשויות אלו נתתי (ביום 3.6.98) החלטה לפיה:

"בנסיבות אלו אבקש את התייחסותו של כבוד סגן הנשיא הרטל לטענות המערער בערעורו ובסעיף 3 לתצהיר התומך בבקשה לתיקון הפרוטוקול. כמו-כן אני מורה למערער להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים ממועד המצאתה של החלטה זו אם אכן תוקן הפרוטוקול בהתאם להחלטת בית משפט השלום, ואם אכן תוקן - לצרף את הפרוטוקול המתוקן."

ביום 14.6.98 התקבלה תגובתו של סגן הנשיא הרטל. בתגובה נאמר בין היתר:

"למיטב זכרוני נוסח החלטתי בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 5.3.98, היה:

'יש לי עמדה בקשר לזיהוי הנתבע. כמו כן אינני נעתר לבקשת הפסילה והנני דוחה אותה'.

אשר על כן יש לתקן את החלטתי מאותו היום ע"י הוספת המשפט האחרון עפ"יו נדחית בקשת הפסילה שלי."

ביום 21.7.98, לאחר מתן הודעות חלקיות קודמות, הודיע המערער, כי נוכח החלטת סגן הנשיא הרטל, שצוטטה לעיל, הודיעה לו המשיבה, כי אינה מוצאת טעם להוסיף ולהידבר באשר לתיקון הפרוטוקול. עוד הודיע המערער, כי פנה בינתיים בבקשה לבית משפט השלום בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בשעתו בהיעדר הגנה וכי הגיש גם בקשת רשות ערעור על ההחלטה שנתן סגן הנשיא הרטל לאחר דחיית בקשת הפסלות. המערער מוסיף ומציין, כי הליכים אלה מעוכבים עד להכרעה בערעור שבפני.

3. בערעורו חוזר המערער על הגירסה העובדתית שהובאה לעיל (גירסה אשר, כאמור לעיל, אינה מוצאת ביטוייה גם בפרוטוקול המתוקן ואשר אינה מקובלת על המשיבה), ולפיה נתן בית המשפט את החלטתו בבקשה שבפניו בלא ששמע את טיעוני הצדדים ולמשמע מחאת המערער הצהיר, כי יש לו עמדה "ברורה מאד" באשר לבקשה. לטענת המערער גילה בכך בית המשפט כי דעתו נעולה וכי אין כל סיכוי שתשתנה. ומשכך היו פני הדברים, שומה היה על בית המשפט לפסול עצמו - בהתאם להלכה שנקבעה בבג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה לאחרועי הטבח בחברון, פ"ד מח (3) 573, 605. המערער מוסיף וטוען, כי בית המשפט אף גילה את עמדתו העויינת בעבר, בעת שדן בעניינו של נתבע נוסף באותו הליך.
לטענת המערער, החלטת השופט היא ברורה, חד משמעית ובלתי מסוייגת: אין היא מנוסחת כמסקנה לכאורית אלא כהחלטה סופית. המערער מוסיף וטוען, כי משהחליט בית המשפט על הוספת מספר הזהות שלו לפסק הדין הגיש בקשה לביטול פסק הדין, שניתן בהיעדרו - ואף בקשה זו עתידה להידון בפני סגן הנשיא הרטל. מטעם זה מבקש המערער, כי בית משפט זה יורה לסגן הנשיא הרטל לפסול עצמו מהמשך הדיון.

4. המשיבה חולקת, כאמור, על טיעוניו העובדתיים של המערער. לטענתה, כל שאמר בית המשפט בפתח הדיון הוא, כי יש לו עמדה בענין זיהויו של המערער (אך לא בעניין הבקשה שבפניו). עמדה זו אינה מעלה ואינה מורידה באשר להכרעה בגוף הבקשה שעמדה בפני בית המשפט, ואשר הוכרעה לאחר דיון. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי אין ממש בטענות המערער כאילו גילה בית המשפט עוינות כלפיו. לגירסת המשיבה קיבל בית המשפט החלטות ענייניות, שאינן מצביעות על נטיה לצד זה או אחר. לפיכך, טוענת המשיבה, לא הצביע המערער על כל חשש ממשי אובייקטיבי לקיום משוא פנים.

5. בית המשפט עצמו, שתגובתו נתבקשה על ידי, כותב, בין היתר, דברים אלה:

"...למיטב זכרוני ולאור תגובת המשיבה, סירובי להעתר לבקשת הפסילה נבע ממספר נימוקים:

א. לא היתה עילת פסלות במקרה זה, אכן היתה לי עמדה בקשר לזיהויו של המערער בטרם החלטתי בבקשה לגופה, אך אותה לא הבעתי מפורשות בפני המערער באותו השלב. בוודאי שלא היתה לי דעה קדומה הנוגעת למערער עצמו ולמיטב זכרוני חילופי דברים כלשהם, אם היו כאלה, נגעו ללשונו ולאופן התנהגות של ב"כ ולא למערער עצמו.

ב. טענותיו של המערער מקומן להתברר במהלך בקשות רשות ערעור בביהמ"ש המחוזי, בקשה שכזאת, אמנם הוגשה ע"י ב"כ המערער ולמיטב ידיעתי תשמע בתחילת שבוע זה.

ג. סברתי ועדיין סובר אני, כי האשם הבלעדי לפסק דין בהעדר הגנה שניתן נגד המערער בעת כהונתי כשופט שלום בכפר סבא, הינו הוא עצמו, מטעמים שפורטו על ידי בהחלטתי שניתנה לאחר שמיעת ב"כ 2 הצדדים וכן סכומים בע"פ של שניהם בסוגייה זו."

6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. הבסיס העובדתי להחלטתי הוא זה העולה מן הפרוטוקול המתוקן של הדיון. על פי פרוטוקול זה (ובניגוד לטענת המערער), בית המשפט לא קיבל החלטה לגוף ההליך שבפניו בטרם שמע את טיעוני הצדדים. בית המשפט גם לא קבע, כי יש לו "עמדה ברורה מאד" בהליך שבפניו. כל שנרשם מפי בית המשפט הוא, כי יש לבית המשפט עמדה באשר לזיהוי הנתבע. בכך אין רבותא: בית המשפט הוא שדן בשעתו בהליך ונתן פסק דין. הבקשה נשוא הליך הפסלות נדונה לאחר מתן פסק דין זה. אין להניח איפוא שבית המשפט בא אל ההליך בלא כל היכרות או דעה קודמת. אולם:

"פסילת שופט בשל דעה קודמת מוצדקת רק כאשר אותה דעה קודמת הופכת לדעה קדומה, כלומר כאשר קיים חשש ממשי - ולענייננו מוכן אני להניח גם מבחן קל יותר מבחינת העותר - כי בשל אותן דעות קדומות תהא דעתו של השופט "נעולה" באופן שאין כל "טעם" בניהול המשפט לפניו, שכן המשפט הוא "אבוד מראש"". (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה, פ"ד מח (3) 573, 606).

לא מצאתי בחומר שבפני אישוש לטענת המערער כאילו חרגה עמדתו של בית המשפט מכלל "דעה קודמת" לכלל "דעה קדומה". לא מצאתי גם בסיס לקיום חשש ממשי אובייקטיבי לקיומו של משוא פנים בעניינו של המערער (וראו, לעניין זה: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 247. אם וככל שדעת המערער לא נחה מהחלטות דיוניות שהתקבלו בעניינו , הרי שרשאי היה (ואכן כך עשה) לערער על החלטות אלו לגופן. אולם בהיעדר ראיה לכך שהחלטות אלו ניתנו מטעמים בלתי עניינים הנובעים מדעה שגיבש בית המשפט בעניינו אין החלטות אלו יוצרות עילת פסלות.

7. בשולי הדברים אעיר, כי משנסתיים ההליך נשוא בקשת הפסלות בטרם הוגש ערעור הפסלות (ובלא שהמערער ביקש את הפסקת הדיון עד לשמיעת ערעורו - בהתאם להוראות תקנה 471ג (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ) ניטל למעשה עוקצו של ערעור הפסלות. העובדה שלאחר סיום אותו הליך הגיש המבקש בקשה נוספת, העתידה אף היא (לדברי המערער) להידון בפני סגן הנשיא הרטל, אינה מעוררת את טענת הפסלות שנגעה להליך אחר. ודאי שבית משפט זה לא ידון, כערכאה ראשונה בטענת פסלות הנוגעת להליך נפרד .

הערעור נדחה איפוא. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ג באלול התשנ"ח (14.9.98).

א

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98017390.A03/דז/


מעורבים
תובע: דוד קאלש
נתבע: נגריית פרלמן
שופט :
עורכי דין: