ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שובל איייל לישראל בע"מ נגד מינהל מקרקעי ישראל :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' גולדברג

המערערת: שובל איייל לישראל בע"מ

נגד

המשיבים: 1. מינהל מקרקעי ישראל
2. גן האירוס בע"מ

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 21.7.97
בה"פ 2185/96, 2153

תאריך הישיבה: כ"ז בטבת, תשנ"ח (25.1.98)
ג' באדר, תשנ"ח (1.3.98)

בשם המערערת: עו"ד ש' הרציג, עו"ד ג' לביא, עו"ד י' שטבהולץ

בשם המשיב 1: עו"ד ש' הררי

בשם המשיבה 2: עו"ד י' זהבי, עו"ד ר' קוק, עו"ד ד' תמיר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

השופט מ' חשין:

פלוני זכה במיכרז אך לא עמד בתנאים ראשוניים שהיה עליו לעמוד בהם בסמוך לאחר הזכיה. בעלי הדין שלפנינו - משתתפים אחרים במיכרז ובעל-המיכרז בכבודו-ובעצמו - מסכימים כי בעל-המיכרז רשאי לזכות במיכרז משתתף אחר שכשל בסיבוב הראשון. השאלה עליה נחלקים בעלי-הדין אינה אלא כיצד ישקול בעל-המיכרז בדעתו - בסיבוב זה השני - את מי יזכה במיכרז. זו השאלה עליה תיסוב חוות-דעתנו.

עיקרי העובדות שלעניין

2. המשיב מס' 1, מינהל מקרקעי ישראל (להלן נכנה אותו - המינהל), פירסם מיכרז, ועניינו: "הזמנה למתן הצעות בחוזה למתן רשות לתכנון ואופציה לקבלת זכויות במקרקעין בגני יהודה, מיכרז מס' מר1002/96/" (להלן נכנה אותו - המיכרז). שטח מקרקעי המיכרז כ- 685 דונם, ומיקומם בגני יהודה, ממערב לעיר יהוד. המתחרים במיכרז נתבקשו להציע תוכנית ראשונית לתיכנונם של המקרקעין נושא המיכרז, ובה כ- 3,300 יחידות דיור, פארק ציבורי, אזורי שירותים לתחבורה ולמסחר ועוד. על-פי תנאי המיכרז, נטל עליו הזוכה במיכרז - בכפוף להנחיות המינהל - להכין תוכנית מפורטת למקרקעין, ולהביא לאישורה של התוכנית - תוך שנתיים מיום הזכייה במיכרז - בידי רשויות התיכנון המוסמכות. תמורת פעולות תיכנון אלו, ועם השלמת הליכי אישור התוכנית בידי מוסדות התיכנון, אמור הזוכה לזכות באופציה - מוגבלת בזמן - לקבלת זכויות לפיתוח חלקה מתוך מקרקעי המיכרז, הכל בהתאם לזכויות הבנייה שתיווצרנה לאחר אישור התוכנית. חלקה זו אמורה להיות בשווי חמישית משוויים של כלל מקרקעי המיכרז. בחלקה זו אמור הזוכה לממש את זכויות הבנייה, והמינהל התחייב מצידו - בתום הפיתוח - להחכיר חלקה זו לזוכה או למי שהזוכה יתקשר עימו בחוזה. בנוסף להגשת תוכנית לגבי כל המקרקעין, על המציעים במיכרז לנקוב בסכום אותו הם מוכנים לשלם תמורת האופציה לפיתוח החלקה ולחכירתה.

למיכרז בכללו, לרבות למדיניות שהוא בא ליישם, ראו: ילקוט הפרסומים לשנת תשנ"ה מס' 4315, בעמ' 3766-3764.

3. ההצעות המתחרות במיכרז כללו, אם-כן, שני רכיבים אלה: אחד, תוכנית ראשונית למקרקעין נושא המיכרז, ושניים, הצעת תשלום תמורת זכויות פיתוח וחכירה של מיקצת מן המקרקעין.
4. ואלה היו כללי המיכרז בנושא הערכת הצעותיהם של המתחרים: כל הצעה קיבלה שני ציונים נפרדים: אחד על רכיב התוכנית, אחד על רכיב התמורה הכספית. חישוב הציונים לכל אחד מן הרכיבים נעשה - בכל תוכנית ותוכנית - תוך השוואתה לתוכניות האחרות; כך בנושא איכותה של התוכנית המוצעת וכך בנושא התמורה הכספית שהציעו המציעים. לעניין התמורה הכספית, כך נקבע הציון: ראשית לכל, חושב ממוצע התמורה הכספית של כל המציעים. לאחר מכן חושב היחס בין תמורה שהציע מציע פלוני לבין הממוצע הכללי. ככל שיחס זה גדל והלך כן זכתה ההצעה בציון גבוה יותר. הציון על איכות התיכנון נקבע על-פי עקרונות דומים, לאמור, תוך השוואת כל התוכניות זו-אל-זו. עד כאן - הציונים שנקבעו לכל תוכנית ותוכנית בכל אחד משני רכיביה.

לאחר קביעת הציונים בכל אחד משני הרכיבים, נערך שיקלול הציון בכל אחת מן התוכניות, ובשיקלול זה ניתן מישקל של שני שלישים לרכיב התמורה הכספית ומישקל של שליש לרכיב איכות התיכנון. על-פי שיקלול זה נקבע מעמדן של ההצעות ביחסיהן אלו-אל-אלו.

5. עיקר לענייננו הוא זה, שהציון הסופי אשר ניתן לכל הצעה והצעה - הוא הדין בציוני הרכיבים, כל אחד מהם לעצמו - נגזר הן מתכונותיה של ההצעה לעצמה והן מיחסה להצעות האחרות. ציוני ההצעות כולן היו תלויים אלה-באלה, ושינוי באחד הציונים היה בו כדי להשפיע על הציונים האחרים אף-הם, אם בהרבה ואם במעט.

6. עוד נקבע בתנאי המיכרז, כי על כל מציע לצרף להצעתו ערבות בנקאית בלתי-מותנית על-סך חמש מאות אלף שקלים חדשים, בתוקף למאה ועשרים יום לפחות למן היום האחרון להגשת ההצעה. בהמשך לאותו תנאי נקבע, כי משיודַע לזוכה על זכייתו במיכרז, רשאי יהיה המינהל לממש את הערבות הבנקאית הנ"ל. או-אז יהיה על הזוכה - תוך עשרה ימים ממישלוח ההודעות על הזכייה - לחתום על חוזה ההתקשרות לביצוע המיכרז. כן יהיה על הזוכה לשלם למינהל - לא יאוחר ממועד חתימת החוזה - סכום של 10% מתמורת החלקה שיזכה בה לפיתוח, בניכוי הערבות הבנקאית (אם מומשה). אי-עמידה בחובת התשלום הראשוני - תשלום אותם 10% - היקנו למינהל, לפי תנאי המיכרז, זכות ביטול של ההצעה, לרבות זכות חילוט הערבות הבנקאית כפיצוי על הפרת תנאי המיכרז. נוסיף עוד ונציין, כי הסכומים שהוצעו על-ידי המתחרים במיכרז היו סכומים נכבדים שנעו החל במאה ועד למעלה ממאתיים ועשרה מיליון ש"ח.

7. היום האחרון שנקבע להגשת ההצעות היה יום 18.9.96. ביום 24.11.96 קיבלה אחת מן המתמודדות במיכרז, מצלאווי חברה לבניין בע"מ (להלן נכנה אותה - מצלאווי), הודעה מאת המינהל על זכייתה במיכרז. הודעה זו לוּוְתה בדרישה לשלם את התשלום הראשוני של 10%, והיה זה סכום של כ21- מיליון ש"ח, בתוספת מע"מ. מצלאווי לא עמדה בדרישת התשלום למועד, וביקשה מאת המינהל ארכה לתשלום. המינהל לא נענה לבקשת מצלאווי, וביום 5.12.96 הודַע למצלאווי על-כי זכייתה במיכרז בוטלה והערבות הבנקאית חולטה.

לאחר מכן, ביום 10.12.96, החליטה ועדת המיכרזים לבטל את המיכרז.

8. ההחלטה על ביטול המיכרז גררה בעקביה ארבע המרצות-פתיחה שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ולכולן מכנה-משותף אחד: עתירה כי בית המשפט יכריז על החלטתה של ועדת המיכרזים - היא ההחלטה לבטל את המיכרז - כהחלטה בטלה. לבד מעתירה משותפת זו לכל התובענות, נפרדות הארבע בדרכיהן. ארבע ההמרצות נדונו בהמשך אחד, וזה היה עניינן:

א. עתירת מצלאווי (ה"פ 2103/96): עתירה זו היתה לפסק-דין שיצהיר כי החלטתה של ועדת המיכרזים לבטל את החלטת הזכיה, היא עצמה בטלה; כי בית המשפט יורה למינהל להעניק למצלאווי ארכה בת 45 יום לתשלום התשלום הראשוני; וכי בית המשפט יאסור על חילוט הערבות.

ב. עתירת גן-האירוס בע"מ (ה"פ 2153/96), המשיבה מס' 2 לפנינו (להלן נכנה אותה - גן האירוס), ואחת המתמודדות במיכרז. עתירה זו היתה כעתירת מצלאווי - להצהיר על בטלות החלטת הביטול של ועדת המיכרזים - ולהצהרה נוספת כי היא, גן האירוס, היא הזוכה במיכרז.

ג. עתירת שובל אייל לישראל בע"מ (ה"פ 2185/96), המערערת לפנינו (להלן נכנה אותה - שובל אייל), אף היא אחת המתמודדות במיכרז. עתירה זו, כקודמותיה, היתה להצהיר על בטלות החלטתה של ועדת המיכרזים, ולהצהרה כי היא, שובל אייל, היא הזוכה במיכרז.

ד. עתירת פיתוח גני יהודה, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (ה"פ 217/97; להלן נכנה אותה - פיתוח גני יהודה): עתירה זו אף-היא היתה להצהיר על בטלות החלטתה של ועדת המיכרזים. כן ביקשה פיתוח גני יהודה לחייב את הוועדה להכריז על זוכה אחד - יהיה אשר יהיה - מבין אחת משלוש החברות האחרות שהתמודדו במיכרז: מצלאווי, גן האירוס או שובל אייל.

9. ביום 15.7.97 החליט בית המשפט לדחות את עתירתה של מצלאווי על כל חלקיה. במעמד נתינת פסק-הדין הודיע בא-כוחו של המינהל שני אלה: אחד, כי הנהלת המינהל החליטה לבטל את החלטתה על ביטול המיכרז, ולהחזיר את הדיון לוועדת המיכרזים להחלטה על דבר הזוכה במיכרז; ושניים, כי ועדת המיכרזים החליטה יום קודם לכן, ביום 14.7.97, כי הזוכה במיכרז היא מי שדורגה שניה במיכרז המקורי, הלא היא גן האירוס. וכלשונה של ועדת המיכרזים בהחלטתה:

"בהמשך להחלטת הנהלת המינהל, התכנסה ועדת המיכרזים לדון בקביעת הזוכה במיכרז לאחר שהזוכה עליו הוכרז קודם, מצלאווי חברה לבנין בע"מ, לא עמד בתנאי המיכרז ולא שילם במועד.

לאחר דיון הגיעה ועדת המיכרזים למסקנה שבמידה ונתעלם מהצעת חברת מצלאווי, הרי יהיה בכך משום עיוות של תהליך קביעת הזוכים, הואיל וועדת המשנה קבעה את הניקוד שלה על בסיס השוואתי של 12 הצעות ובמידה שנוריד הצעה אחת, הרי נפגע הבסיס ההשוואתי, כפי שהופיע בתנאי המיכרז, והוועדה סבורה שאין לסטות בצורה כלשהיא [כך] מהעקרונות שנקבעו בתנאי המיכרז.

אי לכך, סבורה הועדה שאין מקום לסטות מהטבלה ומדירוג ההצעות שנקבעו מלכתחילה במיכרז. הואיל והזוכה, מציע מס' 8, חזר בו מזכייתו, מחליטה הוועדה להכריז על ה"ה גן האירוס בע"מ, (הצעה מס' 11) על סמך הצעתה בסך 140,180,000 ש"ח לא כולל מע"מ.

מן הראוי להוסיף כי החלטה זו יוצאת מהנחה שבית המשפט יפסול את הצעתה של חברת מצלאווי אשר לא עמדה בתנאי המיכרז.
במידה שבית המשפט יפסוק אחרת, החלטה זו אינה תקפה."

נעיין בהחלטה ונימצא למדים, כי ועדת המיכרזים שקלה אפשרות ולפיה תתעלם מהצעת מצלאווי ותשקלל מחדש את ההצעות הנותרות. שיקלול זה, לו נעשה, עשוי היה לשנות את דירוג המתמודדים במיכרז. כפי שראינו, ציוניהן של כל המתחרות היו תלויים אלה-באלה, וסילוק הצעתה של מצלאווי מהחישובים היה משנה את הממוצע, וממילא עשוי היה לשנות את מעמדן של ההצעות השונות ביחסיהן ההדדיים. ואולם הוועדה החליטה שלא לערוך שיקלול מחודש, וכך זיכתה את גן האירוס, שעל-פי החישוב הראשון - חישוב שכלל את הצעת מצלאווי - דורגה הצעתה שניה אחרי הצעת מצלאווי.

10. משהוחלט על ביטול החלטתה הראשונה של ועדת המיכרזים, באו העותרות כולן על סיפוקן בעתירתן הראשונה - העתירה כי בית-המשפט יורה על ביטול החלטתה של ועדת המיכרזים שהורתה על ביטול המיכרז. נותרו, איפוא, חילוקי דעות בשאלה מי היא הזוכה במיכרז: גן האירוס - כהחלטתה השניה של ועדת המיכרזים או שובל אייל.

11. שובל אייל טענה, כי עם ביטול הצעתה של מצלאווי יש לערוך את טבלת ההצעות מחדש - בהתעלם מהצעת מצלאווי - וכי עריכתה של טבלה חדשה תלמד כי היא, שובל אייל, היא הזוכה במיכרז. בית-המשפט דן בטענה זו, והחליט לדחותה ולקיים את החלטתה (השניה) של ועדת המיכרזים. אמר בית-המשפט בהקשר זה (בעמודים 37 ו38- לפסק-הדין):

"נראה לי שמשנפתחו מעטפות המיכרז נקבעה הטבלה ואותה טבלה צריכה לעמוד לאורך כל הדרך ואין מקום לחזור ולבודקה ולעורכה מחדש, כאשר מתרחשים אירועים שונים אשר גורמים ליציאתם של משתתפים מההשתתפות במיכרז. הנני אומר כן מכיוון שנראה לי שכל דרך אחרת, ובוודאי הדרך המוצעת על ידי המבקשת [שובל אייל], תביא לתוהו ובוהו ולבדיקה חוזרת ונשנית של הטבלה ומאבקים חוזרים ונשנים על המיקום באותה טבלה. הטבלה נקבעת פעם אחת עם פתיחת מעטפות המיכרז, ומשנקבעה אין משנים ממנה. היה ואחד המשתתפים איננו זוכה במיכרז, או מוותר על זכייתו, או שהצעתו מתבטלת, בא הבא אחריו באותה טבלה. יש לזכור שדיני המיכרזים נועדו בעיקרו של דבר לעשייה, והעשייה סובלת די והותר מההקפדה על דיני המיכרזים, ועריכת טבלאות מחדש בוודאי שתכביד על התקדמות הפעילות.

טוען בא כוחה של המבקשת, כי לא יתכן ללכת בדרך אשר נראית לבית המשפט. משלא עמדה חברת מצלוואי בתנאים ולא שילמה את הכסף, נפלה הצעתה והיא היתה כלא היתה, ואין מקום להמשיך ולראותה בראש הטבלה. גם כאן אינני מקבל את טעונו של בא כוחה של המבקשת. חברת מצלאווי נטלה חלק במיכרז, עמדה בתנאי הסף, ויתר על כן, זכתה במיכרז. כל זאת הנני אומר מכיוון שאינני חושב שבענין שבפני עלי להביע דעה, מה היה קורה אילו בשלב כלשהו של בדיקת הצעתה של חברת מצלאווי היתה ועדת המיכרזים מגיעה למסקנה שהצעה זו אינה יכולה לזכות בגלל פסול בהצעה, אי עמידה בתנאי המיכרז, פגם בכתב הערבות או כיוצ"ב.

לא זה המקרה שבפני. בפני חברה אשר זכתה במיכרז, אלא שלאחר מכן לא עמדה בתנאיו. נראה לי שהדבר דומה יותר למי שזכה במיכרז ומפר את תנאיו. אין הצעתה של מצלאווי בטלה כאין וכאפס. הצעתה קיימת, אלא שבסופו של דבר החברה לא קיימה את הצעתה, ובית המשפט החליט על בטלותה."

גן אירוס הוכרזה איפוא זוכה בידי ועדת המיכרזים, והחלטה זו קויימה בידי בית-משפט קמא.

12. על פסק-דינו של בית-משפט קמא ערעורה של שובל אייל לפנינו, ועתירתה הראשונה היא כי נכריז עליה כזוכה. בעתירה חלופה מבקשת שובל אייל כי נורה על החזרת הנושא לוועדת המיכרזים, לדיון מחודש בקביעת הזוכה במיכרז. טענתה העיקרית של שובל אייל היא אותה טענה שהעלתה בבית-משפט קמא, לאמור, כי עם יציאתה של מצלאווי מן הזירה שומה היה על ועדת המיכרזים לחשב מחדש את הממוצעים בכל אחד משני רכיבי ההצעות, זו הפעם תוך התעלמות מהצעתה של מצלאווי. חישוב מחודש זה, כך טוענת שובל אייל, היה מעלה כי היא-היא המדורגת ראשונה, ועל-כן היה מקום להכריז עליה כזוכה.

13. ביום 25.1.98, לאחר שמיעת טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין, עשינו החלטה זו:

"אנו מחליטים לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ואת החלטתה של ועדת המיכרזים, ולהחזיר את הדיון לוועדה כדי שתשקול מחדש ותחליט - בהתעלם מהצעתה של חברת מצלאווי - מי הוא לדעתה המציע הזוכה במיכרז, או שמא ראוי לבטל את ההליכים שהיו עד-כה ולהתחיל בהליכי המיכרז מבראשית.

בנסיבות העניין לא יהיה צו להוצאות.

נימוקינו להחלטתנו יינתנו בנפרד".

עד שבאנו לכתוב את נימוקינו להחלטתנו, הגישה פיתוח גני יהודה בקשה לשינוי פסק-הדין, כך שלא תינתן לוועדת המיכרזים האופציה לפתוח את הליכי המיכרז מבראשית. באי-כוח בעלי-הדין האחרים הסכימו לבקשה, ובהסכמת הכל מחקנו מפסק דיננו את המילים "או שמא ראוי לבטל את ההליכים שהיו עד-כה ולהתחיל בהליכי המיכרז מבראשית".

14. החלטתנו היתה - והינה - איפוא זו, שיש לבטל את פסק דינו של בית-המשפט המחוזי ואת החלטתה של ועדת המיכרזים, ולהחזיר את הדיון לוועדה כדי שתשקול מחדש ותחליט - בהתעלם מהצעתה של מצלאווי - מי הוא לדעתה המציע הזוכה במיכרז.

עתה שומה עלינו לנמק את החלטתנו.

השאלה שבמחלוקת

15. ועדת המיכרזים ובית-המשפט המחוזי התמודדו עם אותה שאלה עצמה, והיא: לאחר שמצלאווי סולק מזירת ההתמודדות, האם ראוי היה לה לוועדת המיכרזים כי תערוך טבלת-נתונים חדשה של כל המשתתפים במיכרז - בהתעלם מהצעתו של מצלאווי - או, האם ראוי היה לה כי תחליט על-פי טבלת הנתונים הראשונה - אשר כללה את הצעת מצלאווי - ותזכה במיכרז את גן האירוס (אשר הצעתה דורגה שניה, אחרי הצעת מצלאווי)? כפי שראינו, טבלת נתונים חדשה לו נערכה, לא היתה זהה לטבלת הנתונים הראשונה אך בשל התלות ההדדית בין כל ההצעות כולן.

גם ועדת המיכרזים גם בית-משפט קמא החליטו - כל אחד מהם לעצמו - כי לא יהיה זה נכון וראוי לבנות טבלת נתונים חדשה, וכי יש ונכון להסתמך על טבלת הנתונים הראשונה דווקא. ואף שההחלטה היא אותה החלטה, הנה ההנמקה שהעלה בית-המשפט המחוזי לתמיכה בה שונה מההנמקה שהעלתה ועדת המיכרזים.

16. באי-כוח בעלי-הדין הסכימו לפנינו כולם כי ניתן להידרש למיכרז שהיה, וכי השאלה ששומה עלינו להכריע בה היא לעניינו של הזוכה באותו מיכרז: האם גן האירוס הוא או האם שובל אייל? אותה שאלה ביתר דיוק: האם נכון וראוי היה כי ועדת המיכרזים תידרש דווקא לטבלת הנתונים הראשונה - כהחלטתה וכהחלטת בית-המשפט המחוזי - או שמא רשאית היתה הוועדה - ואפשר חייבת היתה - לערוך טבלת נתונים חדשה, זו הפעם בהתעלם מהצעתו של מצלאווי? משהוסכם על הכרעה בשאלה זו, ממילא לא נידרש לשאלות שיכולות היו להתעורר לפנינו ולא נתעוררו. כך, למשל, השאלה האם רשאי היה המינהל - מעיקרו של דין - לחזור אל המיכרז שהיה או האם חייב היה לצאת במיכרז חדש? שאלה נוספת, והיא במובן מסויים בהיפוך לשאלה הראשונה: האם רשאי היה המינהל לבטל את הליכי המיכרז ולהכריז על מיכרז חדש, או האם חייב היה לזכות במיכרז את ההצעה השניה בטיבה במיכרז שהיה? שאלות אלו - ושאלות נילוות אליהן - לא נתעוררו לפנינו, כאמור, וממילא לא נכריע בהן.

לגופו של עניין

17. כפי שראינו, למד בית-משפט קמא היקש למקרה שלפנינו מאירוע של "מי שזכה במיכרז ומפר את תנאיו". אליבא דבית-משפט קמא, אל-לנו לראות את הצעת מצלאווי כמו לא באה לעולם. הצעתו של מצלאווי הוגשה, זכתה במיכרז, אך משום-מה לא יצאה מן הכוח אל הפועל. בנסיבות אלו יש לראות את האירוע כאירוע בו הזוכה במיכרז הפר את תנאי החוזה שנכרת בינו לבין בעל-המיכרז, ואין לראות את ההצעה שזכתה כמו לא-היתה. אין למחוק את הצעתו של מצלאווי - מלמפרע, כביכול - והרי בספר דברי-הימים למיכרזי-המינהל רשום כי מצלאווי השתתפה במיכרז והציעה את שהציעה.

איננו מסכימים לניתוח זה של האירוע. נסכים, כמובן - כיצד נוכל שלא להסכים - כי הצעת מצלאווי היתה אירוע היסטורי משמעותי במהלכו של המיכרז נושא הדיון. ואולם לא זו השאלה שלעניין. השאלה היא, האם לאחר שהצעת מצלאווי נעלמה ואיננה, ראוי ונכון הוא - או שאין הדבר ראוי ונכון - לערוך טבלת השוואה חדשה בהתעלם מהצעת מצלאווי?

18. אכן, ככל שמצלאווי נוגע בדבר, אפשר עומדת לו למינהל זכות תביעה על הפרת חוזה. לא נכריע בשאלה זו, כמובן, שכן לא נתבקשנו על-כך. ואולם, ככל שהמדובר הוא במשתתפי המיכרז האחרים - וכהסכמתם לפנינו - יש לראות את הליכי המיכרז כנמשכים והולכים, למיצער עד להפרת ההסכם בידי מצלאווי, הפרה שבאה בסמוך מאוד לאחר כריתת החוזה. הליכי המיכרז נמשכו והלכו עד שמצלאווי נשר מהם; ומשנשר, נתעורר מאליו צורך להיערך מחדש לנסיבות שנוצרו ולפיהן נעדרת הצעתו של מצלאווי מן המערכת. הצעתו של מצלאווי נפסלה; ואם נידָרֵש לטבלה הנשענת בכל-כובדה על אותה הצעה לאחר פסילתה, נעשה מעשה שלא לעניין. לאחר אותה פסילה, המְתַחֲרים ביניהם הם שאר המשתתפים. מה יש לה איפוא להצעת מצלאווי לעשות בין מי שחלקה אינו עימהם וחלקם אינו עימה?

19. אשר להחלטתה של ועדת המיכרזים: ניתנת אמת להיאמר, כי לא נוכל להוסיף הרבה על דברינו עד-כה. ועדת המיכרזים החליטה, כזכור (ראו פיסקה 9 לעיל), כי גם לאחר פסילתה, לא יהא ראוי להתעלם מהצעתה של מצלאווי כמו לא-היתה. הטעם לכך: הניקוד של ההצעות נקבע "על בסיס השוואתי של 12 הצעות, ובמידה שנוריד הצעה אחת, היה נפגע הבסיס ההשוואתי כפי שהופיע בתנאי המיכרז...". קראתי וחזרתי וקראתי הנמקה זו, ולא ירדתי לסוף דעתה של הוועדה.

ראשית לכל, לו נפסלה הצעתה של מצלאווי תוך כדי הליכי המיכרז, בוודאי לא היתה הוועדה מנמקת את החלטתה כפי שנימקה. ואולם, לא נמצא לנו כי יש הבדל של-ממש בין פסילה מסוג זה לבין פסילתה של הצעת מצלאווי כפי שנפסלה. שנית, נפלא ממני כיצד זה ניתן לייסד הכרעה על הצעת מצלאווי, לאחר שהוכח לנו - ולו בדיעבד - כי הצעה זו לא היתה ראויה? אדרבא: כיוון שההצעות במיכרז - על-פי תנאי התחרות - תלויות הן זו-על-צווארה-של-זו, מה טעם נקשור את הצעותיהם של שאר המשתתפים בהצעתה של מצלאווי, הצעה שלעת ההכרעה (עתה) ידענו כי אין היא עוד בינותינו? אכן, דעתנו היא כי הידרשותה של ועדת המיכרזים לטבלה שכללה את הצעתה של מצלאווי - בתום-לב, למותר לומר - דווקא היא גרמה לעיוות תהליך קביעתו של הזוכה במיכרז.

סוף דבר

20. מטעמים אלה החלטנו לבטל את החלטתה של ועדת המיכרזים, לאמור, לבטל אותה החלטה שייסדה עצמה על טבלת-ניקוד שכללה את הצעת מצלאווי אף-היא. בה-בעת לא הוספנו ולא הורינו את ועדת המיכרזים אלא זאת, "שתשקול מחדש ותחליט - בהתעלם מהצעת מצלאווי - מי הוא לדעתה המציע הזוכה במיכרז". ההכרעה בשאלת הזוכה במיכרז - והדרך לקביעת הזוכה - נתונות לוועדת המיכרזים, ולא סברנו שיהיה זה ראוי כי נורה אותה כך או אחרת. אם כך ככלל, לא-כל-שכן שבעלי-הדין לא הרחיבו לפנינו טיעון בנושא שיקוליה של הוועדה לאחר צאתו של מצלאווי מן הזירה. אכן, במסגרת השיקולים הכלליים יש ליתן את הדעת לנסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפנינו, וראוי כי הוועדה היא שתכריע.

אלה הם נימוקינו להכרעתנו להחזיר לוועדת המיכרזים את שאלת גורלו של המיכרז.

הנשיא א' ברק:

אני מסכים.


השופט י' גולדברג:

אני מסכים.

היום, י"ח באלול תשנ"ח (9.9.98)

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97057590.G06


מעורבים
תובע: שובל איייל לישראל בע"מ
נתבע: מינהל מקרקעי ישראל
שופט :
עורכי דין: