ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רשאד דיק נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה ורד שפר
נציג ציבור (עובדים) מר עאטף טאטור
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב בר אל

התובע
רשאד דיק
ע"י ב"כ: עו"ד ראמי שומר

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב גולן

פסק דין

1. התובע לקה באירוע לבבי, אשר התרחש על פי טענתו ביום 05/03/14 (להלן: "האירוע"), ולגרסתו אירע האירוע תוך כדי עבודתו באותו היום, בעקבות ויכוח סוער וחריג שניטש בינו לבין שותפו, מר שאדי אסלים (להלן: "השותף"; "הוויכוח" בהתאמה).
פניית התובע למוסד לביטוח לאומי, בבקשה להכיר באירוע הלבבי כתאונת עבודה - נדחתה על ידי הנתבע, וזאת מהנימוק שלא הוכחה התרחשותו של אירוע חריג כלשהו כנטען, וכן על בסיס הנימוק לפיו האירוע הלבבי נבע מתחלואה טבעית ולא מתנאי עבודתו.

מכאן התביעה שלפנינו.

2. המחלוקת הנטושה בין הצדדים נוגעת לגרסתו של התובע על מה שארע לו, לטענתו, ביום 05/03/14, ועל עצם התרחשותו של אירוע חריג המהווה "תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק.

כבר כעת נאמר, כי לאחר ששקלנו את העדויות והראיות שהוצגו לפנינו ו שמנו לנגד עיננו את הטיעונים שהועלו בסיכומי באי כוח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי ביום 05/03/14 אירעה לו "תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק. זאת, מן הטעם שלא הוכחה התרחשותו של אירוע חריג בשגרת התנהלותו של התובע, עובר להופעת אירוע לבבי כלשהו תוך כדי ועקב עבודתו. לטעמנו, אם כן, לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו באשר להתרחשותו ובעיקר מתכונתו ואופיו של האירוע כהגדרתו לעיל.
זאת, משלא היה בעדותו של התובע בפנינו כדי להרשים בכנות או במהימנות שכאלה, שיהא בהן כדי לגבור על הסתירות והתמיהות שעלו בין עדותו לבין המסמכים הרפואיים שהוצגו ויתר הראיות שבתיק , הכל כפי שיפורט להלן.

3. נזכיר, כי לטענת התובע כפי שפורטה בכתב התביעה ובתצהירו, היה בעלים של משרד פרסום יחד עם השותף כהגדרתו לעיל, אשר היה גם חברו הטוב מזה שנים רבות ושררה בניהם מערכת יחסים מצוינת.
לטענתו, לקראת שלהי שנת 2013 קיבל המשרד עבודת הפרסום עם מפלגת חד"ש וזו דרשה השקעת זמן רב ובגינה נדרש להעביר את יתר הלקוחות שהיו באחריותו להמשך טיפולו של השותף, והוא עבד אך ורק עם מפלגת חד"ש.
לטענתו, ביום 05/03/14 (שהיה יום רביעי בשבוע) בשעות אחר הצהריים, לאחר ישיבה במטה חד"ש חזר למשרד לזמן קצר לביצוע משימה כלשהי, והשותף, שנכח במקום, החל להלין על הזנחת העבודה במשרד, והדברים הידרדרו לצעקות וקללות במסגרת ויכוח שנמשך כעשר דקות/ רבע שעה.
על פי האמור בתצהירו, כאשר יצא מהמשרד להמשך עבודתו במטה מפלגת חד"ש, החל לחוש כאבים וצרבות, ו לאחר שהשתתף בפגישה במטה נסע לביתו.
עוד נטען כי ביום שלמחרת, יום חמישי בשבוע, לא הלך לעבודה ונשאר לנוח בביתו, וביום ששי ומשהמשיך לחוש כאבים בחזה ובגרון פנה לרופא המשפחה, שכן סבר שמדובר בהצטננות, והופנה על ידיו "ליתר בטחון" לקרדיולוג. בהתאם לאותה המלצה פנה למחרת, ביום שבת לקרדיולוג, אשר מצדו הפנה אותו לביצוע בדיקות שונות בהמשך השבוע.
הוסיף התובע וסיפר בתצהירו שביום ראשון חש כאבים בחזה והזעה, ופנה על דעת עצמו לבית חולים נצרת, שם נבדק ואובחן שלקה באוטם שריר הלב, והופנה לביצוע צנתור בבית החולים רמב"ם.

4. כפי שכבר ציינו לעיל, גרסה זו של התובע לא נותרה עקבית אל מול המסמכים הרפואיים ומסמכים נוספים שהוצגו לפנינו, ומול דבריו בחקירתו בבית הדין.
אשר למסמכים הרפואיים – עיון בהם מ ראה כי לא הוזכר במי מבין האנמנזות שנגבו ממנו ע"י מי מבין הרופאים הרבים שבדקו אותו – דבר קיומו של אירוע חריג בכלל וויכוח כנטען בפרט, כאשר הפעם הראשונה שהתובע הפנה לקיומו של אירוע כלשהו בעבודה הייתה כשחזר לרופא המשפחה ביום 17/03/14, מועד שעובר לו כבר פנה לקבל ייעוץ משפטי.
וכך, בסיכום הביקור הראשון שלו אצל רופא המשפחה ביום 07/03/14 נרשם שהתובע מתלונן על כאבים בחזה מזה יומיים כשהוא שוכב לישון, אשר חולפים כשהוא מתיישב, והרופא הפנה אותו לביצוע בדיקת אולטרסאונד בטן.
ועוד, בביקור אצל קרדיולוג ביום 08/03/14 נרשם מפיו כי סובל מכאב ראש וכן מכאבים בגב ובחזה כאשר שוכב לישון, שמופיעים מזה מספר ימים, ללא קשר לביצוע מאמץ, ונשלח לביצוע בדיקת מאמץ ובדיקות נוספות.
למחרת, ביום 09/03/14 פנה התובע כאמור לבית החולים נצרת.
עיון בסיכום האשפוז שלו בבית חולים זה מראה שנרשם מפיו כי כשלושה ימים טרם קבלתו החל לסבול מכאבים בחזה ללא קשר למאמץ.
התובע אובחן כמי שסבל מאירוע לבבי והופנה לביצוע צנתור בבית החולים רמב"ם, והצנתור בוצע ביום 11/03/14 (ללא אשפוז).
למחרת שב התובע ופנה לרופא המשפחה ונרשם שפנה לקבלת מרשמים לתרופות.
באף אחד מסיכומי הביקור והאשפוז שצוינו לעיל אין זכר להתרחשותו של אירוע חריג כלשהו בעבודה או בכלל.
המסמך הראשון בו מופיע תיאור של ויכוח בעבודה הוא מיום 17/03/14, שם רשם הרופא כי לדברי התובע ניטש ויכוח עם שותפו, וכי לא הזכיר אותו שכן לא סבר שמדובר באירוע לבבי.

זה המקום להזכיר את המשקל המיוחד שמיוחס בהלכה הפסוקה לאנמנזה הרפואית, והדברים כפי שנרשמים במסמכים הרפואיים מפי הנפגע בזמן אמת. זאת בהתבסס על ההנחה, שהנפגע ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול רפואי המתאים למצבו (ראו לעניין זה את שנפסק בעב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.12.09; עב"ל 80/10 רפאל יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 06.07.10; עב"ל 45989-06-11 המוסד לביטוח לאומי – אברהם יונאני, ניתן ביום 04.09.12).

אמנם, המסמכים הרפואיים אינם חזות הכל, ועל בית הדין לשקול את מסכת הראיות כולה כפי שנפרשה לפניו.
ברם - מתוך המסמכים הרפואיים שהוזכרו לעיל עולות גרסאות שונות מזו שהתובע טען להן בתביעתו ובתצהירו . ודוק, אין מדובר בתיעוד שהוא ניטראלי או שותק ביחס לרקע לפגיעה, כי אם בתיעוד המתאר רקע אחר (תופעות שמופיעות כאשר הוא שוכב לישון) .
במקרים כאלה, מדובר למעשה באנמנזות השולל ות את גרסתו של התובע (וראו את שנפסק בעב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.07.02 16.7.2002; עב"ל 16656-03-11 צבי בן חיים – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 02.10.11; עב"ל 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.12.12).

באשר לאירוע עצמו – יוער כי התובע לא זכר את השעה בה אירע, כאשר בטופס התביעה שהוגש למל"ל נרשם אחר הצהריים ובבל 250 רשום בשעות הצהריים. גם גרסת התובע בכל הנוגע לסיבות לויכוח לא עלתה בקנה אחד עם העובדה שלדבריו הימנעותו מטיפול בעניינים השוטפים במשרד לטובת הקמפיין של מפלגת חד"ש התקיימה עוד לפני חודש ספטמבר 2013 ולא ברור מדוע העימות עם השותף נתגלע דווקא ביום 5.3.14 וגם פרטיו לא הובאו בעקביות מצד התובע והשותף, ולא ברור האם נגע לתלונות של לקוחות שהתובע הזניח את הטיפול בהם, או חוסר שביעות רצון מהעובדה שהקמפיין בראשיתו נכשל שכן המפלגה לא זכתה בסיבוב הראשון של הבחירות.
גם באשר לדברים שהתרחשו לאחר הויכוח לא הוצגה מצד התובע והשותף שהעיד לפנינו גרסה אחידה ועקבית, כאשר התובע טען שלא שוחח עם שותפו אלא מספר ימים לאחר הויכוח ( למעשה – שלושה ימי עבודה מלאים) בהם לא הגיע לעבודה בימים אלה, כאשר ביום האירוע הנטען הוא יצא נסער מהמשרד, ולמעשה נותק כל קשר עם שותפו עד ליום שאושפז בבית החולים דהיינו יום ראשון, כאשר התובע היה זה שמצא לנכון להודיע לשותפו שהוא בבית החולים, בעוד שגרסת השותף היתה שונה, ולדבריו הוא זה שהתקשר למחרת האירוע לתובע ושמע ממנו שאושפז כבר אז בבית החולים (בעוד שאין חולק שאושפז רק ארבעה ימים לאחריו).

5. בהינתן מכלול הדברים שפורטו לעיל, והתרשמותנו מהעדויות והראיות שהוצגו לפנינו, אין בידינו, כפי שכבר אמרנו לעיל, לקבוע כי הרים את נטל הראיה המוטל עליו, להוכיח התרחשותו של אירוע חריג בעבודתו עובר להופעת האוטם.

אשר על כן אין בידינו לקבל את התביעה והיא נדחית בזאת.

משמדובר בתביעה למימוש זכויות בתחום הבטחון הסוציאלי – לא יינתן צו להוצאות.

6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏י"ג שבט תשע"ח, ‏29 ינואר 2018, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר עאטף טאטור
נציג ציבור (עובדים)

ורד שפר,
שופטת בכירה

מר יעקב בר אל
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: רשאד דיק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: