ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה דחוח נגד בנק לאומי לישראל בע"מ :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו

בש"א 007886/07

בש"א 008649/07

בש"א 008650/07

(עב 008330/07)

בפני:

כבוד השופטת שרה מאירי

24/01/2008

משה דחוח

בעניין:

המבקש

א. ברם

ע"י ב"כ עו"ד

נ ג ד

בנק לאומי לישראל בע"מ

המשיבה

גב' ק. שליט

ע"י ב"כ עו"ד

החלטה

בפנינו בקשת התובע למתן היתר לפיצול סעדים (בש"א 7886/07) ומנגד בקשת הנתבע למחיקה על הסף של כתב התביעה שהוגש נגדו ע"י התובע ולחלופין למתן צו המורה לתובע לתקן את תביעתו (בש"א 8650/07) וכן בקשת הנתבע לדון בבקשות יחדיו (בש"א 8649/07).

1. ביום 29.8.07 הגיש התובע בקשה למתן היתר לפיצול סעדים.

טוען התובע כי במקביל הגיש לבית הדין תביעה למתן סעד הצהרתי כנגד הנתבע בדבר זכאותו לקבל 4,130 כתבי אופציות הניתנים למימוש ל-4,130 מניות רגילות של הבנק. משטרם הגיע המועד למימושם של כתבי האופציה, אותם אינו יכול התובע לכמת בשלב זה, עתר להתיר לו לפצל סעדיו, כך שיוכל בעתיד להגיש תביעה כספית נפרדת למיצוי "מלוא הסעדים" המגיעים לו. התובע הבהיר, בהתאם להחלטה מיום 3.9.07, כי "מלוא הסעדים" הינם השווי הכספי של מניות הבנק.

2. ביום 7.10.07 הגיש הנתבע בקשה לדחיית המועד להגשת כתב הגנה עד למתן החלטה בבקשה לפיצול סעדים ובבקשה למחיקת התביעה על הסף שהנתבע שוקל להגיש. הבקשה לדחיית המועד התקבלה ואכן ביום 14.10.07 הגיש הנתבע בקשה למחיקת התביעה על הסף ולחלופין למתן צו המורה לתובע לתקן תביעתו (להלן: "בקשת הנתבע") והתנגדות לבקשת התובע למתן היתר לפיצול סעדים.

טענות הנתבע לעניין הבקשה למחיקת כתב התביעה על הסף ולחלופין לתקנו:

כדי לממש את האופציות הקבועות בתוכנית המתאר של הנתבע מיום 24.1.06 (להלן: "תוכנית המתאר") על מחזיק האופציות להיות עובד הנתבע במועד מימושן, אלא אם נותקו יחסי עובד ומעביד עקב פרישה לגמלאות, נכות או פטירה. התובע סיים את עבודתו ביום 31.1.06, בעוד שהקצאת האופציות לעובדים נעשתה במועד מאוחר יותר – ביום 14.2.06. עקב טעות הודיע הנתבע לתובע כי הוקצו לו מניות והאחרון אף הוחתם על הסכמתו לקבלן.

מחצית מהאופציות שהוקצו לעובדים ניתנות למימוש לאחר שנתיים ממועד ההקצאה והמחצית הנותרת עד מלאת שלוש שנים למועד ההקצאה. במועד מימוש האופציות והפיכתן למניות הבנק תימכר כל מניה לבעל האופציה בסכום של 13.465 ₪ צמוד למדד. האופציות שהוקצו פוקעות אם בטרם מועד המימוש סיים העובד את עבודתו בנתבע או שהושעה מעבודתו זו. האופציות אינן פוקעות במקרה של סיום העבודה עקב פרישה לגמלאות, נכות או פטירה.

מטרת הענקת האופציות לעובדים הינה יצירת תגמול לטווח ארוך המתמרץ עובדים לחשוב ולהתנהג כבעלים, לגרום בעבודתם ובחריצותם להעלאת ערכן של המניות – ובכך להגדיל את הרווח האישי שיפיקו מהמניות שבבעלותם. הקצאת האופציות לעובדים יוצרת אצלם מוטיבציה לקידום החברה ולכן היא רלוונטית לעובדי המעסיק במועד הקצאת המניות ובמועד מימושן ולא לעובדים שכבר סיימו עבודתם אצל אותו מעסיק [עב (ת"א) 8351/01 שולמן נ' צ'ק פוניט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, (טרם פורסם

27.8.07)].

גם אם תתקבל תביעת התובע ובית הדין יורה לנתבע להקצות לתובע 4,130 אופציות, לא ניתן יהיה ליישם את פסק הדין, שכן אין בתוכנית התייחסות לעובדים שסיימו עבודתם טרם מועד המימוש.

לחלופין, כל שיכול התובע כדי להתגבר על בעיית יישום תוכנית האופציות, הוא לדרוש את התאמת התוכנית לעובדים במצבו, היינו לעובדים שסיימו עבודתם לפני מועד הקצאת המניות. דרישה שכזו יש להבהיר ולפרט אילו התאמות יש להכניס לתוכנית. הנתבע סייג טענתו בהדגישו כי אין לראות בה הודאה בכך שקיים בסיס לתביעה או כי קיימת אפשרות להתאים את תוכנית המתאר לעובדים כדוגמת התובע.

טענות הנתבע לעניין הבקשה לפיצול סעדים:

אם תתקבל התביעה והתובע יזכה בפסק דין הצהרתי, הרי שיקבל 4,130 אופציות אותן יוכל לממש ולהפוך לבעל מניות של הנתבע. כבעל מניות יהיה התובע חופשי לנהוג במניות מנהג בעלים. לפיכך אין להתיר לו לפצל תביעתו באופן שיותר לו בעתיד לתבוע סעדים שאינו תובע בתביעתו זו.

אם כטענת התובע, אינו יכול לכמת את נזקיו כיוון שמועד מימוש האופציות טרם הגיע, הרי שלא נגרם נזק והתביעה היא תביעה מוקדמת.

כל סעד הצהרתי שינתן לתובע יסתבר להיות חלקי בלבד, "תחנה" בדרך לתביעה כספית עתידית, שכן אין כל מניעה שהתובע יגיש תביעה מכומתת כדין על בסיס שער המניות במועד המימוש. על התובע להגיש כבר כעת תביעה מכומתת ואין להתיר לו לפצל תביעתו. בעניין זה מפנה הנתבע לבש"א (ת"א) 1077/00 אורעד תעשיות הייטק בע"מ ואח' נ' סתוי (ניתן ביום 7.6.00) ועב (חי) רוטמן נ' InMotion E-pen Ltd (ניתן ביום 31.8.03).

3. ביום 19.11.07 הגיש התובע תגובתו לבקשת הנתבע.

טענות התובע לעניין הבקשה למחיקת כתב התביעה על הסף ולחלופין לתקנו:

בהתאם לפסיקה, בית הדין יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, באשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה. מחיקה על הסף ננקטת רק בלית ברירה (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ (2) 668; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז (4) 721; ת"א 26152/07 נכסי וישי נ' שילז קבלנות בניין, תק-של 2007 (3) 25436).

במועד הזכאות לקבלת האופציות, הקבוע בסעיף 3 לתוכנית המתאר (יום 1.1.06), היה התובע עובד הנתבע ולכן בהתאם לסעיף 1.2 לתוכנית המתאר קמה לו הזכאות להקצאת האופציות, אף אם לא היה עובד באותו מועד. הטענה לפיה התנאי הראשוני לקבלת האופציות הינו היות התובע עובד הנתבע במועד ההקצאה אינה נכונה ואינה מתיישבת עם הסעיף הנ"ל.

גרסת הנתבע לפיה הענקת אופציות לעובדים נועדה לשמש תמריץ משמיטה את הקרקע מתחת לרגליה של תוכנית המתאר, שכן התוכנית מכירה באפשרות לפיה יתוגמלו עובדים לשעבר של הנתבע אם סיימו עבודתם עקב פרישה לגמלאות, נכות או פטירה. במקרה שבפנינו יש לתגמל את התובע, שכן הפסקת העבודה נכפתה עליו בשל גילו. בהתאם לתוכנית המתאר הפסקת עבודה מפאת גיל לא רק שאין בה כדי לשלול זכאות העובד לאופציות אלא מדגישה כי במקרים אלו תיוותר הזכאות על כנה.

הנתבע התקשר עם התובע ביום 1.3.1994 ביחסי עובד מעביד על פי הסכם קיבוצי מיוחד מיום 4.3.1998. הנתבע המשיך להעסיק את התובע עד הגיעו של האחרון לגיל 72 - הגיל המירבי בו מועסקים עובדים בנתבע. כלומר, יחסי העבודה הסתיימו בעקבות הגיעו של התובע לגיל פרישה, כך שתוכנית המתאר חלה עליו. עבודת התובע לא הסתיימה בנסיבות בהן פוקעת זכותו למימוש האופציות, ע"פ התוכנית המתאר.

הסיטואציה בפס"ד שולמן, אליו הפנה הנתבע, שונה מהמקרה דנן, שכן באותו מקרה פוטר העובד ולא פרש לגמלאות כמו במקרה של התובע.

לחלופין גם אם תתקבל הטענה לפיה פוטר התובע, יהיה זה ראוי ונכון לבחון את הוראת תוכנית המתאר מהבחינה המהותית. עבודת התובע הופסקה מחמת גילו ולא בשל רצון הנתבע לשלול מהתובע את קבלת האופציות. הגורם – גיל התובע – שהביא לניתוק יחסי העבודה אינו בשליטת הצדדים. תוכנית המתאר חפצה לתגמל עובדים שפרשו לגמלאות בשל תרומתם במשך השנים לנתבע.

התובע הסתמך על המצג שהציג בפניו הנתבע לפיו הוא זכאי לממש את האופציות. התובע קיבל מכתב מהנתבע לפיו הוקצו לו 4,130 כתבי אופציה הניתנים למימוש ואף הוחתם על מסמך בנוגע למימושם. הנתבע לא הודיע לתובע בשום שלב שטעה. רק כשהגיע התובע לבית ההשקעות לצורך מימוש זכאותו הסתבר לו שהנתבע לא העביר את שמו לרשימת הזכאים.

לתובע טענות חזקות נגד הנתבע ואל לבית הדין לחסום בפניו את הדרך לבירור התביעה כל עוד קיים סיכוי כלשהו, על פי כתבי הטענות (ע"א 335/78 שאלתיאל ואח' נ' שני ואח', פ"ד לו (2) 155).

טענות התובע לעניין הבקשה למתן היתר לפיצול סעדים:

התובע עותר להחלת תוכנית המתאר כלפיו ולכן בשלב זה הסעד המבוקש הוא אכיפת התחייבויות הנתבע כלפי התובע. במידה ותעתר התביעה הרי שהסעד ההצהרתי שיפסק אינו מונע הגשת תביעה לסעד אופרטיבי בגין אותה עילה אף ללא כל צורך בצו לפיצול סעדים (ע"א 466/89 צברי נ' מוסארי, פ"ד מה (1) 177; ע"א 10474/03 הכהן נ' מלונות הים התיכון, תק-על 2005(4) 1747; ע"א 3790/02 אזורי נ' אביזאדה, פ"ד נז (4) 337). הבקשה לפיצול סעדים הוגשה לשם הזהירות בלבד כדי שלא יווצר מצב לפיו לא יוכל התובע יכול לתבוע את נזקיו בגין אי מימוש האופציות במועד עקב הִמשכות ההתדיינות המשפטית.

בשלב זה לא ניתן לכמת את שווים הכספי של כתבי האופציות בשל תנודתיות בשערן ובשל העובדה שהמועד למימושן טרם הגיע.

4. ביום 12.12.07 הגיש הנתבע תשובתו לתגובת התובע.

טענות הנתבע לעניין הבקשה למחיקת התביעה על הסף ולחלופין לתקנה:

תוכנית המתאר נועדה מלכתחילה רק למי שהוא עובד הנתבע במועד הקצאת האופציות ולמי שסיים עבודתו. גם הפורש מחמת גיל בהתאם לתוכנית האופציה הינו אדם שבעת הקצאת האופציות היה עובד הנתבע ואין המדובר באדם שפרש לפני מועד ההקצאה.

"הסתמכות" יוצרת עילת תביעה כאשר אדם מסתמך על המצג, פועל על פיו ומשנה את מצבו לרעה על בסיס המצג (דב"ע נו/278-3 קיזמן ואח' נ' עיריית גבעתיים, דינים ארצי, כרך לג (33) 66 (1997); עב (ת"א) 4318/06 וולד נ' עירית פתח תקוה, נבו 2007). התובע לא פעל תוך הסתמכות על המכתב השגוי שקיבל מהנתבע ולכן יש לדחות את הטענה לפיה "ההסתמכות" יצרה זכות לקבלת האופציות.

המקרה דנן הינו מקרה מתאים למחיקה על הסף, על אף שצעד זה ננקט רק במקרים חריגים.

אם כטענת התובע, לא ניתן לכמת את התביעה "בשלב מוקדם זה", אזי יש להורות לו להגיש את תביעתו בשלב בו ניתן יהיה לכמתה, בלי להטריד את הנתבע פעמיים באותה תביעה.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשות ובתגובות שהוגשו, להלן החלטתי:

אדון בבקשות לפי סדרן:

5. הבקשה לפיצול סעדים:

5.1 תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין), התשנ"ב -1991 קובעת כדלקמן:

"(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד.

(ב) מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם.

(ג) תובע שלא כלל בתובענה אחת את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור יתחשב בית הדין באלה:

(1) התביעה קנטרנית או טורדנית;

(2) התביעה הוגשה שלא בתום לב;

(3) נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב למתן הרשות.

(ד) רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין"

הרציונל העומד מאחורי תקנה זו הוא, שעל התובע לרכז בכתב תביעה אחד את כל הסעדים שהוא זכאי להם בגין אותה עילה וזאת על מנת למנוע כפל התדיינויות, הטרדת צד להליך והטרדת בית המשפט (בש"א (ת"א) 3044/06 מוצרי דגש פלסטיקה בע"מ נ' שטיינברג, ניתן ביום 16.3.06).

5.2 בית הדין הארצי קבע כי עילת התובענה היא "מסכת העובדות הדרושות כדי להראות, כי התובע זכאי לתרופה המבוקשת" (דב"ע תשן/13-2 עותמן נאצר נ' חפציבה חברה לבניין בע"מ, פד"ע כ"ב 191, 193). עוד נקבע כי יש להבחין בין מצב שבו קיימת עילת תביעה אחת ומספר סעדים, לבין מצב שבו קיימות שתי עילות תביעה וסעדים נפרדים. תקנה 26(ב) מתייחסת רק למקרה הראשון (דב"ע נה/57-3 לוסטמן נ' מפעלי גומי חיפה בע"מ, פד"ע כ"ח 297, ניתן 13.4.95).

5.3 כלל הוא, כי מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, יופיע בתובענה. כחריג לכלל רשאי ביה"ד להתיר פיצול, ובשוקלו כך, יתחשב בית הדין בגורמים שנקבעו (קנטרנות, חות"ל, נמוק אחר) ורשאי ביה"ד אף להתנות ההיתר בכל תנאי שיראה לו.

5.4 הבקשה באופן שהוגשה, אינה ראויה, להעתר.

משעסקינן בחריג לכלל, ראוי היה לתובע להתכבד ולפרט מהותית "לאן פניו". משפרט התובע כי כוונתו לשווי הכספי של מניות הבנק בלבד, הרי שאין כל עילה להתיר לו לפצל סעדיו.

5.5 הלכה היא מלפנינו כי התובע יכלול בתביעתו מלוא סעדיו (הנובעים מאותה עילה). תביעה לסעד הצהרתי, אין להותירה ככזו, אם ניתנת היא לכימות, כך שימוצה ההליך בין הצדדים ולמצער, ישלם התובע אגרה בגין תביעתו.

5.6 ראוי כי ביה"ד ישמע הליך בין צדדים באותה עילה, תוך מיצוי העובדות, העדים והסעדים המתבקשים.

אם לתובע עילה בגין זכותו לקבלת האופציות ולמימושן – זכות זו ניתנת לכימות, גם אם למימושה יותר ממועד אחד. במקרה דנן, אין כל מניעה לכימות הזכות במיוחד לאור העובדה שמספר האופציות המגיעות לתובע ידוע וערכן המינימאלי נקבע בסעיף 6.4 לתוכנית המתאר. מטרת ההליך ההצהרתי אינה לחסוך מהוצאותיו של צד להליך.

עוד נבהיר כי תביעה לסעד הצהרתי על קיומן של אופציות ולפיצוי בגין אי הקצאתן – בעינינו חד הן בעינינו ואין זה ראוי או רצוי לנהל 2 הליכים נפרדים באותו עניין. נזכיר כי הדיון בתביעה טרם החל ואף טרם הוגש כתב הגנה.

5.7 אכן, רשאי התובע כטענתו לתבוע הצהרה ואח"כ, על פיה, לתבוע הסכום המגיע לו – אך אין זו הדרך הרצויה או הנאותה.

הסעדים הקשורים באי הקצאת המניות לתובע ברורים וידועים ואין מקום שלא ידונו בצוותא חדא.

עוד יש להזכיר כי הזכאות – מחד והמימוש – מאידך לאו חד המה ומשכך, לא היה מקום להנמקת הבקשה. ועוד נזכיר – המועד למימוש האופציות (ותנאי המימוש) ברורים וידועים וכך אף תנאי ההקצאה ומועדם.

עולה איפוא כי מחד – עסקינן בתביעה "מוקדמת" ומאידך – ככל שאינה כזו – אין מניעה כי יתבעו כל סעדי התובע בתביעתו בצותא חדא.

5.8 לאור כל האמור – אין נעתרת הבקשה לפיצול סעדים.

6. מחיקת התביעה ולחלופין תיקונה:

6.1 תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת:

"בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:

1. מעשה בית דין;

2. חוסר סמכות;

3. כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע."

בתי המשפט, ודאי בתי הדין לעבודה, לעולם יעדיפו להכריע בהליך הבא בפניהם לגופו של עניין.

"הסעד של מחיקה או דחייה על הסף של הליך אזרחי הוא סעד מרחיק לכת, ועל כן יש לנהוג לגביו זהירות יתרה ולהפעילו רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו" (דב"ע (ארצי) נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"ע כז (1) 3, בג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(1) 573).

עוד נפסק, כי סעד של מחיקה/דחייה על הסף מופעל ע"י בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר (דב"ע מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער; דב"ע נא/31-3 חיפה כימקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518).

6.2 עפ"י ההלכה הפסוקה, המבחן הקובע אם גילה כתב התביעה עילה או לא הוא:

"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את הסעד המבוקש על ידו. העדר עילת תביעה הוא, אפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת תובענה... אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז- ורק אז- אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה... במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה הטעם לגבות ראיות להוכחתה...". (זוסמן "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 383- 384 והאסמכתאות שם).

6.3 מן האמור עולה, כי בית הדין ייענה לבקשת דחייה או מחיקה על הסף רק במקרים קיצוניים ונדירים, ורק כאשר הוא משוכנע, כי גם אם יוכיח התובע את כל האמור בכתב תביעתו, לא יזכה לסעד, שכן על פי הדין החל, אותן עובדות אינן מצמיחות עילת תביעה.

6.4 ככלל, על התובע לפרט את כל הרכיבים הכספיים המדויקים אותם הוא תובע.

תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן: "תקנות סדרי הדין") שעניינה פרטי כתב תביעה קובעת כי:

"ואלה הפרטים שיכיל כתב תביעה....

...

7. שוויו של נושא התובענה, ככל שאפשר לקבעו לפי העניין; הייתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער".

6.5 בית הדין לא יידרש לתביעה לסעד הצהרתי, מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי; המבקש סעד הצהרתי יוכל להתגבר על הכלל האמור, רק במידה ויצליח להצביע על אינטרס לגיטימי אחר כבד משקל, המצדיק את הגשת התביעה לסעד הצהרתי בלבד (ראו: ע"ע 1193/04 רפפורט ואח' נ' רשות שדות התעופה, ניתן ביום 30.1.06; ע"ע 220/03 ארגס ואח' נ' רשות הנמלים בישראל, ניתן ביום 28.2.06; ע"ע 74/06 רשות השידור נ' אסולין ואח', ניתן ביום 20.9.06).

6.6 מכתב התביעה ומהמסמכים המצורפים לו עולה, כי התובע קיבל הודעה בדבר הקצאת אופציות ע"י הנתבע ואף הוחתם על הסכמה לקבלתם. כמו כן, על פניו, כפי שעולה מתוכנית המתאר, מועד הזכאות הינו יום 1.1.06, כך שלכאורה התובע נמנה בין "משתתפי התוכנית". לאור טענת התובע לפיה יש לראות את נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים כיציאה לגמלאות, הרי שאם הטענה תתקבל, הרי שניתן יהיה ליישם את תוכנית המתאר על התובע והנתבע לא יצטרך "להתאים" אותה למצבו של התובע. לפיכך, אנו סבורים כי אין למחוק את התביעה על הסף.

נזכיר עוד כי בקשה למחיקה תתברר רק על בסיס הנטען בתביעה עצמה.

6.7 לאור האמור, בדבר היכולת לכמת את התביעה ובהתחשב בכך שבקשת הנתבע כוללת בתוכה את החלופה של תיקון כתב התביעה, לא נותר לנו אלא לאפשר לתובע לתקן את התביעה לצורך המשך בירורה הענייני.

אין חולק, כי במקרה שבפנינו – תיקון כתב התביעה באשר לכימות הסעד המבוקש לעניין המניות והאופציות הינו תיקון נחוץ לבירור התובענה.


7. לאור כל האמור –

אין נעתרות הבקשות למתן היתר לפיצול סעדים ולמחיקת התביעה על הסף.

הבקשה החלופית להורות לתובע להגיש כתב תביעה מפורט ומכומת מתקבלת. התובע יגיש כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום מהיום. כתב הגנה יוגש 30 יום לאחר מכן.

התובע ישלם לנתבע הוצאות הבקשות בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום י"ד בשבט, תשס"ח (21 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

שרה מאירי, שופטת