ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עובד לוי נגד ימין שמחון :

בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' גולדברג

המערערים: 1. עובד לוי, תיעוש האבן והבניה בע"מ
2. המגן חברה לביטוח בע"מ

נ ג ד

המשיבים: 1. ימין שמחון
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
3. ג'האד אלקם ואח'

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 523.7.9 בע"א 74/95
שניתן על-ידי כבוד השופטים: י' בזק,
ר' אור ומ' שידלובסקי-אור

תאריך הישיבה: ט"ו באלול תשנ"ז (17.9.97)

בשם המערערים: עו"ד ח' קליר
בשם המשיבים 1-2: עו"ד ע' קרינסקי
בשם המשיבים 3: עו"ד י' רבינוביץ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1. לפנינו בקשת רשות ערעור, בה ניתנה הרשות והיא נדונה כערעור על פי הרשות שניתנה.

2. עיקרי העובדות לא היו שנויים במחלוקת:

התובע ופועלים נוספים עסקו ביציקת גג. הבטון ליציקת הגג הוזרם ממערבל בטון, שהיה מותקן על גבי משאית, אל תוך משאבת בטון שאף היא מותקנת על גבי משאית, ומשם, באמצעות זרוע המשאבה שבסופה צינור גמיש המוחזק בידי עובד, זרם הבטון אל הגג. המשאבה הייתה מורכבת על גבי המשאית ומנוע המשאית הפעיל גם את המשאבה. בשלב הסופי של היציקה, קרס הגג. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי היה ניסור או חבלה בתומכות של הגג, ככל הנראה, במזיד אולם לא הייתה הסכמה שהפגיעה בתומכות היא זו שגרמה באופן בלעדי להתמוטטות.

3. שתי הערכאות הקודמות היו תמימות דעים כי המשאית-משאבה הינה "רכב מנועי", כהגדרתו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4), התשמ"ג1983- (להלן: תיקון מס' 4) וכי השימוש שנעשה במשאבה היה שימוש ייעודי ברכב, שייעודו היה להוביל את המשאבה ממקום למקום על מנת שזו תזרים את הבטון שקלטה מן המערבל לאתר הבנייה.

אין מקום להתערבותנו בשתי קביעות אלה המעוגנות היטב בעובדות שנקבעו ובמצב המשפטי, שנותח בהרחבה ויושם נכונה. לאחרונה נעשתה על ידי בית משפט זה (כבוד הנשיא ברק) סקירה מקפת של ההתפתחות ההיסטורית, התחיקתית והפסיקתית בסוגיית הגדרתה של "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (להלן: החוק) בפסק הדין שניתן ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, שסקר את הפרשנות למונחים השונים בתיקונים שהוכנסו לחוק מעת לעת.

4. בענייננו חל תיקון מס' 4, שהוא השלב השני מתוך שלושה שלבי התפתחות לעניין הגדרת "תאונת דרכים". השלב הראשון הוא נוסח החוק המקורי; השלב השני הוא תיקון מס' 4; והשלב השלישי הוא חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התשנ"א1990- (להלן: תיקון מס' 8).

תיקון מס' 4 החליף את הגדרת הדיבור "רכב" או "רכב מנועי" שבחוק, בהגדרה חדשה. הוא לא שינה את הגדרת הדיבור "תאונת דרכים" (ששונתה בתיקון מס' 8 שאינו לענייננו). וכך מוגדרים שני ביטויים אלה בתיקון מס' 4:

"תאונת דרכים" "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, בין בנסיעת הרכב ובין בעמידתו".

"רכב מנועי" "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר או "רכב" יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח
מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על-ידי
רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים
ומדרגות נעות".

פירוש ממצה להגדרת "רכב מנועי" או "רכב" בתיקון מס' 4 ניתן על ידי בית המשפט מפי השופט מצא:
"עיון בהגדרה ["רכב מנועי" או "רכב"] מעלה, כי היא נחלקת לשלושה. בחלקה הראשון נקבע גדרו של הכלל: 'רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית...'. הכלל הוא אפוא, כי רכב הממלא את שני יסודות ההגדרה ל'רכב מנועי' ייחשב. חלקה השני של ההגדרה מוסיף לכלל, על דרך ה'לרבות', סוגי רכב נוספים, כ'טרקטור' וכ'מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש...'. עיקר ייעודם של אלה אינו 'לשמש לתחבורה יבשתית', ואלמלא צוינו במפורש לא היו נכללים". (ע"א 149/89 עיזבון המנוח בורנשטיין ז"ל נ' יעקבי, פ"ד מז(2) 630, 636).

המשאית-משאבה כ"רכב" או "רכב מנועי"

5. הדרך לקבוע אם ב"רכב" עסקינן, היא לבדוק אם נכנס הוא להגדרה הבסיסית, ואם לאו, אם נכנס הוא להגדרה המרבה, כפי שעוצבה בתיקון מס' 4.

בענייננו, המשאבה מורכבת על המשאית ומהווה חלק אינטגרלי ממנה. היא מופעלת על ידי מנוע המשאית. דומה כי המשאית היא רכב מנועי לכל הדעות והיא באה בגדר ההגדרה הבסיסית של "רכב מנועי". העובדה שמורכבת עליה משאבה אותה היא מעבירה ממקום למקום ומשמשת לה מקור כוח לצורך עבודת השאיבה והפריקה, איננה גורעת מתכונתה כרכב מנועי (ע"א 81/82 לה נסיונל, חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד ל"ז(1) 806, בעמ' 811). אלא שגם אילו גרסנו שאין היא "רכב מנועי" בגדר ההגדרה הבסיסית, הייתה היא באה בגדר ההגדרה המרבה על דרך ה'לרבות', המרבה סוגי רכב נוספים, ביניהם, מכונה הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש. מכאן, שהמשאית-משאבה היא רכב מנועי כהגדרתו בתיקון מס' 4.

"השימוש ברכב מנועי"

6. הגדרת השימוש לא שונתה בתיקון מס' 4 ועלינו לחזור לפרשנות של תיבה זו בנוסח שקדם לתיקון.

תכליתו של חוק הפיצויים היא להעניק פיצוי למי שנפגע פגיעות גוף עקב השימוש ברכב לייעודו הרגיל והטבעי. ייעודו של הרכב עשוי להיות לתחבורה בלבד ועשוי להיות רב תכליתי, כגון, משאית ועליה מנוף המשמש לפריקה וטעינה או מכונית המשמשת כמערבל (רע"א 8061/95, שם, פסקה 8 לפסק-הדין והאסמכתאות המצויינות שם). ניסיון לשוב ולכלול בתיקון מס' 4 את המבחן התחבורתי בהגדרת "תאונת דרכים" לא צלח והצעה לכלול את המילים "למטרות תחבורה" גם בהגדרת "תאונת דרכים" ולא רק בהגדרת "רכב", נדחתה על ידי המחוקק.
"כתוצאה מכך נוצר מצב משפטי בלתי מאוזן, כאשר לעניין הגדרת ה'רכבוד חל המבחן התעבורתי, ואילו לעניין יתר חלקי הגדרת 'תאונת דרכים' ממשיך לעמוד בעינו המבחן היעודי" (רע"א 8061/95, שם, פסקה 20).

"שימוש ברכב מנועי" הוא פעולה הקשורה ליעודו הרגיל והטבעי של הרכב. שימוש עיקרי ושימוש לוואי שניהם בגדר שימוש הם (רע"א 8061/95, שם, שם). השימוש העיקרי אינו חייב להיות לתחבורה; די בכך שמעצם טבעו משמש הרכב לעבודות עזר או לטעינה ופריקה. טעינה ופריקה של מטען כשהרכב עומד מהוות "שימוש ברכב מנועי" הן לפי המבחן הייעודי והן לפי המבחן התעבורתי (ע"א 498/80 מדינת ישראל נ' קדר בע"מ, פ"ד לו(1) 492, 496).

בענייננו, הפעלת הרכב לא הייתה למטרות תחבורה ולא הייתה בגדר הסיכון התחבורתי, אולם התאונה נגרמה שעה שהרכב, שהוא בעל ייעוד דו-תכליתי ומשמש הן להעברת המשאבה ממקום למקום והן לפריקה של החומר המועבר על ידי המשאבה לתוך הצינור וממנו לגג, הופעל להגשמת ייעודו הלא תחבורתי. שימוש כזה הוא "שימוש ברכב מנועי" לפי תיקון מס' 4 (ע"א 922/91 אבו ג'אבר נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, הפול, פ"ד מח(3) 340, עמ' 344-345).

הקשר הסיבתי

7. משקבעו שתי הערכאות הראשונות, כי המשאית-משאבה היא "רכב מנועי" וכי נעשה "שימוש ברכב מנועי", קביעות המקובלות עלי, נותרה לדיון השאלה בה חלקו שתי הערכאות, הלא היא שאלת הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה, או במלים אחרות, האם התאונה ארעה עקב השימוש ברכב המנועי. בעוד אשר הערכאה הראשונה סברה כי התאונה קרתה עקב השימוש ברכב, סברה הערכאה השניה כי אין הדבר כך. בית משפט השלום (כבוד השופט צבן) קבע, כי התאונה קרתה עקב צרוף שני גורמים: חבלה או תקלה במערכת התומכות של התקרה ושפיכת הבטון באמצעות פעולת המשאבה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת שידלובסקי-אור) קבע כי התקרה התמוטטה עקב חבלה בזדון של ניסור התומכות ובכך נותק הקשר הסיבתי בין פריקת הבטון לבין קריסת הגג, שכן התאונה ארעה עקב "גורם זר מתערב".

דומה, כי השוני בין המסקנות אליהן הגיעו שתי הערכאות, איננו נעוץ כלל בתפיסה משפטית שונה, אלא בתשתית עובדתית שונה אליה הן מתייחסות. לאמור, המחלוקת היא בקשר הסיבתי העובדתי. בעוד אשר הערכאה הראשונה קבעה כעובדה כי שני גורמים - הפריקה והחבלה - חברו יחד בגרימת ההתמוטטות, סברה הערכאה השניה כי רק גורם אחד - ניסור התומכות - גרם לה. נראה איפוא שאילו התשתית העובדתית שעליה סמכו שתי הערכאות היתה זהה, לא היתה קמה מחלוקת משפטית ביניהן. אם נוצר עומס על הגג ולאחר מכן בא גורם זר וניסר את התומכות והגג התמוטט כתוצאה מן הניסור, מה לי עומס הבטון על הגג, אם הניסור היה מביא בכל מקרה להתמוטטות הגג ומנתק את הקשר הסיבתי בין פריקת הבטון לבין ההתמוטטות. לעומת זאת, אם הניסור פגע בתומכות אולם הגג המשיך לעמוד על תילו ושפיכת הבטון על הגג המוחלש הביאה להתמוטטות, נוצר הקשר הסיבתי בין יציקת הבטון לבין ההתמוטטות.

8. דומה שכיום העמידה ההלכה על מכונה את סוגיית הקשר הסיבתי בין שימוש ברכב הייעודי (לאחד מייעודיו הטבעיים) לבין התאונה. נקבעו הקריטריונים ונוצקו התבניות (רע"א 8061/95, שם, בפסקה 9 ואילך). כל שנותר לעשות הוא ליישם את המבחנים שנקבעו על עובדות כל מקרה ומקרה הנקרה על דרכנו.

הקשר הסיבתי מגולם בדיבור "עקב". המבחן לסיבתיות הוא כפול: מבחן סיבתי עובדתי ומבחן סיבתי משפטי. לעניין הסיבתיות המשפטית, נקבעו שני מבחנים, מבחן הסיכון (רע"א 8061/95, שם, פסקה 9) ומבחן השכל הישר (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844, 868, 877). "נזק" נגרם "עקב שימוש ברכב מנועי" אם הנזק הוא בתחום הסיכון שהשימוש העיקרי או המשני ברכב, יוצר (ע"א 358/83, שם, עמ' 868). ככלל, נזקים הנגרמים בשל סיכונים הנוצרים על ידי השימוש ברכב לייעודו הטבעי והרגיל, יוטלו בדרך של "פיזור" הנזק על כלל המשתמשים ברכב (רע"א 8061/95, שם, פסקה 10). כל סיכון הנופל לגדר כל אחד משימושי הלוואי של הרכב, מהווה גורם ממשי לתאונה (ע"א 358/83, שם, בעמ' 869). השימוש ברכב איננו צריך להיות הגורם היחיד או המרכזי בגרימת האירוע. די בכך אם הוא אחד הגורמים שגרמו לו (ע"א 358/83, שם, בעמ' 865). בהצטרף מספר גורמים המביאים לאירוע, אין חשיבות לכך שאחד מהם - בענייננו התקלה בתומכות - נגרם במזיד, ובלבד שהגורם האחר, השימוש ברכב, היה אף הוא גורם ממשי לתאונה (ע"א 358/83, שם, בעמ' 868; ע"א 236/81 לסרי נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(3), 705, בעמ' 710-711; א' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה שניה מורחבת, תשנ"ו) 124). טול לדוגמא מבנה רעוע שאינו בנוי כהלכה ומכונית נוגחת בו והוא מתמוטט. איש לא יחלוק על כך שזו תאונת דרכים, גם אם אילו היה המבנה בנוי כהלכה לא היה מתמוטט מנגיחה כזו. או למשל, רכב המעמיס סחורה על מדפים בעזרת זרוע המותקנת עליו, אלא שהמדפים לא הותקנו כהלכה וההעמסה על ידי הזרוע גורמת להתמוטטות; דומה, שגם כאן לפנינו תאונת דרכים.

9. מכאן נחזור לענייננו.

למרות ההסכמות וההודעות לבית המשפט בעניין האירוע, אין לפנינו תמונה עובדתית מלאה. עם זאת עולה מן ההסכמות, כי היה ניסור או חבלה בתומכות בזמן כלשהו שקדם לתאונה ושהדבר לא הביא - ככל הנראה - להתמוטטות מיידית של הגג; הגג התמוטט לקראת סוף פעולת היציקה בזמן כלשהו לאחר אותה פעולת חבלה, שעה שפעולת היציקה הייתה בעצומה.

לא ברור מתי ביחס לזמן החבלה ארעה ההתמוטטות, כמה זמן חלף בין השניים, כמה זמן עסקו ביציקת הבטון לאחר החבלה בתומכות עד שארעה ההתמוטטות, מה היה טיב החבלה, האם ההתמוטטות התחייבה ממנה ללא קשר ליציקת הבטון על הגג ועוד. ייתכן ותשובות לשאלות אלה יכלו לשפוך אור נוסף על הנסיבות לצורך הסקת מסקנות בדבר הקשר הסיבתי. שקלתי אם להחזיר את העניין לערכאה ראשונה לליבון העובדות, אולם הגעתי למסקנה שאין מקום לעשות כן מכמה טעמים: ראשית, משום שספק אם ניתן למצוא תשובות לשאלות אלה כיום, כעבור שנים כה רבות מאז התאונה; שנית, והעיקר, משום שכל הצדדים הסכימו על העובדות שבהסתמך עליהן ניתן היה לדעתם לפסוק בעניינם. לפיכך, אין לנו אלא מה שהובא מפי הצדדים בערכאות הקודמות (בהודעה ובהצהרות לפרוטוקול) ומתוך אלה עולה כי פעלו כאן שני גורמים שהביאו להתמוטטות: האחד חבלה בתומכות והחלשתן, השני יציקה על הגג תוך שימוש ברכב דו-תכליתי לייעודו הטבעי. בהעדר נתונים לקבוע את חלקו של כל אחד מן הגורמים ומשלא ניתן לקבוע שהזרמת הבטון היא גורם זניח, יש לקבוע כי שניהם מהווים גורמים ממשיים להתמוטטות, וכי השניים חברו יחדיו לגרימת התוצאה.

מכאן, שיש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום. התיק יחזור לבית משפט השלום על מנת שייקבעו הפיצויים המגיעים לנפגע לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-.

המשיבים 1 ו2- ישלמו למבקשים הוצאות בסך 15,000 ש"ח.

ת

השופט י' טירקל:

אני מסכים.

השופט י' גולדברג:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.

ניתן היום, ח' בתשרי תשנ"ח (28.9.98).

ט

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
95059710.J06/


מעורבים
תובע: עובד לוי
נתבע: ימין שמחון
שופט :
עורכי דין: