ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הזמן יבוא ושיווק בע"מ נגד מכון התקנים הישראלי :

לפני כבוד ה שופט אמיר סלאמה

תובעת

הזמן יבוא ושיווק בע"מ

נגד

נתבעים

1.מכון התקנים הישראלי
2.מדינת ישראל – משרד הכלכלה והתעשיה

פסק דין

רקע

1. התובעת היא חברה העוסקת, בין היתר, בייבוא מוצרים חשמליים המשמשים להכנת מזון.
במסגרת תובענה זו, שהוגשה בחודש יוני 2017 בדרך של המרצת פתיחה, ביקשה התובעת לקבל סעדים כנגד הנתבעים, ביחס לייבוא מוצרי חשמל משלושה סוגים – מכונה לייצור "קרפים"; מכונה לייצור "וופל בלגי";וגרידל חשמלי.
בכתב התובענה נטען, שהתובעת ייבאה מטען המכיל מכונות כאמור, וביום 28.5.17 הגישה בקשה לשחרור טובין, אך מאז 1.6.17 עיכבו הנתבעים את שחרור הסחורה לידי התובעת, וזאת שלא כדין.
לטענת התובעת, הנתבע מס' 2 הורה לנתבע מס' 1 שלא לשחרר את הסחורה, משום שסבר כי קיים קשר בין התובעת לבין חברות אחרות, שהם, כמו התובעת, בבעלות הגב' אריאלה בן חיים, ואשר הוכרזו בעבר כחברות "מפרות אמון", וכי על רקע זה אף דאג לרשום הערה ברישומי התובעת על היותה חברה "מפרת אמון".

2. בכתב התביעה התבקשו שני סעדים:
האחד, לתת צו המורה לנתבע מס' 1 לשחרר את הסחורה;
השני, להורות לנתבע מס' 2 להסיר את ההערה שנרשמה על התובעת בדבר היותה מפרת אמון .

3. שני הנתבעים העלו טענות בעניין העדר סמכות לבית משפט זה לדון בתובענה.
הנתבע מס' 1 טען, כי הסמכות העניינית למתן צו עשה כפי שמבוקש ע"י התובעת הוא בית המשפט הגבוה לצדק, וכי בכל מקרה אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה. על רקע זה ביקש הנתבע מס' 1 לסלק על הסף את התובענה כנגדו.
הנתבע מס' 2 טען כי הסמכות למתן הסעד המבוקש נגדו הוא בית המשפט לענייניים מנהליים.

4. אשר לטענות ההגנה לגופן, טען הנתבע מס' 1 כי אי שחרור הסחורה לידי התובעת היה על רקע היותה מפרת אמון, כהגדרת מונח זה בפקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], תשל"ט-1979 (להלן – "פקודת היבוא והיצוא").
על קצה המזלג נציין, כי הגדר ת חברה כמפרת אמון בהקשר זה, מחייבת נקיטה בפרוצדורה מיוחדת בטרם שחרור סחורה המיובאת על ידה , דבר שכרוך, בין היתר בביצוע בדיקות להתאמת עמידת המוצרים המיובאים בהוראות התקן הישראלי.
הנתבע מס' 2 הסביר כי הוא הנחה את הנתבע מס' 1 שלא לשחרר את הסחורה, בשל חשד שהתובעת הוקמה כחלק משיטה הננקטת ע"י הגב' בן אריאל, אשר מקימה לשיטתו חדשות לבקרים חברות, בניסיון לחמוק מהצורך לעמוד בפרוצדורה המתחייבת נוכח הגדרת חברות קודמות שבבעלותה כמפרות אמון.

5. לבקשת התובעת, ועל רקע טענתה שעיכוב הסחורה גורם לה נזקים כספיים רבים, התקיים ביום 7.8.17 דיון במהלך הפגרה.
במסגרת ישיבה זו, בה נכחו נציגים מטעם הנתבעים, נמסר כי הסחורה הנדונה מצוי ה בבדיקה, וכי תוצאות תתקב לנה בסוף אוגוסט 2017.
יש לציין כי הנתבעים שבו והעלו בישיבה טענות לגבי חוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בתובענה.
עוד יצויין כי בישיבה זו הוחלט שבכל מקרה יש להעביר את התובענה למסגרת של סדר דין רגיל , להבדיל מהמרצת פתיחה.

6. ביום 12.9.17 התקבלה הודעת התובעת לפיה הסחורה טרם שוחררה במלואה בשל קשיים אותם מערימים הנתבעים.
ביום 27.9.17 התקבלת תגובת הנתבע מס' 1 לפיה תוצאות הבדיקה שנערכו ביחס לסחורה הוכיחו שהתובעת ייבאה טובין שאינם בטיחותיים, כאשר אף לא אחד מהם לא עמד בדרישות התקן הישראלי. הובהר כי בכל שלושת המוצרים נמצאו ליקויים (שאין זה המקום לעמוד בפירוט על מהותן), כאשר רק ביחס למוצר מסוג מכונה לייצור קרפים ניתן לתובעת אישור בדבר שחרור המוצר, לאור העובדה שהליקויי בו היה קל יחסית לתיקון, ואילו ביחס לשני סוגי המוצרים האחרים לא ניתן היתר לשחררם, בשל ליקויים הדורשים תיקונים.
לשיטת הנתבע מס' 1, התעקשותם של הנתבעים לבדוק את המוצרים שייבאה התובעת הצליח ה למנוע את שיווקם של מוצרים פגומים אשר לא עמדו בדרישות התקן והיוו סכנה לציבור.

7. ביום 24.11.17 הגישה התובעת הודעה לבית המשפט ולפיה המוצרים שוחררו לבסוף ע"י הנתבעים לידיה.
עם זאת, לטענת התובעת אין בשחרור הסחורה כדי לייתר את הדיון בתובענה, שכן עדיין יש צורך בהסרת ההערה בדבר היות התובעת מפרת אמון.

8. בתגובה להודעה הנ"ל מטעם התובעת, שב הנתבע מס' 1 וטען כי ההתפתחויות שחלו מאז הגשת התבוענה הוכיחו שמדובר בתביעת סרק, כאשר לגופ ם של דברים הוכח כי התובעת ניסתה ל ייבא מוצרים לקויים מהם נשקפה סכנה לציבור, וכי רק בשל התעקשותם של הנתבעים נמנע הדבר, והתובעת חוייבה לתקן את הליקויים.
הנתבע מס' 1 שב והעלה את טענותיו בעניין הסמכות העניינית, וציין כי הגיעה העת להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף.
הנתבע מס' 2 ציין כי הוא פעל כדין, בהתאם לסמכותיו על פי חוק, וכי בכל מקרה אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה.

דיון והכרעה

9. לאור האמור לעיל סבורני כי אין עוד מקום לדון בתובענה, הואיל ואחד משני הסעדים שהתבקשו בה התייתר והפך תיאורטי, ואילו הסעד האחר אינו מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט.
להלן אנמק.

10. כזכור, התובעת ביקשה במסגרת תובענה זו שני סעדים – האחד כנגד הנתבע מס' 1 ומכוחו תינתן לנתבע זה הוראה לשחרר את הסחורה מושא התביעה ; והשני כנגד הנתבע מס' 2, המורה לו להסיר את ההערה שנרשמה על שם התובעת כמפרת אמון.

11. אשר לסעד שהתבקש כנגד הנתבע מס' 1, הרי שסעד זה התייתר, לאור העובדה שהסחורה מושא התביעה שוחררה בסופו של יום לידי התובעת.
כידוע, בית המשפט אינו דן בתובענות תיאורטיות שאין לצדן סעדים, ומשכך אין מקום לדון בתובענה בה התבקש בית המשפט לתת סעד המאפשר את שחרור הסחורה, כאשר הסחורה שוחררה והסעד אינו דרוש עוד.
מטעם זה, מן הדין להורות על מחיקת התובענה כנגד הנתבע מס' 1, ואין צורך להידרש למכלול הטענות שהועלו על ידי הצדדי ם בהקשר לסעד זה, בין אם טענות הנוגעות לסמכות בית המשפט למתן הסעד, ובין לגבי הטענות לגופן.

12. אשר לסעד המורה לנתבע מס' 2 למחוק הערה שנרשמה על שם התובעת בדבר היותה מפרת אמון, סבורני כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לתת סעד שכזה, כאשר הסמכות בנדון נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, קובע כדלקמן:
"בית משפט לעניינים מנהליים ידון באלה –
(1) עתירה נגד החלטה של רשות או גוף ציבורי המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתו צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מנהלית).
פרט 48 תוספת הראשונה לחוק הנ"ל קובע כדלקמן:
תקינה –
(1)..
(2) החלטה של רשות לפי סעיף 2א(ו) לפקודת הייבוא והייצוא [נוסח חדש], התשל"ט-1979".
סעיף 2א(ו) לפקודת היבוא והיצוא קובע כדלקמן:
"...(ו) הממונה על התקינה רשאי לקבוע כי מי שייבא טובין או מבקש לייבא טובין הוא מפר אמון לתקופה שקבע ושלא תעלה על שנה מיום קביעתו, וכן רשאי הוא, נוסף על האמור בסעיף קטן (ג), לקבוע לגבי אדם כאמור דרישות בדיקה נוספות או אחרות, ובכלל זה, דרישת ערובה, והכול בלבד שהודיע למי שנוכח לגביו כאמור כי הוא מפר אמון, ונתן לו הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו; בסעיף זה, "מפר אמון" – מי שמייבא טובין או מבקש לייבא טובין שהממונה על התקינה נוכח כי התקיים לגביו אחד או יותר מאלה:
(1) הוא ייבא טובין או ביקש לייבא טובין על יסוד מידע כוזב או שגוי, לרבות באמצעות מסמכים כוזבים או שגויים;
(2) הוא הפר לדעת הממונה על התקינה תנאי מן התנאים שנקבעו לייבוא הטובין לפי סעיף קטן (ג) או חדל מלקיים תנאי כאמור, והממונה סבר שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה של ההפרה יש יסוד סביר לקבוע כי הוא מפר אמון;
(3) הוא הפר הוראה מהוראות פקודה זו או צו פיקוח או חיקוק אחר החל בעניין ייבוא של טובין או הפר הוראה על פי כל אחד מהם, והממונה על התקינה סבר שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה של ההוראה שהופרה יש יסוד סביר לקבוע כי הוא מפר אמון; בפסקה זו, "הוראה שהופרה" – מי שנקבע לגביו בהליך שיפוטי או מינהלי לפי דין, לרבות לפי סעיף 14, שהפר הוראות דין..."

13. החלטה של הנתבע מס' 2 בדבר היות התובעת מפרת אמון, היא החלטה מכוח סמכותו לפי פקודת היבוא והייצוא, והיא נופלת לגדר סוגי המקרים בהם נתונה סמכות הדיון לבית המשפט לעניינים מנהליים.
מעיון בכתבי הטענות על נספחיהם ברי, שהסחורה מושא התביעה עוכבה לאחר שהנתבע מס' 2 החליט לסווג את התובעת כמפרת אמון.
הסעד אותו מבקשת התובעת כנגד הנתבע מס' 2, נועד לתקוף את החלטת הנתבע מס' 2 לסווג את התובעת כמפרת אמון, ועניין שכזה מצוי בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים.
בהקשר זה אוסיף כי אין המדובר בתקיפת החלטה למתן "צו מנהלי" לפי סעיף 17ג לחוק התקנים, תשי"ג-1953, שכן ההערה אותה מבקשת התובעת להסיר היא פועל יוצא של עצם החלטת הנתבע מס' 2 לסווג את התובעת כמפרת אמון לפי פקודת ייבוא וייצוא.

14. סיכומו של דבר, אין לבית משפט זה סמכות עניינית לתת סעד המורה לנתבע מס' 2 להסיר הערה שנרשמה על שם התובעת בדבר היותה מפרת אמון.

15. בשים לב לאמור, אינני סבור שיש מקום במקרה דנן להורות על העברת התובענה שלפניי, כמות שהיא, לבית המשפט לעניינים מנהליים (מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט) , שכן בתובענה נכרכו שני סעדים, ועלו לגביה פלוגתאות, לפעמים בערבוביה, הן ביחס לסיווג התובעת כמפרת אמון והן ביחס לשחרור הסחורה, כאשר עניין אחרון זה (שייתכן ומצוי בסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק), הפך להיות תיאורטי.
משכך, הדרך הראויה במקרה דנן היא להורות על מחיקת התביעה כנגד הנתבע מס' 2, בכדי לאפשר לתובעת, ככל שתפחוץ בכך, להגיש עתירה מנהלית כנגד החלטת הנתבע מס' 2 להתייחס אליה כמפרת אמון, לרבות רישום הערה לחובתה בעניין זה על הרקע האמור.

שני עניינים בטרם סיום

16. התובעת עתרה לאפשר לה פיצול סעדים, בכדי שתוכל להגיש תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב התנהלות הנתבעים.
בנסיבות העניין אי בכך צורך.
אשר לפלוגתא הנוגעת לשחרור הסחורה, הרי שהתביעה ביחס לכך נמחקה לאחר שהסעד שנתבקש בנדון הפך להיותו תיאורטי. בנסיבות אלה, אין מניעה בפני התובעת להגיש תביעה כספית כנגד הנתבע מס' 1 או כנגד כל גוף אחר, ביחס לנזקים כספים שנגרמו לה, לטענתה, על רקע אי שחרור הסחורה (כאשר ברי שאין בכך כדי לקובע מסמרות בשאלת קיומה של אחריות המוטלת על הנתבע מס' 1 או על גוף אחר ביחס לאי שחרור הסחורה, או בשאלת קיומו של נזק שנגרם לתובעת עקב כך).
אשר לפלוגתא הנוגעת לרישום הערה בדבר היות התובעת מפרת אמון, הרי שהתביעה נמחקה נוכח העדר סמכות עניינית, וככל שהתובעת סבורה כי נגרם לה נזק על רקע זה, פתוחה בפניה להגיש כל תביעה שהדין מאפשר לה להגיש בנדון.

17. ולסיום, נתייחס לעניין הוצאות הליך זה.
אשר לסעד ביחס לעיכוב שחרור הסחורה, הרי שסעד זה לא נדון לגופו, ומשכך לא נדונולגופן טענות הצדדים ביחס לגורמים שהביאו לעיכוב שחרור הסחורה.
משכך, אין הצדקה בנקודת זמן זו לחייב מי מהצדדים בהוצאות הצד שכנגד ביחס להליך (קביעה שדורשת, בין היתר, דיון והכרעה בטענות לגופן ביחס לאי שחרור הסחורה) . ברם, ככל שהתובעת (או מי מטעמה) תגיש תביעה כספית ביחס לסוגיית שחרור הסחורה מושא ההליך שלפניי, וככל שבמסגרת תביעה שכזו תתברנה לגופן טענות הצדדים בנדון, יהיה כל צד בתביעה עתידית שכזו רשאי לטעון בעניין הוצאותיו בהליך שהתנהל לפניי, והעניין יהיה נתון להחלטת המותב שיכריע בתובענה, בהתאם לתוצאותיה.
אשר לסעד של הסרת ההערה בעניין היות התובעת מפרת אמון, הרי שגם כאן אין הצדקה בשלב זה לחייב את מי מהצדדים בהוצאות, וככל שתוגש ע"י התובעת עתירה מנהלית בעניין זה, תהיה סוגיית הוצאות הליך זה נתונה לשיקול דעתו ולהכרעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

סוף דבר

18. אני מורה על מחיקת התובענה.

19. אין צו להוצאות (בשים לב לאמור לעיל).

20. המזכירות תפעל לסגירת התיק.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הזמן יבוא ושיווק בע"מ
נתבע: מכון התקנים הישראלי
שופט :
עורכי דין: