ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מועצה אזורית הגלבוע נגד פריניב בע"מ :


בפני כבוד ה שופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס

מבקשים

מועצה אזורית הגלבוע

נגד

משיבים
פריניב בע"מ

החלטה

לפניי בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, היעדר עילה ומעשה בית דין. התביעה היא תביעה להשבת היטל ביוב ששולם על ידי המשיבה למבקשת בשנת 2012. סכום התביעה הועמד על 686,070 ₪ (סכום ההיטל ששולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית)

כתב התביעה:
על פי המסופר בכתב התביעה, ביום 7.8.2011 הקצה מינהל מקרקעי ישראל לתובעת (להלן: "המשיבה") מגרש לצורך הקמת מפעל לייצור מיצים באזור התעשייה "חבר", בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת (להלן: " המבקשת"). במועד זה נדרשה המשיבה לשלם למשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (להלן: " התמ"ת") סך של 1,289,504 ₪ בגין הוצאות פיתוח ובתמורה התחייב התמ"ת להעמיד לרשות המשיבה מגרש מפותח.

לטענת המשיבה בקשה להיתר בניה שהגישה בשנת 2012 הותנתה בידי המבקשת בתשלום היטל ביוב בסך 455,189 ₪ . המשיבה שילמה ביום 21.5.2012 את היטל הביוב " תחת מחאה" ותוך שהיא מדגישה בפני ה מבקשת, כי כבר שילמה עבור התשתיות במגרש למשרד התמ"ת. בנוסף, המשיבה טוענת בתביעתה כי לא המבקשת היא שביצעה בפועל את עבודות הביוב וכי גם מטעם זה היא לא הייתה רשאית לחייב את המשיבה בתשלום ההיטל .

הבקשה לסילוק התביעה על הסף :

לטענת המבקשת, היטל הביוב הוטל בהתאם לפרק השלישי לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הביוב") וחוק עזר לגלבוע (ביוב), תשס"ב-2002. ככל שהמשיבה ביקשה לחלוק על חיוב זה, היה עליה להגיש ערר לוועדת הערר תוך 30 יום , בהתאם להוראת סעיף 30 לחוק הביוב. בהקשר זה מפנה המבקשת לרע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פד"י נד(4) 481 (2000) וטוענת כי על פי ההלכה שנקבעה בפסק דין זה, מקום בו קבע המחוקק דרך מיוחדת להגשת השגה או ערר, יש לפעול לפיה. רק במקרים חריגים ונדירים ניתן יהיה לפנות ישירות לבית המשפט. ה מבקשת סבורה כי תובענה זו אינה מעוררת עניין ציבורי בעל חשיבות אשר יצדיק סטייה מההלכה האמורה. מכאן טענתה של המבקשת לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, שעה שזו נתונה לוועדת הערר.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי יש לסלק את התובענה על הסף גם מחמת היעדר עילה. לטענתה, גם אם יוכחו כל טענותיה של המשיבה ביחס לזהותו של הגורם אשר ביצע את עבודות תשתית הביוב באזור התעשייה, היא לא תהיה זכאית לסעד הנתבע. לדבריה, היטל הביוב אינו נגזרת של מתקני הביוב שמשמשים את הנכס של המשיבה, אלא של כלל העלות של מערכת הביוב הציבורית. די בכך שהנכס של המשיבה מחובר למערכת הביוב של ה מבקשת על מנת לחייב אותה לשאת בתשלום ההיטל.

לבסוף טוענת המבקשת כי יש לסלק את התובענה גם מן הטעם שאי הגשת הערר במועד מקים מעשה בית דין אשר אף הוא מונע את הגשת התביעה.

בתגובתה טענה המשיבה כי ה מבקשת מתעלמת מהחובה החלה עליה כרשות סטטוטורית לפעול בניקיון כפיים ובשקיפות מול האזרח. בנוסף, נטען כי המבקשת הפרה את חובתה מכוח סעיף 28 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 משום שלא פירטה בדרישת התשלום שהומצאה למשיבה את הנתונים שביסוד חישוב ההיטל ואת זכות הערר שעומדת לה . בנוסף, מדגישה המשיבה כי ה מבקשת העלתה את טענותיה בנוגע לחובתה של המשיבה לפנות אל ועדת הערר לראשונה במסגרת הבקשה לסילוק התביעה וכעת היא מבקשת, בחוסר תום לב, לשלול מהתובעת את יומה בפני ערכאה שיפוטית. המשיבה ציינה כי בשנת 20 14 בוטלו וועדות הערר לפי חוק הביוב. אין כיום גורם אחר המוסמך לדון בתביעתה.

בתשובה לתגובה חזרה המבקשת על טענותיה וציינה, בין היתר, כי המשיבה היתה מיוצגת על ידי עורך דין בזמנו ולכן אין למעשה נפקות לכך שבהודעה לא צויינה זכותה להגיש ערר.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושקלתי את טענות הצדדים לרבות בדיון שהתקיים בפניי , הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. להלן אנמק את החלטתי.

בהוראת סעיף 30 לחוק הביוב נקבע כ דלקמן:

"בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו הדרישה, לערור עליה לפני ועדת הערר, והוועדה רשאית לאשר את דרישת התשלום, בשינויים או בלי שינויים, או לבטלה..."

המבקשת מפנה לפסה"ד בעניין רע"א עיריית רעננה נגד י.ח. יזום והשקעות בע"מ פד"י נד(4) 481 שהינו פסק הדין המנחה בסוגיית סמכויותיהן של ועדות הערר. בפסק הדין נקבע כי ועדות הערר הינן הגורם המקצועי והמוסמך לדון בערר לגופו. סמכותה של ועדות הערר , כך נקבע , אינה מוגבלת רק בשאלות טכניות אלא גם בשאלות מהותיות של חוקיות הדרישה להיטל לרבות בשאלה אם נשלחה דרישת תשלום כדין ובאם הדרישה ממלאת אחר התנאים הקבועים בחוק . עוד יש לציין כי בפס"ד ייזום נותר פתח צר לקיום הדיון בפני בית המשפט כאשר הנושא העומד על הפרק מעורר שאלה בעלת חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת.

אני סבורה כי המקרה דנן אינו מתאים להחלת ההלכה בעניין ייזום בשל נסיבותיו השונות .
תחילה אציין כי למשיבה אין כיום אפשרות להגיש ערר ואין אפשרות להאריך לה את המועד לכך. שכן, כפי שהמשיבה ציינה בתגובתה וועדות הערר בוטלו ואינן קיימות עוד ועל כך המבקשת אינה חולקת . במצב דברים זה, משמעות סילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית היא כי המשיבה תיוותר ללא אף ערכאה בפניה תוכל להעלות את טענותיה בנוגע להיטל הביוב בו היא חויבה.

זאת ועוד, במקרה דנן נפל פגם בהודעת החיוב שנשלחה למשיבה. המשיבה מפנה אל הוראת סעיף 28 לחוק, בו נקבעו מספר פרטים שעל ראש המועצה לפרט בדרישת התשלום אשר נשלחת אל החייבים, כדלקמן:

"ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר..."

בדרישת התשלום אשר צורפה לתביעה לא נכללו הפרטים הנדרשים בהתאם סעיף 28 לחוק. להלן העתק מדרישת התשלום:

לא רק שאין ציון לזכות הערר, אלא שאין בדרישה גם את הפרטים ששימשו לחישוב וגם את מועד התשלום.

ביום 21.5.12, שלח בא כוחה דאז של המשיבה מכתב המופנה למשרד התמ"ת ובו פירט כי המשיבה שילמה עבור הוצאות הפיתוח לרבות תשתיות הביוב לתמ" ת וכי משמעות דרישתה של המבקשת לתשלום היטל ביוב היא כפל תשלום. על כן ביקש ב"כ של המבקשת הבהרות בנוגע לרכיבי התשלום ששילם לתמ"ת ולכפל התשלום לטענתו. העתק המכתב הועבר לסגן ראש המועצה וראש מנהל הפיתוח במבקשת. באותו יום 21.5.12 , שלח ב"כ המבקשת מכתב למבקשת בו הודיע כי המבקשת תשלם את ההיטל הנדרש "תחת מחאה" על מנת לא לעכב את קבלת היתר הבניה. עוד ציין ב" כ המשיבה בין היתר: "כפי שהובהר לכם בשיחות קודמות , לשיטת פרי ניב ובהתאם להסכמות עם משרד תמ"ת, ולתשלומי הפיתוח ששולמו לתמ"ת, יש לגבות מפרי ניב תשלום בגין רכיבי המאסף והמט"ש בלבד , בסכום כולל של 109,668 ₪ ב לבד". מכתב זה נותר ללא מענה מצידה של המבקשת.

המשיבה פנתה במכת ב נוסף למבקשת ביום 29.12.15 בו דרשה השבת היטל הביוב ששולם ופירטה את טענותיה לגבי תשלום כפל וכי שילמה לתמ"ת הוצאות פיתוח שכללו את ביצוע עבודות תשתיות הביוב.

ביום 6.1.2016 השיבה המבקשת באמצעות בא כוחה כי המבקשת השקיעה כספים רבים בביצוע עבודות תשתיות הביוב. עוד צויין כי ככל שהמשיבה סבורה כי שילמה בגין היטל ביוב כספים ביתר "עליה להפנות טרוניה זו אל משרד התמ"ת". במכתב זה לא צויין כי היה על המשיבה לפנות לוועדות הערר כפי שהיא טוענת בבקשה כאן.

השגות המשיבה לגבי עצם התשלום ונימוקיה (אותה היא העלתה כעת שוב בתביעתה) היו ידועים היטב למבקשת בזמן אמת אך היא בחרה שלא להגיב כלל לפניה .גם כשעשתה כן בשנת 2015 היא הפנתה את המבקשת למשרד התמ"ת תוך שהיא דוחה את הטענה לתשלום כפל. לא הועלתה כל טענה לגבי קיומו של מעשה בית דין כנטען כאן בכך שלא הוגש ערר במועד הקבוע בחוק. המבקשת טוענת כי המשיבה איחרה את המועד הקבוע להגשת ערר(30 יום ממועד קבלת הדרישה) ובה בעת היא עצמה לא פעלה בהתאם לדרישות החוק ושלחה הודעה ש לא בהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף 28 לחוק. מדובר בהתנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם החובה המוגברת מרשות ציבורית לנהוג בתום לב . מצד אחד לא נשלחת הודעת חיוב בהתאם לחוק, לא מגיבה למכתבי המשיבה בנוגע לתשלום הכפל ובאותה נשימה לטעון כעת בתביעה לראשונה כי היה עליה להגיש ערר במועד. וזאת נאמר כי מהתכתובות שצורפו לכתב התביעה עולה כי טענת המשיבה בדבר תשלום כפל, היתה ידועה למבקשת, ויחד עם זאת היא לא הראתה נכונות להשיב לה לפנייתה.

במקרים מתאימים, בהם לא נמסרה על ידי הרשות דרישת חיוב בהתאם לדרישות החוק, אזי ניתן לתקן את הפגם בהארכת המועד להגשת ערר בפני וועדת הערר. ראו ע"א 1842/97 עיריית רמת-גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פ"ד נד(5) 15, 24 ( סעיפים 506 לפסק דינו של כבוד השופט ברק) אך במקרה דנן, תיקון הפגם בתוכן ההודעה אינו אפשרי על יד י הארכת המועד להגשת ערר. שכן וועדת הערר בוטלה כאמור ו אין עוד גורם אחר המוסמך לדון בתביעת המשיבה.

אציין כי עובדת היותה של המבקשת מיוצגת בזמן משלוח ההודעה, כטענת המבקשת, אין בה כדי לשנות את מסקנתי. מדובר בגוף שהוא רשות מקומית ועליה לקייובות יה שבחוק בקפדנות: "החובה מקורה בחוק ועל העירייה לכבדה" ( ראו דבריו של כבוד השופט ברק בפסק הדין הנ"ל בעניין עיריית רמת גן בסעיף 6 לפסק הדין )

בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה ושילובן של שתי עובדות אלה: ביטול וועדת הערר וכן אי משלוח הודעה בהתאם לדרישות החוק, לא נותרה בפני המשיבה כל דרך לדרוש את ההשבה אלא באמצעות הגשת התביעה לבית משפט זה. בהקשר זה אני מפנה לדבריה של כבוד השופטת שטרסברג-כהן בע"א 6971/93 עיריית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478 (1997), בעמ' 481 שם ציינה כך:
"בפי העירייה טענה מקדמית, ולפה היה על הבעלים להשיג על הארנונה כאמור בסעיף 3 ל חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- .1976 על טענה זו השיב השופט קמא בשניים: ראשית, מדובר בשאלה עקרונית שאין על מנהל ארנונה להידרש לה (בג"צ 764/88, 1437/90, 1985דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' יריית קרית אתא [1]). שנית, הטענה לא הועלתה בכל השלבים שבהם התקיימו מגעים בין הצדדים, ואין זה ראוי והוגן שהעירייה תעלה אותה בבית המשפט. הייתי מוסיפה ואומרת, כי גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה, יש שלא תיסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשיגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית-משפט, במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, כפי המקרה שלפנינו (ראה ע"א 5774/91, 799/92יהלום ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין בחיפה; מנהל מס שבח מקרקעין נ' שריג (וינוגרד) ואח' [2] )."(ההדגשות שלי-מ.ג'.מ)

גם במקרה דנן, כמו גם בעניין הנ"ל בע"א 6971/93 שדן בחיוב ארנונה , הטענה בדבר אי הגשת ערר הועלתה לראשונה במסגרת התביעה. כמו כן, ל א פתוחה בפני המשיבה דרך אחרת מלבד הגשת תביעתה לבית המשפט. על לכן יש לראות במקרה זה כאחד מאותם מקרים חריגים עליהם דובר בדבריה הנ" ל של כבוד השופטת שטרסברג כהן, בהם קיימת לבית המשפט סמכות לדון בתביעה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני סבורה כי הטענה למעשה בית דין בשל אי הגשת הערר במועד איננה רלבנטית עוד . ביחס לטענת המבקשת להיעדר עילה הרי שלא מצאתי ממש גם בטענה זו. טענה בדבר היעדר עילה תיבחן על סמך האמור בכתב התביעה. בית המשפט יסלק על הסף תביעה במקרים קיצוניים בלבד, רק מקום שיימצא כי גם אם העובדות בכתב התביע ה יוכחו במלואן, עדיין לא יזכה התובע בסעד הנדרש על ידו, ואין זה המקרה שבפני. המחלוקת בין הצדדים ראויה להתברר במסגרת ההליך עצמו לאחר ליבון העובדות ואין מקום לסילוקה על הסף.

סוף דבר

על יסוד האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד המשיבה בסך כולל של 2,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.

הצדדים יודיעו עד יום 7.2.18 אם הסתיימו ההליכים המקדמיים בין הצדדים. לעיון בהתאם.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מועצה אזורית הגלבוע
נתבע: פריניב בע"מ
שופט :
עורכי דין: